ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרלשער המעיינים ←

לטעום מן הזוהר › פרנסה ועשירות

מה אומר הזוהר

פרנסה ועשירות

מה פותח את שערי השפע?

׳עשה צדקה בכל עת׳ - העושה צדקה עם העני מרבה אותה למעלה ולמטה

׳עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת׳ (תהלים קו, ג) - וְכִי ׳בְכָל עֵת׳ יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה? אֶלָּא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה צְדָקָה עִם אוֹתָם שֶׁצְּרִיכִים אוֹתָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה עִם הֶעָנִי, מַרְבֶּה אוֹתָהּ צְדָקָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

זוהר ח"א, פרשת ויצא, דף קנג.

המזלזל בלחם וזורקו בארץ עניות רודפת אחריו - נודד הוא ללחם איה ואין מי שישגיח עליו

וּמִשּׁוּם זֶה מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בְּלֶחֶם וְזוֹרֵק אוֹתוֹ בָּאָרֶץ, עֲנִיּוּת רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו. וּמְמֻנֶּה אֶחָד הֻפְקַד עַל זֶה, וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו לָתֵת לוֹ עֲנִיּוּת, וְלֹא יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְעָלָיו כָּתוּב, ׳נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה׳ (איוב טו, כג) - ׳נֹדֵד הוּא׳, וְיֵלֵךְ מִטַּלְטֵל, וְגוֹלֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, ׳לַלֶּחֶם אַיֵּה׳ הוּא. וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַיֵּה מִי שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִמָּצֵא.

זוהר ח"ג, פרשת פנחס, דף רמד:

מעשה בעשיר שהקריב שני יונים ואמר לו הכהן שאינו שלו - כי זה קרבן עני ולא עשיר

מַעָשֶׂה בְאוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁהִקְרִיב לִפְנֵי הַכֹּהֵן שְׁנֵי יוֹנִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, אָמַר לוֹ, הַקָּרְבָּן הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁלְּךְ. הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהָיָה עָצוּב. אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו, לָמָּה אַתָּה עָצוּב? אָמַר לָהֶם, שֶׁהַכֹּהֵן לֹא הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנִי. אָמְרוּ לוֹ, וּמַה הוּא? אָמַר לָהֶם, שְׁנֵי יוֹנִים. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲרֵי זֶה שֶׁל עָנִי, וְלֹא שֶׁלְּךְ! שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, ׳וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְגוֹ'׳ (ויקרא יד, כא) - אֶלָּא הַקְרֵב קָרְבָּנְךְ. אָמַר לָהֶם, וּמַה הוּא? אָמְרוּ לוֹ, שׁוֹר אֶחָד.

זוהר ח"ג, פרשת ויקרא, דף ט.

שלשה מזונות - ואתה נותן להם את אכלם בעתו לעשירים, ומשביע לכל חי רצון לעניים, פותח את ידך חזק המקום

וּשְׁנֵי מְזוֹנוֹת אֵלּוּ מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה, וְכֻלָּם שְׁלֹשָׁה מְזוֹנוֹת כְּתוּבִים כָּאן: ׳וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ׳ (תהלים קמה, טו) - זֶה מְזוֹן הָעֲשִׁירִים, שֶׁנּוֹתֵן אֹכֶל רַב בְּעִתּוֹ. הֲרֵי אֶחָד. שְׁנַיִם - שֶׁכָּתוּב ׳וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהלים קמה, טז) - זֶה מְזוֹן הָעֲנִיִּים, שֶׁהֵם שְׂבֵעִים מֵרָצוֹן וְלֹא מִתּוֹךְ אֹכֶל רַב. שְׁלֹשָׁה - שֶׁכָּתוּב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךְ׳ - זֶהוּ חֹזֶק לְאוֹתוֹ מָקוֹם, וּבִפְתִיחַת יָדָיו יוֹצֵא רָצוֹן וְשָׂבָע לַכֹּל.

זוהר ח"ג, פרשת פנחס, דף רכו.

עוד נושאים

← חזרה ל"לטעום מן הזוהר"