ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 116: מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה › פיסקה 6

אגרת בני בבל - השכינה שירדה עמם בגלות כמראה יחזקאל ואינה מסירה הצרות

זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה · מאמר 116 · פיסקה 6

לשון הזוהר

שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי בָּבֶל לִבְנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, יָאוֹת דְּאַתּוּן צְרִיכִין לְמִבְכֵּי, וּלְכוֹן יָאוֹת לְמִסְפֵּד, וּלְמֶעְבַּד אֶבְלָא, בְּמֶחֱזֵיכוֹן הֵיכָלִין דְּאִיּמָא חֲרֵיבִין, וַאֲתַר עַרְסָה דְּאִתְהַפַּךְ בְּאֶבְלָא, וְהוּא לֵית תַּמָּן, וּפָרְחָא מִנְּכוֹן, וְלָא יְדַעְתּוּן מִינָהּ. תֵּימְרוּן דְּאִיהִי עִמָּנָא גּוֹ גָּלוּתָא, וְנָחֲתַת דִּיּוּרָהּ בְּגַוָונָא. אִי הָכֵי, אֲנַן צְרִיכִין לְמֶחֱדֵי, דְּהָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה חָמָא לָהּ הָכָא, וְכָל אוּכְלוּסָהָא. וַדַּאי, עַל דָּא אָנוּ צְרִיכִין לְמִבְכֵּי, וּלְמִסְפֵּד כְּתַנִּינָא, וּכְיַעֲנֵי מַדְבְּרָא, דְּאִיהוּ אִתְתְּרָכַת לְבַר מֵהֵיכָלָהּ, וַאֲנַן בְּגָלוּתָא, וְהִיא אָתַת עֲלָנָא בִּמְרִירוּ, וְחָמַאת לָנָא בְכָל יוֹמִין בְּכַמָּה עָאקוֹ, בְּכַמָּה נִימוּסִין גָּזְרִין עֲלָנָא בְּכָל זְמַן, וְלָא יָכְלָא לְאַעֲדָאָה מִינָן עָאקִין, וְכָל אִינוּן מַכְתְּשִׁין דַּאֲנַן סָבְלִין.

תרגום

שָׁלְחוּ לָהֶם בְּנֵי בָבֶל לִבְנֵי אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ: רָאוּי שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לִבְכּוֹת, וְלָכֶם רָאוּי לִסְפֹּד וְלַעֲשׂוֹת אֵבֶל, בִּרְאוֹתְכֶם הֵיכְלֵי הָאֵם חֲרֵבִים, וּמְקוֹם הָעֶרֶשׂ שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאֵבֶל, וְהוּא אֵינֶנּוּ שָׁם, וּפָרְחָה מִכֶּם, וְלֹא יְדַעְתֶּם מִמֶּנָּה. תֹּאמְרוּ שֶׁהִיא עִמָּנוּ בְּתוֹךְ הַגָּלוּת, וְהוֹרִידָה דִּירָתָהּ בְּתוֹכֵנוּ. אִם כֵּן, אָנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ, שֶׁהֲרֵי יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא רָאָה אוֹתָהּ כָּאן, וְכָל מַחֲנוֹתֶיהָ. וַדַּאי עַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִים לִבְכּוֹת, וְלִסְפֹּד כַּתַּנִּים וְכִיעֵנֵי מִדְבָּר, שֶׁהֲרֵי הִיא גֹּרְשָׁה מִחוּץ לְהֵיכָלָהּ, וְאָנוּ בַּגָּלוּת, וְהִיא בָּאָה עָלֵינוּ בְּמָרוֹר, וְרָאֲתָה אוֹתָנוּ בְּכָל יוֹם בְּכַמָּה צָרוֹת, בְּכַמָּה גְּזֵרוֹת נִגְזָרוֹת עָלֵינוּ בְּכָל זְמַן, וְלֹא יָכְלָה לְהָסִיר מֵאִתָּנוּ אֶת הַצָּרוֹת וְכָל אוֹתָם הַמַּכּוֹת שֶׁאָנוּ סוֹבְלִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שלחו להו בני בבל לבני ארעא קדישא, יאות דאתון צריכין למבכי, ולכון יאות למספד, ולמעבד אבלא, במחזיכון היכלין דאימא חריבין, ואתר ערסה דאתהפך באבלא, והוא לית תמן, ופרחא מנכון, ולא ידעתון מינה. תימרון דאיהי עמנא גו גלותא, ונחתת דיורה בגוונא. אי הכי, אנן צריכין למחדי, דהא יחזקאל נביאה חמא לה הכא, וכל אוכלוסהא. ודאי, על דא אנו צריכין למבכי, ולמספד כתנינא, וכיעני מדברא, דאיהו אתתרכת לבר מהיכלה, ואנן בגלותא, והיא אתת עלנא במרירו, וחמאת לנא בכל יומין בכמה עאקו, בכמה נימוסין גזרין עלנא בכל זמן, ולא יכלא לאעדאה מינן עאקין, וכל אינון מכתשין דאנן סבלין.

התרגום: שלחו להם בני בבל לבני ארץ הקדש: ראוי שאתם צריכים לבכות, ולכם ראוי לספד ולעשות אבל, בראותכם היכלי האם חרבים, ומקום הערש שנהפך לאבל, והוא איננו שם, ופרחה מכם, ולא ידעתם ממנה. תאמרו שהיא עמנו בתוך הגלות, והורידה דירתה בתוכנו. אם כן, אנו צריכים לשמח, שהרי יחזקאל הנביא ראה אותה כאן, וכל מחנותיה. ודאי על כן אנו צריכים לבכות, ולספד כתנים וכיעני מדבר, שהרי היא גרשה מחוץ להיכלה, ואנו בגלות, והיא באה עלינו במרור, וראתה אותנו בכל יום בכמה צרות, בכמה גזרות נגזרות עלינו בכל זמן, ולא יכלה להסיר מאתנו את הצרות וכל אותם המכות שאנו סובלים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: