התורה עומדת בין שני בתים - קול גדול פנימי שאינו נשמע, וקול יעקב הנשמע
בראשית · ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם · מאמר 51 · פיסקה 11 · דף נ ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּגַוְונָא דָא אוֹרַיְיתָא קָאִים בֵּין תְּרֵי בָּתִּים, כְּמָה דִּכְתִיב ׳לִשְׁנֵי בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל׳ וְגוֹ', חַד סְתִימָא עִלָּאָה וְחַד אִתְגַּלְיָא יַתִּיר. עִלָּאָה קוֹל גָּדוֹל דִּכְתִיב ׳קוֹל גָדוֹל וְלֹא יָסָף׳. וְהַאי קוֹל פְּנִימָאָה אִיהוּ דְּלָא אִשְׁתְּמַע וְלָא אִתְגַּלְיָא, וְדָא הוּא כַּד נָבִיעַ בֵּי גָרוֹן אַפִּיק ה' בַּחֲשַׁאי וְנָבִיעַ תָּדִיר וְלָא פָּסַק, וְאִיהוּ דַּקָּה פְּנִימָאָה דְּלָא אִשְׁתְּמַע לְעָלְמִין. וּמֵהָכָא נַפְקָא אוֹרַיְיתָא דְּאִיהוּ ׳קוֹל יַעֲקֹב׳, וְהַאי דְּאִשְׁתְּמַע נַפְקָא מֵהַהִיא דְּלָא אִשְׁתְּמַע, וּלְבָתַר אִתְאֲחִיד דִּבּוּר בַּהֲדֵיהּ וְנָפַק לְבַר מֵחֵילֵיהּ וּמִתֻּקְפֵּיהּ, וְקוֹל דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ אוֹרַיְיתָא אָחִיד בֵּין תְּרֵי נִקְבֵי, אָחִיד בְּהַאי פְּנִימָאָה דְּלָא אִשְׁתְּמַע, וְאָחִיד בְּהַאי דִּלְבַר דְּאִשְׁתְּמַע.
תרגום
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּדוּגְמַת זֶה הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת בֵּין שְׁנֵי בָתִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ח) לִשְׁנֵי בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. אֶחָד נִסְתָּר עֶלְיוֹן, וְאֶחָד גָּלוּי יוֹתֵר. הָעֶלְיוֹן קוֹל גָּדוֹל, שֶׁכָּתוּב (דברים ה) קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף. וְהַקּוֹל הַפְּנִימִי הַזֶּה הוּא שֶׁלֹּא נִשְׁמָע וְלֹא מִתְגַּלֶּה. וְזֶהוּ כְּשֶׁנּוֹבֵעַ בְּבֵית הַגָּרוֹן, מוֹצִיא ה' בַּחֲשַׁאי, וְנוֹבֵעַ תָּמִיד וְלֹא פוֹסֵק. וְהוּא דַּק פְּנִימִי שֶׁלֹּא נִשְׁמַע לְעוֹלָמִים. וּמִכָּאן יוֹצֵאת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא קוֹל יַעֲקֹב. וְזֶה שֶׁנִּשְׁמָע יוֹצֵא מֵאוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִשְׁמַעַת, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱחָז הַדִּבּוּר עִמּוֹ וְיוֹצֵא הַחוּצָה מִכֹּחוֹ וּמִתָּקְפּוֹ. וְקוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁהוּא תּוֹרָה, אוֹחֵז בֵּין שְׁתֵּי נְקֵבוֹת. אוֹחֵז בַּפְּנִימִי הַזֶּה שֶׁלֹּא נִשְׁמָע, וְאוֹחֵז בָּזֶה שֶׁבַּחוּץ שֶׁנִּשְׁמָע.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, כגוונא דא אורייתא קאים בין תרי בתים, כמה דכתיב ׳לשני בתי ישראל׳ וגו', חד סתימא עלאה וחד אתגליא יתיר. עלאה קול גדול דכתיב ׳קול גדול ולא יסף׳. והאי קול פנימאה איהו דלא אשתמע ולא אתגליא, ודא הוא כד נביע בי גרון אפיק ה' בחשאי ונביע תדיר ולא פסק, ואיהו דקה פנימאה דלא אשתמע לעלמין. ומהכא נפקא אורייתא דאיהו ׳קול יעקב׳, והאי דאשתמע נפקא מההיא דלא אשתמע, ולבתר אתאחיד דבור בהדיה ונפק לבר מחיליה ומתקפיה, וקול דיעקב דאיהו אורייתא אחיד בין תרי נקבי, אחיד בהאי פנימאה דלא אשתמע, ואחיד בהאי דלבר דאשתמע.
התרגום: אמר רבי שמעון, כדוגמת זה התורה עומדת בין שני בתים, כמו שכתוב (ישעיה ח) לשני בתי ישראל וגו'. אחד נסתר עליון, ואחד גלוי יותר. העליון קול גדול, שכתוב (דברים ה) קול גדול ולא יסף. והקול הפנימי הזה הוא שלא נשמע ולא מתגלה. וזהו כשנובע בבית הגרון, מוציא ה' בחשאי, ונובע תמיד ולא פוסק. והוא דק פנימי שלא נשמע לעולמים. ומכאן יוצאת התורה שהיא קול יעקב. וזה שנשמע יוצא מאותה שלא נשמעת, ואחר כך נאחז הדבור עמו ויוצא החוצה מכחו ומתקפו. וקולו של יעקב שהוא תורה, אוחז בין שתי נקבות. אוחז בפנימי הזה שלא נשמע, ואוחז בזה שבחוץ שנשמע.
מן המפרשים
אור החמה: אר"ש כגוונא דא אורייתא וגומר הנה הרשב"י ע"ה הוקשה לו למאי דקאמר לעיל כי מעלת האדם היושב בביתו מעלתו גדולה מהמהלך בדרך. א"כ לפי זה ת"ח הפורשים מנשותיהם שהם שוים להולכי דרכים. א"כ מעלתם גדולה בהיותם נזקקין לנשותיהם מכאשר הם…
מקדש מלך: כד נביע בי גרון פי' כשמאירה חכמה דאריך לגרון שהיא בינה דאריך כנודע שמחיך וגרון ניתקנה אימא: במחשבה דלא אתגלייא. היא חכמה סתימאה שנקרא מחשבה. וע"ד אורייתא שרייא בבית וכו' פירוש כי ב' בתיס הם בינה ומלכות. ומ"ש בי"ת ראשית פי' ב'…
נזר ישראל: א"ר שמעון כגוונא דא וכו'. נ"ב. הוא זיווג חיך וגרון, יסוד דחו"ב בכל מקום שהוא י' במחשבה, הם האותיות גדולות עד דאתי עד דנפיק מיניה קול ודבור. אז נצטמצמו האותיות קטנות: