כל זמן שהנשמה הקדושה נדבקת באדם הוא אהוב רבונו ושומרים שומרים אותו
בֹּא רְאֵה, בְּכָל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ נִדְבֶּקֶת בָּאָדָם, אֲהוּב רִבּוֹנוֹ הוּא. כַּמָּה שׁוֹמְרִים שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ מִכָּל הַצְּדָדִים, רָשׁוּם הוּא לְטוֹב, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרָה עָלָיו. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מַסְטֶה אֶת דַּרְכּוֹ, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה לֹא נִדְבֶּקֶת בּוֹ. וּמִצַּד הַנָּחָשׁ הָרָע הַתַּקִּיף מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ אַחַת שֶׁמְּשׁוֹטֶטֶת וְהוֹלֶכֶת בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה הִסְתַּלְּקָה מִשָּׁם, וְאָז הָאִישׁ נִטְמָא, וְנִפְגָּם בִּבְשָׂרוֹ בְּמַרְאֵה פָנָיו בַּכֹּל.
זוהר ח"ג, פרשת תזריע, דף מו:
׳מלאך מליץ אחד מני אלף׳ - הסניגורים העומדים לשומרי המצוות
אוֹתָם שֶׁעוֹשִׂים מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה בְּיִרְאַת אֲדוֹנָם, כַּמָּה סָנֵגוֹרִים שֶׁעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף וְגוֹ'׳ (איוב לג, כג). וְכָתוּב ׳וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׳ - מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵר מִצְווֹת הַתּוֹרָה.
זוהר ח"ב, פרשת בא, דף לב:
׳המלאך הגואל אותי מכל רע׳ - המלאך המזמין ברכות לעולם
פָּתַח וְאָמַר, ׳הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע׳ - הֲרֵי נִתְבָּאֵר וּפֵרְשׁוּהָ, אֲבָל בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳הִנֵּה אָנֹכִי שּלֵחַ מַלְאָךְ וְגוֹ' זֶהוּ מַלְאָךְ גּוֹאֵל הָעוֹלָם, שְׁמִירָתָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, וְזֶהוּ שֶׁמַּזְמִין בְּרָכוֹת לְכָל הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נוֹטֵל אוֹתָם בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא מְזַמֵּן אוֹתָם לָעוֹלָם, וְלָכֵן כָּתוּב׳ (שמות כג, כ) הִנֵּה אָנֹכִי שּלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךְ - (שם לו) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךְ מַלְאָךְ.
זוהר ח"א, פרשת ויחי, דף רלב.
שלוש תפילות ליוצא לדרך הנכללות בשומע תפלה
וַיִּהְיוּ, רַבּוֹתֵינוּ פָּתְחוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה (שִׁיר ז) ׳לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים׳ (שיר השירים ז, יב) - שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת: תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם, וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וּתְפִלָּה שֶׁיַּחֲזר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְיֹאמַר אֶת הַשְּׁלֹשָׁה הָאֵלּוּ, אֲפִלּוּ בְּאֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכְלֹל אוֹתָן בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
זוהר ח"א, פרשת חיי שרה, דף קכא.