דין ענשי הגיהנם
סוד אש היצר הרע ומיתת ארץ הקדושה בלי מלאך המשחית
דין ענשי הגיהנם - אש דולקת מיצר הרע של הרשעים המתחממים בו
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דִּין שֶׁל עָנְשֵׁי הַגֵּיהִנֹּם, הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁהוּא לָדוּן שָׁם אֶת הָרְשָׁעִים. עַל מַה נִּדּוֹנִים בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם? אֶלָּא גֵּיהִנֹּם הִיא אֵשׁ דּוֹלֶקֶת יָמִים וְלֵילוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָרְשָׁעִים מִתְחַמְּמִים בָּאֵשׁ שֶׁל יֵצֶר הָרָע לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. בְּכָל חִמּוּם וְחִמּוּם שֶׁהֵם מִתְחַמְּמִים בַּיֵּצֶר הָרָע, כָּךְ בּוֹעֶרֶת אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דִּינָא דְּעוֹנְשֵׁי דְּגֵיהִנָּם, הָא אוֹלִיפְנָא, דְּאִיהוּ לְמֵידָן תַּמָּן לְחַיָּיבַיָּא, עַל מָה אִתְדָּנוּ בְּנוּרָא דְּגֵיהִנָּם. אֶלָּא גֵּיהִנָּם אִיהוּ נוּר דָּלִיק יְמָמֵי וְלֵילֵי, כְּגַוְונָא דְּחַיָּיבַיָּא מִתְחַמְמָן בְּנוּרָא דְּיֵצֶר הָרָע, לְמֶעְבַּר עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. בְּכָל חִמוּמָא וְחִמוּמָא דְּאִינּוּן מִתְחַמְּמָן בְּיֵצֶר הָרָע, הָכִי אִתּוֹקַד נוּרָא דְּגֵיהִנָּם.
פעם לא נמצא יצר הרע בעולם וכבתה אש הגיהנם עד שחזר למקומו
פַּעַם אַחַת לֹא נִמְצָא יֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם, שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ חוֹתַם בַּרְזֶל בְּנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה, וְכָל אוֹתוֹ זְמַן כָּבְתָה אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם וְלֹא בָעֲרָה כְּלָל. חָזַר יֵצֶר הָרָע לִמְקוֹמוֹ - הִתְחִילוּ רִשְׁעֵי הָעוֹלָם לְהִתְחַמֵּם בּוֹ, וְהִתְחִילָה אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם לִבְעֹר, שֶׁהֲרֵי הַגֵּיהִנֹּם לֹא בוֹעֵר אֶלָּא בַּחֹם שֶׁל תֹּקֶף הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הָרְשָׁעִים. וּבְאוֹתוֹ הַחֹם אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם בּוֹעֶרֶת יָמִים וְלֵילוֹת וְלֹא שׁוֹכֶכֶת.
בלשון הזוהר
זִמְנָא חֲדָא לָא אִשְׁתְּכַח יֵצֶר הָרָע בְּעָלְמָא, דְּאֲעִילוּ לֵיהּ גּוֹ גּוּשְׁפַּנְקָא דְּפַרְזְלָא, בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. וְכָל הַהוּא זִמְנָא, כָּבָה נוּרָא דְּגֵיהִנָּם, וְלָא אִתּוֹקַד כְּלַל. אַהְדָּר יֵצֶר הָרָע לְאַתְרֵיהּ, שָׁארוּ חַיָּיבֵי עָלְמָא לְאִתְחַמְמָא בֵּיהּ, שָׁאֲרִי נוּרָא דְּגֵיהִנָּם לְאִתּוֹקְדָא, דְּהָא גֵּיהִנָּם לָא אִתּוֹקַד אֶלָּא בְּחֲמִימוּ דְּתּוּקְפָּא דְּיֵצֶר הָרָע דְּחַיָּיבַיָּא. וּבְהַהוּא חֲמִימוּ, נוּרָא דְּגֵיהִנָּם אִתּוֹקַד יְמָמֵי וְלֵילֵי, וְלָא שָׁכִיךְ.
שבעה פתחים ושבעה מדורים לגיהנם כנגד שבעה מיני רשעים כל אחד כראוי לו
שִׁבְעָה פְתָחִים הֵם לַגֵּיהִנֹּם, וְיֵשׁ שָׁם שִׁבְעָה מְדוֹרִים. שִׁבְעָה מִינֵי רְשָׁעִים הֵם: רַע. בְּלִיַּעַל. חוֹטֵא. רָשָׁע. מַשְׁחִית. לֵץ. יָהִיר. וּכְנֶגֶד כֻּלָּם יֵשׁ מְדוֹרִים לַגֵּיהִנֹּם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. וּכְפִי אוֹתָהּ מַעֲלָה שֶׁחָטָא בָּהּ אוֹתוֹ הָרָשָׁע, כָּךְ נוֹתְנִים לוֹ מָדוֹר בַּגֵּיהִנֹּם. וּבְכָל מָדוֹר וּמָדוֹר יֵשׁ מַלְאָךְ מְמֻנֶּה עַל אוֹתוֹ מָקוֹם תַּחַת יָדוֹ שֶׁל דּוּמָה, וְכַמָּה אֶלֶף וְרִבּוֹא עִמּוֹ שֶׁדָּנִים אֶת הָרְשָׁעִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ בְּאוֹתוֹ מָדוֹר שֶׁהוּא שָׁם.
בלשון הזוהר
שִׁבְעָה פִּתְחִין אִינּוּן לַגֵּיהִנָּם, וְשִׁבְעָה מָדוֹרִין אִינּוּן תַּמָּן. שִׁבְעָה זִינֵי חַיָּיבִין אִינּוּן: רַע. בְּלִיַּעַל. חוֹטֵא. רָשָׁע. מַשְׁחִית. לֵץ. יָהִיר. וְכֻלְּהוּ לָקֳבְלַיְיהוּ אִית מָדוֹרִין לַגֵּיהִנָּם, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. וּכְפוּם הַהוּא דַּרְגָּא דְּחָטָא בֵּיהּ הַהוּא חַיָּיבָא, הָכִי יַהֲבִין לֵיהּ מָדוֹרָא בְּגֵיהִנָּם. וּבְכָל מָדוֹרָא וּמָדוֹרָא, אִית מַלְאָךְ מְמָנָא עַל הַהוּא אֲתָר, תְּחוֹת יְדָא דְּדוּמָה. וְכַמָּה אֶלֶף וְרִבּוֹא עִמֵּיהּ, דְּדַיְינִין לוֹן לְחַיָּיבַיָּא, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ בְּהַהוּא מָדוֹרָא דְּאִיהוּ תַּמָּן.
אש הגיהנם למטה מגיעה מאש הגיהנם שלמעלה ובוערת בחם יצר הרע של הרשעים
(אֵשׁ הגיהגם שֶׁלְּמַעְלָה מַגִּיעָה לגיהגם שֶׁלְּמַטָּה) אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם לְמַטָּה מַגִּיעָה מִתּוֹךְ אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם שֶׁלְּמַעְלָה, וּמַגִּיעָה לַגֵּיהִנֹּם הַזֶּה שֶׁלְּמַטָּה, וּבוֹעֶרֶת בְּאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת הַחֹם שֶׁל הָרְשָׁעִים, שֶׁמְּחַמְּמִים אֶת עַצְמָם תּוֹךְ יֵצֶר הָרָע, וְכָל אוֹתָם מְדוֹרִים דּוֹלְקִים שָׁם.
בלשון הזוהר
(ס"א אשא דגיהנם דלעילא, מטי להאי גיהנם דלתתא) אֶשָּׁא דְּגֵיהִנָּם לְתַתָּא, מָטֵי מִגּוֹ אֶשָּׁא דְּגֵיהִנָּם דִּלְעֵילָּא, וּמָטֵי לְהַאי גֵּיהִנָּם דִּלְתַתָּא, וְאִתּוֹקַד, בְּהַהוּא אִתְּעֲרוּ דְּחֲמִימוּ דְּחַיָּיבַיָּא, דְּקָא מְחַמְמֵי גַּרְמַיְיהוּ גּוֹ יֵצֶר הָרָע, וְכָל אִינּוּן מָדוֹרִין דְּלִיקִין תַּמָּן.
מקום בגיהנם נקרא צואה רותחת שם זהמת הנשמות המתלכלכות מזהמת העולם
מָקוֹם יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם, וְיֵשׁ שָׁם דְּרָגוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ צוֹאָה רוֹתַחַת, וְשָׁם הִיא זֻהֲמַת הַנְּשָׁמוֹת, אוֹתָן שֶׁמִּתְלַכְלְכוֹת מִכָּל הַזֻּהֲמָה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. וּמִתְלַבְּנוֹת וְעוֹלוֹת, וְנִשְׁאֶרֶת שָׁם אוֹתָהּ זֻהֲמָה, וְאוֹתָן דְּרָגוֹת רָעוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת צוֹאָה רוֹתַחַת הִתְמַנּוּ עַל אוֹתָהּ זֻהֲמָה, וְאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בְּאוֹתָהּ זֻהֲמָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה.
בלשון הזוהר
אֲתָר אִית בְּגֵיהִנָּם, וְדַרְגִּין תַּמָּן דְּאִקְרוּן (רנ"ב ע"א, רס"ה ב', פנחס רנ"ח ע"א) צוֹאָה רוֹתַחַת, וְתַמָּן אִיהוּ זוּהֲמָא דְּנִשְׁמָתִין, אִינּוּן דְּמִתְלַכְלְכָן מִכָּל זוּהֲמָא דְּהַאי עָלְמָא. וּמִתְלַּבְּנָן וְסַלְּקִין, וְאִשְׁתְּאָרַת הַהוּא זוּהֲמָא תַּמָּן, וְאִינּוּן דַּרְגִּין בִּישִׁין דְּאִתְקְרוּן צוֹאָה רוֹתַחַת, אִתְמָנָן עַל הַהוּא זוּהֲמָא. וְנוֹרָא דְּגֵיהִנָּם שַׁלְטָא, בְּהַהוּא זוּהֲמָא דְּאִשְׁתְּאָרַת.
רשעים שלא נשברו לפני רבונם נדונים בזהמה ובצואה רותחת שלא יוצאים לעולם
וְיִשִׁ רְשָׁעִים, אוֹתָם שֶׁמִּתְלַכְלְכִים בַּחֲטָאֵיהֶם תָּמִיד וְלֹא מִתְלַבְּנִים מֵהֶם, וּמֵתוּ בְּלִי תְשׁוּבָה, וְחָטְאוּ וְהֶחֱטִיאוּ אֲחֵרִים וְהָיוּ תָמִיד קְשֵׁי עֹרֶף, וְלֹא נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי רִבּוֹנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֵלּוּ נִדּוֹנִים שָׁם בְּאוֹתָהּ זֻהֲמָה וּבְאוֹתָהּ צוֹאָה רוֹתַחַת שֶׁלֹּא יוֹצְאִים מִשָּׁם לְעוֹלָמִים. אוֹתָם שֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכָּם עַל הָאָרֶץ וְלֹא חָשְׁשׁוּ לִכְבוֹד רִבּוֹנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּל אֵלֶּה נִדּוֹנִים שָׁם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת וְלֹא יוֹצְאִים מִשָּׁם.
בלשון הזוהר
וְאִית חַיָּיבִין, אִינּוּן דְּמִתְלַכְלְכָן בְּחוֹבַיְיהוּ תָּדִיר, וְלָא אִתְלַבְּנָן מִנַּיְיהוּ, וּמִיתוּ בְּלֹא תְּשׁוּבָה, וְחָטוּ וְהֶחטִיאוּ אַחֲרָנִין, וַהֲווּ קְשֵׁי קְדַל תָּדִיר, וְלָא אִתְבָּרוּ קָמֵי מָארִיהוֹן בְּהַאי עָלְמָא. אִלֵּין אִתְדָּנוּ תַּמָּן בְּהַהוּא זוּהֲמָא, וּבְהַהִיא צוֹאָה רוֹתַחַת, דְּלָא נָפְקִין מִתַּמָּן לְעָלְמִין. אִינּוּן דִּמְחַבְּלִין אָרְחַיְיהוּ עַל אַרְעָא, וְלָא חַשְׁשׁוּ לִיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן בְּהַאי עָלְמָא, כָּל אִינּוּן אִתְדָּנוּ תַּמָּן לְדָרֵי דָּרִין, וְלָא נַפְקֵי מִתַּמָּן.
בשבתות וזמנים האש שוככת אך מחללי שבת בפרהסיא אין להם מנוחה
בְּשַׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים וּבִזְמַנִּים וּבְחַגִּים, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הָאֵשׁ שׁוֹכֶכֶת וְלֹא נִדּוֹנִים, אֲבָל לֹא יוֹצְאִים מִשָּׁם כִּשְׁאָר הָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מְנוּחָה. כָּל אוֹתָם שֶׁמְּחַלְּלִים שַׁבָּתוֹת וּזְמַנִּים וְלֹא חוֹשְׁשִׁים לִכְבוֹד רִבּוֹנָם כְּלָל כְּדֵי לִשְׁמֹר אוֹתָם, אֶלָּא מְחַלְּלִים בְּפַרְהֶסְיָה - כְּמוֹ שֶׁהֵם לֹא שָׁמְרוּ שַׁבָּתוֹת וּזְמַנִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ גַּם לֹא שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה.
בלשון הזוהר
בְּשַׁבָּתֵי וּבְיַרְחֵי וּבִזְמַנֵּי וּבְחַגֵּי, בְּהַהוּא אֲתָר נוּרָא אִשְׁתְּכַךְ, וְלָא אִתְדָּנוּ, אֲבָל לָא נַפְקֵי מִתַּמָּן, כִּשְׁאַר חַיָּיבִין דְּאִית לְהוּ נַיְיחָא. כָּל אִינּוּן דִּמְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וּזְמָנֵי, וְלָא חַיְישֵׁי לִיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן כְּלַל, בְּגִין לְמֵטָר לוֹן, אֶלָּא מְחַלְּלֵי בְּפַרְהֶסְיָא, כְּמָה דְּאִינּוּן לָא נַטְרֵי שַׁבָּתֵי וּזְמָנִי בְּהַאי עָלְמָא, הָכִי נָמֵי לָא נַטְרִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, וְלֵית לוֹן נַיְיחָא.
רבי יוסי אמר הם שומרים שבת בגיהנם בעל כרחם - עובדי כוכבים שלא הצטוו
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַל תֹּאמַר כָּךְ, אֶלָּא הֵם שׁוֹמְרִים שַׁבָּתוֹת וּזְמַנִּים שָׁם בַּגֵּיהִנֹּם בְּעַל כָּרְחָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵלֶּה אוֹתָם עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁלֹּא הִצְטַוּוּ, שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ שַׁבָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁם בְּעַל כָּרְחָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסִי, לָא תֵּימָא הָכִי, אֶלָּא נַטְרֵי שַׁבָּתֵי וּזְמָנִי תַּמָּן בְּגֵיהִנָּם בְּעַל כָּרְחַיְיהוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלֵּין אִינּוּן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּלָא אִתְפְּקָדוּ, דְּלָא נַטְרֵי שַׁבָּת בְּהַאי עָלְמָא, נַטְרֵי לֵיהּ תַּמָּן בַּעַל כָּרְחַיְיהוּ.
בערב שבת כרוזים מכריזים הסתלקו דיני הרשעים - אך למחללי שבת אין מנוחה
בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת כְּשֶׁמִּתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, הַכָּרוֹזִים הוֹלְכִים בְּכָל אוֹתָם מְדוֹרֵי הַגֵּיהִנֹּם: הִסְתַּלְּקוּ דִינֵי הָרְשָׁעִים, שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּא, וְהַיּוֹם מִתְקַדֵּשׁ, וְהוּא מֵגֵן עַל הַכֹּל. וּמִיָּד מִסְתַּלְּקִים הַדִּינִים וְיֵשׁ לָרְשָׁעִים מְנוּחָה. (וְכָל אוֹתָם מחללי שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים בְּפַרְהֶסְיָא, דִּינִים מִסְתַּלְּקִים מֵעֲלֵיהֶם) (וַאֲפִלּוּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁלֹּא נצטוו לִשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים, שם שׁוֹמְרִים בְּעַל כָּרְחָם) אֲבָל אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם לֹא שׁוֹכֶכֶת מֵעַל אֵלֶּה שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ שַׁבָּת לְעוֹלָמִים, וְכָל רִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם: מַה שּׁוֹנִים אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה מִכָּל הָרְשָׁעִים שֶׁל כָּאן?! וְאוֹתָם בַּעֲלֵי הַדִּין מְשִׁיבִים לָהֶם: אֵלֶּה הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁכָּפְרוּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָבְרוּ עַל כָּל הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ שַׁבָּת שָׁם, לָכֵן אֵין לָהֶם מְנוּחָה לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
בְּכָל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא כַּד יוֹמָא אִתְקַדָּשׁ, כָרוֹזִין אָזְלִין בְּכָל אִינּוּן מָדוֹרִין דְּגֵיהִנָּם: סְלִיקוּ דִּינָא דְּחַיָּיבַיָּא, דְּהָא מַלְכָּא קַדִּישָׁא אַתְיָא, וְיוֹמָא אִתְקַדָּשׁ, וְאִיהוּ אַגִּין עַל כֹּלָּא. וּמִיַּד דִּינִין אִסְתָּלָקוּ, וְחַיָּיבַיָּא אִית לוֹן נַיְיחָא. (וכל אינון מחללי שבתות וזמני בפרהסיא דינין סלקין מנייהו (נ"א ואפילו עובדי כוכבים ומזלות דלא אתפקדו למיטר שבתי וזמני תמן נטרין בעל כרחם)) אֲבָל נוּרָא דְּגֵיהִנָּם לָא אִשְׁתְּכַּךְ, מֵעָלַיְיהוּ דְּלָא נַטְרֵי שַׁבָּת לְעָלְמִין. וְכָל חַיָּיבֵי גֵּיהִנָּם שָׁאֲלֵי עָלַיְיהוּ, מַאי שְׁנָא אִלֵּין דְּלֵית לוֹן נַיְיחָא, מִכָּל חַיָּיבִין דְּהָכָא. אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּדִינָא תַּיְיבִין לוֹן, אִלֵּין אִינּוּן חַיָּיבִין דְּכָּפְרוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבְרוּ עַל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא, בְּגִין דְּלָא נַטְרוּ שַׁבָּת תַּמָּן, בְּגִין כַּךְ לֵית לְהוּ נַיְיחִין לְעָלְמִין.
מלאך סנטריאל מוציא גוף הרשע ומכניסו לגיהנם לעיני הרשעים לראותו
וְכָל אוֹתָם הָרְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמְּקוֹמָם, וְנִתֶּנֶת לָהֶם רְשׁוּת לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת אוֹתָם. וּמַלְאָךְ אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ סַנְטִרִיאֵ"ל הוֹלֵךְ וּמוֹצִיא אֶת אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁלָּהֶם וּמַכְנִיסוֹ לַגֵּיהִנֹּם לְעֵינֵי הָרְשָׁעִים, וְרוֹאִים אוֹתוֹ שֶׁמַּעֲלֶה תוֹלָעִים, וְלַנְּשָׁמָה אֵין מְנוּחָה בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן חַיָּיבִין כֻּלְּהוֹן, נָפְקִין מִדּוּכְתַּיְיהוּ, וְאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְמֵיהַךְ לְמֵחֱמֵי בְּהוּ. וּמַלְאַךְ חַד דִּי שְׁמֵיהּ סַנְטִרִי"אֵל, אָזִיל וְאַפִּיק לְהַהוּא גּוּפָא דִּלְהוֹן, וְעָיִיל לֵיהּ לַגֵּיהִנָּם, לְעֵינֵיהוֹן דְּחַיָּיבַיָּא, וְחַמָּן לֵיהּ דְּסַלְּקָא תּוֹלָעִין, וְנִשְׁמְתָא לֵית לָהּ נַיְיחָא בְּנוּרָא דְּגֵיהִנָּם.
הרשעים סובבים הגוף ומכריזים עליו זהו פלוני הרשע - כי תולעתם לא תמות
וְכָל אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁשָּׁם סוֹבְבִים אֶת אוֹתוֹ הַגּוּף וּמַכְרִיזִים עָלָיו: זֶהוּ פְּלוֹנִי הָרָשָׁע שֶׁלֹּא חָשַׁשׁ לִכְבוֹד רִבּוֹנוֹ, וְכָפַר בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָפַר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אוֹי לוֹ! טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא וְלֹא יָבֹא לַדִּין הַזֶּה וְלַבּוּשָׁה הַזּוֹ! זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר׳ (ישעיה סו, כד) - ׳כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת׳ - מִן הַגּוּף. ׳וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה׳ - מִן הַנְּשָׁמָה. ׳וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר׳ - וְהָיוּ דַי רָאוֹן, עַד שֶׁכָּל רִשְׁעֵי הָעוֹלָם שֶׁל שָׁם יֹאמְרוּ דַּי לָרְאִיָּה הַזּוֹ.
בלשון הזוהר
וְכָל אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּתַּמָּן, סָחֲרִין לְהַהוּא גּוּפָא, וּמַכְרִיזֵי עָלֵיהּ, דָּא אִיהוּ פְּלַנְיָא חַיָּיבָא, דְּלָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, כָּפַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָפַר בְּכָל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא, וַוי לֵיהּ, טָב דְּלָא יִתְבְּרֵי, וְלָא יֵיתֵי לְדִינָא דָּא, וּלְכִּסּוּפָא דָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְיָּצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לא תָמוּת וְאִשָּׁם לא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר׳ (ישעיהו סו, כד). ׳כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת׳ - מִן גּוּפָא. ׳וְאִשָּׁם לא תִכְבֶּה׳ - מִן נִשְׁמְתָא. ׳וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר׳ - וְהָיוּ דַּי רָאוֹן, עַד דְּכָל חַיָיבִין דְּגֵיהִנָּם דְּתַּמָּן, ייִמְרוּן, דַּי רְאִיָה דָּא.
רבי יוסי - שבת כנגד כל התורה שהיא אש ולכן אש הגיהנם לא שוככת לעוברים עליה
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, וַדַּאי כָּךְ זֶה, מִשּׁוּם שֶׁשַּׁבָּת הִיא כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הִיא אֵשׁ - מִשּׁוּם שֶׁעָבְרוּ עַל אֵשׁ הַתּוֹרָה, הֲרֵי אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם דּוֹלֵק, שֶׁלֹּא שׁוֹכֵךְ מֵעֲלֵיהֶם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסִי אָמַר, וַדַּאי הָכִי הוּא, בְּגִין דְּשַׁבָּת אִיהוּ לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא, וְאוֹרַיְיתָא אִיהִי אֵשׁ, בְּגִין דְּעָבְרוּ עַל אֵשׁ דְּאוֹרַיְיתָא, הָא אֵשׁ דְּגֵיהִנָּם דָּלִיק, דְּלָא שָׁכִיךְ מֵעָלַיְיהוּ לְעָלְמִין.
לאחר שיוצאת שבת מחזיר המלאך הגוף לקברו ונדונים גוף ורוח כל עוד הגוף קים
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לְאַחַר כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת, בָּא אוֹתוֹ מַלְאָךְ וּמַחֲזִיר אוֹתוֹ גוּף לְקִבְרוֹ, וְנִדּוֹנִים שְׁנֵיהֶם, זֶה לְצִדּוֹ וְזֶה לְצִדּוֹ. וְכָל זֶה בְּעוֹד שֶׁהַגּוּף קַיָּם עַל בֻּרְיוֹ, שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִתְעַכֵּל, אֵין לַגּוּף אֶת כָּל הַדִּינִים הַלָּלוּ, והקב"ה כָּתוּב בּוֹ, ׳וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׳ (תהלים עח, לח).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לְבָתַר כַּד נָפִיק שַׁבְּתָא, אָתֵי הַהוּא מַלְאָךְ, וּמְהַדֵר הַהוּא גּוּפָא לְקִבְרֵיהּ, וְאִתְּדָנוּ תַּרְוַויְיהוּ, דָּא לְסִטְרֵיהּ וְדָא לְסִטְרֵיהּ. וְכָל דָּא, בְּעוֹד דְּגוּפָא קַיָּימָא עַל בּוּרְיֵיהּ, דְּהָא כֵּיוָן דְּגוּפָא אִתְאַכָּל, לֵית לֵיהּ לְגוּפָא כָּל אִלֵּין דִּינִין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳לא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ כְּתִיב בֵּיהּ׳ (תהילים עח, לח).
כל רשעי העולם נדונים גוף ורוח עד שהגוף נתעכל ואז דין הרוח שוכך
כָּל רִשְׁעֵי הָעוֹלָם, בְּעוֹד שֶׁהַגּוּף שָׁלֵם בְּכָל אֵיבָרָיו בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר, נִדּוֹנִים גּוּף וְרוּחַ, לְכָל אֶחָד דִּין כָּרָאוּי לוֹ. כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִתְעַכֵּל, דִּין הָרוּחַ שׁוֹכֵךְ. מִי שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת, יוֹצֵא. וּמִי שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת עֲלֵיהֶם מְנוּחָה, יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה. וּמִי שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת עָפָר וָאֵפֶר תַּחַת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ נַעֲשֶׂה לוֹ.
בלשון הזוהר
כָּל חַיָּיבִין דְּעָלְמָא, בְּעוֹד דְּגוּפָא שְׁלִים בְּכָל שַׁיְיפוֹי גּוֹ קִבְרָא, אִתְדָּנוּ גּוּפָא וְרוּחָא, כָּל חַד דִּינָא כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. כֵּיוָן דְּגוּפָא אִתְעַכָּל, דִּינָא דְּרוּחָא אִשְׁתְּכַךְ. מַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְנָפְקָא, נָפִיק. וּמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי עָלַיְיהוּ נַיְיחָא, אִית לוֹן נַיְיחָא. וּמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי קִטְמָא וְעַפְרָא תְּחוֹת רַגְלֵי דְּצַדִּיקַיָּיא. כָּל חַד וְחַד, כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ, אִתְעָבִיד לֵיהּ.
טוב שגוף צדיק ורשע דבוק בארץ ונרקב מהר ולא בקיום זמן רב לדין תמידי
וְלָכֵן כַּמָּה טוֹב לָהֶם, בֵּין לַצַּדִּיקִים בֵּין לָרְשָׁעִים, לִהְיוֹת גּוּפָם דָּבוּק בָּאָרֶץ וּלְהֵרָקֵב בְּתוֹךְ הֶעָפָר לִזְמַן קָרוֹב וְלֹא לִהְיוֹת בְּקִיּוּם כָּל אוֹתוֹ זְמַן רַב, כְּדֵי לָדוּן גּוּף וָנֶפֶשׁ וְרוּחַ תָּמִיד (בְּכָל יוֹם). שֶׁהֲרֵי אֵין לְךְ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק בָּעוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ דִּין הַקֶּבֶר, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַקְּבָרִים עוֹמֵד עַל הַגּוּף וְדָן אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. אִם לַצַּדִּיקִים כָּךְ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לָרְשָׁעִים. וּבִזְמַן שֶׁהַגּוּף נִרְקָב וְנִבְלֶה בֶּעָפָר, הֲרֵי הַדִּין שׁוֹכֵךְ מֵהַכֹּל, פְּרָט לְאוֹתָם חֲסִידִים הָעַמּוּדִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁהֵם רְאוּיִים לְהַעֲלוֹת נִשְׁמָתָם לְאוֹתוֹ מָקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁרָאוּי לָהֶם, וּמְעַטִּים הֵם בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, כַּמָה טָב לוֹן, בֵּין לְצַּדִיקֵי, בֵּין לְחַיָּיבֵי, לְמֶהוֵי גּוּפָא דִּלְהוֹן דָּבִיק בְּאַרְעָא, וּלְאִתְעַכְּלָא גּוֹ עַפְרָא לִזְמַן קָרִיב, וְלָא לְמֶהֱוֵי בְּקִיּוּמָא כָּל הַהוּא זִמְנָא סַגִּי, בְּגִין לְאִתְדְּנָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא וְרוּחָא תָּדִיר. דְּהָא לֵית לָךְ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק בְּעָלְמָא, דְּלֵית לֵיהּ דִּינָא דְּקִבְרָא. בְּגִין דְּהַהוּא מַלְאָךְ דִּמְמָנָא עַל קִבְרֵי, קָאִים עַל גּוּפָא, וְדָן לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. אִם לַצַדִּיקִים כַּךְ, לְחַיָיבִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּבְזִמְנָא דְּגוּפָא אִתְעַכָּל וְאִתְבְּלֵי בְּעַפְרָא, הָא דִּינָא אִשְׁתְּכַךְ מִכֹּלָּא, בַּר מֵאִינּוּן חֲסִידֵי קַיָימִין דְּעָלְמָא, דְּאִינּוּן אִתְחָזוּן לְסַלְּקָא נִשְׁמָתְהוֹן לְהַהוּא אֲתָר עִלָּאָה דְּאִתְחָזֵי לוֹן, וּזְעִירִין אִינּוּן בְּעָלְמָא.
כל המתים בעולם מתים על ידי מלאך המשחית פרט למתים בארץ הקדושה
כָּל אוֹתָם הַמֵּתִים שֶׁל הָעוֹלָם, כֻּלָּם מֵתִים עַל יְדֵי הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית, פְּרָט לְאוֹתָם שֶׁמֵּתִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה (וְכֻלָּם מֵתִים עַל יְדֵי הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית, שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְכָל אוֹתָם הַמֵּתִים שֶׁבָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה) שֶׁלֹּא מֵתִים עַל יָדוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי מַלְאַךְ הָרַחֲמִים שֶׁשּׁוֹלֵט בָּאָרֶץ.
בלשון הזוהר
כָּל אִינּוּן מֵתִין דְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ מֵתִין עַל יְדֵי דְּמַלְאָכָא מְחַבְּלָא, בַּר אִינּוּן דְּמֵתִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, (וכולהו מתין על ידי דמלאכא מחבלא דאיהו מלאך המות, וכל אינון מתין די בארעא קדישא) לָא מֵתִין עַל יְדוֹי, אֶלָּא עַל יְדֵי דְּמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי דְּשַׁלִּיט בְּאַרְעָא.
מה השבח של משה אהרן ומרים שמתו על פי ה' ולא על ידי המשחית
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם כָּךְ, מָה הַשֶּׁבַח שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם עַל פִּי ה', שֶׁאֵלֶּה לֹא מֵתוּ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעוֹלָם, אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא מֵתִים עַל יְדֵי זֶה?
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִי הָכִי, מַאי שְׁבָחָא אִיהוּ לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, דִּכְתִּיב בְּהוּ (במדבר לג דברים לה). ׳עַל פִּי יהו"ה, דְּאִלֵּין לָא מִיתוּ עַל יְדֵי דְּהַהוּא מַלְאָךְ מְחַבְּלָא, וְאַת אַמָרְתְּ, דְּכוּלֵי עָלְמָא אִינּוּן דְּמִיתוּ בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, לָא מֵתִין עַל יְדוֹי דְּדָא׳.
כך הוא - משה אהרן ומרים מתו מחוץ לארץ אך רק על ידי הקב"ה לא המשחית
אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי, וְהַשֶּׁבַח שֶׁל מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם הָיָה יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁהֵם מֵתוּ מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁמֹּשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם מֵתוּ מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְכֻלָּם מֵתוּ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית, פְּרָט לְמֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם שֶׁלֹּא מֵתוּ אֶלָּא עַל יְדֵי הקב"ה. אֲבָל אוֹתָם שֶׁמֵּתִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, לֹא מֵתִים עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית, שֶׁהֲרֵי הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת, אֶלָּא בִּרְשׁוּת הקב"ה לְבַדּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, וּשְׁבָחָא דְּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, הֲוָה יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא, דְּאִינּוּן מִיתוּ לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא מִיתוּ, וְכֻלְּהוּ מִיתוּ עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא, בַּר אִינּוּן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, דְּלָא מִיתוּ אֶלָּא עַל יְדֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל אִינּוּן דְּמֵתִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, לָא מֵתִין עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא, דְּהָא אַרְעָא קַדִּישָׁא לָא קַיְּימָא בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, אֶלָּא בִּרְשׁוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי.
יחיו מתיך - מתי ארץ הקדושה מתיו ולא מאחר ונבלתי יקומון מתי ארץ נכריה
וְלָכֵן כָּתוּב, ׳יִחְיוּ מֵתֶיךְ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר וְגוֹ׳ (ישעיה כו, יט) '. ׳יִחְיוּ מֵתֶיךְ׳ - אֵלּוּ שֶׁמֵּתִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֵם מֵתִים שֶׁלּוֹ, וְלֹא מֵאַחֵר, שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט שָׁם הַסִּטְרָא אַחֲרָא כְּלָל, וְלָכֵן כָּתוּב מֵתֶיךְ. ׳נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳ - אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אַחֶרֶת עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר וְגוֹ'׳ (ישעיהו כו, יט). ׳יִחְיוּ מֵתֶיךָ׳, אִלֵּין דְּמֵתִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּאִינּוּן מֵתִין דִּילֵיהּ, וְלָא מֵאַחֲרָא, דְּלָא שַׁלְטָא תַּמָּן סִטְרָא אַחֲרָא כְּלַל, וְעַל דָּא כְּתִיב מֵתֶיךָ. ׳נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳, אִינּוּן דְּמִיתוּ בְּאַרְעָא נוּכְרָאָה אַחֲרָא, עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא.
נקראו נבלה כמו נבלה מטמאה במשא - שחיטה פסולה מסטרא אחרא נקראת נבלה
וְלָכֵן נִקְרְאוּ נְבֵלָה. מַה נְּבֵלָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא - אַף אוֹתָם שֶׁמֵּתִים מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה מְטַמְּאִים בְּמַשָּׂא (במגע). וְלָכֵן הֵם נְבֵלָה. כָּל שְׁחִיטָה שֶׁנִּפְסְלָה נִקְרֵאת נְבֵלָה, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁחִיטָה זוֹ הִיא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וּמִיָּד כְּשֶׁנִּפְסָל שׁוֹרֶה עָלָיו הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ וְשׁוֹרֶה עָלֶיהָ נִקְרֵאת נְבֵלָה. וְסוֹד זֶה - (׳כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא) נָבָל׳ (שמואל א כה, כה) - ׳הוּא, וְנָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ׳.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִקְרוּן נְבֵלָה, מַה נְבֵלָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, אוּף אִינּוּן דְּמֵתִין לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, מְטַמְאִין בְּמַשָּׂא. (נ"א במגע) וְעַל דָּא אִינּוּן נְבֵלָה. כָּל שְׁחִיטָה דְּאִיפְסִיל, אִקְרֵי נְבֵילָה, בְּגִין שְׁחִיטָה הָא אִיהִי מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וּמִיַּד דְּאִיפְסִיל שַׁרְיָא עָלָהּ סִטְרָא אַחֲרָא. וּבְגִין דְּאִיהִי דִּילֵיהּ, וְשַׁרְיָא עָלָהּ אִקְרֵי נְבֵלָה. וְרָזָא דָּא (ס"א ׳כשמו כן הוא) נָבָל׳ ׳הוּא, וְנָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ׳ (שמואל א כה, כה).
המנול שורה במקום פסול - המתים חוץ לארץ תחת רשות אחרת נקראים נבלה
וְלָכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹרֶה נִקְרָא נְבֵלָה. הַמְנֻוָּל הַזֶּה לֹא שׁוֹרֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם פָּסוּל, וְלָכֵן שְׁחִיטָה שֶׁנִּפְסְלָה הִיא שֶׁלּוֹ, וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְלָכֵן הַמֵּתִים מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה תַּחַת רָשׁוּת אַחֶרֶת וְשׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם הַסִּטְרָא אַחֲרָא נִקְרָאִים נְבֵלָה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא בְּכָל אֲתָר דְּאִיהוּ שַׁרְיָא, אִקְרֵי נְבֵלָה. מְנוּוָל דָּא לָא שַׁרְיָא, אֶלָּא בְּאֲתָר פְּסִילוּ, וְעַל דָּא שְׁחִיטָה דְּאַפְסִיל, הָא דִּילֵיהּ הוּא, וְאִקְרֵי עַל שְׁמֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ, מֵתִין דְּאִינּוּן לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, תְּחוֹת רְשׁוּ אַחֲרָא, וְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא, אִקְרוּן נְבֵלָה.
הקיצו ורננו שכני עפר - ישני חברון לא מתים אלא ישנים ויודעים סתרים גנוזים
׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שּכְנֵי עָפָר׳ (ישעיה כו, יט) - שּכְנֵי - דַּיָּרִים יְשֵׁנִים, וְלֹא מֵתִים. וּמִי הֵם? יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, שֶׁהֵם לֹא מֵתִים, אֶלָּא יְשֵׁנִים. וְלָכֵן כָּתוּב בָּהֶם גְּוִיעָה, כְּמִי שֶׁגּוֹוֵעַ וְיֵשׁ בּוֹ קִיּוּם לְהִתְנַעֵר. אַף כָּךְ אוֹתָם אַרְבַּע זוּגוֹת שֶׁל חֶבְרוֹן יְשֵׁנִים הֵם וְלֹא מֵתִים, וְכֻלָּם עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם בְּאוֹתָם הַגּוּפוֹת שֶׁלָּהֶם, וְיוֹדְעִים סְתָרִים גְּנוּזִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם. גְּנוּזִים הָיוּ שָׁם תּוֹךְ פֶּתַח הַגַּן עֵדֶן אוֹתָם הַגּוּפִים שֶׁלָּהֶם, וְאֵלֶּה הֵם ׳שׁוֹכְנֵי עָפָר׳. וְלָכֵן כָּל אוֹתָם שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָם בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֵינָהּ יוֹצֵאת עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית, וְלֹא שׁוֹלֵט שָׁם, אֶלָּא עַל יְדֵי מַלְאַךְ הָרַחֲמִים, שֶׁהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה עוֹמֶדֶת בְּגוֹרָלוֹ. קדִּישָׁא קיְּימָא בְ עדְבֵיהּ
בלשון הזוהר
׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר׳ (ישעיה כו, יט) - שׁוֹכְנֵי, דַּיְירִין דְּמִיכִין, וְלָא מֵתִין. וּמַאן אִינּוּן. דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, דְּאִינּוּן לָא מֵתִין, אֶלָּא דְּמִיכִין. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהוּ גְּוִיעָה, כְּמַאן דְּגָוַוע, וְאִית בֵּיהּ קִיוּמָא לְאַנְעֲרָא. אוּף הָכִי אִינּוּן ד' זוּגֵי דְּחֶבְרוֹן, דְּמִיכִין אִינּוּן וְלָא מֵתִין, וְכֻלְּהוּ קַיְימוּ בְּקִיוּמַיְיהוּ בְּאִינּוּן גּוּפִין דִּלְהוֹן, וְיַדְעֵי סִתְרִין גְּנִיזִין, יַתִּיר מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. גְּנִיזִין הֲווֹ תַּמָּן גּוֹ פִּתְחָא דְּגַּן עֵדֶן אִינּוּן גּוּפִין דִּלְהוֹן, וְאִלֵּין אִינּוּן ׳שׁוֹכְנֵי עָפָר׳. וְעַל דָּא כָּל אִינּוּן דְּנַפְקוּ נִשְׁמָתַיְיהוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, לָא נָפִיק עַל יְדֵי דְּהַהוּא מְחַבְּלָא, וְלָא שַׁלְטָא תַּמָּן, אֶלָּא עַל יְדֵי דְּמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי, דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא בְּעַדְבֵיהּ.
מקום שלא שולט בו מלאך המות
סוד אות הטי"ת ויסוד המזבח
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.