ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 4: ויאמר אלהים יהי אור

ויאמר אלהים יהי אור

בראשית · מאמר 4 · 16 פסקאות · מתחיל בדף טז ע"ב

  1. ׳ויאמר אלהים יהי אור׳ - כאן מתחילה הבריאה בפרט, ומכאן אפשר לשאול ולדעת (טז ע"ב)
    ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור. מהכא איהו שירותא לאשכחא גניזין היך אתברי עלמא בפרט, דעד הכא הוה בכלל, ובתר אתהדר כלל למהוי כלל ופרט וכלל. עד הכא הוה כלא תליא באוירא מרזא… לדף הפיסקה
  2. ׳ויאמר׳ - כח שהתרומם בחשאי מסוד אין סוף (טז ע"ב)
    ׳ויאמר׳ חילא דאתרם, וארמותא בחשאי מרזא דאין סוף ברזא דמחשבה. לדף הפיסקה
  3. ׳ויאמר אלהים׳ - ההיכל הוליד בחשאי, ובצאתו נשמע הקול (טז ע"ב)
    ׳ויאמר אלהי"ם׳ השתא אוליד ההוא היכלא ממה דאתעדיאת מזרעא דקדש, ואוליד בחשאי, וההוא דאתילד אשתמע לבר, מאן דאוליד ליה אוליד בחשאי דלא אשתמע כלל, כיון דנפק מניה מאן דנפק… לדף הפיסקה
  4. ׳יהי׳ סוד אב"א י"ה, וחזרה לנקודה הראשונה להתפשט לאור (טז ע"ב)
    ׳יהי אור׳, כל מה דנפק ברזא דא נפק. יהי על רזא דאבא ואמא דאיהו י"ה. ולבתר אתהדר לנקודה קדמאה, למהוי שירותא לאתפשטא למלה אחרא אור. לדף הפיסקה
  5. ׳ויהי אור׳ - אור שכבר היה, הנשאר מן האויר אחר התפשטות הי׳ (טז ע"ב)
    ׳ויהי אור׳, אור דכבר הוה. ׳אור׳, דא רזא סתימא, אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה סתימא, בקע בקדמיתא ואפיק חד נקודה סתימא מרזא דיליה, דהא אין סוף בקע מאוירא… לדף הפיסקה
  6. האור נגנז, ונשארה ממנו נקודה המגיעה ואינה מגיעה (טז ע"ב)
    נפק ואסתלק ואתגניז ואשתאר חד נקודה מניה למהוי מטי תדיר באורח גניזו בההיא נקודה, מטי ולא מטי, נהיר ביה בארח נקודה קדמאה דנפק מניה, ובגין כך כלא אחיד דא בדא, נהיר בהאי… לדף הפיסקה
  7. מאור חשך ורקיע יצאו כ"ב אותיות - ונחקקה בהן התורה (טז ע"ב)
    ההוא נקודה דאור, אור איהו, ואתפשט, ונהירו ביה שבע אתוון דאלפא ביתא, ולא אקרישו ולחים הוו. נפק חשך לבתר ונפקו ביה שבע אתוון אחרן דאלפא ביתא ולא אקרישו וקיימו לחים. נפק… לדף הפיסקה
  8. ׳יהי אור׳ א"ל גדול, ׳ויהי׳ חשך אלהי"ם - ונכללו ימין ושמאל (טז ע"ב)
    ׳יהי אור׳ דהוא אל גדול, רזא דנפיק מאויר קדמאה. ׳ויהי׳ רזא דחשך דאקרי אלהי"ם. ׳אור׳ דאתכליל שמאלא בימינא. וכדין מרזא דא"ל הוי אלהי"ם, אתכליל ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא. לדף הפיסקה
  9. ׳וירא את האור כי טוב׳ עמוד האמצעי, ו׳ויבדל׳ הכרעת המחלוקת (טז ע"ב)
    ׳וירא אלהי"ם את האור כי טוב׳, דא עמודא דאמצעיתא. ׳כי טוב׳, אנהיר עילא ותתא וכל שאר סטרין ברזא יהו"ה שמא דאחיד לכל סטרין. ׳ויבדל אלהי"ם׳ וגו', אפריש מחלוקת למהוי כלא שלים: לדף הפיסקה
  10. ׳ויקרא לאור יום׳ היסוד מן הימין, ו׳לחשך קרא לילה׳ הלבנה (טז ע"ב)
    ויקרא אלהי"ם לאור יום. מהו ׳ויקרא׳, קרא וזמין לאפקא מהאי אור שלים דקיימא באמצעיתא חד נהירו, דאיהו יסודא דעלמא דעליה קיימין עלמין, ומההוא אור אשלים עמודא דאמצעיתא אתפשט… לדף הפיסקה
  11. הימין עולה עד הנקודה ונוטל זרע קדש - והוציא יסוד העולם (יז ע"א)
    עאל ימינא בההוא עמודא שלים דבאמצעיתא, כליל ברזא דשמאלא, וסליק לעילא עד נקודה קדמאה, ונטיל ‹יז.›ואחיד תמן חילא דתלת נקודין ׳חלם שורק חירק׳ זרע קדש, דהא לית זרעא דאזדרע… לדף הפיסקה
  12. השמאל להט והריח - ומלהט האש יצאה הנוקבא, הלבנה (יז ע"א)
    שמאלא להיט בתוקפא וארח, בכולהו דרגין ארח ריחא, ומההוא להיטו דאשא אפיק ההיא נוקבא סיהרא, וההוא להיטו הוה חשך בגין דהוה מחשך, ותרין סטרין אלין אפיקו תרין דרגין אלין, חד… לדף הפיסקה
  13. מתוספת החדוה שבעמוד האמצעי יצא היסוד, הנקרא מוסף (יז ע"א)
    יסודא אחיד בעמודא דאמצעיתא מההוא תוספת נהורא דהוה ביה, דכיון דההוא עמודא דאמצעיתא אשתלים ועביד שלם לכל סטרין, כדין אתוסף ביה נהירו מעילא ומכל סטרין בחדוה דכלא ביה,… לדף הפיסקה
  14. תאות החשך להיכלל בימין - ולכן נשאר הלילה בחסרון (יז ע"א)
    ׳לילה' אדון כל הארץ, מסטרא דשמאלא מההוא חשך. ובגין דההוא חשך תיאובתיה לאתכללא בימינא וחלש תוקפיה, אתפשט מניה האי לילה. כד שארי לאתפשטא האי לילה עד לא אסתיים ההוא חשך… לדף הפיסקה
  15. החשך והלילה אינם מאירים אלא כשנכללים באור וביום (יז ע"א)
    וכמה דחשך תיאובתיה לאתכללא באור, הכי לילה תיאובתיה לאתכללא ביום. חשך גרע נהוריה, ובגין כך אפיק דרגא בגריעו ולא בנהירו. חשך לא נהיר אלא כד אתכליל באור. לילה דנפק מניה לא… לדף הפיסקה
  16. חסרון הלילה נשלם במוסף - וכאן נחקק שם ע"ב (יז ע"א)
    גריעו דלילה לא אשתלים אלא במוסף, מה דאתוסף הכא גרע הכא. במוסף הוה ביה רזא דנקודא עלאה ורזא דעמודא דאמצעיתא בכל סטרין, ובגין כך אתוסף ביה תרין אתוון, בליליא גריעו ביה… לדף הפיסקה