׳ויהי אור׳ שכבר היה - וכשראה הקב"ה את דורות הרשעים גנזו, ׳אור זרע לצדיק׳
בראשית · דרשות הפסוקים בסדר ימי מעשה בראשית · מאמר 47 · פיסקה 1 · דף מו ע"א
לשון הזוהר
וַיֹּאמֶר אלהי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִכָּאן דַּעֲקָרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַנֵּי נְטִיעָן וְשָׁתִיל לוֹן, מַשְׁמַע דִּכְתִיב ׳יְהִי׳. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹר שֶׁכְּבָר הָיָה תְּנַן, מַשְׁמַע דִּכְתִיב ׳וַיְהִי אוֹר׳, וְהָיָה לָא כְּתִיב אֶלָּא ׳וַיְהִי׳. וְכַד אִסְתַּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִנּוּן דָּרִין דְּרַשִּׁיעַיָּא גָּנִיז לֵיהּ לְצַדִּיקַיָּא, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה׳, וְהָא אִתְּמַר. ׳וַיֹּאמֶר אלהי"ם יְהִי אוֹר׳ הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח׳ וְגו'. ׳וַיַּרְא אלהי"ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ מַאי רָאָה, אָמַר רַבִּי חִיָּיא כִּדְקָאֲמָרָן, חֲמָא בְּעוֹבָדַיְיהוּ דְּרַשִּׁיעַיָּיא וְגָנִיז לֵיהּ. רַבִּי אַבָּא אָמַר ׳וַיַּרְא אלהי"ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ לִגְנוֹז אוֹתוֹ. ׳וַיַּרְא אלהי"ם אֶת הָאוֹר' (נ"א וְשָׁתִיל לוֹן, דִּכְתִיב ׳וַיְהִי אוֹר׳, מַאי מַשְׁמַע אוֹר שֶׁכְּבָר הָיָה אוֹר. ׳וַיַּרְא אלהי"ם אֶת הָאוֹר וַיַּבְדֵּל׳, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּדַאֲמָרָן, דַּחֲמָא בְּעוֹבָדֵיהוֹן דְּרַשִּׁיעַיָּיא וְגָנִיז לֵיהּ. רַבִּי אַבָּא אָמַר, חֲמָא) דְּסָלִיק נְהוֹרֵיהּ מִסְּיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא, וְכִי טוֹב הוּא ‹מו.›לְאַגְנָזָא לֵיהּ, דְּלָא יֶהֱנוּן מִנֵּיהּ חַיָּיבֵי עָלְמָא.
תרגום
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, וְהָיָה אוֹר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ׳וַיְהִי׳, לוֹמַר שֶׁכְּבָר הָיָה, וּכְתִיב ׳אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק׳ וְגוֹ', וְהַאי הוּא דִּכְתִיב ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח' וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִכָּאן שֶׁעָקַר הקב"ה אֶת הַנְּטִיעוֹת הַלָּלוּ וְשָׁתַל אוֹתָן, מַשְׁמָע - שֶׁכָּתוּב ׳יְהִי׳. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹר שֶׁכְּבָר הָיָה - שָׁנִינוּ, מַשְׁמָע - שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי אוֹר׳, וְ'הָיָה' לֹא כָּתוּב אֶלָּא ׳וַיְהִי׳. וְכַאֲשֶׁר הִסְתַּכֵּל הקב"ה בְּאוֹתָם הַדּוֹרוֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים - גָּנַז אוֹתוֹ לַצַּדִּיקִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה׳, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר׳ - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח' וְגוֹ'. ׳וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ - מַה רָאָה? אָמַר רַבִּי חִיָּיא: כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, רָאָה בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הָרְשָׁעִים וְגָנַז אוֹתוֹ. רַבִּי אַבָּא אָמַר: ׳וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ - לִגְנֹז אוֹתוֹ. ׳וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת הָאוֹר׳ (נ"א: וְשָׁתַל אוֹתָן, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי אוֹר׳, מַה מַּשְׁמָע - אוֹר שֶׁכְּבָר הָיָה אוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: ׳וְהָיָה אוֹר׳ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ׳וַיְהִי׳, לוֹמַר שֶׁכְּבָר הָיָה, וְכָתוּב ׳אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק' וְגוֹ', וְזֶה הוּא שֶׁכָּתוּב ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח' וְגוֹ'. ׳וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת הָאוֹר וַיַּבְדֵּל׳ - אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁרָאָה בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הָרְשָׁעִים וְגָנַז אוֹתוֹ. רַבִּי אַבָּא אָמַר: רָאָה) שֶׁעוֹלֶה אוֹרוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹף הָעוֹלָם, וְכִי טוֹב הוּא לִגְנֹז אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יֵהָנוּ מִמֶּנּוּ חַיָּבֵי הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור וגו'. אמר רבי יצחק מכאן דעקרן קודשא בריך הוא להני נטיען ושתיל לון, משמע דכתיב ׳יהי׳. רבי יהודה אומר אור שכבר היה תנן, משמע דכתיב ׳ויהי אור׳, והיה לא כתיב אלא ׳ויהי׳. וכד אסתכל קודשא בריך הוא באנון דרין דרשיעיא גניז ליה לצדיקיא, הדא הוא דכתיב ׳אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה׳, והא אתמר. ׳ויאמר אלהי"ם יהי אור׳ הדא הוא דכתיב ׳מי העיר ממזרח׳ וגו'. ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳ מאי ראה, אמר רבי חייא כדקאמרן, חמא בעובדייהו דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳ לגנוז אותו. ׳וירא אלהי"ם את האור' (נ"א ושתיל לון, דכתיב ׳ויהי אור׳, מאי משמע אור שכבר היה אור. ׳וירא אלהי"ם את האור ויבדל׳, אמר רבי יצחק כדאמרן, דחמא בעובדיהון דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר, חמא) דסליק נהוריה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, וכי טוב הוא ‹מו.›לאגנזא ליה, דלא יהנון מניה חייבי עלמא.
התרגום: רבי יהודה אמר, והיה אור לא נאמר אלא ׳ויהי׳, לומר שכבר היה, וכתיב ׳אור זרוע לצדיק׳ וגו', והאי הוא דכתיב ׳מי העיר ממזרח' וגו'. ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור וגו'. אמר רבי יצחק: מכאן שעקר הקב"ה את הנטיעות הללו ושתל אותן, משמע - שכתוב ׳יהי׳. רבי יהודה אומר: אור שכבר היה - שנינו, משמע - שכתוב ׳ויהי אור׳, ו'היה' לא כתוב אלא ׳ויהי׳. וכאשר הסתכל הקב"ה באותם הדורות של הרשעים - גנז אותו לצדיקים, זהו שכתוב ׳אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה׳, והרי נאמר. ׳ויאמר אלהי"ם יהי אור׳ - זהו שכתוב ׳מי העיר ממזרח' וגו'. ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳ - מה ראה? אמר רבי חייא: כמו שאמרנו, ראה במעשיהם של הרשעים וגנז אותו. רבי אבא אמר: ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳ - לגנז אותו. ׳וירא אלהי"ם את האור׳ (נ"א: ושתל אותן, שכתוב ׳ויהי אור׳, מה משמע - אור שכבר היה אור. רבי יהודה אמר: ׳והיה אור׳ לא נאמר אלא ׳ויהי׳, לומר שכבר היה, וכתוב ׳אור זרוע לצדיק' וגו', וזה הוא שכתוב ׳מי העיר ממזרח' וגו'. ׳וירא אלהי"ם את האור ויבדל׳ - אמר רבי יצחק: כמו שאמרנו, שראה במעשיהם של הרשעים וגנז אותו. רבי אבא אמר: ראה) שעולה אורו מסוף העולם עד סוף העולם, וכי טוב הוא לגנז אותו, שלא יהנו ממנו חיבי העולם.
מן המפרשים
מהרח"ו: וכד אסתכל קודשא בריך הוא ברשיעייא וכו'. הכוונה עם מ"ש בדף ל' (ע"ב) ודף ל"א (ע"ב) כי היה ראוי העולם להשתמש באור קדמאה הוא חסד וישפיע בעולם, ומשום הרשעים נגנז ועאל דרך הצנורות עד היסוד, ולכך נקרא יסוד טוב כמו חסד, ותמן גניז,…
אור החמה: מכאן דעקרן קב"ה להני נטיען וגו'. ומשמע ליה הכי מדכתיב יהי אור. מורה שכבר היה נמצא מציאות הספי'. ואמר שיהיה הויתו למטה. שאם לא כן היל"ל ימצא אור או יברא אור לשון יה"י מורה שכבר היה מציאותם למעלה. ועתה נתחדש להם הויה ומציאות…
שעת רצון: ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור אמר רבי יצחק מכאן שעקרן קב"ה להני נטיען ושתיל לון משמע דכתיב יהי. פירוש, ר' יצחק דריש ליה על ו"ק דז"א, והם סוד המלכים שנשברו ונפלו כליהם אל מקום העתיד להיות בי"ע כנודע. וכאשר עלה ברצון המאציל…