ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרלשער המעיינים ←

לטעום מן הזוהר › שבת קודש

מה אומר הזוהר

שבת קודש

מה מוסיפה השבת לנשמה?

בערב שבת כרוזים מכריזים הסתלקו דיני הרשעים - אך למחללי שבת אין מנוחה

בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת כְּשֶׁמִּתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, הַכָּרוֹזִים הוֹלְכִים בְּכָל אוֹתָם מְדוֹרֵי הַגֵּיהִנֹּם: הִסְתַּלְּקוּ דִינֵי הָרְשָׁעִים, שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּא, וְהַיּוֹם מִתְקַדֵּשׁ, וְהוּא מֵגֵן עַל הַכֹּל. וּמִיָּד מִסְתַּלְּקִים הַדִּינִים וְיֵשׁ לָרְשָׁעִים מְנוּחָה. (וְכָל אוֹתָם מחללי שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים בְּפַרְהֶסְיָא, דִּינִים מִסְתַּלְּקִים מֵעֲלֵיהֶם) (וַאֲפִלּוּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁלֹּא נצטוו לִשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים, שם שׁוֹמְרִים בְּעַל כָּרְחָם) אֲבָל אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם לֹא שׁוֹכֶכֶת מֵעַל אֵלֶּה שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ שַׁבָּת לְעוֹלָמִים, וְכָל רִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם: מַה שּׁוֹנִים אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה מִכָּל הָרְשָׁעִים שֶׁל כָּאן?! וְאוֹתָם בַּעֲלֵי הַדִּין מְשִׁיבִים לָהֶם: אֵלֶּה הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁכָּפְרוּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָבְרוּ עַל כָּל הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ שַׁבָּת שָׁם, לָכֵן אֵין לָהֶם מְנוּחָה לְעוֹלָמִים.

זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קנא.

מי ששרוי בתענית בשבת עושה חסרון לשבת - סעודת המהימנותא ושמחתה בטלים ממנו

אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא, וַהֲרֵי שָׁמַעְנוּ אֶת הַדָּבָר. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית בְּשַׁבָּת, עוֹשֶׂה חִסָּרוֹן לְשַׁבָּת אוֹ לֹא? אִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה חִסָּרוֹן, הֲרֵי סְעוּדַת הַמְּהֵימְנוּתָא בִּטֵּל מִמֶּנּוּ וְעָנְשׁוֹ רַב, הֲרֵי שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת בִּטֵּל מִמֶּנּוּ.

זוהר ח"ג, פרשת אמור, דף קה.

נשמה יתרה בשבת - שם ה' השלם מכל צדדיו

וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לא, יז) - וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הָאֱמוּנָה נִמְצֵאת בְּשַׁבָּת, נוֹתְנִים לָאָדָם נְשָׁמָה אַחֶרֶת, נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה, נְשָׁמָה שֶׁכָּל הַשְּׁלֵמוּת בָּהּ, כְּדֻגְמַת הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת שַׁבָּת. מַה זֶּה שַׁבָּת? שֵׁם שֶׁל הקב"ה, שֵׁם שֶׁהוּא שָׁלֵם מִכָּל צְדָדָיו.

זוהר ח"ב, פרשת יתרו, דף פח:

המשתדל בדברי החל בשבת מחלל שבת ואין לו חלק בישראל ומלאכים מכריזים אוי לו

וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וּבְדִבְרֵי הָעוֹלָם, זֶהוּ אָדָם שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת, וְאֵין לוֹ חֵלֶק בְּעַם יִשְׂרָאֵל. שְׁנֵי מַלְאָכִים מְמֻנִּים עַל זֶה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהֵם שָׂמִים יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים: אוֹי לִפְלוֹנִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בִּתְפִלָּה וּבְשִׁירִים וּבְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁל אֲדוֹנָם, וּלְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה.

זוהר ח"ב, פרשת ויקהל, דף רה:

בשבת מי שיושב בתענית מראה עצב - אותו רקיע עליון של שמחה מוציאו מהעונש

כְּמוֹ זֶה בְּשַׁבָּת, מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית בְּשַׁבָּת, מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ מַרְאֶה עֶצֶב, וּבְשַׁבָּת שׁוֹלֵט אוֹתוֹ רָקִיעַ עֶלְיוֹן, אוֹתוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְשִׂמְחָה, שֶׁהוּא שִׂמְחָה וּמְשַׂמֵּחַ לַכֹּל. אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּעֶצֶב, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹלֵט, מוֹצִיא אֶת אוֹתוֹ הָאָדָם מֵאוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, וַהֲרֵי נֶאֱמַר סֹלּוּ - הָבוּ כָבוֹד וְרוֹמְמוּת לְאוֹתוֹ שֶׁרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, שֶׁהוּא שִׂמְחָה וּמְשַׂמֵּחַ לַכֹּל, הָרָקִיעַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת בְּיָ"הּ שְׁמוֹ וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הַשֵּׁם הַזֶּה נִכְלָל. וְעִלְזוּ לְפָנָיו - מִשּׁוּם שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְפָנָיו עֶצֶב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קסה:

עוד נושאים

← חזרה ל"לטעום מן הזוהר"