בכית השכינה למעלה - זעזוע העולמות הגנוזים וגלוי האם לבת ׳מנעי קולך׳
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה · מאמר 116 · פיסקה 4
לשון הזוהר
כְמָה דַּעֲבָדַת רָחֵל, אוּף הָכֵי שְׁכִינְתָּא לְעֵילָא. כְּדִמְתַרְגֵּם קָל בְּרוּם שְׁמַיָּיא אִשְׁתְּמַע, שְׁכִינְתָּא מְבַכָּה עַל בְּנָהָא. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִיהִי הֲוַת מְבַכָּה, אִתְעָרוּ לְגַבָּהּ שִׁתִּין רִבּוֹא מַשִּׁרְיָין עִילָּאִין, וְכֻלְּהוּ אִיתְעָרוּ בְּכִיָה לְגַבָּהּ. בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, אִשְׁתַּמַּע קָלָא לִרְקִיעַ עֲרָבוֹת, וְאִזְדַּעְזָעוּ מָאתָן אֶלֶף עָלְמִין, דַּהֲווֹ גְנִיזֵי מִן יוֹמָא דְאִתְבְּרֵי עָלְמָא, עַד דְּאִשְׁתְּמַע הַהוּא קָלָא לְרוּם שְׁמַיָּיא. וּמַאן אִיהוּ, דָּא ׳רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא׳, דְּאִיהוּ עַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת. עַד דְּאִתְגַּלֵּית אִימָּא לִבְרַתָּא, וְאָמְרָה לָהּ, מִנְּעִי קוֹלֵךְ. כְּדֵין אִתְפָּרְשַׁת מִתַּמָּן, וַאֲזָלַת הִיא וְכָל אוּכְלוּסָהָא בְּגָלוּתָא. וְאִצְטְרִיכוּ לְאִתְבַּדְּרָא לְכַמָּה סִטְרִין, לְמֶהֱוֵי גָלוּתָא לְכוֹלָּא, וְהִיא יָשְׁבָה בָדָד.
תרגום
כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה רָחֵל, כָּךְ גַּם הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה. כְּמוֹ שֶׁמְּתֻרְגָּם: קוֹל בְּרוּם הַשָּׁמַיִם נִשְׁמָע, הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה עַל בָּנֶיהָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִיא הָיְתָה בּוֹכָה, הִתְעוֹרְרוּ אֵלֶיהָ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים, וְכֻלָּם הִתְעוֹרְרוּ בִּבְכִיָּה אֵלֶיהָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע קוֹל לִרְקִיעַ עֲרָבוֹת, וְנִזְדַּעְזְעוּ מָאתַיִם אֶלֶף עוֹלָמוֹת, שֶׁהָיוּ גְּנוּזִים מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, עַד שֶׁנִּשְׁמַע אוֹתוֹ הַקּוֹל לְרוּם הַשָּׁמַיִם. וּמִיהוּ? זֶה ׳רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא׳ (יחזקאל א, כב) - שֶׁהוּא עַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת. עַד שֶׁנִּגְלֵית הָאֵם לַבַּת, וְאָמְרָה לָהּ: מִנְעִי קוֹלֵךְ. אָז נִפְרְדָה מִשָּׁם, וְהָלְכָה הִיא וְכָל מַחֲנוֹתֶיהָ בַּגָּלוּת. וְהֻצְרְכוּ לְהִתְפַּזֵּר לְכַמָּה צְדָדִים, לִהְיוֹת גָּלוּת לַכֹּל, וְהִיא יָשְׁבָה בָדָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כמה דעבדת רחל, אוף הכי שכינתא לעילא. כדמתרגם קל ברום שמייא אשתמע, שכינתא מבכה על בנהא. בההיא שעתא דאיהי הות מבכה, אתערו לגבה שתין רבוא משריין עילאין, וכלהו איתערו בכיה לגבה. בההוא שעתא, אשתמע קלא לרקיע ערבות, ואזדעזעו מאתן אלף עלמין, דהוו גניזי מן יומא דאתברי עלמא, עד דאשתמע ההוא קלא לרום שמייא. ומאן איהו, דא ׳רקיע כעין הקרח הנורא׳, דאיהו על גבי החיות. עד דאתגלית אימא לברתא, ואמרה לה, מנעי קולך. כדין אתפרשת מתמן, ואזלת היא וכל אוכלוסהא בגלותא. ואצטריכו לאתבדרא לכמה סטרין, למהוי גלותא לכולא, והיא ישבה בדד.
התרגום: כמו שעשתה רחל, כך גם השכינה למעלה. כמו שמתרגם: קול ברום השמים נשמע, השכינה בוכה על בניה. באותה שעה שהיא היתה בוכה, התעוררו אליה ששים רבוא מחנות עליונים, וכלם התעוררו בבכיה אליה. באותה שעה נשמע קול לרקיע ערבות, ונזדעזעו מאתים אלף עולמות, שהיו גנוזים מיום שנברא העולם, עד שנשמע אותו הקול לרום השמים. ומיהו? זה ׳רקיע כעין הקרח הנורא׳ (יחזקאל א, כב) - שהוא על גבי החיות. עד שנגלית האם לבת, ואמרה לה: מנעי קולך. אז נפרדה משם, והלכה היא וכל מחנותיה בגלות. והצרכו להתפזר לכמה צדדים, להיות גלות לכל, והיא ישבה בדד.