׳הן אראלם צעקו חצה׳ - אות השם שפרחה מהם ונשארו כנקבה בוכה
זוהר חדש · מדרש הנעלם איכה בהמשכו - בכית רחל וקינת המטרוניתא בשלש משמרות עד סיום הפתיחה · מאמר 116 · פיסקה 10
לשון הזוהר
כָל גֻּבְרִין קַדִּישִׁין, רַבְרְבָן מְמַנָּן, הֲווֹ מַרְוָון וְחָדָאן מִינָךְ, אָכְלִין עִידוּנִין, וּפַלְגִין חוּלָקֵיהוֹן, בְּרוּמֵי רְקִיעָא. יַהֲבוּ בָךְ נִיבְלַת חֲסִידִים קְדוֹשִׁים. בָּנַי דְּאִתְדַּבָּחוּ עֲלָךְ, וַוי לִי מִדְּמֵיהוֹן. וְכָל גֻּבְרִין רַבְרְבִין מְמַנָּן, נָפְלוּ מִדּוּכְתֵּיהוֹן לְקוֹל צְוָוחֵיהוֹן. יָתְבִין לְבַר צְוָוחִין וּבָכָאן, אִינוּן אֶרְאֶלִים קַדִּישִׁין, דְּאָת שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא הֲוָה מִתְעַטֵר עֲלַיְיהוּ, וּבֵיהּ אִינוּן חָדָאן וְקָיְימִין. לְקָל בְּכִיּוּתְהוֹן אָת דָּא פָּרְחָא מִנַּיְיהוּ, וְסָלְקָא לְרוּמֵי מְרוֹמִים, וְאִשְׁתָּאֲרוּ כְּנוּקְבָא דְּבָכַאת וּמְיַלֶּלֶת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה׳. אֶרְאֶלָם בְּלָא יוּ"ד, ׳צָעֲקוּ חוּצָה׳.
תרגום
כָּל הָאֲנָשִׁים הַקְּדוֹשִׁים, הַגְּדוֹלִים הַמְמֻנִּים, הָיוּ נִרְוִים וְשָׂמֵחִים מִמֵּךְ, אוֹכְלִים עִדּוּנִים, וְחוֹלְקִים חֶלְקֵיהֶם בְּרוּמֵי הָרָקִיעַ. נָתְנוּ בָּךְ נִבְלַת חֲסִידִים קְדוֹשִׁים. בָּנַי שֶׁנִּזְבְּחוּ עָלַיִךְ, אוֹי לִי מִדָּמָם. וְכָל הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַמְמֻנִּים, נָפְלוּ מִמְּקוֹמָם לְקוֹל צְעָקוֹתָם. יוֹשְׁבִים בַּחוּץ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים, אוֹתָם אֶרְאֶלִּים קְדוֹשִׁים, שֶׁהָאוֹת שֶׁל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ הָיְתָה מִתְעַטֶּרֶת עֲלֵיהֶם, וּבָהּ הֵם שְׂמֵחִים וְקַיָּמִים. לְקוֹל בְּכִיָּתָם, אוֹת זוֹ פּוֹרַחַת מֵהֶם, וְעוֹלָה לְרוּמֵי מְרוֹמִים, וְנִשְׁאֲרוּ כִּנְקֵבָה הַבּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה׳ (ישעיה לג, ז) - "אֶרְאֶלָּם" בְּלֹא יו"ד - ׳'צָעֲקוּ חוּצָה'׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כל גברין קדישין, רברבן ממנן, הוו מרוון וחדאן מינך, אכלין עידונין, ופלגין חולקיהון, ברומי רקיעא. יהבו בך ניבלת חסידים קדושים. בני דאתדבחו עלך, ווי לי מדמיהון. וכל גברין רברבין ממנן, נפלו מדוכתיהון לקול צווחיהון. יתבין לבר צווחין ובכאן, אינון אראלים קדישין, דאת שמיה קדישא הוה מתעטר עלייהו, וביה אינון חדאן וקיימין. לקל בכיותהון את דא פרחא מנייהו, וסלקא לרומי מרומים, ואשתארו כנוקבא דבכאת ומיללת. הדא הוא דכתיב, (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הן אראלם צעקו חצה׳. אראלם בלא יו"ד, ׳צעקו חוצה׳.
התרגום: כל האנשים הקדושים, הגדולים הממנים, היו נרוים ושמחים ממך, אוכלים עדונים, וחולקים חלקיהם ברומי הרקיע. נתנו בך נבלת חסידים קדושים. בני שנזבחו עליך, אוי לי מדמם. וכל האנשים הגדולים הממנים, נפלו ממקומם לקול צעקותם. יושבים בחוץ צועקים ובוכים, אותם אראלים קדושים, שהאות של שמו הקדוש היתה מתעטרת עליהם, ובה הם שמחים וקימים. לקול בכיתם, אות זו פורחת מהם, ועולה לרומי מרומים, ונשארו כנקבה הבוכה ומיללת. זהו שכתוב, (ישעיהו ל״ג:ז׳) ׳הן אראלם צעקו חצה׳ (ישעיה לג, ז) - "אראלם" בלא יו"ד - ׳'צעקו חוצה'׳.