נחש המות נכנס במעי האדם ונחש החיים בימין - והנמשך אחר הרע מת
בראשית · חטא אדה"ר · מאמר 54 · פיסקה 8 · דף נב ע"א
לשון הזוהר
הַאי חִוְיָא הוּא מוֹתָא דְעָלְמָא, וְהוּא עָאל בִּמְעוֹי דְּסָתִים דְּבַר נָשׁ, הוּא לִסְטַר שְׂמָאלָא. וְאִית חִוְיָא אַחֲרָא דְחַיֵּי בִּסְטַר יַמִּינָא, תַּרְוַיְיהוּ אָזְלֵי עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ. ׳מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה׳, דְּהָא כָּל שְׁאָר חֵיוָן דְּחַקְלָא לֵית בְּהוּ חַכִּים לְאַבְאָשָׁא כְּהַאי, בְּגִין דְּאִיהוּ זוּהֲמָא דְּדַהֲבָא. וַוי לְמַאן דְּאִתְמְשִׁיךְ אַבַּתְרֵיהּ, דְּאִיהוּ גָרִים לֵיהּ מוֹתָא וּלְכָל דְּאַתְיָין אַבַּתְרֵיהּ, וְהָא אוֹקְמוּהָ. אָדָם אִתְמְשִׁיךְ אַבַּתְרֵיהּ לְתַתָּא, וְנָחִית לְמִנְדַּע בְּכָל מָה דִּלְתַתָּא, כְּמָה דְּנָחִית הָכִי אִתְמְשִׁיךְ רְעוּתֵיהּ וְאָרְחוֹי אַבַּתְרַיְיהוּ עַד דְּמָטִין לְהַאי חִוְיָא, וְחָמוּ תִּיאוּבְתֵּיהּ דְּעָלְמָא וְשָׁטוּ אוֹרְחוֹי בַּאֲתַר דָּא, כְּדֵין קָם וְאִתְמְשִׁיךְ אִיהוּ אַבַּתְרַיְיהוּ דְּאָדָם וְאִתְּתֵיהּ, וְאִתְדַּבַּק בְּהוּ, וְגָרִים לְהוּ מוֹתָא וּלְכָל דָּרֵי דְּאָתוּ אַבַּתְרֵיהּ. עַד דְּמָטוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְסִינַי לָא פָּסַק זוּהֲמָא דִילֵיהּ מֵעָלְמָא, וְהָא אִתְּמַר. כֵּיוָן דְּחָטוּ וְאִתְדַּבְּקוּ בְּאִילָנָא דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ מוֹתָא לְתַתָּא מָה כְּתִיב ׳וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יהו"ה אלהי"ם מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן׳, מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא ׳מִתְהַלֵּךְ׳:
תרגום
הַנָּחָשׁ הַזֶּה הוּא הַמָּוֶת שֶׁבָּעוֹלָם, וְהוּא נִכְנָס בְּמֵעָיו הַנִּסְתָּרִים שֶׁל הָאָדָם. הוּא לְצַד שְׂמֹאל. וְיֵשׁ נָחָשׁ אַחֵר שֶׁל הַחַיִּים בְּצַד יָמִין. שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים עִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמַדְנוּ. מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, שֶׁהֲרֵי כָּל שְׁאָר חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֵין בָּהֶם חָכָם לְהָרַע כְּמוֹ זֶה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַזָּהָב. אוֹי לְמִי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחֲרָיו, שֶׁהוּא גוֹרֵם לוֹ מָוֶת וּלְכָל מִי שֶׁבָּא אַחֲרָיו, וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ. אָדָם נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו לְמַטָּה וְיוֹרֵד לָדַעַת בְּכָל מַה שֶּׁלְּמַטָּה. כְּמוֹ שֶׁיּוֹרֵד, כָּךְ נִמְשָׁךְ רְצוֹנוֹ וּדְרָכָיו אַחֲרֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לַנָּחָשׁ הַזֶּה וְרוֹאִים תַּאֲוַת הָעוֹלָם, וְסוֹטִים דְרָכָיו בְּמָקוֹם זֶה. אָז קָם, וְהוּא נִמְשַׁךְ אַחַר אָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְנִדְבַּק בָּהֶם, וְגָרַם לָהֶם מָוֶת וּלְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו. עַד שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לְהַר סִינַי, לֹא פָסְקָה זֻהַמְתּוֹ מֵהָעוֹלָם, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ וְנִדְבְּקוּ בָּעֵץ שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ מָוֶת לְמַטָּה, מַה כָּתוּב? וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יהו"ה אֱלֹהִי"ם מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן. מְהַלֵּךְ אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: האי חויא הוא מותא דעלמא, והוא עאל במעוי דסתים דבר נש, הוא לסטר שמאלא. ואית חויא אחרא דחיי בסטר ימינא, תרוייהו אזלי עמיה דבר נש, כמה דאוקמוה. ׳מכל חית השדה׳, דהא כל שאר חיון דחקלא לית בהו חכים לאבאשא כהאי, בגין דאיהו זוהמא דדהבא. ווי למאן דאתמשיך אבתריה, דאיהו גרים ליה מותא ולכל דאתיין אבתריה, והא אוקמוה. אדם אתמשיך אבתריה לתתא, ונחית למנדע בכל מה דלתתא, כמה דנחית הכי אתמשיך רעותיה וארחוי אבתרייהו עד דמטין להאי חויא, וחמו תיאובתיה דעלמא ושטו אורחוי באתר דא, כדין קם ואתמשיך איהו אבתרייהו דאדם ואתתיה, ואתדבק בהו, וגרים להו מותא ולכל דרי דאתו אבתריה. עד דמטו ישראל לטורא דסיני לא פסק זוהמא דיליה מעלמא, והא אתמר. כיון דחטו ואתדבקו באילנא דשריא ביה מותא לתתא מה כתיב ׳וישמעו את קול יהו"ה אלהי"ם מתהלך בגן׳, מהלך אין כתיב כאן אלא ׳מתהלך׳:
התרגום: הנחש הזה הוא המות שבעולם, והוא נכנס במעיו הנסתרים של האדם. הוא לצד שמאל. ויש נחש אחר של החיים בצד ימין. שניהם הולכים עם האדם כמו שהעמדנו. מכל חית השדה, שהרי כל שאר חיות השדה אין בהם חכם להרע כמו זה, משום שהוא זהמת הזהב. אוי למי שנמשך אחריו, שהוא גורם לו מות ולכל מי שבא אחריו, והרי העמדנו. אדם נמשך אחריו למטה ויורד לדעת בכל מה שלמטה. כמו שיורד, כך נמשך רצונו ודרכיו אחריהם, עד שמגיעים לנחש הזה ורואים תאות העולם, וסוטים דרכיו במקום זה. אז קם, והוא נמשך אחר אדם ואשתו ונדבק בהם, וגרם להם מות ולכל הדורות שבאו אחריו. עד שהגיעו ישראל להר סיני, לא פסקה זהמתו מהעולם, והרי נאמר. כיון שחטאו ונדבקו בעץ ששורה בו מות למטה, מה כתוב? וישמעו את קול יהו"ה אלהי"ם מתהלך בגן. מהלך אין כתוב כאן, אלא מתהלך.
מן המפרשים
מהרח"ו: כיון דחטו ואתדבקו באילנא וכו' מה כתיב וישמעו וכו' מהלך לא כתיב אלא מתהלך. פירוש כי לפי שאתדבקו באילנא דשריא ביה מותא, וכביכול הרחיקו והפרידו את השכינה מן הת"ת לחברה עם החצונים, לכן עתה לא נתייחד אליו הדיבור רק מן השכינה אשר…
אור החמה: ונחית למנדע בכל דלתתא וגו' רצה לחקור בידיעת החיצונים וכניסתם במדריגתם. ולא ראה שהיה מטמא עצמו בהם. כי זה דרכם. וז"ש כמה דנחית הכי אתמשך וגו': עד דמטון להאי חויא כי קודם לו יש קליפות אחרות. שאין להם שליטה בתאוות הגשמיות כזה:…
שעת רצון: כדין קם ואתמשיך איהו אבתרייהו. פירוש, הולך בשיטת שכתב רבינו ז"ל בדרוש ראשון מדרושי ראש השנה ז"ל, אע"פ שיש מאמרי רז"ל אחרים, דמשמע שבתחילה היו אדם וחוה עסוקים בתשמיש וראה אותם הנחש ונתאוה להם, ואח"כ הטיל זוהמא בחוה, יע"ש. כאן…