כשחטא אדם משך עליו כח הטומאה - והנחש מטמא את הגוף שנטלה נשמתו
בראשית · חטא אדה"ר · מאמר 54 · פיסקה 22 · דף נג ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזִי, כַּד חָב אָדָם מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חֵילָא מְסָאֲבָא וְסָאִיב לֵיהּ וּלְכָל בְּנֵי עָלְמָא, וְהַאי הוּא חִוְיָא בִּישָׁא דְּאִיהוּ מְסָאַב וְסָאִיב עָלְמָא, דְּתָנִינָן, כַּד אַפִּיק נִשְׁמָתִין מִבְּנֵי נָשָׁא אִשְׁתְּאַר מִנֵּיהּ גּוּפָא מְסָאַב וְסָאִיב בֵּיתָא וְסָאִיב לְכָל אִינּוּן דִּמְקָרְבִין בֵּיהּ, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת׳ וְגוֹ'. וְעַל דָּא, כֵּיוָן דְּאִיהוּ נָטִיל נִשְׁמְתָא וְסָאִיב גּוּפָא, כְּדֵין אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְכָל אִינּוּן סִטְרֵי מְסָאֲבָן לְשַׁרְיָא עֲלוֹי, דְּהָא הַהוּא גּוּפָא אִסְתָּאַב מִסִּטְרָא דְּהַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא דְּשַׁרְיָא עֲלוֹי, וְעַל דָּא בְּכָל אֲתַר דְּהַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא שָׁארֵי מְסָאַב לֵיהּ וְאִסְתָּאַב.
תרגום
בֹּא ורְאֵה, כְּשֶׁחָטָא אָדָם, מָשַׁךְ עָלָיו כֹּחַ טֻמְאָה וְטִמֵּא אוֹתוֹ וְאֶת כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, וְזֶהוּ נָחָשׁ הָרָע שֶׁהוּא טָמֵא וּמְטַמֵּא אֶת הָעוֹלָם. שֶׁשָּׁנִינוּ, כְּשֶׁמּוֹצִיא נְשָׁמוֹת מִבְּנֵי הָאָדָם, נִשְׁאָר מִן הָאָדָם גּוּף טָמֵא, וּמְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת וּמְטַמֵּא אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּתְקָרְבִים אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר יט) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת וְגוֹ'. וְעַל זֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא נוֹטֵל נְשָׁמָה וּמְטַמֵּא אֶת הַגּוּף, אָז נִתְּנָה רְשׁוּת לְכָל אוֹתָם צְדָדִים טְמֵאִים לִשְׁרוֹת עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַגּוּף נִטְמָא מִן הַצַּד שֶׁל אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו. וְעַל זֶה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאוֹתוֹ נָחָשׁ הָרָע שׁוֹרֶה, מְטַמֵּא אוֹתוֹ וְנִטְמָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כד חב אדם משיך עליה חילא מסאבא וסאיב ליה ולכל בני עלמא, והאי הוא חויא בישא דאיהו מסאב וסאיב עלמא, דתנינן, כד אפיק נשמתין מבני נשא אשתאר מניה גופא מסאב וסאיב ביתא וסאיב לכל אינון דמקרבין ביה, הדא הוא דכתיב ׳הנוגע במת׳ וגו'. ועל דא, כיון דאיהו נטיל נשמתא וסאיב גופא, כדין אתייהיב רשו לכל אינון סטרי מסאבן לשריא עלוי, דהא ההוא גופא אסתאב מסטרא דההוא חויא בישא דשריא עלוי, ועל דא בכל אתר דההוא חויא בישא שארי מסאב ליה ואסתאב.
התרגום: בא וראה, כשחטא אדם, משך עליו כח טמאה וטמא אותו ואת כל בני העולם, וזהו נחש הרע שהוא טמא ומטמא את העולם. ששנינו, כשמוציא נשמות מבני האדם, נשאר מן האדם גוף טמא, ומטמא את הבית ומטמא את כל אלו שמתקרבים אליו. זהו שכתוב (במדבר יט) הנגע במת וגו'. ועל זה, כיון שהוא נוטל נשמה ומטמא את הגוף, אז נתנה רשות לכל אותם צדדים טמאים לשרות עליו, שהרי אותו הגוף נטמא מן הצד של אותו הנחש הרע ששורה עליו. ועל זה, בכל מקום שאותו נחש הרע שורה, מטמא אותו ונטמא.
מן המפרשים
הסולם: ת"ח כד חב אדם משיך עליה חילא מסאבא, וסאיב ליה ולכל בני עלמא, והאי הוא חויא בישא, דאיהו מסאב וסאיב עלמא: בוא וראה, כאשר חטא אדם הראשון, המשיך על עצמו כח הטומאה, וטימא אותו ולכל בני העולם. וזה הוא נחש הרע, שהוא טמא וטימא העולם.…