תשובת בני ארץ הקודש - ההיכל החרב שהשועלים נכנסים ויוצאים בו
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה · מאמר 116 · פיסקה 7
לשון הזוהר
שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, יָאוֹת דְּאִימָּנָא עָרְקַת, וְאִתְתְּרָכַת מִגּוֹ הֵיכָלָהָא, וְנָחֲתַת לְגַבַּיְיכוּ בִּמְרִירוּ וּבְקָל עָצִיב, כְּאִיתְּתָא דְּיָתְבָא בְּלָא דַעְתָּא, וּכְגַבְרָא דְּלָא יָכֵיל לְשֵׁיזָבָא, וְיָאוֹת לְכוֹן לְמִסְפֵּד. אֲבָל אֲנַן, אִית לָן לְמִבְכֵּי וּלְמִסְפֵּד בִּנְהִי וּמְרִירוּ, דַּאֲנַן חָמָאן בְּכָל יוֹמָא הֵיכָלָא חָרֵיב, וְתַעֲלִין דְּמַדְבְּרָא עָאלִין וְנָפְקִין, וְשָׁרְקִין יַעֲנִים בְּגַוֵּיהּ, וַאֲנַן חָמָאן וּבָכָאן.
תרגום
שָׁלְחוּ לָהֶם בְּנֵי אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ: אָמְנָם אִמֵּנוּ בָּרְחָה, וְגֹרְשָׁה מִתּוֹךְ הֵיכָלוֹתֶיהָ, וְיָרְדָה אֲלֵיכֶם בְּמָרוֹר וּבְקוֹל עָצוּב, כְּאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּלֹא דַּעַת, וּכְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִנָּצֵל, וְרָאוּי לָכֶם לִסְפֹּד. אֲבָל אָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לִבְכּוֹת וְלִסְפֹּד בִּנְהִי וּבְמָרוֹר, שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל יוֹם אֶת הַהֵיכָל חָרֵב, וְשׁוּעָלִים שֶׁל מִדְבָּר נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים, וְיַעֲנִים שׁוֹרְקִים בְּתוֹכוֹ, וְאָנוּ רוֹאִים וּבוֹכִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שלחו להו בני ארעא קדישא, יאות דאימנא ערקת, ואתתרכת מגו היכלהא, ונחתת לגבייכו במרירו ובקל עציב, כאיתתא דיתבא בלא דעתא, וכגברא דלא יכיל לשיזבא, ויאות לכון למספד. אבל אנן, אית לן למבכי ולמספד בנהי ומרירו, דאנן חמאן בכל יומא היכלא חריב, ותעלין דמדברא עאלין ונפקין, ושרקין יענים בגויה, ואנן חמאן ובכאן.
התרגום: שלחו להם בני ארץ הקדש: אמנם אמנו ברחה, וגרשה מתוך היכלותיה, וירדה אליכם במרור ובקול עצוב, כאשה היושבת בלא דעת, וכאיש שאינו יכול להנצל, וראוי לכם לספד. אבל אנו, יש לנו לבכות ולספד בנהי ובמרור, שאנו רואים בכל יום את ההיכל חרב, ושועלים של מדבר נכנסים ויוצאים, ויענים שורקים בתוכו, ואנו רואים ובוכים.