ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 54: חטא אדה"ר › פיסקה 24 (נד ע"א)

לא יקח אדם בגדיו ולא יטול ידיו ממי שלא נטל ידיו

בראשית · חטא אדה"ר · מאמר 54 · פיסקה 24 · דף נד ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא לָא יִסַּב בַּר נָשׁ מָנוֹי לְאַלְבָּשָׁא מִמַּאן דְּלָא נָטִיל יְדוֹי, דְּהָא אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִסְתָּאַב, וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְהַאי רוּחַ מְסָאֲבָא לְשַׁרְיָא בְּכָל אֲתַר דְּאַשְׁכַּח רְשִׁימוּ מִסִּטְרֵיהּ. וְעַל דָּא לָא יִטּוֹל יְדוֹי בַּר נָשׁ מִמַּאן דְּלָא נָטִיל יְדוֹי, בְּגִין דְּאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא, וְקַבִּיל לֵיהּ הַאי דְּנָטַל מַיָּא מִנֵּיהּ וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְשַׁרְיָא עֲלוֹי ‹נד.›דְּבַר נָשׁ, בְּגִין כָּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּמְרָא בְּכָל סִטְרוֹי מִסִּטְרָא דְּהַאי חִוְיָא בִּישָׁא דְּלָא יִשְׁלוֹט עֲלוֹי. וְזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמָא דְאָתֵי לְאַעְבָּרָא לֵיהּ מֵעָלְמָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ וּכְתִיב ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח׳ וְגוֹ':

תרגום

וְעַל זֶה לֹא יִקַּח אָדָם בְּגָדָיו לִלְבֹּשׁ מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, שֶׁהֲרֵי הִמְשִׁיךְ עָלָיו אוֹתוֹ רוּחַ טֻמְאָה וְנִטְמָא. וְיֵשׁ רְשׁוּת לְרוּחַ הַטֻּמְאָה הַזּוֹ לִשְׁרוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא רֹשֶׁם מִצִּדּוֹ. וְלָכֵן לֹא יִטֹּל אָדָם יָדָיו מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, מִשּׁוּם שֶׁהִמְשִׁיךְ עָלָיו אוֹתוֹ רוּחַ טֻמְאָה וְקִבְּלוֹ זֶה שֶׁנָּטַל מַיִם מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִשְׁרוֹת עַל הָאָדָם. לָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְהִשָּׁמֵר בְּכָל צְדָדָיו מִצַּד זֶה שֶׁל הַנָּחָשׁ הָרָע שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עָלָיו, וְעָתִיד הקב"ה לָעוֹלָם הַבָּא לְבַטְּלוֹ מִן הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, וְכָתוּב (ישעיה כה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְגוֹ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא לא יסב בר נש מנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידוי, דהא אמשיך עליה ההוא רוח מסאבא ואסתאב, ואית ליה רשו להאי רוח מסאבא לשריא בכל אתר דאשכח רשימו מסטריה. ועל דא לא יטול ידוי בר נש ממאן דלא נטיל ידוי, בגין דאמשיך עליה ההוא רוח מסאבא, וקביל ליה האי דנטל מיא מניה ואית ליה רשו לשריא עלוי ‹נד.›דבר נש, בגין כך בעי בר נש לאסתמרא בכל סטרוי מסטרא דהאי חויא בישא דלא ישלוט עלוי. וזמין קודשא בריך הוא לעלמא דאתי לאעברא ליה מעלמא, הדא הוא דכתיב ׳ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ׳ וכתיב ׳בלע המות לנצח׳ וגו':

התרגום: ועל זה לא יקח אדם בגדיו ללבש ממי שלא נטל ידיו, שהרי המשיך עליו אותו רוח טמאה ונטמא. ויש רשות לרוח הטמאה הזו לשרות בכל מקום שנמצא רשם מצדו. ולכן לא יטל אדם ידיו ממי שלא נטל ידיו, משום שהמשיך עליו אותו רוח טמאה וקבלו זה שנטל מים ממנו, ויש לו רשות לשרות על האדם. לכן צריך אדם להשמר בכל צדדיו מצד זה של הנחש הרע שלא ישלט עליו, ועתיד הקב"ה לעולם הבא לבטלו מן העולם. זהו שכתוב (זכריה יג) ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ, וכתוב (ישעיה כה) בלע המות לנצח וגו'.

מן המפרשים

אור יקר: הדא הוא דכתיב כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו ר׳ אבא משמיה דרב ייסא סבא (״׳« כמה דאמר ר״ש דרב סבא) דזוהמא ואי תימא הא אמרת דהבל מסטרא אחרא הוה הכי הוא ר׳ יוסי והא כתיב.

כתם פז: והקדים זה להודיע, כי בכתוב הזה שפתח יש בו מהקושי מה שלא יעלם, באמרו 'מי יודע רוח בני האדם' וכו'. כי מי לא ידע בכל אלה, עד שפירשו בו כמה מיני גוונים. אמנם מה שנראה לו בפירוש הכתוב לפי הנדון שלפנינו, יתפרש על כי יש כח ורשות ביד…

אור החמה: ככל אתר דאשכח רשימו מסטריה עם היות שקודם לא נטמאו הבגדים אלא מידים אח"כ על ידי טומאה זו שור' על הבגדים או על כל דבר עצם הנחש כיון שיש שם רשימו מציאות שמץ דבר ולפי זה הוא הדין שלא ילבש בגדיו עד שיטול ידיו דמה לי הוא מה לי אחר.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר