׳את האור כי טוב׳ שאין בו כעס - ממנו שמחה לכל, ׳מה רב טובך אשר צפנת׳
בראשית · דרשות הפסוקים בסדר ימי מעשה בראשית · מאמר 47 · פיסקה 2 · דף מו ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, ׳וַיַּרְא אלהי"ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳, דְּלָא יִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ רִתְחָא, כְּתִיב הָכָא ׳כִּי טוֹב׳, וּכְתִיב הָתָם ׳כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יהו"ה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל׳, וְסוֹפָא דִקְרָא אוֹכַח ׳וַיַּבְדֵּל אלהי"ם בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׳. וּבְגִין כָּךְ לָא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ רִתְחָא, וְאַף עַל גַּב דְּשִׁיתֵּף לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּחֲדָא. תָּא חֲזִי, נְהִירוּ עִלָּאָה לְמֶהֱוֵי נָהִיר הַאי אוֹר, וּמֵהַהוּא נְהִירוּ חֵדוּ לְכֹלָּא בֵּיהּ, וְהוּא יַמִּינָא לְאִתְעַטְּרָא גּוּלְפוֹי (נ"א גְּלִיפֵי) גְּלִיפִין בַּהֲדֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר. כְּתִיב ׳מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ׳. ׳מָה רַב טוּבְךָ׳, דָּא אוֹר קַדְמָאָה דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳לִירֵאֶיךָ׳, לַצַּדִּיקִים לְאִינּוּן דָּחֲלֵי חֶטְאָה כִּדְקָאֲמָרָן:
תרגום
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בּוֹ כַּעַס. כָּתוּב כָּאן כִּי טוֹב, וְכָתוּב שָׁם (במדבר כד) כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יהו"ה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְסוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִי"ם בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וְלָכֵן לֹא נִמְצָא בּוֹ כַּעַס. וְאַף עַל גַּב שֶׁשִּׁתֵּף אוֹתָם הקב"ה כְּאֶחָד. בֹּא ורְאֵה, אוֹר עֶלְיוֹן שֶׁיִּהְיֶה מֵאִיר בָּזֶה הָאוֹר, וּמֵאוֹתוֹ אוֹר שִׂמְחָה לַכֹּל בּוֹ. וְהוּא יָמִין לְהִתְעַטֵּר גִּלּוּפָיו גְּלוּפִים יַחַד אִתּוֹ, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. כָּתוּב (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. מָה רַב טוּבְךָ - זֶה אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁגָּנַז הקב"ה. לִירֵאֶיךָ - לַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם יִרְאֵי חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳, דלא ישתכח ביה רתחא, כתיב הכא ׳כי טוב׳, וכתיב התם ׳כי טוב בעיני יהו"ה לברך את ישראל׳, וסופא דקרא אוכח ׳ויבדל אלהי"ם בין האור ובין החשך׳. ובגין כך לא אשתכח ביה רתחא, ואף על גב דשיתף לון קודשא בריך הוא כחדא. תא חזי, נהירו עלאה למהוי נהיר האי אור, ומההוא נהירו חדו לכלא ביה, והוא ימינא לאתעטרא גולפוי (נ"א גליפי) גליפין בהדיה, והא אתמר. כתיב ׳מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך׳. ׳מה רב טובך׳, דא אור קדמאה דגניז קודשא בריך הוא. ׳ליראיך׳, לצדיקים לאינון דחלי חטאה כדקאמרן:
התרגום: אמר רבי שמעון, וירא אלהי"ם את האור כי טוב, שלא ימצא בו כעס. כתוב כאן כי טוב, וכתוב שם (במדבר כד) כי טוב בעיני יהו"ה לברך את ישראל. וסוף הפסוק מוכיח ויבדל אלהי"ם בין האור ובין החשך, ולכן לא נמצא בו כעס. ואף על גב ששתף אותם הקב"ה כאחד. בא וראה, אור עליון שיהיה מאיר בזה האור, ומאותו אור שמחה לכל בו. והוא ימין להתעטר גלופיו גלופים יחד אתו, והרי נאמר. כתוב (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. מה רב טובך - זה אור ראשון שגנז הקב"ה. ליראיך - לצדיקים, שהם יראי חטא, כמו שאמרנו.
מן המפרשים
אור החמה: אר"ש וגומ' פי' כי מלת ויר"א אהדר לכי טוב כפשט"ו. והכונה ראה שהוא טוב. ולכך אין ראוי שיהנו ממנו הרשעים. דהיינו שהיה כולו רחמים והעולם צריך דין ליפרע מן הרשעים. ויבדל אלהים בין האור רחמים ובין החשך דין נמצא אור רחמים בלי חשך:
שעת רצון: אר"ש וירא אלהי"ם את האור כי טוב דלא ישתכח ביה ריתחא כו'. פירוש סוד הענין, כי כתב רבינו ז"ל (שעה"כ) בכ"מ בדרושי הציצית ובדרושי ק"ש, (ע"ח) ובשער המוחין (פ"ט) בסוד התחלפות המוחין בין או"א, שמוח בינה ועיטרא דגבורות דאבא ניתן באימא…
מקדש מלך: והוא ימינא לאתעטרא גלופי גלופין בהדיה פי' כי החסד הו' מעטר כל הקצוות בסוד יומא דאזיל עם כולהו: בהאי אתפרשו מיין עילאין ממיין תתאין פי' כי היסוד מפריש בין החסדים ובין הגבורות כי החסדים הם עולים מתוכו להגדיל זעיר בסוד אור חוזר…