ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 4: ויאמר אלהים יהי אור › פיסקה 7 (טז ע"ב)

מאור חשך ורקיע יצאו כ"ב אותיות - ונחקקה בהן התורה

בראשית · ויאמר אלהים יהי אור · מאמר 4 · פיסקה 7 · דף טז ע"ב

לשון הזוהר

הַהוּא נְקוּדָּה דְאוֹר, אוֹר אִיהוּ, וְאִתְפַּשַּׁט, וּנְהִירוּ בֵּיהּ שֶׁבַע אַתְוָון דְּאַלְפָא בֵּיתָא, וְלָא אִקְּרִישׁוּ וְלַחִים הֲווּ. נָפַק חֹשֶׁךְ לְבָתַר וְנָפְקוּ בֵּיהּ שֶׁבַע אַתְוָון אַחֲרָן דְּאַלְפָא בֵּיתָא וְלָא אִקְּרִישׁוּ וְקָיְימוּ לַחִים. נָפַק רָקִיעַ דְּאַפְרִישׁ מַחְלוֹקֶת דִּתְרֵין סִטְרִין וְנָפְקוּ בֵּיהּ תְּמַנְיָא אַתְוָון אָחֳרָנִין, כְּדֵין כ"ב. דָּלְגוּ שֶׁבַע אַתְוָון דְּהַאי סִטְרָא וְשֶׁבַע דְּהַאי סִטְרָא, וְאִתְגְּלִיפוּ כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא רָקִיעַ וַהֲווּ קָיְימֵי לַחִים, אִקְּרִישׁ הַהוּא רָקִיעַ וְאִקְּרִישׁוּ אַתְוָון וְאִגְּלִימוּ וְאִתְצַיְּירוּ בְּצִיּוּרַיְיהוּ, וְאִגְּלִיף תַּמָּן אוֹרַיְיתָא לְאַנְהָרָא לְבַר.

תרגום

אוֹתָהּ נְקֻדָּה שֶׁל אוֹר, אוֹר הוּא, וְהִתְפַּשֵּׁט, וּמְאִירִים בּוֹ שֶׁבַע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל א"ב וְלֹא קָרְשׁוּ, ולַחִים הָיוּ. לְאַחַר מִכֵּן יָצָא חֹשֶׁךְ, וְיָצְאוּ בוֹ שֶׁבַע אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל הָא"ב וְלֹא נִקְרְשׁוּ, וְעוֹמְדִים לַחִים. יָצָא רָקִיעַ שֶׁהִפְרִיד אֶת המַחֲלֹקֶת שֶׁל שְׁנֵי צְדָדִים, וְיָצְאוּ בוֹ שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, וְאָז כ"ב. דִּלְּגוּ שֶׁבַע אוֹתִיּוֹת שֶׁל צַד זֶה וְשֶׁבַע שֶׁל צַד זֶה, וְנִגְלְפוּ כֻלָּם בְּאוֹתוֹ רָקִיעַ, וְהָיוּ עוֹמְדִים לַחִים. נִקְרַשׁ אוֹתוֹ רָקִיעַ, וְנִקְרְשׁוּ הָאוֹתִיּוֹת, וְנִגְלְמוּ וְהִצְטַיְּרוּ בְּצִיּוּרֵיהֶם, וְנִגְלְפָה שָׁם הַתּוֹרָה לְהָאִיר לַחוּץ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ההוא נקודה דאור, אור איהו, ואתפשט, ונהירו ביה שבע אתוון דאלפא ביתא, ולא אקרישו ולחים הוו. נפק חשך לבתר ונפקו ביה שבע אתוון אחרן דאלפא ביתא ולא אקרישו וקיימו לחים. נפק רקיע דאפריש מחלוקת דתרין סטרין ונפקו ביה תמניא אתוון אחרנין, כדין כ"ב. דלגו שבע אתוון דהאי סטרא ושבע דהאי סטרא, ואתגליפו כלהו בההוא רקיע והוו קיימי לחים, אקריש ההוא רקיע ואקרישו אתוון ואגלימו ואתציירו בציורייהו, ואגליף תמן אורייתא לאנהרא לבר.

התרגום: אותה נקדה של אור, אור הוא, והתפשט, ומאירים בו שבע האותיות של א"ב ולא קרשו, ולחים היו. לאחר מכן יצא חשך, ויצאו בו שבע אותיות אחרות של הא"ב ולא נקרשו, ועומדים לחים. יצא רקיע שהפריד את המחלקת של שני צדדים, ויצאו בו שמונה אותיות אחרות, ואז כ"ב. דלגו שבע אותיות של צד זה ושבע של צד זה, ונגלפו כלם באותו רקיע, והיו עומדים לחים. נקרש אותו רקיע, ונקרשו האותיות, ונגלמו והצטירו בציוריהם, ונגלפה שם התורה להאיר לחוץ.

מן המפרשים

אור יקר: אור איהו ואתפשט, פי׳ אור הבינה גם בהגיע אצילותה אל החסד לא נשתנה מאור כי החסד ג״ב נקרא אור, וז״ש אור איהו ובמציאות זה עמד אפי׳ באשר נתפשט והנה ההתפשטות הזה הוא סוד הארת שבע מדוח כלם כלולות בחסד והיינו חמשה אורות הנזכרים בכתוב…

שעת רצון: ההוא נקודה דאור אור איהו. פירוש, נקודת החסדים שנמשכו משורש החסדים העליונים ' אור איהו ', כי כל חסד הוא בחינת אור נמשך מפרצוף דאבא:

עטרת צבי: הכי גרסינן ונפקו ביה תמניא אתוון אחרינן הכי גרסינן ונפקו ביה תמניא אתוון אחרינן כדין כ"ב דלגאו. כצ"ל, כי לפי פירוש הד"א מלשון דליגה וקפיצה אין לו לא טעם ולא ריח מה ענין קפיצה לכאן. ועיין בדברינו להבא יבואר מזה המאמר בדף כ"ט…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר