׳ויבן ה' אלהים׳ אבא ואמא התקינו - ׳את הצלע׳ אספקלריה שאינה מאירה, שתתפייס לבעלה
בראשית · ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם · מאמר 51 · פיסקה 1 · דף מט ע"א
לשון הזוהר
וַיִּבֶן יהו"ה אלהי"ם, אוֹף הָכִי נַמִּי בְּשֵׁם מָלֵא, דְּהָא אַבָּא וְאִמָּא אַתְקִינוּ לָהּ עַד לָא אֲתָת לְבַעְלָהּ. אֶת הַצֵּלָע, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׳, אַסְפַּקְלַרִיאָה דְּלָא נָהֲרָא, אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא אַתְקִינוּ לָהּ לְאִתְפַּיְּיסָא בַּעְלָהּ בַּהֲדָהּ.
תרגום
וַיִּבֶן יהו"ה אֱלֹהִי"ם. אַף כָּאן גַּם כֵּן בְּשֵׁם מָלֵא, שֶׁהֲרֵי אַבָּא וְאִמָּא הִתְקִינוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא בָאָה לְבַעְלָהּ. אֶת הַצֵּלָע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר א) שְׁחוֹרה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלֹּא מְאִירָה. אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא הִתְקִינוּ לָהּ שֶׁיִּתְפַּיֵּס בַּעְלָהּ עִמָּהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ויבן יהו"ה אלהי"ם, אוף הכי נמי בשם מלא, דהא אבא ואמא אתקינו לה עד לא אתת לבעלה. את הצלע, כמה דאת אמר ׳שחורה אני ונאוה בנות ירושלם׳, אספקלריאה דלא נהרא, אבל אבא ואמא אתקינו לה לאתפייסא בעלה בהדה.
התרגום: ויבן יהו"ה אלהי"ם. אף כאן גם כן בשם מלא, שהרי אבא ואמא התקינו אותה עד שלא באה לבעלה. את הצלע, כמו שנאמר (שיר א) שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, אספקלריה שלא מאירה. אבל אבא ואמא התקינו לה שיתפיס בעלה עמה.
מן המפרשים
אור יקר: אוף הכא נמי בשם מלא כי עם היות שאמר׳ לעיל בפסוק.
כתם פז: אתקריאת על שם בעלה כמא דאקרי איש אשה צדיק צדק איהו עופר ואיהי עפר איהו צבי והיא צביה וכו'. כי מקודם לזה היו שניהם נבלעים זה בזה בשם 'אדם', ולא היו שמותיהם נבדלים:
אור החמה: את הצלע וגו' קשיא ליה או' השתא את הצל"ע ששם זה מורה חסרון כנז' לעיל ובצלעי שמחו ונאספו. וז"ש אספקלריא דלא נהרא ואבא ואמא תקינו לה יר' שהיא משבחת עצמ' לדרך זה שחור' אני היינו את הצלע. ונאו' היינו ויבן שתקנו': גליון ויפגע במקום…