כל כחות הארץ היו גנוזים בה עד יום השישי - והוציאה אותם כשהוצרכו
בראשית · דרשות הפסוקים בסדר ימי מעשה בראשית · מאמר 47 · פיסקה 14 · דף מו ע"ב
לשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל חֵילִין הֲווּ בְּאַרְעָא וְלָא אַפִּיקַת חֵילָהָא דְּאִינּוּן תּוֹלְדוֹתֶיהָ עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, דִּכְתִיב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳. וְאִי תֵּימָא וְהָא כְּתִיב ׳וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳, אֶלָּא אַפִּיקַת תִּקּוּן חֵילָהָא לְאִתְיַישְּׁבָא כִּדְקָא יָאוּת, וְכֹלָּא הֲוָה גָּנִיז בָּהּ עַד דְּאִצְטְרִיךְ, דְּהָא בְּקַדְמֵיתָא כְּתִיב צַדְיָיא וְרֵיקַנְיָא כְּתַרְגּוּמוֹ, וּלְבָתַר אִתְתַּקְּנַת וְאִתְיַישְּׁבַת וְקַבִּילַת זַרְעָא וּדְשָׁאִין וַעֲשָׂבִין וְאִילָנִין כִּדְקָא יָאוּת, וְאַפִּיקַת לוֹן לְבָתַר. וּמְאוֹרוֹת הָכִי נַמִּי לָא שִׁמְּשׁוּ נְהוֹרָא דִלְהוֹן עַד דְּאִצְטְרִיךְ:
תרגום
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל הַכֹּחוֹת הָיוּ בָּאָרֶץ, וְלֹא הוֹצִיאָה כֹּחוֹתֶיהָ, שֶׁהֵם תּוֹלְדוֹתֶיהָ, עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, שֶׁכָּתוּב תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה. וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא אֶלָּא הוֹצִיאָה תִקּוּן כֹּחוֹתֶיהָ לְהִתְיַשֵּׁב כָּרָאוּי, וְהַכֹּל הָיָה גָנוּז בָּהּ עַד שֶׁהִצְטָרֵךְ, שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִילָּה כָּתוּב צָדְיָא וְרֵיקָנְיָא כְּתַרְגּוּמוֹ, ואַחַר כָּךְ נִתְקְנָה וְנתְיַשְּׁבָה וְקִבְּלָה זֶרַע וּדְשָׁאִים וַעֲשָׂבִים וְאִילָנוֹת כָּרָאוּי, וְהוֹצִיאָה אוֹתָם אַחַר כָּךְ. וְהַמְּאוֹרוֹת גַּם כֵּן לֹא שִׁמְּשׁוּ אוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם עַד שֶׁהִצְטָרֵךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אלעזר אמר, כל חילין הוו בארעא ולא אפיקת חילהא דאינון תולדותיה עד יום הששי, דכתיב ׳תוצא הארץ נפש חיה׳. ואי תימא והא כתיב ׳ותוצא הארץ דשא׳, אלא אפיקת תקון חילהא לאתיישבא כדקא יאות, וכלא הוה גניז בה עד דאצטריך, דהא בקדמיתא כתיב צדייא וריקניא כתרגומו, ולבתר אתתקנת ואתיישבת וקבילת זרעא ודשאין ועשבין ואילנין כדקא יאות, ואפיקת לון לבתר. ומאורות הכי נמי לא שמשו נהורא דלהון עד דאצטריך:
התרגום: רבי אלעזר אמר, כל הכחות היו בארץ, ולא הוציאה כחותיה, שהם תולדותיה, עד יום הששי, שכתוב תוצא הארץ נפש חיה. ואם תאמר, והרי כתוב ותוצא הארץ דשא אלא הוציאה תקון כחותיה להתישב כראוי, והכל היה גנוז בה עד שהצטרך, שהרי בתחילה כתוב צדיא וריקניא כתרגומו, ואחר כך נתקנה ונתישבה וקבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי, והוציאה אותם אחר כך. והמאורות גם כן לא שמשו אורות שלהם עד שהצטרך.
מן המפרשים
אור יקר: חילין הוו בארעא ולא אפיקת וכו׳ עד שנברא אדם וזהו שאמר.
אור החמה: אלא אפיקת תיקון חילה'. פי' כח המציאות היה בארץ ובאותו הכח נאמר תוצא הארץ שתוציא בעצמה הכח. אמנם עמדו על פתח הקרקע. עד שנברא אדם ביום הששי כדרז"ל [חולין ס']. והכריח ענין זה כי מלת תוצא אינה ממש יציאה להתגלות. ממה דמתרגמין צדיא…
הסולם: רבי אלעזר אמר, כל חילין הוו בארעא, ולא אפיקת חילהא ואנון תולדותיה, עד יום הששי דכתיב תוצא הארץ וגו': ר"א אמר, כל הכחות היו נגמרים בהארץ, שהיא מלכות, והיא לא הוציאה הכחות, שהם תולדות שלה, כלומר שלא הוציאה אותם מן הכח אל הפועל,…