ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 116: מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה › פיסקה 8

קול פעמיה בשלש משמרות - ורוחם הפורחת אחריה עד שנשארו נבוכים בלא רוח

זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה · מאמר 116 · פיסקה 8

לשון הזוהר

וּבְעוֹד דַּאֲנַן יָתְבִין נְבוֹכִין, וּשְׁכִיבִין פּוּמָנָא בְּעַפְרָא, אֲנַן שָׁמְעִין קָל נְעִימוּ דְרַגְלָהָא, בִּתְלַת מִשְׁמָרוֹתָא דְּלֵילְיָא, נְחָתַת וְחָמַאת לְהֵיכָלָאָה, אֵיךְ חֲרֵבִין מִתּוֹקְדָן, אָעֳלַת מֵהֵיכָלָא לְהֵיכָלָא, מִדּוּךְ לְדוּךְ, וְגָעַת וּמְיַילֶלֶת, וּבְכַת עֲלָנָא וְעַל נַפְשָׁנָא. וַאֲנַן מִתְעָרִין לְקָל נְעִימוּ דִּבְכִיָּיתָהּ וִילָלוּתָהּ. וְרוּחָנָא אָזְלַת אֲבַתְרָהּ, וּפָרַח לְגַבָּהּ. וּלְפוּם שַׁעֲתָא פָּרְחַת וְאָזְלַת, וְלָא שְׁמַעְנָא, וְלָא יְדַעְנָא מִידֵי, דְּהָא אָזְלַת, וְאִשְׁתָּאַרְנָא נְבוֹכִין, דְּמִיכִין, בְּלָא רוּחָא, בְּלָא דַעְתָּא. צָעֲקִין, וְאָמְרִין אֵיכָה.

תרגום

וּבְעוֹד שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים נְבוֹכִים, וְשׁוֹכְבִים עַל פִּינוּ בֶּעָפָר, אָנוּ שׁוֹמְעִים קוֹל נְעִימוּת רַגְלֶיהָ, בְּשָׁלֹשׁ מִשְׁמְרוֹת הַלַּיְלָה, יוֹרֶדֶת וְרוֹאָה אֶת הַהֵיכָלוֹת, אֵיךְ הֵם חֲרֵבִים נִשְׂרָפִים, נִכְנֶסֶת מֵהֵיכָל לְהֵיכָל, מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְגוֹעָה וּמְיַלֶּלֶת, וּבוֹכָה עָלֵינוּ וְעַל נַפְשֵׁנוּ. וְאָנוּ מִתְעוֹרְרִים לְקוֹל נְעִימוּת בְּכִיָּתָהּ וִילָלָתָהּ. וְרוּחֵנוּ הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ, וּפוֹרַחַת אֵלֶיהָ. וּלְפִי שָׁעָה פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת, וְלֹא שָׁמַעְנוּ וְלֹא יָדַעְנוּ דָּבָר, שֶׁהֲרֵי הָלְכָה, וְנִשְׁאַרְנוּ נְבוֹכִים, יְשֵׁנִים, בְּלֹא רוּחַ, בְּלֹא דַּעַת. צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים אֵיכָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובעוד דאנן יתבין נבוכין, ושכיבין פומנא בעפרא, אנן שמעין קל נעימו דרגלהא, בתלת משמרותא דליליא, נחתת וחמאת להיכלאה, איך חרבין מתוקדן, אעלת מהיכלא להיכלא, מדוך לדוך, וגעת ומייללת, ובכת עלנא ועל נפשנא. ואנן מתערין לקל נעימו דבכייתה ויללותה. ורוחנא אזלת אבתרה, ופרח לגבה. ולפום שעתא פרחת ואזלת, ולא שמענא, ולא ידענא מידי, דהא אזלת, ואשתארנא נבוכין, דמיכין, בלא רוחא, בלא דעתא. צעקין, ואמרין איכה.

התרגום: ובעוד שאנו יושבים נבוכים, ושוכבים על פינו בעפר, אנו שומעים קול נעימות רגליה, בשלש משמרות הלילה, יורדת ורואה את ההיכלות, איך הם חרבים נשרפים, נכנסת מהיכל להיכל, ממקום למקום, וגועה ומיללת, ובוכה עלינו ועל נפשנו. ואנו מתעוררים לקול נעימות בכיתה ויללתה. ורוחנו הולכת אחריה, ופורחת אליה. ולפי שעה פורחת והולכת, ולא שמענו ולא ידענו דבר, שהרי הלכה, ונשארנו נבוכים, ישנים, בלא רוח, בלא דעת. צועקים ואומרים איכה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: