׳וילן שם כי בא השמש׳ - אסור לאדם לשמש מטתו ביום
בראשית · ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם · מאמר 51 · פיסקה 4 · דף מט ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ׳, לְאַחֲזָאָה דַּאֲסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְשַׁמְּשָׁא עַרְסֵיהּ בִּימָמָא.
תרגום
וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, לְהַרְאוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וילן שם כי בא השמש׳, לאחזאה דאסיר ליה לבר נש לשמשא ערסיה ביממא.
התרגום: וילן שם כי בא השמש, להראות שאסור לו לאדם לשמש מטתו ביום.
מן המפרשים
אור יקר: לאחזאה דאסיר ליה וכו׳, כי למעלה בנסתר אדרבה הוא הייחוד ושמושא דההוא אדרא ביומא כדאיתא בזוהר פ׳ תרומה וע״ד הנסתר ירצה.
כתם פז: וילן שם כי בא השמש לאחזאה דאסיר ליה לבר נש וכו'. הביא הכתוב הזה של 'ויפגע במקום' לראיה, והשלים לפרשו. והסוד, כי לא יבא השמש אל גבול המערב עד הלילה:
אור החמה: לאחזא' דאסיר ליה וגו' כי למעלה בנסתר אדרב' הוא הייחוד ושמושא דההוא אדרא ביומא כדאיתא בזוהר פ' תרומה [קכח ב'] וע"ד הנסתר יר' כי בא השמש אל המ' כדפי' בפ' ויצא [קמח ב']: