׳אשה׳ שבקרבן כנגד הלוים הממונים על השיר - ופסולם בהחלש שלהבתם
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - דביקות הגר ועבודת הכהן ומדרגות נפש רוח ונשמה · מאמר 104 · פיסקה 8
לשון הזוהר
וְהָכֵי אָמַר רִבִּי חִיָּיא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מַאי דִכְתִיב, ׳אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳ (שם א) '. אֶלָּא, לָקֳבֵל תְּלָתָא דַרְגִּין אִלֵּין, אִשֶּׁה, לָקֳבֵל דָּא לְוִיִּים, דִּמְמוּנִין עַל הַשִּׁיר, וּלְאֲרָמָא קָלָא, וְהּוּא מִסִּיטְרָא דְּאִשֶּׁה, וּמְכַוְּנֵי בִּנְעִימוּתָא בְּנִיגוּנָא וְחֶדְוָה וְשִׁיר. וּמִגּוֹ כָּךְ, כָּל זִמְנָא דְּהֲוָה סָלֵיק עַל הַדּוּכָן, בְּעוֹד דְּאִיהוּ גֶּבֶר, וְשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא תַּקִּיף בֵּיהּ, לַאֲרָמָא קָלָא בִּנְעִימוּתָא דְּנִיגוּנָא, אִיהוּ כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה. כֵּיוָן דְּאִיתְחַלַשׁ שַׁלְהוֹבָא דְּבַחֲרוּתָא דִילֵיהּ, וְגוֹמְרִין דְּנוּרָא מִתְדַּעֲכִין בְּגַוֵּיהּ, הָא אִתְחַלַּשׁ תּוֹקְפֵיהּ, וְקָלָא שָׁארֵי לְאִתְתַּבְּרָא. כְּדֵין כְּתִיב, (במדבר ח׳:כ״ה) ׳וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד׳. וּפָסוּל לָעֲבוֹדָה. מִכָּאן וָהָלְאָה, (שם) וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד עוֹד.
תרגום
וְכָךְ אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳׳. אֶלָּא, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת אֵלּוּ, אִשֶּׁה - כְּנֶגֶד זֶה לְוִיִּים, שֶׁמְּמֻנִּים עַל הַשִּׁיר, וּלְהָרִים קוֹל, וְהוּא מִצַּד אִשֶּׁה, וּמְכַוְּנִים בִּנְעִימוּת בְּנִגּוּן וְחֶדְוָה וְשִׁיר. וּמִתּוֹךְ כָּךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל הַדּוּכָן, בְּעוֹד שֶׁהוּא גֶּבֶר, וְשַׁלְהֶבֶת הָאֵשׁ תַּקִּיפָה בּוֹ, לְהָרִים קוֹל בִּנְעִימוּת הַנִּגּוּן, הוּא כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה. כֵּיוָן שֶׁנֶּחְלְשָׁה שַׁלְהֶבֶת בַּחֲרוּתוֹ, וְגַחְלֵי הָאֵשׁ כָּבִים בְּתוֹכוֹ, הֲרֵי נֶחְלַשׁ תָּקְפּוֹ, וְהַקּוֹל מַתְחִיל לְהִשָּׁבֵר. אָז נֶאֱמַר, ׳וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד (במדבר ח, כה)׳ - וּפָסוּל לָעֲבוֹדָה. מִכָּאן וָהָלְאָה, ׳וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד עוֹד׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והכי אמר רבי חייא אמר רבי יצחק, מאי דכתיב, ׳אשה ריח ניחוח לה׳ (שם א) '. אלא, לקבל תלתא דרגין אלין, אשה, לקבל דא לויים, דממונין על השיר, ולארמא קלא, והוא מסיטרא דאשה, ומכוני בנעימותא בניגונא וחדוה ושיר. ומגו כך, כל זמנא דהוה סליק על הדוכן, בעוד דאיהו גבר, ושלהובא דאשא תקיף ביה, לארמא קלא בנעימותא דניגונא, איהו כשר לעבודה. כיון דאיתחלש שלהובא דבחרותא דיליה, וגומרין דנורא מתדעכין בגויה, הא אתחלש תוקפיה, וקלא שארי לאתתברא. כדין כתיב, (במדבר ח׳:כ״ה) ׳ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד׳. ופסול לעבודה. מכאן והלאה, (שם) ושרת את אחיו ועבדה לא יעבד עוד.
התרגום: וכך אמר רבי חייא אמר רבי יצחק, מהו שכתוב, ׳אשה ריח ניחוח לה׳. אלא, כנגד שלש דרגות אלו, אשה - כנגד זה לויים, שממנים על השיר, ולהרים קול, והוא מצד אשה, ומכונים בנעימות בנגון וחדוה ושיר. ומתוך כך, כל זמן שהיה עולה על הדוכן, בעוד שהוא גבר, ושלהבת האש תקיפה בו, להרים קול בנעימות הנגון, הוא כשר לעבודה. כיון שנחלשה שלהבת בחרותו, וגחלי האש כבים בתוכו, הרי נחלש תקפו, והקול מתחיל להשבר. אז נאמר, ׳ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד (במדבר ח, כה)׳ - ופסול לעבודה. מכאן והלאה, ׳ושרת את אחיו ועבדה לא יעבד עוד׳.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: