ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 47: דרשות הפסוקים בסדר ימי מעשה בראשית

דרשות הפסוקים בסדר ימי מעשה בראשית

בראשית · מאמר 47 · 28 פסקאות · מתחיל בדף מו ע"א

  1. ׳ויהי אור׳ שכבר היה - וכשראה הקב"ה את דורות הרשעים גנזו, ׳אור זרע לצדיק׳ (מו ע"א)
    ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור וגו'. אמר רבי יצחק מכאן דעקרן קודשא בריך הוא להני נטיען ושתיל לון, משמע דכתיב ׳יהי׳. רבי יהודה אומר אור שכבר היה תנן, משמע דכתיב ׳ויהי… לדף הפיסקה
  2. ׳את האור כי טוב׳ שאין בו כעס - ממנו שמחה לכל, ׳מה רב טובך אשר צפנת׳ (מו ע"א)
    אמר רבי שמעון, ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳, דלא ישתכח ביה רתחא, כתיב הכא ׳כי טוב׳, וכתיב התם ׳כי טוב בעיני יהו"ה לברך את ישראל׳, וסופא דקרא אוכח ׳ויבדל אלהי"ם בין האור… לדף הפיסקה
  3. ׳ויהי ערב׳ מצד החשך, ׳ויהי בקר׳ מצד האור - ובשיתופם ׳יום אחד׳ (מו ע"א)
    ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ׳ויהי ערב׳ מסטרא דחשך, ׳ויהי בקר׳ מסטרא דאור, ומגו דאינון משתתפי כחדא כתיב ׳יום אחד׳. לדף הפיסקה
  4. בכל יום נאמר ׳ויהי ערב ויהי בקר׳ - שאין יום בלא לילה ואין לילה בלא יום (מו ע"א)
    רבי יהודה אמר, מאי טעמא בכל יומא ויומא כתיב ׳ויהי ערב ויהי בקר׳, למנדע דהא לית יום בלא לילה ולית לילה בלא יום, ולא אבעון לאתפרשא. לדף הפיסקה
  5. האור הראשון התפשט בכל הימים - ויום ראשון הולך עם כולם, שאין בהם פירוד (מו ע"א)
    אמר רבי יוסי, ההוא יום דנפק אור קדמאה אתפשט בכלהו יומי, דכתיב בכלהו ׳יום׳. אמר רבי אלעזר, משמע דכתיב בכלהו ׳בקר׳, ולאו בקר אלא מסטרא דאור קדמאה. רבי שמעון אמר, יומא… לדף הפיסקה
  6. ׳יהי אור׳ התפשטות האור למטה - המלאכים שנבראו ביום הראשון, וקיומם בצד ימין (מו ע"א)
    ׳ויאמר אלהי"ם יהי אור׳, ׳יהי׳, אתפשטותא דהאי אור לתתא, ואלין אינון מלאכין דאתבריאו ביומא קדמאה אית לון קיומא לאתקיימא לסטר ימינא. לדף הפיסקה
  7. ׳את האור׳ לכלול אספקלריה שאינה מאירה עם המאירה - ולרבות את המלאכים הבאים מצד האור (מו ע"א)
    ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳, ׳את׳ לאתכללא אספקלריאה דלא נהרא עם אספקלריאה דנהרא, דאתמר ביה ׳כי טוב׳. אמר רבי אלעזר, ׳את׳ לאכללא ולאסגאה כלהו מלאכין דאתיין מסטרא דאור… לדף הפיסקה
  8. ׳יהי רקיע׳ התפשטות המים - ׳ויעש׳ שהגדילו בגדולה רבה (מו ע"א)
    יהי רקיע בתוך המים. אמר רבי יהודה, בהאי אתפרשו מיין עלאין ממיין תתאין, ׳רקיע׳, פשיטותא דמיין, והא אתמר, ׳ויהי מבדיל׳, בין מיין עלאין לתתאין. ויעש אלהי"ם את הרקיע, דעביד… לדף הפיסקה
  9. בשני נבראו גיהנם ומחלוקת ולא נשלם המעשה - ולכן לא נאמר בו ׳כי טוב׳ (מו ע"א)
    אמר רבי יצחק, בשני אתברי גיהנם לחייבי עלמא, בשני אתברי מחלוקת, בשני לא אשתלים ביה עבידתא, ובגין כך לא כתיב ביה כי טוב. לדף הפיסקה
  10. ביום השלישי נשלם מעשה השני - ולכן ׳כי טוב׳ פעמים, ושוככות בו שלהבות הגיהנם (מו ע"א)
    עד דאתא יום תליתאה ואשתלים ביה עבידתא, בגין כך ׳כי טוב׳ תרי זמני, חד על אשלמות עבידתא דיום שני וחד לגרמיה. ביום תליתאי אתתקן יום שני ואתפרש ביה מחלוקת, וביה אשתלימו… לדף הפיסקה
  11. למה לא נשלם ביום הראשון - שהיתה מחלוקת, והשלישי נכנס להכריע ולהרבות שלום (מו ע"א)
    רבי חייא הוה יתיב קמיה דרבי שמעון, אמר ליה, האי אור ביום ראשון וחשך ביום שני. ואתפרשו מיא ומחלוקת הוה ביה, אמאי לא אשתלים ביום ראשון, דהאי ימינא כליל לשמאלא. אמר ליה,… לדף הפיסקה
  12. ׳תדשא הארץ׳ - מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות, ובהתחברותם עושים פירות (מו ע"א)
    תדשא הארץ דשא, אתחברותא דמיין עלאין בתתאין למעבד פרין. מיין עלאין פרין ורבין ועבדי איבין, ותתאי קראן לון לעלאין כנוקבא לגבי דכורא, בגין דמיין עלאין דכורין ותתאי נוקבין. לדף הפיסקה
  13. הכל למעלה והכל למטה - אלהים חיים למעלה, ולמטה הארץ העושה תולדות כנקבה מן הזכר (מו ע"ב)
    רבי שמעון אמר, כל דא הוא לעילא והוא לתתא. אמר רבי יוסי אי הכי ׳אלהי"ם׳ דקא אמר, מאן ׳אלהי"ם׳, אלהי"ם חיים לעילא. ואי תימא לתתא אלהי"ם סתם, אלא לתתא איהו תולדות, ‹מו:›… לדף הפיסקה
  14. כל כחות הארץ היו גנוזים בה עד יום השישי - והוציאה אותם כשהוצרכו (מו ע"ב)
    רבי אלעזר אמר, כל חילין הוו בארעא ולא אפיקת חילהא דאינון תולדותיה עד יום הששי, דכתיב ׳תוצא הארץ נפש חיה׳. ואי תימא והא כתיב ׳ותוצא הארץ דשא׳, אלא אפיקת תקון חילהא… לדף הפיסקה
  15. ׳מארת׳ חסר - הנחש הטיל זוהמה והפריד בין השמש והירח, ונתקללה הארץ (מו ע"ב)
    יהי מארת ברקיע השמים. מארת כתיב חסר, לאכללא חויא בישא דאטיל זוהמא ועבד פרודא דלא משמש שמשא בסיהרא. ׳מארת' לווטין, ועל דא גרים דאתלטייא ארעא, דכתיב ׳ארורה האדמה׳, ובגין… לדף הפיסקה
  16. ׳על הארץ׳ ולא ׳בארץ׳ - חשבון התקופות והעיבורים כולו בלבנה, ומשם נכנס האדם לדעת למעלה (מו ע"ב)
    משמע דכתיב ׳על הארץ׳, ולא כתיב בארץ דמשמע לעילא ותתא, חושבן דכלא בסיהרא הוא. רבי שמעון אמר גימטריאות וחשבון תקופות ועבורין כלא הוא בסיהרא, דהא לעילא לאו איהו. אמר ליה… לדף הפיסקה
  17. נקודה עליונה נסתרת ונקודה תחתונה שנתגלתה - ממנה ראשית כל חשבון ומנין (מו ע"ב)
    תא חזי, נקודה חד אית ומתמן שירותא לממני, דהא מה דלגו דההיא נקודה לא אתידע ולא אתייהב לממני, ואית נקודה לעילא סתים דלא אתגליא כלל ולא אתידע, ומתמן שרותא לממני כל סתים… לדף הפיסקה
  18. ישראל הדבקים בהקב"ה מונים ללבנה - ומעלים אותה למעלה (מו ע"ב)
    וישראל דדבקי בקודשא בריך הוא עבדי חושבן לסיהרא, ואינון דבקין ביה וסלקין ליה לעילא, דכתיב ׳ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם׳ וגו'. לדף הפיסקה
  19. ׳ישרצו המים׳ - המים רחשו והולידו כדוגמת שלמעלה (מו ע"ב)
    ישרצו המים שרץ נפש חיה, אמר רבי אלעזר, הא אוקמוה דאינון מיין רחישו ואולידו כגוונא דלעילא, והא אתמר. לדף הפיסקה
  20. ׳ועוף׳ מיכאל, ׳יעופף׳ גבריאל - ׳על הארץ׳ לר׳ שמעון מלאך המות, ולר׳ אבא רפאל (מו ע"ב)
    ועוף יעופף על הארץ, יעוף מבעי ליה, מהו ׳יעופף׳. אמר רבי שמעון רזא הוא, ׳ועוף׳ דא מיכאל דכתיב ׳ויעף אלי אחד מן השרפים׳. ׳יעופף׳ דא גבריאל, דכתיב ׳והאיש גבריאל אשר ראיתי… לדף הפיסקה
  21. ׳התנינם הגדלים׳ - שבעים שרים גדולים על שבעים העמים (מו ע"ב)
    ובגין כך כתיב בתריה ׳ויברא אלהי"ם את התנינים הגדולים׳. אמר רבי אלעזר אלין אינון שבעין ממנן רברבן על שבעין עמין, ובגין כך אתבריאו כלהו למהוי שליטאן על ארעא. לדף הפיסקה
  22. ׳נפש החיה הרמשת׳ ישראל העוסקים בתורה - ׳וכל עוף כנף׳ הצדיקים שבהם (מז ע"א)
    ואת כל נפש החיה הרומשת, אלין אינון ישראל דאינון ‹מז.›׳נפש׳ ודאי דההוא ׳חיה׳, ואקרון ׳גוי אחד בארץ׳. אשר שרצו המים למיניהם, דאינון משתדלין באורייתא. ואת כל עוף כנף… לדף הפיסקה
  23. ׳ואת כל עוף כנף׳ - שלוחי העולם (מז ע"א)
    דבר אחר, ׳ואת כל עוף כנף׳ כדקא אתמר, אלין אינון שלוחי עלמא. לדף הפיסקה
  24. ׳נפש חיה׳ ישראל, בני הקב"ה - ונפשות העמים מצד השמאל, ׳בהמה ורמש וחיתו ארץ׳ (מז ע"א)
    אמר רבי אבא, ׳נפש חיה׳ אינון ישראל, בגין דאינון בנין לקודשא בריך הוא, ונשמתהון קדישין מניה אתיין. נפשאן דשאר עמים מאן אתר הוא, אמר רבי אלעזר, מאינון סטרי שמאלא דמסאבי… לדף הפיסקה
  25. ׳נעשה אדם׳ כלול בששה צדדים, סוד זו"נ - ׳בצלמנו כדמותנו׳ להיות יחיד שליט על הכל (מז ע"א)
    נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, דאתכליל בשית סטרין כליל מכלא כגוונא דלעילא, בשייפי מתקנן ברזא דחכמתא כדקא יאות כלא תקונא עלאה. ׳נעשה אדם׳, רזא דכר ונוקבא כלא בחכמתא קדישא… לדף הפיסקה
  26. ׳והנה טוב מאד׳ זה המות - ובו נתקן מה שלא נאמר ׳כי טוב׳ בשני (מז ע"א)
    וירא אלהי"ם את כל אשר עשה, כלל. והנה טוב מאד, הכא אתתקן מה דלא אתמר כי טוב בשני בגין דאתברי ביה מותא, והכא אתמר ׳והנה טוב מאד׳. ואזלא כמה דאמרי חבריא ׳והנה טוב מאד׳ זה… לדף הפיסקה
  27. ׳את כל׳ לרבות כל הדורות העתידים - ׳אשר עשה׳ יסוד לכל מה שיתחדש בעולם (מז ע"א)
    ׳וירא אלהי"ם את כל אשר עשה והנה טוב מאד׳, וכי לא חמא ליה קודם, אלא כלא חמא ליה קודשא בריך הוא, ומאן דאמר ׳את כל׳ לאסגאה כל דרין דייתון לבתר כן, וכן כל מה דיתחדש בעלמא… לדף הפיסקה
  28. ׳יום הששי׳ בה"א - התחברות הנוקבא בזכר, ׳ויכלו׳ שנתקנו הכל כאחד (מז ע"א)
    יום הששי. מאי שנא בכלהו יומי דלא אתמר בהו ה', אלא הכא כד אשתכלל עלמא אתחברת נוקבא בדכורא בחבורא חד, ה' בששי דאיהו למהוי כלא חד. ויכלו. אשתכללו כלא כחד, אשתכללו מכלא… לדף הפיסקה