מאון התנחומין מטעם ׳כי איננו׳ - עד שנשבע לה הקב"ה
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה · מאמר 116 · פיסקה 3
לשון הזוהר
וּבְכָל מַה דַּאֲמַר לָהּ, לָא קַבֵּילַת תַּנְחוּמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו ל״א:ט״ו) ׳קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגו'׳ ׳כִּי אֵינֶנּוּ׳. לָא בָּעַאת לְקַבָּלָא תַּנְחוּמִין. מַאי טַעְמָא. בְּגִין ׳כִּי אֵינֶנּוּ׳, כְּיוֹמִין קַדְמָאִין לְאַשְׁרָאָה בֵּינַיְיהוּ, וְהָא אִסְתַּלַּק לְעֵילָא. וּבְגִין דְּכִי אֵינֶנּוּ בְּגוֹ בְּנָהָא, לָא קַבָּלִית תַּנְחוּמִין, עַד דְּאוֹמֵי לָהּ. דִּכְתִיב, (ירמיהו ל״א:ט״ז) ׳כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה׳.
תרגום
וּבְכָל מַה שֶׁאָמַר לָהּ, לֹא קִבְּלָה תַּנְחוּמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (ירמיהו ל״א:ט״ו) ׳קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ'׳ - ׳כִּי אֵינֶנּוּ׳. לֹא רָצְתָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים. מַה הַטַּעַם? מִשּׁוּם ׳כִּי אֵינֶנּוּ׳ - כְּמוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁרוֹת בֵּינֵיהֶם, וַהֲרֵי הִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם שֶׁ"אֵינֶנּוּ" בְּתוֹךְ בָּנֶיהָ, לֹא קִבְּלָה תַּנְחוּמִים, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ, שֶׁכָּתוּב, (ירמיהו ל״א:ט״ז) ׳כֹּה אָמַר ה'׳ (ירמיה לא, טז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובכל מה דאמר לה, לא קבילת תנחומין. הדא הוא דכתיב, (ירמיהו ל״א:ט״ו) ׳קול ברמה נשמע וגו'׳ ׳כי איננו׳. לא בעאת לקבלא תנחומין. מאי טעמא. בגין ׳כי איננו׳, כיומין קדמאין לאשראה בינייהו, והא אסתלק לעילא. ובגין דכי איננו בגו בנהא, לא קבלית תנחומין, עד דאומי לה. דכתיב, (ירמיהו ל״א:ט״ז) ׳כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה׳.
התרגום: ובכל מה שאמר לה, לא קבלה תנחומים. זהו שכתוב, (ירמיהו ל״א:ט״ו) ׳קול ברמה נשמע וגו'׳ - ׳כי איננו׳. לא רצתה לקבל תנחומים. מה הטעם? משום ׳כי איננו׳ - כמו בימים הראשונים לשרות ביניהם, והרי הסתלק למעלה. ומשום ש"איננו" בתוך בניה, לא קבלה תנחומים, עד שנשבע לה, שכתוב, (ירמיהו ל״א:ט״ז) ׳כה אמר ה'׳ (ירמיה לא, טז).
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בויחי מאמר יב, א (רטו.) - התאמה חלקית ואני בבאי וגו' מתה עלי רחל וגו': רבי אבא פתח . כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' מה כתוב אחריו, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' כי יש שכר לפעולתך וגו', ושבו בנים לגבולם. ושואל, אינו…