ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 100: מדרש רות בהמשכו - שני האילנות שבארץ אחת ואש ציון וירושלים ומדורי גיהנם › פיסקה 16

התראות נעמי שקבלה רות - שמאימת בעלה גירותה ומרצונה דביקותה בתורה

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - שני האילנות שבארץ אחת ואש ציון וירושלים ומדורי גיהנם · מאמר 100 · פיסקה 16

לשון הזוהר

אָמַר לוֹ, וְהָכְתִיב אַחַר כַּךְ, (רות א׳:ט״ז) בַּאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי וכו', הַרְבֵּה הַתְרָאוֹת עָשְׂתָה נָעֳמִי, כְּדִתְנִינָן, וְכוּלָּן קִבְּלָה עָלֶיהָ. וְאִם נִתְגַיְּירָה קוֹדֶם, לָמָּה לָהּ הַשְׁתָּא כּוּלֵי הַאי. אָמַר לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנְּשָׂאָהּ מַחְלוֹן, וְהִיא גוֹיָה, אֶלָּא כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ נִתְגַיְּירָה, וּבְחֶזְקַת אֵימַת בַּעֲלָהּ עָמְדָה הִיא וְעָרְפָּה, בְּעִנְיַן זֶה. כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ בַּעֲלֵיהֶן, עָרְפָּה חָזְרָה לְסוּרְחָנָהּ, וְרוּת עָמְדָה בְּטַעֲמָהּ. דִּכְתִיב, (שם) ׳הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ׳ (שם) וְרוּת דָּבְקָה בָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִילָּה. כֵּיוָן שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ, בִּרְצוֹנָהּ דָּבְקָה בַּתּוֹרָה.

תרגום

אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב אַחַר כָּךְ, (רות א׳:ט״ז) בַּאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי וְכוּ', הַרְבֵּה הַתְרָאוֹת עָשְׂתָה נָעֳמִי, כְּדִתְנִינָן, וְכֻלָּן קִבְּלָה עָלֶיהָ. וְאִם נִתְגַּיְּרָה קֹדֶם, לָמָּה לָהּ עַכְשָׁיו כָּל זֹאת. אָמַר לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנְּשָׂאָהּ מַחְלוֹן וְהִיא גוֹיָה, אֶלָּא כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ נִתְגַּיְּרָה, וּבְחֶזְקַת אֵימַת בַּעְלָהּ עָמְדָה הִיא וְעָרְפָּה, בְּעִנְיָן זֶה. כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ בַּעְלֵיהֶן, עָרְפָּה חָזְרָה לְסוּרְחָנָהּ, וְרוּת עָמְדָה בְּטַעֲמָהּ. שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ׳ - (שם) וְרוּת דָּבְקָה בָהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה. כֵּיוָן שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, בִּרְצוֹנָהּ דָּבְקָה בַּתּוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר לו, והכתיב אחר כך, (רות א׳:ט״ז) באשר תליני אלין ואלהיך אלהי וכו', הרבה התראות עשתה נעמי, כדתנינן, וכולן קבלה עליה. ואם נתגיירה קודם, למה לה השתא כולי האי. אמר לו, חס ושלום שנשאה מחלון, והיא גויה, אלא כשנשאה נתגיירה, ובחזקת אימת בעלה עמדה היא וערפה, בענין זה. כיון שמתו בעליהן, ערפה חזרה לסורחנה, ורות עמדה בטעמה. דכתיב, (שם) ׳הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה׳ (שם) ורות דבקה בה, כמו שהיתה בתחילה. כיון שמת בעלה, ברצונה דבקה בתורה.

התרגום: אמר לו, והרי כתוב אחר כך, (רות א׳:ט״ז) באשר תליני אלין ואלהיך אלהי וכו', הרבה התראות עשתה נעמי, כדתנינן, וכלן קבלה עליה. ואם נתגירה קדם, למה לה עכשיו כל זאת. אמר לו, חס ושלום שנשאה מחלון והיא גויה, אלא כשנשאה נתגירה, ובחזקת אימת בעלה עמדה היא וערפה, בענין זה. כיון שמתו בעליהן, ערפה חזרה לסורחנה, ורות עמדה בטעמה. שכתוב, (שם) ׳הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה׳ - (שם) ורות דבקה בה, כמו שהיתה בתחלה. כיון שמת בעלה, ברצונה דבקה בתורה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים