ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 51: ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם

ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם

בראשית · מאמר 51 · 14 פסקאות · מתחיל בדף מט ע"א

  1. ׳ויבן ה' אלהים׳ אבא ואמא התקינו - ׳את הצלע׳ אספקלריה שאינה מאירה, שתתפייס לבעלה (מט ע"א)
    ויבן יהו"ה אלהי"ם, אוף הכי נמי בשם מלא, דהא אבא ואמא אתקינו לה עד לא אתת לבעלה. את הצלע, כמה דאת אמר ׳שחורה אני ונאוה בנות ירושלם׳, אספקלריאה דלא נהרא, אבל אבא ואמא… לדף הפיסקה
  2. ׳ויבאה אל האדם׳ הורי הכלה מכניסים אותה לרשות החתן - ומכאן צריך ליטול ממנה רשות (מט ע"ב)
    ויביאה אל האדם. מהכא אוליפנא דבעאן אבא ואמא דכלה לאעלה ברשותיה דחתן, כמה דאת אמר ׳את בתי נתתי לאיש הזה׳ וגו'. מכאן ואילך בעלה ייתי לגבה, דהא ביתא דילה הוא דכתיב ׳ויבא… לדף הפיסקה
  3. המתחבר באשתו צריך לפייסה בדברים - שיהיה רצונם כאחד בלא אונס (מט ע"ב)
    מכאן אוליפנא, דמאן דמתחבר ‹מט:›באנתתיה בעי למפגע לה ולבסמא לה במלין, ואי לאו לא יבית לגבה, בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו. לדף הפיסקה
  4. ׳וילן שם כי בא השמש׳ - אסור לאדם לשמש מטתו ביום (מט ע"ב)
    ׳וילן שם כי בא השמש׳, לאחזאה דאסיר ליה לבר נש לשמשא ערסיה ביממא. לדף הפיסקה
  5. ׳ויקח מאבני המקום׳ - אף המלך יעזוב את מטת הזהב וילון במה שתתקין המטרוניתא (מט ע"ב)
    ׳ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו׳, הכא אוליפנא דאפילו יהון למלכא ערסי דדהבא ולבושי יקר למיבת בהו, ומטרוניתא תתקין ליה ערסא מתתקן באבנין, ישבוק דיליה ויבית במה דאיהי… לדף הפיסקה
  6. ׳זאת הפעם עצם מעצמי׳ - דברי אהבה להמשיך לבה, ׳לזאת יקרא אשה׳ ולא לאחרת (מט ע"ב)
    תא חזי, מה כתיב הכא ׳ויאמר האדם זאת הפעם׳ וגו', הא בסימו דמלין לאמשכא עמה חביבותא ולאמשכא לה לרעותיה לאתערא עמה רחימותא, חמי כמה בסימין אינון, כמה מלי דרחימותא אינון,… לדף הפיסקה
  7. למעלה יצר הרע הוא השמאל האוחז בנוקבא לקשרה - ׳שמאלו תחת לראשי׳ (מט ע"ב)
    אמר רבי אלעזר, אי הכי במאי נוקים ליה לעילא יצר הרע דאחיד בה בנוקבא, אמר ליה הא אתערנא אלין לעילא ואלין לתתא יצר טוב ויצר רע, יצר טוב מימינא ויצר רע משמאלא, ושמאלא לעילא… לדף הפיסקה
  8. ׳וילך למסעיו׳ - שני מסעות, שלו ושל השכינה, שהאדם צריך להיות תמיד זכר ונקבה (נ ע"א)
    רבי שמעון הוה אזיל לטבריה, והוו עמיה רבי יוסי ורבי יהודה ורבי חייא, אדהכי חמו ליה לרבי פנחס דהוה אתי, כיון דאתחברו כחדא נחתו ויתבו תחות אילנא חד מאילני טורא. אמר רבי… לדף הפיסקה
  9. הבא מן הדרך ישמח את אשתו - ׳ופקדת נוך ולא תחטא׳ (נ ע"א)
    בשעתא דעאל לביתיה בעא לחדתא דביתהו, בגין דדביתהו גרמא ליה ההוא זווגא עלאה, כיון דאתא לגבה בעי לחדתא לה בגין תרין גווני, חד בגין דחדוותא דההיא זווגא חדוותא דמצוה היא,… לדף הפיסקה
  10. בביתו מתעטר האדם בשתי נקבות - וביציאתו לדרך האם העליונה מתחברת עמו (נ ע"ב)
    ואי תימא, אי הכי שבחא הוא דבר נש כד נפיק לארחא יתיר מן ביתיה בגין זווגא עלאה דאזדווגת בהדיה. תא חזי, בזמנא דבר נש הוא בביתיה עקרא דביתא דביתהו, בגין דשכינתא לא אתעדי מן… לדף הפיסקה
  11. התורה עומדת בין שני בתים - קול גדול פנימי שאינו נשמע, וקול יעקב הנשמע (נ ע"ב)
    אמר רבי שמעון, כגוונא דא אורייתא קאים בין תרי בתים, כמה דכתיב ׳לשני בתי ישראל׳ וגו', חד סתימא עלאה וחד אתגליא יתיר. עלאה קול גדול דכתיב ׳קול גדול ולא יסף׳. והאי קול… לדף הפיסקה
  12. שנים שאינם נשמעים, חכמה וקול גדול - ושנים הנשמעים, קול יעקב והדבור הנאחז בו (נ ע"ב)
    תרין אינון דלא אשתמעו ותרין אינון דאשתמעו, תרין דלא אשתמעו, דא הוא חכמה עלאה סתימאה דקיימא במחשבה דלא אתגליא ולא אשתמע, לבתר נפקא ואתגליא זעיר בחשאי דלא אשתמע, ההוא… לדף הפיסקה
  13. כל נוקבא נקראת בית - ולכן התורה מתחילה בבי"ת (נ ע"ב)
    האי קול גדול דאיהו בחשאי ולא אשתמע איהי בית לחכמה עלאה, וכל נוקבא בית אקרי, והאי דבור בתראה איהו בית לקול דיעקב דאיהו אורייתא, ועל דא אורייתא שריא בבי"ת, בי"ת ראשית. לדף הפיסקה
  14. ׳בראשית ברא׳ - ׳ויבן ה' אלהים את הצלע׳, ׳ואת הארץ׳ ארץ החיים (נ ע"ב)
    פתח ואמר, ׳בראשית ברא אלהי"ם׳, היינו דכתיב ׳ויבן יהו"ה אלהי"ם את הצלע׳. ׳את השמים׳ היינו דכתיב ׳ויביאה אל האדם׳. ׳ואת הארץ׳, כמה דאת אמר ׳עצם מעצמי׳, ודאי האי איהי ארץ… לדף הפיסקה