ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 54: חטא אדה"ר › פיסקה 14 (נב ע"ב)

׳ויתנצלו בני ישראל את עדים׳ - ולכן ׳ומשה יקח את האהל׳ שלא יטמא הנחש את המקדש

בראשית · חטא אדה"ר · מאמר 54 · פיסקה 14 · דף נב ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזִי, מָה כְּתִיב בְּהוּ ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב׳, דְּאִתְעַבַר מִנַּיְיהוּ אִינּוּן מְזַיְּינָן דְּאִתְחַגְרוּ בְּהוּ בְּטוּרָא דְסִינַי בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא, כֵּיוָן דְּאִתְעַבַר מִנַּיְיהוּ מָה כְּתִיב, ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי הַאי קְרָא לְגַבֵּי הַאי, אֶלָּא כֵּיוָן דְּיָדַע מֹשֶׁה דְּאִתְעַבְרוּ מִנַּיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל אִינּוּן זַיְינִין עִלָּאִין, אָמַר, הָא וַדַּאי מִכָּאן וּלְהָלְאָה חִוְיָא בִּישָׁא יֵיתֵי לְדַיְירָא בֵּינַיְיהוּ, וְאִי יְקוּם מַקְדְּשָׁא הָכָא בֵּינַיְיהוּ יִסְתָּאַב, מִיָּד ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳, בְּגִין דַּחֲמָא מֹשֶׁה דְּהָא כְּדֵין יִשְׁלוֹט חִוְיָא בִּישָׁא, מָה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בָּהֶם, (שם לג) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, שֶׁהוּעֲבַר מֵהֶם אוֹתָם כְּלֵי זַיִן שֶׁחָגְרוּ בָּהֶם בְּהַר סִינַי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם אוֹתוֹ נָחָשׁ רָע. כֵּיוָן שֶׁבָּטְלוּ מֵהֶם מַה כָּתוּב? (שם) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מָה הַפָּסוּק הַזֶּה אֶל זֶה? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁהוּעֲבְרוּ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹתָם כְּלֵי זַיִן עֶלְיוֹנִים, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי מִכָּאן וָהָלְאָה נָחָשׁ רָע יָבֹא לָדוּר בֵּינֵיהֶם, וְאִם יָקוּם כָּאן מִקְדָּשׁ בֵּינֵיהֶם - יִטְמָא. מִיָּד - וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. כִּי רָאָה מֹשֶׁה שֶׁהֲרֵי אָז יִשְׁלֹט נָחָשׁ רָע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם לָזֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, מה כתיב בהו ׳ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב׳, דאתעבר מנייהו אינון מזיינן דאתחגרו בהו בטורא דסיני בגין דלא ישלוט בהו ההוא חויא בישא, כיון דאתעבר מנייהו מה כתיב, ׳ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה׳. אמר רבי אלעזר, מאי האי קרא לגבי האי, אלא כיון דידע משה דאתעברו מנייהו דישראל אינון זיינין עלאין, אמר, הא ודאי מכאן ולהלאה חויא בישא ייתי לדיירא בינייהו, ואי יקום מקדשא הכא בינייהו יסתאב, מיד ׳ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה׳, בגין דחמא משה דהא כדין ישלוט חויא בישא, מה דלא הוה מקדמת דנא.

התרגום: בא ראה מה כתוב בהם, (שם לג) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, שהועבר מהם אותם כלי זין שחגרו בהם בהר סיני כדי שלא ישלט בהם אותו נחש רע. כיון שבטלו מהם מה כתוב? (שם) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. אמר רבי אלעזר, מה הפסוק הזה אל זה? אלא כיון שידע משה שהועברו מישראל אותם כלי זין עליונים, אמר, הרי ודאי מכאן והלאה נחש רע יבא לדור ביניהם, ואם יקום כאן מקדש ביניהם - יטמא. מיד - ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. כי ראה משה שהרי אז ישלט נחש רע מה שלא היה מקדם לזה.

מן המפרשים

הסולם: ת"ח מה כתיב בהו, ויתנצלו וגו' דאתעבר מנייהו אינון מזיינן דאתחגרו בהון בטורא דסיני, בנין דלא וכו': בוא וראה מה כתיב בהם, בישראל, ויתנצלו בני ישראל את עדיים וגו' שנעבר מהם הזיון שנחגרו בהם בהר סיני, כדי שלא ישלוט בהם נחש הרע.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר