זכרון בעלה המשתעשע בין שדיה - והנערים הרכים וארון התורה שנשכח
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה · מאמר 116 · פיסקה 14
לשון הזוהר
רִבּוֹן עָלְמָא, בַּעֲלִי, הֲוָה אָתֵי לְגַבִּי, וְהוּא שָׁכַב בֵּין דְּרוֹעִי, וְכָל מַה דִּבְעֵינָא מִנֵּיהּ, וְכָל בָּעוּתִי עָבִיד בְּעִידָנָא דָא. כַּד הֲוָה אָתֵי לְגַבִּי, וְשַׁוֵּי בִּי מְדוֹרֵיהּ, וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בֵּין שָׁדַי. עַרְסִי עַרְסִי, לֵית אַתְּ דְּכִיר כַּד הֲוֵינָא אָתָא לְגַבָּךְ בְּחֶדְוָה וּבְשַׁפִּירוּ דְלִבָּא, וְאִינוּן רַבְיָין עוּלֵמִין, הֲוֵי נָפְקִי לָקֳדָמוּתִי, בַּטְשֵׁי בְּגַדְפַיְיהוּ בְּחֶדְוָה, לְקַבָּלָא לִי. עַפְרָא דְבָךְ, הֲוָה קָם מִדּוּכְתֵּיהּ, וְחָזוּ אֵיךְ אִיתְנַשְׁיָא אֲרוֹנָא דְאוֹרַיְיתָא דַּהֲוַת הָכָא, מֵהָכָא נַפְקָא מְזוֹנָא לְכָל עַלְמָא, וּנְהוֹרָא, וּבִרְכָאן לְכֹלָּא.
תרגום
רִבּוֹן הָעוֹלָם, בַּעֲלִי הָיָה בָּא אֵלַי, וְהוּא שׁוֹכֵב בֵּין זְרוֹעוֹתַי, וְכָל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ, וְכָל בַּקָּשָׁתִי, הָיָה עוֹשֶׂה בָּעֵת הַהִיא. כְּשֶׁהָיָה בָּא אֵלַי, הָיָה שָׂם בִּי אֶת מְדוֹרוֹ, וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בֵּין שָׁדַי. עַרְשִׂי עַרְשִׂי, אֵינְךָ זוֹכֵר כְּשֶׁהָיִיתִי בָּאָה אֵלֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵב, וְאוֹתָם הַנְּעָרִים הָרַכִּים הָיוּ יוֹצְאִים לִקְרָאתִי, מַכִּים בְּכַנְפֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, לְקַבֵּל אוֹתִי. עֲפַר הַמָּקוֹם שֶׁבְּךָ הָיָה קָם מִמְּקוֹמוֹ, וְרוֹאִים אֵיךְ נִשְׁכַּח אֲרוֹן הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה כָּאן - מִכָּאן יוֹצֵא מָזוֹן לְכָל הָעוֹלָם, וְאוֹר, וּבְרָכוֹת לַכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבון עלמא, בעלי, הוה אתי לגבי, והוא שכב בין דרועי, וכל מה דבעינא מניה, וכל בעותי עביד בעידנא דא. כד הוה אתי לגבי, ושוי בי מדוריה, ומשתעשע בין שדי. ערסי ערסי, לית את דכיר כד הוינא אתא לגבך בחדוה ובשפירו דלבא, ואינון רביין עולמין, הוי נפקי לקדמותי, בטשי בגדפייהו בחדוה, לקבלא לי. עפרא דבך, הוה קם מדוכתיה, וחזו איך איתנשיא ארונא דאורייתא דהות הכא, מהכא נפקא מזונא לכל עלמא, ונהורא, וברכאן לכלא.
התרגום: רבון העולם, בעלי היה בא אלי, והוא שוכב בין זרועותי, וכל מה שבקשתי ממנו, וכל בקשתי, היה עושה בעת ההיא. כשהיה בא אלי, היה שם בי את מדורו, ומשתעשע בין שדי. ערשי ערשי, אינך זוכר כשהייתי באה אליך בשמחה ובטוב לב, ואותם הנערים הרכים היו יוצאים לקראתי, מכים בכנפיהם בשמחה, לקבל אותי. עפר המקום שבך היה קם ממקומו, ורואים איך נשכח ארון התורה שהיה כאן - מכאן יוצא מזון לכל העולם, ואור, וברכות לכל.