ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 54: חטא אדה"ר

חטא אדה"ר

בראשית · מאמר 54 · 24 פסקאות · מתחיל בדף נא ע"ב

  1. העולם נחלק בארבעים וחמשה גווני אורות - שבעה לשבעה תהומות, והאור נוקב באבנים ומים יוצאים (נא ע"ב)
    בארבעין וחמש גווני זיני נהורין אתפליג עלמא, שבעה מתפלגין לשבעה תהומין, כל חד בטש בתהומא דיליה ואבנין מתגלגלין בגו תהומא, ועייל ההוא נהורא באינון אבנין ונקיב לון, ומיא… לדף הפיסקה
  2. האורות המים והחשך מתערבים בתהומות - ונחלקים לשבעים וחמשה צנורות, ׳חלק מימיך ואכנס בך׳ (נא ע"ב)
    מתגלגלא נהורא בחבירתה ואערעו בחד ופלגין מיין ואחידן כל אינון שבעה בשבעה תהומי, וכראן בחשוכי תהומא, וחשוכי אינון אתערבי בהון, וסלקין מיא ונחתין ומתגלגלין באינון נהורין,… לדף הפיסקה
  3. שני כסאות על הרשתות - רקיע שחור מימין לעליה, ורקיע תחש משמאל לירידה (נב ע"א)
    תרין כרסוון קיימי עלייהו, חד מימינא וחד משמאלא, כל אינון רשתין מתחברן כחדא ומיין נחתין מאינון צנורין ועאלין באלין רשתין, אינון תרי כרסוון חד כרסייא דרקיעא אוכמא וחד… לדף הפיסקה
  4. הכסאות מתגלגלים ונוטלים את הרשתות לתחתית התהום - ובצנורות שביניהם מים עולים ויורדים (נב ע"א)
    מתגלגלין כרסוון חד בחד, נקטין כל אינון רשתין בגוייהו ועאלין לון בשפולא דתהומא תתאה. קאים חד כרסייא וסליק לעילא מכל אינון תהומי, וקאים כרסייא אחרא לתתא דכל תהומי. בין… לדף הפיסקה
  5. שבעה אורות לשבעה ימים, וים עליון כולל אותם - נחלק לנחלים נהרות דרכים ושבילים (נב ע"א)
    שבעה נהורין אחרנין מתפלגין לשבעה ימים, וימא חד כליל לון. ההוא ימא חד איהו ימא עלאה דכלהו שבע ימין כלילן ביה. שבעה נהורין אלין עאלין לגו ההוא ימא ומחאן ליה לימא לשבעה… לדף הפיסקה
  6. שבעה אורות עליונים נכנסים לים, ששה ואחד עליון - והים מחלק מימיו לכל הימים והנהרות (נב ע"א)
    שבעה נהורין סלקין ונחתין לשבעה סטרין, שבעה נהורין עלאין עאלין לגו ימא, שתא אינון ומחד עלאה נפקי, כמה דנטיל ימא הכי פליג מימוי לכל אינון ימין לכל אינון נהרין. לדף הפיסקה
  7. תנין בצד שמאל שט בנהרות ומטמא את המקדש שבתוך הים - סוד ׳והנחש היה ערום׳ (נב ע"א)
    חד תנינא לתתא בסטר שמאלא שאט בכל אינון נהרין, אתי בסטר קשקשוי כלהון תקיפין כפרזלא, ומטי לשאבא ושאיב אתרה, וכל אינון נהורין אתחשכן קמיה. פומיה ולישניה מלהטא אשא, חדוד… לדף הפיסקה
  8. נחש המות נכנס במעי האדם ונחש החיים בימין - והנמשך אחר הרע מת (נב ע"א)
    האי חויא הוא מותא דעלמא, והוא עאל במעוי דסתים דבר נש, הוא לסטר שמאלא. ואית חויא אחרא דחיי בסטר ימינא, תרוייהו אזלי עמיה דבר נש, כמה דאוקמוה. ׳מכל חית השדה׳, דהא כל שאר… לדף הפיסקה
  9. עד שלא חטא עמד אדם בחכמת האור העליון - וכשהגביר תאותו לרדת נפרד מעץ החיים (נב ע"ב)
    תא חזי, עד לא חטא אדם הוה סליק וקאים בחכמה דנהירו עלאה ולא הוה מתפרש מאילנא דחיי, כיון דאסגי תיאובתא למנדע ולנחתא לתתא אתמשך אבתרייהו, עד דאתפרש מאילנא דחיי וידע רע… לדף הפיסקה
  10. עד שלא חטאו שמעו קול מלמעלה - ומשחטאו אף קול שלמטה לא יכלו לעמוד בו (נב ע"ב)
    ועד לא חטאו הוו שמעין קלא מלעילא, והוו ידעי חכמתא עלאה וקיימי בקיומא דזיהרא עלאה ולא דחלי, כיון דחטאו אפילו קלא דלתתא לא הוו יכלין למיקם ביה. לדף הפיסקה
  11. במעמד הר סיני נתבטלה זוהמת הנחש - ונאחזו בעץ החיים, וחגר להם הקב"ה חגורות אותיות שמו (נב ע"ב)
    כגוונא דא, עד לא חבו ישראל בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתעבר מנייהו זוהמא דהאי חיויא, דהא כדין בטול יצר הרע הוה מעלמא ודחו ליה מנייהו, וכדין אתאחידו באילנא דחיי… לדף הפיסקה
  12. בחטא העגל בטלו כלי זינם וחזרה המיתה לעולם (נב ע"ב)
    כיון דחטאו בעגל, אתעבר מנייהו כל אינון דרגין ונהורין עלאין, ואתעברו מנייהו אנון חגירו מזיינין דאתעטרו משמא עלאה קדישא, ואמשיכו עלייהו חויא בישא כמלקדמין, וגרמו מותא לכל… לדף הפיסקה
  13. קודם החטא ראו ישראל באספקלריה המאירה - ואחריו אף פני משה לא יכלו לראות (נב ע"ב)
    ולבתר מה כתיב ׳וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו׳. תא חזי, מה כתיב בקדמיתא ׳וירא ישראל את היד הגדולה׳, וכלהו חמאן זהרין עלאין ומתנהרין… לדף הפיסקה
  14. ׳ויתנצלו בני ישראל את עדים׳ - ולכן ׳ומשה יקח את האהל׳ שלא יטמא הנחש את המקדש (נב ע"ב)
    תא חזי, מה כתיב בהו ׳ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב׳, דאתעבר מנייהו אינון מזיינן דאתחגרו בהו בטורא דסיני בגין דלא ישלוט בהו ההוא חויא בישא, כיון דאתעבר מנייהו מה… לדף הפיסקה
  15. ׳וקרא לו אהל מועד׳ - לר׳ אלעזר לטוב כמועד, ולר׳ אבא לרע שנקצב לו זמן (נב ע"ב)
    ׳וקרא לו אהל מועד', וכי לא הוה בקדמיתא אהל מועד, אלא בקדמיתא אהל סתם, השתא אהל מועד. מאי 'מועד׳, רבי אלעזר אמר לטב, ורבי אבא אמר לביש. רבי אלעזר אמר לטב, מה מועד דאיהו… לדף הפיסקה
  16. יהושע שלא חטא למה מת - שנפגם בפגם הלבנה שנחשכה ונדבקה בנחש (נג ע"א)
    רבי שמעון הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא, והוו יתבי קמיה רבי יהודה ורבי יצחק ורבי יוסי. אמר רבי יהודה, הא כתיב ׳ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב׳, וקאמרינן דגרמו… לדף הפיסקה
  17. ׳ויתפרו עלה תאנה׳ - נגרעה קומת האדם, ונעשה פירוד ונתקללה הארץ (נג ע"ב)
    ‹נג:›ויתפרו עלה תאנה. הא אוקימנא, דאוליפו כל זייני חרשין וקוסמין ואחידו בהאי דלתתא כמה דאתמר, וההיא שעתא אתגרע זקיפו וקומה דאדם מאה אמין, וכדין אתעביד פרודא וקאים אדם… לדף הפיסקה
  18. ׳ויגרש את האדם׳ - האדם גירש את ׳את׳, השכינה, ולכן ׳וישלחהו׳ (נג ע"ב)
    ויגרש את האדם. אמר רבי אלעזר לא ידענא מאן עביד תרוכין למאן, אי קודשא בריך הוא עבד תרוכין לאדם אי לא, אבל מלה אתהפיך ׳ויגרש את׳, ׳את׳ דייקא. ומאן גרש ׳את׳, ׳האדם׳, האדם… לדף הפיסקה
  19. ׳וישכן׳ - השרה דינים על העולם וסתם דרכים ושבילים (נג ע"ב)
    וישכן, איהו אשרי לון באתר דא דאיהו גרים וסתים אורחין ושבילין ואשרי דינין על עלמא ואמשיך לווטין מההוא יומא ולעילא. לדף הפיסקה
  20. ׳להט החרב המתהפכת׳ - זורקי הדינים המתהפכים לגוונים רבים, לשמור את דרך עץ החיים (נג ע"ב)
    ואת להט החרב המתהפכת, כל אינון דשריין בקוזפי דינין על עלמא, דמתהפכין לגוונין סגיאין בגין לאתפרעא מעלמא, לזמנין גוברין לזמנין נשין, לזמנין אשא מלהטא ולזמנין רוחין, דלית… לדף הפיסקה
  21. כשחטא אדם וכשחטא שלמה - המשיכו עליהם מינים רעים ופחדו מהם (נג ע"ב)
    תא חזי, כיון דחב אדם אמשיך עליה כמה זיינין בישין וכמה גרדיני נמוסין, ודחיל מכלהו ולא יכיל לקיימא עלייהו. שלמה ידע חכמתא עלאה, ושוי ליה קודשא בריך הוא עטרא דמלכותא והוו… לדף הפיסקה
  22. כשחטא אדם משך עליו כח הטומאה - והנחש מטמא את הגוף שנטלה נשמתו (נג ע"ב)
    תא חזי, כד חב אדם משיך עליה חילא מסאבא וסאיב ליה ולכל בני עלמא, והאי הוא חויא בישא דאיהו מסאב וסאיב עלמא, דתנינן, כד אפיק נשמתין מבני נשא אשתאר מניה גופא מסאב וסאיב… לדף הפיסקה
  23. בשעת השינה טועמים טעם מיתה - ורוח הטומאה שורה על הידים (נג ע"ב)
    ותא חזי, כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא וליליא פריש גדפהא על כל בני עלמא, טעמי טעמא דמותא, ומגו דטעמי טעמא דמותא האי רוחא מסאבא שטיא על עלמא, וסאיב עלמא… לדף הפיסקה
  24. לא יקח אדם בגדיו ולא יטול ידיו ממי שלא נטל ידיו (נד ע"א)
    ועל דא לא יסב בר נש מנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידוי, דהא אמשיך עליה ההוא רוח מסאבא ואסתאב, ואית ליה רשו להאי רוח מסאבא לשריא בכל אתר דאשכח רשימו מסטריה. ועל דא לא יטול… לדף הפיסקה