ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 100: מדרש רות בהמשכו - שני האילנות שבארץ אחת ואש ציון וירושלים ומדורי גיהנם

מדרש רות בהמשכו - שני האילנות שבארץ אחת ואש ציון וירושלים ומדורי גיהנם

זוהר חדש · מאמר 100 · 28 פסקאות

  1. רע שהוא יצר הרע והנחש - ושם של טמאה כדגמת שם של קדש
    ולמאן יתקרי רע. דא יצר הרע, ודא נחש, דעבד וסבב דאתגזר על אדם וחוה מותא, ועל כל אינש. ובדוגמא דאיתא שם דקודשא, הכי אית שם דמסאבו, שהוא טמא. ועל דא, לא יהיה ׳לך אלהים… לדף הפיסקה
  2. המכניס ברית קדש ברשות אחרת - ׳ארור שוכב עם כל בהמה׳ זו כותית
    ועל דא, חרב בא לעולם, וכפנא ומותא אתי לעלמא. ועל דא והיו נשיכם אלמנות וגו'. למאן דעאיל ברית קדישא ברשו אחרא. ועל דא, ׳שעטנז לא יעלה עליך׳. ׳לא תחרש בשור ובחמור יחדו׳.… לדף הפיסקה
  3. ׳את החיים ואת הטוב׳ שם הקדש - ו ׳את המות ואת הרע׳ שמו של סמא"ל
    ועל דא אמר, ׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע׳ . ׳את החיים ואת הטוב׳ - דא ידו"ד. ׳ואת המות ואת הרע׳ - דא שמיה דסמאמר ליה, נשמתא לנשמתא מסטרא… לדף הפיסקה
  4. שדים יהודים ושמריהם - ׳כי משורש נחש יצא צפע׳ באלהי ישמעאל ועשו
    ועל דא אית שידין יהודאין. ולא אתא פסוקא, דאמר ׳לא יהיה לך׳ אלהים אחרים, אלא לישמעאל ולעשו. ואלהים אחרים מן ישמעאל ועשו מאן אתר נפקו. מן השמרים של שדים יהודאין. ועל דא… לדף הפיסקה
  5. שדים ישמעאלים ונוצרים וגדלת בני עשו - שאחים הם עמנו בגוף בלבד
    ועל דא, אית שדין יהודאין וישמעאלים ונוצרים, והגדולה לבני עשו וישמעאלים. ומאיזה מקום היא. מן הגופות שלהם, שהם אחים עמנו מן הגוף, ולא מנשמה, ולא מן רוח, ולא מנפש, ולא… לדף הפיסקה
  6. ׳ויבא אלהים אל בלעם׳ - אלהיהם משתחוה להם מפני כבוד הגוף שהוא עקרם
    ואני פותח לך פתח גדול. כל בני ישראל הם משתחוים להקדוש ברוך הוא. ואלהים של בני עשו, הוא ישתחוה להם. מנלן. רמז שאמר הכתוב, ׳ויבא אלהים אל׳ בלעם בחלום הלילה, אלהים שלו… לדף הפיסקה
  7. גוי שעשה תשובה - רוח קדושה בו וחלק בפני עצמו מפני שמרי גופו
    ועל דא, כל גוי שיעשה תשובה, ויתפרש מעבודה זרה ומעבירה, יעול הקדוש ברוך הוא ביה רוח קדישא ונפשא קדישא. ועל דא יש לו חלק לעולם הבא. ולא עם בני ישראל, אלא חלק בפני עצמו,… לדף הפיסקה
  8. כותי בחייו טמא ובמותו טהור - ויהודי טמא במותו בהשארות נפשו הבהמית
    ועל דא אמרו, הגוף מן הכותי, בחייו טמא, ובמותו טהור. למה. בשביל שתתאבד נשמתא דיליה, והגוף ישוב אל העפר כשהיה. היהודי, בחייו טהור, ובמותו טמא. בשביל שנשמתו עולה למקום… לדף הפיסקה
  9. שני אילנות נטועים בארץ אחת ולשניהם מים - והעושה פרי הוא הקדוש
    למדת הדין, לתרין אילנין, חד קדישא, וחד מסאבא. מה הוי קדישא, ומה הוי מסאבא. מה דעביד איבא, הוי קדישא. ומה דלא עביד איבא, הוי מסאבא. ודין הוא דיעביד צל לעבודה זרה. ועם כל… לדף הפיסקה
  10. מי התורה לאילן ישראל - ׳ועץ עושה פרי׳ היורש גן עדן וגוף קדש
    בדוגמא דא, אינון ישראל, ובני אומות. תרי אילנין, דאינון נטיעין בארעא. דרוח דקדישא, ורוח דמסאבא, דא הוא האילנות, ואינון בארעא חדא, דאינון מן גופא, אחונא עמנא. ולחד אית… לדף הפיסקה
  11. מי האילן הטמא שאינו עושה פרי - שתורתם כמוץ אשר תדפנו רוח
    ואת אמרת, דלית איבא באילנא דמסאבא, למה הפסוק אמר עץ ׳עושה פרי למינו׳. אין באיבא דאילנא, דיעביד צל לעבודה זרה, שיאמרו עליו דיעביד איבא, דלא אכלין מיניה, וידפנו הרוח. ועל… לדף הפיסקה
  12. זרע דוד כעץ הדעת טוב ורע - טוב מן האבות ורע מן האמהות
    רבי אושעיא אמר, בא וראה מעץ הדעת טוב ורע, זרע דוד כהאי גוונא עץ הדעת טוב ורע. טוב מצד האבות. ורע מצד האמהות, שהיו מן האומות. ועם כל זה, לאו מחציפות דלהון הוות. כיון… לדף הפיסקה
  13. רות מצניעות שבאמות - ומלכות דוד רחמנית מצד האב ואכזרית מצד האם
    אמר רבי חסדאי, רות מצניעות שבהם היתה, ונכנסה תחת כנפי השכינה, ויצא ממנה דוד. והמלכים התחייבו להיות מזרע דוד, כדי שיהיו רחמנים ואכזרים. רחמנים מצד האב. ואכזרים מצד האם.… לדף הפיסקה
  14. רות כשושנה בין החוחים - ריחה הטוב ממעשיה שהכניסוה תחת כנפי השכינה
    אמר רבי חלפתא, כשושנה בין החוחים, נותנת ריח טוב, כך רות מזרע האומות, נתנה ריח טוב לפני הקדוש ברוך הוא. כשושנה שהעלתה ריח טוב, כך רות, ממעשיה הטובים נכנסה תחת כנפי השכינה. לדף הפיסקה
  15. שם רות שלא נשתנה בגירותה - שנקרא לה משעת נשואיה למחלון
    שאל רבי פדת, לבריה של רבי יוסי איש סוכו. רות, כיון שנתגיירה, מפני מה לא קראוה בשם אחר. אמר ליה, כך שמעתי, דשם אחר היה לה, וכשנשאת למחלון, קראו שמה רות. ומשם עלתה בשם… לדף הפיסקה
  16. התראות נעמי שקבלה רות - שמאימת בעלה גירותה ומרצונה דביקותה בתורה
    אמר לו, והכתיב אחר כך, באשר תליני אלין ואלהיך אלהי וכו', הרבה התראות עשתה נעמי, כדתנינן, וכולן קבלה עליה. ואם נתגיירה קודם, למה לה השתא כולי האי. אמר לו, חס ושלום שנשאה… לדף הפיסקה
  17. ערפה שהרפה שמה - ׳אל עמה׳ לשמה הראשון ו ׳אל אלהיה׳ לעבודה זרה
    אמר לו, שמעת מה שמה בתחילה. אמר ליה, גילית שמה. כשנשאה מחלון, קרא לשמה רות. ערפה, הרפה שמה, וחזרה לסרחונה, ולשמה, ולעמה, ולאלהיה, דכתיב ׳הנה שבה יבמתך אל עמה ואל… לדף הפיסקה
  18. דרשת רבי רחומאי לפני העם באונו - ׳באורים כבדו׳ שהם אורים ותמים
    רבי רחומאי, ורבי קיסמי בן גירי, הוו שכיחי בהדי הדדי באונו, משבת לשבת. יומא חד הוו יתבי, ורבי רחומאי הוה יתיב ודרש, ועמא יתבי קמיה. פתח ואמר, על כן באורים כבדו ה'. מאי… לדף הפיסקה
  19. שתי אישות באור שבציון ובתנור שבירושלים - אש הזכר חלוש ואש הנקבה חזק
    דבר אחר. באורים: בשתי אישות, שהם בציון ובירושלים. דכתיב, ׳נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם׳ . ואין בני אדם יודעים בהם. בציון ובירושלים לבד סלקא דעתך. אלא, כמו… לדף הפיסקה
  20. שתי אישות שבכל אדם יצר טוב ויצר רע - שבהם מכבד את קונו
    ואין לך אדם בעולם, שאין לו שתי אישות אלו, והם נקראים יצר הרע ויצר הטוב. והקדוש ברוך הוא נתנם לבני אדם, כדי לנחותם בהם. והכתוב אמר, על כן באורים כבדו ה', בהם האדם מכבד… לדף הפיסקה
  21. שער צפונית שתחת ציון עד הר הבית - ואש שלמטה כערלה החופפת על הברית
    שער אחד יש תחת ציון, והוא תחת הארץ אלפים אמות על אלפים אמות, והתחלת האש, הוא דק וחלוש. והשער ההוא נקראת צפונית, ומשם הולך ומתפשט עד ירושלים, מקום הר הבית, עד מקום שעומד… לדף הפיסקה
  22. שער התנור הנקרא ערל הנשקע מפני הזכרים - ושבעה שמות ליצר הרע ולגיהנם
    שער התנור החזק, נקרא ערל. וכשהזכרים עומדים עליו, נשקע אותו האש עד תהום רבה. והוא אש של גיהנם. ויש לו שבעה שמות ליצר הרע, ואלו הן: רע. טמא. שטן. שונא. אבן מכשול. ערל.… לדף הפיסקה
  23. מדור בור העליון - כתות מלאכי חבלה כנחשים ׳אשר אין להם לחש׳
    מדור הראשון בור. והוא מדור העליון, ושם כמה כתות של מלאכי חבלה, כעין הבור אשר אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. כך המדור הזה נקרא בור, בו כמה כיתות של מלאכי חבלה,… לדף הפיסקה
  24. שלשה ממונים תחת דומה משחית אף וחמה - ׳קול שאון מעיר׳ ברעש גיהנם
    ושלשה ממונים שולטים בגיהנם, מתחת ידי דומה. והם: משחית, אף, חימה. וכל האחרים ממונים תחתם. וכל אותם הממונים רצים ושבים, ודנין בם נפשותן של רשעים. וכל אותם כתות של מלאכי… לדף הפיסקה
  25. דין הרשעים מתחלת הלילה - ׳מפחד בלילות׳ למהרהרים במחשך על משכבותם
    כנגה ג' משחיתים הללו, ששולטים כל ימי השבוע. מזמן תפילת ערבית, כל הלילה, דנין לאותן אשר היה במחשך מעשיהם וגו', ומהרהרים הרהורים על משכבותם. ועליהם אמר הכתוב, והיה במחשך… לדף הפיסקה
  26. ׳והוא רחום׳ שבתפלת ערבית - שכנגד משחית אף וחמה הדנים משתחשך
    ולפיכך תקנו בתפלת ערבית, כל ימי השבוע, ׳והוא רחום יכפר עון׳. על כי מאותה שעה שתחשך, דנין את הרשעים בגיהנם, על ידי המשחיתים, שהם משחית אף וחימה. וכולם נכללים בהאי דוהוא… לדף הפיסקה
  27. שאין אומרים והוא רחום בשבת - שמסתלק הדין ואין למחבלים רשות לחבל
    ולפיכך תקנו, לומר והוא רחום בימי החול ולא בשבת. שכיון שנכנס שבת, מסתלק הדין מן העולם, והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה, ומלאכי חבלה אינם שולטין עליהם משעה שקידש היום. ועל כן… לדף הפיסקה
  28. משל לשוטר המלקה בפני המלך - ששבת מגן על חייבי גיהנם משוטריו
    לסנטרא, דהוה מלקי לחייבא. אתא מלכא לאגנא עלוי, ושויה קמיה. כיון דקאים קמי מלכא, מאן דאגזים ליה במלקיותא, לאו קלנא של מלך הוא. כך מלכא איהו שבת, נטיל לחייבי דגיהנם קמיה,… לדף הפיסקה