ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 104: מדרש רות בהמשכו - דביקות הגר ועבודת הכהן ומדרגות נפש רוח ונשמה

מדרש רות בהמשכו - דביקות הגר ועבודת הכהן ומדרגות נפש רוח ונשמה

זוהר חדש · מאמר 104 · 24 פסקאות

  1. ׳שבה יבמתך אל עמה׳ - חזרת ערפה לסרחונה ודביקות רות באמונתה
    ׳ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה׳ . אמר ר' נחום אמר ר' יהודה, מדקאמר שבה, מלמד שגיורת היתה בתחלה. וכתיב ׳ואל אלהיה׳, דהא אלוה אחד היה לה עם נעמי, ועכשיו חזרה… לדף הפיסקה
  2. ׳שם על שכמה׳ - עול השכינה שהטיל אברהם על הגר ושיבתה לגלולי בית אביה
    רבי ברוקא אמר, כתיב ׳וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה׳ ואל הילד. כיון דכתיב ׳אל הגר׳, מהו ׳שם על שכמה׳. אלא מלמד, שהזהירה על עול האמונה, ולעמוד… לדף הפיסקה
  3. ענין נכרי העוסק בתורה ככהן גדול - ואין שכר אלא לעומדים על הר סיני
    רבי חידקא ורבי שמעון בר יוסי, הוו קאזלי באורחא, אמר ר' שמעון לרבי חידקא, הא תנינן, נכרי ועוסק בתורה, ככהן גדול הוי. מאי טעמא שקלו לכהן גדול. והכתיב, ׳ויקם עדות ביעקב… לדף הפיסקה
  4. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ - שאין עבודתו עבודה
    אמר ליה, ככהן גדול עם הארץ תנינא ודאי. דאמר רבי יוסי בר יודא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב, ׳יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה׳. אפילו ממזר תלמיד חכם, עדיף מכהן גדול עם… לדף הפיסקה
  5. ׳שפתי כהן ישמרו דעת׳ - ואין עסק הגוי בתורה עסק לקבל עליו שכר
    ואמר רבי יודא, מניין שכהן גדול צריך להיות תלמיד חכם. דכתיב, ׳כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו׳. ואם הוא עם הארץ, אין מקבל עליה שכר. כך גוי העוסק בתורה, הואיל… לדף הפיסקה
  6. ׳צו את אהרן ואת בניו׳ - שאין מצווה אלא היודע עיקר העבודה
    פתח ואמר ׳צו את אהרן ואת בניו לאמר׳. אהרן ובניו מצווים, ושאר כהנים אינם מצווים. אלא, כל כהן שאינו יודע עיקר העבודה, כאהרן ובניו, אינו מצווה. ואם עובד, אין עבודתו עבודה.… לדף הפיסקה
  7. כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן - ויחוד הדרגות בכוונת הכהן
    והכי אמר רבי חייא אמר ר' יצחק, כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן. עיקרא דקרבן כהן, דאצטריך לכוונא שמא קדישא, ולסדרא דרגין עילאין, ולייחדא כלא ביחודא שלים, ולמחדי… לדף הפיסקה
  8. ׳אשה׳ שבקרבן כנגד הלוים הממונים על השיר - ופסולם בהחלש שלהבתם
    והכי אמר רבי חייא אמר רבי יצחק, מאי דכתיב, ׳אשה ריח ניחוח לה׳ '. אלא, לקבל תלתא דרגין אלין, אשה, לקבל דא לויים, דממונין על השיר, ולארמא קלא, והוא מסיטרא דאשה, ומכוני… לדף הפיסקה
  9. משמרות הרקיע המנגנים לפני רבונם - אישים שעל שערים חיצונים ופנימיים
    משמרות דרקיעא, אוף הכי נמי דממונין לנגנא קמי דמריהון, איקרון אישים. והכי שמענא משמיה דרבי שמעון בן יוחאי, דאמר רבי אליעזר, דרגין אלין, אית מנהון דממנן על תרעין לבר,… לדף הפיסקה
  10. עלית הפנימיים בשירה עד חמשים שערי יובל - ושבירת תקפם וירידתם לחוץ
    אינון פנימאין אמרין שירתא, וסלקין ועאלין בהאי שירתא, חמשה דרגין, עד חמשין. לקבל חמשין תרעין דיובלא. כיון דסלקין תמן, נטיל לון רוחא דאשא מלהטא, ותבר תוקפייהו. כיון דאתבר… לדף הפיסקה
  11. ׳ריח׳ תפלת ישראל ו ׳ניחוח׳ כוונת הכהן - וחיוב חכמתו ופקחותו מכל העולם
    ריח, לקבל ישראל, דקא מצלו צלותא, דחשיבא קמי הקדוש ברוך הוא, כריח בוסמין דבגנתא דעדן. ניחוח, דאיהו נחת רוח לגבוה. לקבל דא כהן, דאיהו מכוין כוונה, כגוונא דרעותא דשמא… לדף הפיסקה
  12. זוהמת הכותי שאינה פורשת עד שלשה דורות - רות נפש השכלית וערפה הבהמית
    תא חזי, זוהמא דכותי, אף על גב דאגייר, קשה לפרוש מיניה זוהמא עד תלתא דרין, כל שכן בעוד שהוא כותי. כשרה דבהון, רות, ולא אשכחן בה שום דופי כלל. ודא הוא נפש השכלית. ערפה,… לדף הפיסקה
  13. ׳וישם כסא לאם המלך׳ - ושכר רות השלם בעולם הזה ובעולם הבא
    רבי נחמיה אומר, כתיב ׳וישם כסא לאם המלך׳, זו רות המואביה, דזכתה וראתה ׳למלך שלמה׳ על כסאו. כשם שלבה היה שלם, כך השלים ימיה ושנותיה. הדא הוא דכתיב, ׳ותהי משכרתך שלמה׳.… לדף הפיסקה
  14. סדר התראות נעמי לכלותיה - שכך בודקין את הגר שיתקיים תחת כנפי השכינה
    ׳ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה׳ - כו'. ׳ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה׳ - כו'. ׳ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך׳. ׳ותאמר נעמי שבנה בנתי׳ - כו' ׳ותאמר הנה שבה… לדף הפיסקה
  15. ׳ואשה אחת מנשי בני הנביאים׳ - אשת עובדיהו ושאין מוקדם ומאוחר בהכרת אלישע
    רבי אלכסנדרי פתח, ׳ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו'׳. תמן תנינן, דא אשת עובדיהו. וממונה היה על בית אחאב מלך ישראל. ובשעה שהלך עובדיהו אצל אליהו, הכיר בו… לדף הפיסקה
  16. מעשה באשת עובדיהו הצועקת על קברו - והשליחות מן האבות אל אלישע
    ׳צעקה אל אלישע׳. באותה שעה שמת עובדיהו, מת אחאב. ומלך יהורם ׳בא לקחת את שני ילדיו׳. מה עשתה. הלכה גועה צועקת ובוכה לבית הקברות. עמדה על קברו וצעקה, ירא אלהים, כך וכך… לדף הפיסקה
  17. דבור המתים בקברותיהם ונפשותם במקום אחר - ומלה שנודעה לשנים אין בשתיקתה כלום
    אמר רבי, בא וראה היאך מספרים המתים בקברותם זה עם זה, והלא נפשותם במקום אחר עומדת. ׳סוד ה' ליראיו׳ וכו'. נזדמן ליה רבי בון, אמר, קשיא הכי קיימא, והשתא מלה בתרין, משתוקא… לדף הפיסקה
  18. ׳נפשי אויתך בלילה׳ - שני קשרי נפש ורוח ותלות הנפש בהתעוררות הרוח
    פתח ואמר, ׳נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך׳. ׳נפשי אויתך׳, תרין קטרין טבין יהיב הקדוש ברוך הוא בבר נש, לשמשא בהאי עלמא, ואינון נפשא ורוחא. נפש, לקיומא דגופא, במצות… לדף הפיסקה
  19. התעוררות קדושה הסובבת את העובד בשניהם - נשמה שהיא כח התשובה ואם לרוח
    כד עייל בר נש לשמשא ולמפלח למאריה באלין תרין. איתער עליה מלעילא אתערו קדישא, ושריא עליה דבר נש, וסחרא ליה מכל סטרין. ואיתער ביה בחכמתא עילאה, למזכי ולמהוי בהיכלא דמלכא.… לדף הפיסקה
  20. נשמה לנשמה שהיא אב לרוח - ואב ואם בן ובת באותיות השם המלא
    ועל נשמתא, אית לה מרחמא עילאה. ומאי שמה. נשמתא לנשמתא. ואיהו איקרי אב לרוח. מיניה יתער לבר נש, יראה, ואהבה, תורה, ומצוה. ואינון מאב ואם בן ובת. יו"ד אב. ה"א אם. וא"ו… לדף הפיסקה
  21. ׳את החיים ואת הטוב׳ - רוח ונפש דקדושה כנגד רוח ונפש דיצר הרע
    בדוגמא דאית רוחא ונפשא דימינא, דיצר הטוב, כך אית רוחא ונפשא דשמאלא, דיצר הרע. ועל דא אמר, ׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע׳ . ׳את החיים ואת הטוב׳… לדף הפיסקה
  22. ה"א עלאה אם וה"א תתאה בת - ׳אולת בידיה תהרסנו׳ בנפש הבהמית
    ועל ה"א עילאה שהיא נשמתא אם. ועל ה"א תתאה שהיא בת. איתקרי האי קרא, ׳חכמות נשים בנתה ביתה׳ . ׳ואולת בידיה תהרסנו׳, דא נפש הבהמית דיצר הרע. ׳בידיה תהרסנו׳, הגוף דקודשא,… לדף הפיסקה
  23. רוח הישן המשוטטת לעלות בלילה - ומעשה בן גאים בשרפי הרקיע העליון
    כד בר נש בהאי עלמא נאים בערסיה, רוחיה משטטא ואזלא ורעותיה לסלקא בכל ליליא. וכמה ממנין תריסין קיימין בכל רקיע ורקיע. דאמר רבי נחוניא, סח לי בן גאים, כשעליתי לרקיע, ברקיע… לדף הפיסקה
  24. הזכרת אותיות השם מפני השרפים - ופקדון רוחות באי עולם ביד הממונה בכל לילה
    כשראו אותי שם, אמרו מי נתן ילוד אשה בינינו במקום הזה, פחדתי ממנו, והזכרתי אותיות השם, כשראיתי שמבקשים לשרוף אותי בהבל פיהם, ועמדו כולם. אמר לי אותו השר הגדול הממונה… לדף הפיסקה