בשעת השינה טועמים טעם מיתה - ורוח הטומאה שורה על הידים
בראשית · חטא אדה"ר · מאמר 54 · פיסקה 23 · דף נג ע"ב
לשון הזוהר
וְתָא חֲזִי, כָּל בְּנֵי עָלְמָא בְּשַׁעְתָּא דְּנָיְימִי עַל עַרְסַיְיהוּ בְּלֵילְיָא וְלֵילְיָא פָּרִישׂ גַּדְפָהָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, טָעֲמִי טַעֲמָא דְמוֹתָא, וּמִגּוֹ דְּטָעֲמִי טַעֲמָא דְמוֹתָא הַאי רוּחָא מְסָאֲבָא שָׁטְיָא עַל עָלְמָא, וְסָאִיב עָלְמָא וְשַׁרְיָא עַל יְדוֹי דְּבַר נָשׁ וְאִסְתָּאַב, וְכַד אִתְּעַר וְאִתְהַדַּר לֵיהּ נִשְׁמְתֵיהּ, בְּכָל מָה דְּיִקְרַב בִּידוֹי כּוּלְּהוּ מְסָאֲבֵי, בְּגִין דְּשַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא.
תרגום
וּבֹא וּרְאֵה, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁיְּשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם בַּלַּיְלָה, וְהַלַּיְלָה פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, טוֹעֲמִים טַעַם מִיתָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁטּוֹעֲמִים טַעַם מִיתָה, רוּחַ הַטֻּמְאָה הַזֹּאת שָׁטָה עַל הָעוֹלָם וּמְטַמֵּאת הָעוֹלָם וְשׁוֹרָה עַל יְדֵי הָאִישׁ, וְנִטְמָא. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר וְחוֹזֶרֶת אֵלָיו נִשְׁמָתוֹ, בְּכָל מַה שֶּׁיְּקָרֵב בְּיָדָיו - הַכֹּל נִטְמָא, כִּי שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם רוּחַ טֻמְאָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא וליליא פריש גדפהא על כל בני עלמא, טעמי טעמא דמותא, ומגו דטעמי טעמא דמותא האי רוחא מסאבא שטיא על עלמא, וסאיב עלמא ושריא על ידוי דבר נש ואסתאב, וכד אתער ואתהדר ליה נשמתיה, בכל מה דיקרב בידוי כולהו מסאבי, בגין דשריא עלייהו רוח מסאבא.
התרגום: ובא וראה, כל בני העולם בשעה שישנים על מטותיהם בלילה, והלילה פורש כנפיו על כל בני העולם, טועמים טעם מיתה. ומתוך שטועמים טעם מיתה, רוח הטמאה הזאת שטה על העולם ומטמאת העולם ושורה על ידי האיש, ונטמא. וכשמתעורר וחוזרת אליו נשמתו, בכל מה שיקרב בידיו - הכל נטמא, כי שורה עליהם רוח טמאה.
מן המפרשים
הסולם: ות"ח כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא, וליליא פריש גדפהא על כל בני עלמא: ובוא וראה, כל בני העולם, בשעה שישנים במטותם בלילה, והלילה פורש כנפיו על כל בני העולם, טעמי טעמא דמותא, ומגו דטעמי טעמי דמותא, האי רוחא מסאבא…