שמחו בה וגילו צדיקים זה היום עשה ה - צריך לשמח ולהאיר פנים כי השמחה של הקבה
רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים׳ (תהלים לב, יא), (שִׂמְחוּ בה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר) וְכָתוּב ׳זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ׳ (שם קיח, כד) - וּפֵרְשׁוּהָ, שֶׁהֲרֵי בהקב"ה (במועדים) צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ וּלְהָאִיר פָּנִים, וְיִמָּצֵא אָדָם בְּשִׂמְחָה, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ שִׂמְחָה הִיא שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ׳ - בַּיּוֹם. בוֹ - בהקב"ה, וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד.
זוהר ח"ג, פרשת אמור, דף קה.
בשבת מי שיושב בתענית מראה עצב - אותו רקיע עליון של שמחה מוציאו מהעונש
כְּמוֹ זֶה בְּשַׁבָּת, מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית בְּשַׁבָּת, מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ מַרְאֶה עֶצֶב, וּבְשַׁבָּת שׁוֹלֵט אוֹתוֹ רָקִיעַ עֶלְיוֹן, אוֹתוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְשִׂמְחָה, שֶׁהוּא שִׂמְחָה וּמְשַׂמֵּחַ לַכֹּל. אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּעֶצֶב, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹלֵט, מוֹצִיא אֶת אוֹתוֹ הָאָדָם מֵאוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, וַהֲרֵי נֶאֱמַר סֹלּוּ - הָבוּ כָבוֹד וְרוֹמְמוּת לְאוֹתוֹ שֶׁרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, שֶׁהוּא שִׂמְחָה וּמְשַׂמֵּחַ לַכֹּל, הָרָקִיעַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת בְּיָ"הּ שְׁמוֹ וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הַשֵּׁם הַזֶּה נִכְלָל. וְעִלְזוּ לְפָנָיו - מִשּׁוּם שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְפָנָיו עֶצֶב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קסה:
ועלזו לפניו - הנכנס אצל הרקיע הזה צריך שמחה כי שם לא שורה עצב כלל
וְעִלְזוּ לְפָנָיו. לֹא כָתוּב מִלְּפָנָיו, אֶלָּא לְפָנָיו, שֶׁהֲרֵי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע בּוֹ כְּלוּם. אֲבָל לְפָנָיו, מִי שֶׁנִּכְנָס אֵצֶל הָרָקִיעַ הַזֶּה, צָרִיךְ לְהִכָּנֵס בְּשִׂמְחָה וְלֹא בְּעֶצֶב כְּלָל, מִשּׁוּם שֶׁהָרָקִיעַ הַזֶּה גּוֹרֵם, שֶׁשָּׁם לֹא שׁוֹרֶה עֶצֶב וְרֹגֶז כְּלָל, שֶׁהֲרֵי שָׁם הַכֹּל בְּשִׂמְחָה.
זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קסה.
כהן גדול לא נכנס לקדש אלא בשמחה - עבדו את ה' בשמחה כי המקום גורם
וְעַל זֶה, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו לֹא הָיָה נִכְנָס לְבֵית הַקֹּדֶשׁ - רַק בְּשִׂמְחָה וּלְהַרְאוֹת שִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי הַמָּקוֹם גּוֹרֵם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳עבדו אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בָּאוּ לְפָנָיו ברננה׳ (תהלים ק, ב) - שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹת בּוֹ עֶצֶב.
זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קסה.
הדמעות שוברות מנעולים ומכניסות התפלה לפני המלך - וכל אותם הממנים משברים
אֶלָּא וַדַּאי הֲרֵי שָׁנִינוּ, כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ וְנִסְגְּרוּ, וְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִסְגְּרוּ, וְאֵין דִּמְעָה אֶלָּא מִתּוֹךְ צַעַר וְעֶצֶב, וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים עַל אוֹתָם הַשְּׁעָרִים, כֻּלָּם מְשַׁבְּרִים חֲתִיכוֹת קָשׁוֹת וּמַנְעוּלִים וּמַכְנִיסִים אוֹתָן דְּמָעוֹת, וְאוֹתָהּ תְּפִלָּה נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קסה.
׳לחם העצבים׳ - אכילת מי שאין לו בנים בעצב
׳אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים׳, מַה זֶּה ׳לֶחֶם הָעֲצָבִים׳? שֶׁכַּאֲשֶׁר לָאָדָם יֵשׁ בָּנִים, אוֹתוֹ הַלֶּחֶם שֶׁאוֹכֵל, אוֹכֵל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבִרְצוֹן הַלֵּב. וְזֶה שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, אוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁאוֹכֵל הוּא לֶחֶם שֶׁל עֶצֶב, וְאֵלּוּ הֵם ׳אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים׳ וַדַּאי.
זוהר ח"א, פרשת וישב, דף קפז.