ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 116: מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה

מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה

זוהר חדש · מאמר 116 · 21 פסקאות

  1. טענת רחל לפני הקב"ה - שהכניסה צרתה לביתה יותר ממנו
    אשתארת תמן רחל, וארימת קל בכיה במרירו דתמרורים, אמר לה קודשא בריך הוא, רחל, מה את מבכה. אמרה קמיה, ולא אבכה, בני אן אינון, ומה חטאן לגבך. אמר לה עאלו צרתי לקמי, ואעילו… לדף הפיסקה
  2. ׳ויגד יעקב לרחל׳ ברמאות - מסירת הסימנים ללאה וטענת ׳רחום וחנון׳
    דתנן, בשעתא דכתיב, ׳ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא׳, אמר הזדווגי לגבאי, אמרה ליה אין, אבל אחתא אית לי קשישא מינאי, ומסתפינא מאבא, דרמאה איהו. מיד ׳ויגד יעקב לרחל, כי… לדף הפיסקה
  3. מאון התנחומין מטעם ׳כי איננו׳ - עד שנשבע לה הקב"ה
    ובכל מה דאמר לה, לא קבילת תנחומין. הדא הוא דכתיב, ׳קול ברמה נשמע וגו'׳ ׳כי איננו׳. לא בעאת לקבלא תנחומין. מאי טעמא. בגין ׳כי איננו׳, כיומין קדמאין לאשראה בינייהו, והא… לדף הפיסקה
  4. בכית השכינה למעלה - זעזוע העולמות הגנוזים וגלוי האם לבת ׳מנעי קולך׳
    כמה דעבדת רחל, אוף הכי שכינתא לעילא. כדמתרגם קל ברום שמייא אשתמע, שכינתא מבכה על בנהא. בההיא שעתא דאיהי הות מבכה, אתערו לגבה שתין רבוא משריין עילאין, וכלהו איתערו בכיה… לדף הפיסקה
  5. תבת איכה הרוחנית שאין בה שתוף שפתים ולשון - ו ׳ישבה׳ ולא עומדת
    רבי נחוניא אמר, איכה, מאן אמר דא, ההוא רוח עילאה נעימאה, עלמא דאתי. ועל דא, תיבה דא רוחני איהו, ולא אית בה שותפו כלל, לאו לישן ושיניין, ולאו שפוון כלל. אימא שאלה על… לדף הפיסקה
  6. אגרת בני בבל - השכינה שירדה עמם בגלות כמראה יחזקאל ואינה מסירה הצרות
    שלחו להו בני בבל לבני ארעא קדישא, יאות דאתון צריכין למבכי, ולכון יאות למספד, ולמעבד אבלא, במחזיכון היכלין דאימא חריבין, ואתר ערסה דאתהפך באבלא, והוא לית תמן, ופרחא… לדף הפיסקה
  7. תשובת בני ארץ הקודש - ההיכל החרב שהשועלים נכנסים ויוצאים בו
    שלחו להו בני ארעא קדישא, יאות דאימנא ערקת, ואתתרכת מגו היכלהא, ונחתת לגבייכו במרירו ובקל עציב, כאיתתא דיתבא בלא דעתא, וכגברא דלא יכיל לשיזבא, ויאות לכון למספד. אבל אנן,… לדף הפיסקה
  8. קול פעמיה בשלש משמרות - ורוחם הפורחת אחריה עד שנשארו נבוכים בלא רוח
    ובעוד דאנן יתבין נבוכין, ושכיבין פומנא בעפרא, אנן שמעין קל נעימו דרגלהא, בתלת משמרותא דליליא, נחתת וחמאת להיכלאה, איך חרבין מתוקדן, אעלת מהיכלא להיכלא, מדוך לדוך, וגעת… לדף הפיסקה
  9. ׳ה' ממרום ישאג׳ - ירידתה במשמרה הראשונה אל המזבח החיצון בקינת מזבחי
    תנינן, בכל ליליא וליליא, קל מרירות דכאיבא דציו"ן אשתמע מרום רקיעא לתתא, ומתתא לרקיעא. כמה דאת אמר, ׳ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו׳. בשירותא… לדף הפיסקה
  10. ׳הן אראלם צעקו חצה׳ - אות השם שפרחה מהם ונשארו כנקבה בוכה
    כל גברין קדישין, רברבן ממנן, הוו מרוון וחדאן מינך, אכלין עידונין, ופלגין חולקיהון, ברומי רקיעא. יהבו בך ניבלת חסידים קדושים. בני דאתדבחו עלך, ווי לי מדמיהון. וכל גברין… לדף הפיסקה
  11. המזבח שנגנז אחר נבלת החסידים - וששת אלפי אוכלי הקרבן היורדים עמה
    מהבחי מדבחי, לבתר דמרוית לי בניבלות בנין חסידין קדישין, דמסרו נפשיהון וגשמיהון עלך, איתגניזת. אן אשכח לך, אן אשתא דעלך. געת ומייללת ובכת בקל עציב. שתא אלפי גברי קדישין,… לדף הפיסקה
  12. אף העומדים בחוץ מן הרוח האחרת - כחמור שאבד אבוסו הצועק על המזבח
    ואפילו אינון דקיימין לבר, ברוח אחרא, דמרוון מאינון אימרין ופדרין. בשירותא דליליא צוחין געאן ומייללין על האי מדבח. ווי לחמרא דאביד אבוסה, אתר דמתרוה מניה. מאן חמי נהימו… לדף הפיסקה
  13. ׳על משכבי בלילות׳ - ערש המטרוניתא בנקדת ציון שעליו קיום העולם
    בפלגו ליליא, עאל לגו ההיא נקודה דציון, אתר דבית קדש הקדשים, חמת ליה דאתחריב, ואסתאב אתר בית מותבה וערסה, געת ומייללת, סלקא מתתא לעילא, ומעילא לתתא, אסתכל באתר דכרובים,… לדף הפיסקה
  14. זכרון בעלה המשתעשע בין שדיה - והנערים הרכים וארון התורה שנשכח
    רבון עלמא, בעלי, הוה אתי לגבי, והוא שכב בין דרועי, וכל מה דבעינא מניה, וכל בעותי עביד בעידנא דא. כד הוה אתי לגבי, ושוי בי מדוריה, ומשתעשע בין שדי. ערסי ערסי, לית את… לדף הפיסקה
  15. חפוש הבעל שאיננו - וקול זוגי הפעמונים שהיה נשמע קדם בואו
    אשגח על בעלי, לית הכא. אשגח לכל סטר. בעידנא דא כד הוה אתי בעלי לגבי, וסחרניה כמה בנין חסידין, וכל אינון עולמתאן זמינין לקבלא ליה. והוינא שמעין מרחוק, קל זוגין דפעמונים… לדף הפיסקה
  16. קריאת המטרוניתא אל בעלה הנעדר - וחקיקת דיוקנה בו כחותם
    בעלי בעלי, אן פנית, השתא הוא עדנא דהוינא אשגח בך. אסתכלנא בכל סטר, ולית אנת. אן אשגח לך, ולא אתבע בגינך. דא הוא אתרך בעידנא דא, למיתי לגבי, הא אנא זמינא הכא. הא אתנשית… לדף הפיסקה
  17. ׳אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני׳ - שבועת הימין המחבקת שנשכחה
    געת בבכיה, וצוחת, בעלי בעלי, נהירו דעייני הא איתחשך. לית אנת דכיר, כד הוית אושיט שמאלך מתחות רישי, ואנא מתענגא על סגיאו דשלם, וימינך מחבקא באחוה ובנשיקין. ונדרת לי דלא… לדף הפיסקה
  18. עמידתה בששים רבוא בסיני ובבנים בכל דור - לזכר זכיות ולא עונות
    לית אנת דכיר, כד קאימנא לגבך בטורא דסיני, שלימין שתין רבו דקבילו לך עלייהו, ואתעטרנא לך בהו, יתיר מכל עממייא, והוינא אזלין אבתרך לכל רעותך. וההיא שפחה קטלא בהו לאלפים… לדף הפיסקה
  19. צעקת הכלבים במשמרה השלישית - ומזבח הקטרת והכרוב האחד שנשאר
    בעינא עלך, לית אנת. בעינא על בנאי, לית אינון. בעינא על קדושתא דאתר דא, הא אסתאב. כל עלמא הוה בשלם בגין אתר דא. כלבין לא נבחין בעידנא דא, כולהו הוו בשלם. געה ומייללת,… לדף הפיסקה
  20. ׳מנעי קולך מבכי׳ - ירידת הקב"ה אליה וסיום הפתיחה למגלת איכה
    כדין קודשא בריך הוא אזדמן לגבה, ונחית לה, וממלל עמה. ועל דא כתיב, ׳כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש׳ ׳תקוה לאחריתך׳. ועל דא תנינן, תינוק יונק משדי אמו, ואשה… לדף הפיסקה
  21. ׳וזכור את בוראך בימי בחורותיך׳ - זכרון ימי הנערות באמונה ׳כי נער ישראל׳
    איכה ישבה בדד, רבנן פתחי האי קרא, ׳וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה׳. האי קרא, אוקימנא ליה בישראל כד הוו בארעא קדישא. ׳וזכור את בוראיך׳ - הוי דכיר… לדף הפיסקה