ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 104: מדרש רות בהמשכו - דביקות הגר ועבודת הכהן ומדרגות נפש רוח ונשמה › פיסקה 18

׳נפשי אויתך בלילה׳ - שני קשרי נפש ורוח ותלות הנפש בהתעוררות הרוח

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - דביקות הגר ועבודת הכהן ומדרגות נפש רוח ונשמה · מאמר 104 · פיסקה 18

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו כ״ו:ח׳-ט׳) ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳. ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ׳, תְּרֵין קִטְרִין טָבִין יְהֵיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבַר נָשׁ, לְשַׁמָּשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, וְאִינוּן נַפְשָׁא וְרוּחָא. נֶפֶשׁ, לְקִיּוּמָא דְגוּפָא, בְּמִצְוֹת דְּיִתְעַר מִנֵּיהּ. רוּחַ, לְאִיתְעָרָא לֵיהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּלְאַנְהָגָא לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא. וְאִי זָכוּ נֶפֶשׁ בְּמִצְוֹת, וְרוּחַ לְאִתְעַסָּקָא בְּאוֹרַיְיתָא. כְּדֵין נָחֲתוּ עֲלֵיהּ רְבוּ יַתִּיר מִלְּעֵילָא, כְּפוּם אוֹרְחוֹי. וּבִתְרֵין אִלֵּין, אָזֵיל בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, לְשַׁמָּשָׁא בְּהוּ. דְּהַהוּא נֶפֶשׁ לָא אִתְקַיִּים בְּגוּפָא, אֶלָּא בְּאִתְעָרוּ דְּרוּחַ דְּשַׁרְיָא עֲלֵיהּ.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ (ישעיה כו, ט) - ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ׳ - שְׁנֵי קְשָׁרִים טוֹבִים נָתַן הקב"ה בְּבֶן אָדָם, לְשַׁמֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵם נֶפֶשׁ וְרוּחַ. נֶפֶשׁ - לְקִיּוּם הַגּוּף, בְּמִצְוֹת שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִמֶּנָּה. רוּחַ - לְעוֹרֵר אוֹתוֹ בַּתּוֹרָה, וּלְהַנְהִיגוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאִם זָכוּ הַנֶּפֶשׁ בְּמִצְוֹת, וְהָרוּחַ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אָז יוֹרֶדֶת עָלָיו הוֹסָפָה יְתֵרָה מִלְּמַעְלָה, כְּפִי דְּרָכָיו. וּבִשְׁנֵי אֵלֶּה הוֹלֵךְ בֶּן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בַּגּוּף, אֶלָּא בְּהִתְעוֹרְרוּת הָרוּחַ הַשּׁוֹרָה עָלֶיהָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר, (ישעיהו כ״ו:ח׳-ט׳) ׳נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך׳. ׳נפשי אויתך׳, תרין קטרין טבין יהיב הקדוש ברוך הוא בבר נש, לשמשא בהאי עלמא, ואינון נפשא ורוחא. נפש, לקיומא דגופא, במצות דיתער מניה. רוח, לאיתערא ליה באורייתא, ולאנהגא ליה בהאי עלמא. ואי זכו נפש במצות, ורוח לאתעסקא באורייתא. כדין נחתו עליה רבו יתיר מלעילא, כפום אורחוי. ובתרין אלין, אזיל בר נש בהאי עלמא, לשמשא בהו. דההוא נפש לא אתקיים בגופא, אלא באתערו דרוח דשריא עליה.

התרגום: פתח ואמר, ׳נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך׳ (ישעיה כו, ט) - ׳נפשי אויתך׳ - שני קשרים טובים נתן הקב"ה בבן אדם, לשמש בעולם הזה, והם נפש ורוח. נפש - לקיום הגוף, במצות שמתעורר ממנה. רוח - לעורר אותו בתורה, ולהנהיגו בעולם הזה. ואם זכו הנפש במצות, והרוח לעסק בתורה, אז יורדת עליו הוספה יתרה מלמעלה, כפי דרכיו. ובשני אלה הולך בן האדם בעולם הזה, לשמש בהם, שהרי אותה הנפש אינה מתקימת בגוף, אלא בהתעוררות הרוח השורה עליה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: