מי ששרוי בתענית בשבת
סוד עתיקא קדישא הקורע גזרי הדין
מי ששרוי בתענית בשבת עושה חסרון לשבת - סעודת המהימנותא ושמחתה בטלים ממנו
אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא, וַהֲרֵי שָׁמַעְנוּ אֶת הַדָּבָר. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית בְּשַׁבָּת, עוֹשֶׂה חִסָּרוֹן לְשַׁבָּת אוֹ לֹא? אִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה חִסָּרוֹן, הֲרֵי סְעוּדַת הַמְּהֵימְנוּתָא בִּטֵּל מִמֶּנּוּ וְעָנְשׁוֹ רַב, הֲרֵי שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת בִּטֵּל מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, ודַּאי הָכִי הוּא, וְהָא שְׁמַעְנָא מִלָּה. אֲבָל מַאן דְּשָׁארִי בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, עָבִיד גְּרִיעוּתָא לְשַׁבָּת, אוֹ לָא. אִי תֵּימָא דְּלָא עָבִיד גְּרִיעוּתָא, הָא סְעוּדָתֵי דִּמְהֵימְנוּתָא בָּטִיל מִנֵּיהּ, וְעוֹנְשֵׁיהּ סַגִי, הָא חֶדְוָותָא דְּשַׁבָּת בָּטִיל מִנֵּיהּ.
היום הזה שמחת כל השמחות ואפילו רשעי גיהנם נחים - והאיש הזה אין לו שמחה ומנוחה
אָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמַּשְׁגִּיחִים עָלָיו מִלְמַעְלָה מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה הוּא שִׂמְחָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שִׂמְחַת כָּל הַשְּׂמָחוֹת, שִׂמְחָה שֶׁכָּל הַמְּהֵימְנוּתָא נִמְצֵאת בָּהּ, וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁל הַגֵּיהִנֹּם נָחִים בַּיּוֹם הַזֶּה. וְהָאִישׁ הַזֶּה אֵין לוֹ שִׂמְחָה וְאֵין לוֹ מְנוּחָה, וְזֶה שׁוֹנֶה מִכָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. כֻּלָּם שׁוֹאֲלִים עָלָיו: מַה שּׁוֹנֶה שֶׁפְּלוֹנִי הוּא בְּצַעַר?
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, מִלָּה דָּא שְׁמַעְנָא, דְּדָא הוּא דְּאַשְׁגְחָן עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. בְּגִין דְּהַאי יוֹמָא, חֶדְוָותָא הוּא לְעֵילָּא וְתַתָּא, חֶדְוָותָא דְּכָל חֶדְוָון, חֶדְוָותָא, דְּכָל מְהֵימְנוּתָא בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח. וַאֲפִילּוּ רְשָׁעִים דְּגֵיהִנָּם נַיְיחִין בְּהַאי יוֹמָא. וְהַאי בַּר נָשׁ לֵית לֵיהּ חֶדְוָה, וְלֵית לֵיהּ נַיְיחָא, וְשַׁנְיָא דָּא מִכָּל עִלָּאִין וְתַתָּאִין. כֻּלְּהוּ שָׁאַלִין עָלֵיהּ: מַאי שַׁנְיָא דִּפְלַנְיָא הוּא בְּצַעֲרָא.
כשעתיקא קדישא מתגלה ביום הזה וזה בצער תפלתו קורעת כל גזרי הדין שנגזרו
וּבְשָׁעָה שֶׁעַתִּיקָא קַדִּישָׁא מִתְגַּלֶּה בַּיּוֹם הַזֶּה וְזֶה נִמְצָא בְצַעַר, תְּפִלָּתוֹ עוֹלָה וְעוֹמֶדֶת לְפָנָיו, אָז נִקְרָעִים כָּל גִּזְרֵי הַדִּינִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו, וַאֲפִלּוּ הִסְכִּימוּ בְּבֵית הַדִּין שֶׁל הַמֶּלֶךְ עָלָיו לְרַע - הַכֹּל נִקְרָע, מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה הָעַתִּיק, נִמְצָאִים כָּל הַחֵרוּת וְכָל הַשִּׂמְחָה, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּהִלּוּלַת הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁעֲתָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִתְגְּלֵי בְּהַאי יוֹמָא, וְאִשְׁתְּכַח הַאי בְּצַעֲרָא, צְלוֹתֵיהּ סַלְּקָא וְקַיְּימָא קַמֵּיהּ, כְּדֵין אִתְקְרָעוּ כָּל גִּזְרֵי דִּינִין דְּאִתְגְזָרוּ עָלֵיהּ, וַאֲפִילּוּ אִסְתְכָּמוּ בְּבֵי דִּינָא דְּמַלְכָּא עָלֵיהּ לְבִישׁ - כֹּלָּא אִתְקְרַע, בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּעַתִּיקָא אִתְגַּלְיָיא, כָּל חֵירוּ וְכָל חֵידוּ אִשְׁתְּכַח, בְּגִין דְּאִתְגַּלְיָיא בְּהִלּוּלָא דְּמַלְכָּא.
קורעים לו גזר דין של שבעים שנה אף שהסכימו שבעים כתרי המלך כי עתיקא נוטל האדם
וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, קוֹרְעִים לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה. מִי הַשִּׁבְעִים שָׁנָה? אֶלָּא, אַף עַל גַּב שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו כָּל אוֹתָם שִׁבְעִים כִּתְרֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא נִרְאֶה בָהֶם, הַכֹּל נִקְרָע, מִשּׁוּם שֶׁעַתִּיקָא קַדִּישָׁא נוֹטֵל (מְבַטֵּל אוֹתוֹ ומהנה) אֶת הָאָדָם, וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ, כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים עָלָיו בַּחֲלוֹם בְּלֵיל שַׁבָּת.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנֵינָן, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה. מַאן שִׁבְעִין שָׁנָה. אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּאַסְכִּמוּ עָלֵיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעִין כִּתְרֵי מַלְכָּא, דְּהוּא אִתְחֲזֵי בְּהוּ, כֹּלָּא אִתְקְרַע, בְּגִין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא נָטִיל (ס"א בטיל ליה והני) לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, וְהָנֵי מִלֵי, כַּד מִתְעָרֵי עָלֵיהּ בְּחֶלְמָא בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְתָא.
משל למלך שעשה הלולא לבנו וגזר שמחה על הכל וראה איש עצוב תפוס בקולר והתירו
לְמֶלֶךָ שֶׁעָשָׂה הִלּוּלָא לִבְנוֹ, וְגָזַר שִׂמְחָה עַל הַכֹּל. בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁל הַהִלּוּלָא כָּל הָעוֹלָם הָיוּ שְׂמֵחִים, וְאִישׁ אֶחָד הָיָה עָצוּב, תָּפוּס בְּקוֹלָר. בָּא הַמֶּלֶךְ לַשִּׂמְחָה, רָאָה אֶת כָּל הָעָם שְׂמֵחִים כְּמוֹ שֶׁהוּא גָּזַר. הֵרִים עֵינָיו, רָאָה אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ הַתָּפוּס בַּקּוֹלָר עָצוּב. אָמַר, וּמַה כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם שְׂמֵחִים בַּהִלּוּלָא שֶׁל בְּנִי, וְזֶה תָּפוּס בְּקוֹלָר? מִיָּד צִוָּה וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ וְהִתִּירוּ אוֹתוֹ מִקּוֹלָרוֹ (מקשריו). כָּךָ זֶה שֶׁשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית בְּשַׁבָּת, כָּל הָעוֹלָם שְׂמֵחִים - וְהוּא עָצוּב, וְזֶה נִתְפָּס בְּקוֹלָר. בְּשָׁעָה שֶׁעַתִּיקָא קַדִּישָׁא מִתְגַּלֶּה בַּיּוֹם הַזֶּה וְנִמְצָא הָאִישׁ הַזֶּה תָּפוּס בְּקוֹלָר - אַף עַל גַּב שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו כָּל אוֹתָם שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁאָמַרְנוּ, הַכֹּל נִקְרָע, וְלֹא שׁוֹרֶה עָלָיו הַדִּין. בְּיוֹם אַחֵר יֵשׁ בּוֹ רְשׁוּת לִקְרֹעַ אוֹתוֹ. בְּאוֹתוֹ יוֹם, כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת.
בלשון הזוהר
לְמַלְכָּא דַּעֲבֵיד הִלוּלָא לִבְרֵיהּ, וְגָזַר חֶדְוָה עַל כֹּלָּא. בְּהַאי יוֹמָא דְּהִלּוּלָא, כָּל עָלְמָא הֲווֹ חֲדָאן, וּבַר נָשׁ חַד הֲוָה עָצִיב, תָּפִיס בְּקוּלְרָא. אָתָא מַלְכָּא לְחֶדְוָותָא, חָמָא כָּל עַמָּא חֲדָאן כְּמָה דְּאִיהוּ גָּזַר. זָקַף עֵינוֹי, חָמָא הַהוּא בַּר נָשׁ תָּפִיס בְּקוּלְרָא עָצִיב. אָמַר, וּמַה כָּל בְּנֵי עָלְמָא חֲדָאן בְּהִלּוּלָא דִּבְרִי, וְדָא תָּפִיס בְּקוּלְרָא. מִיַּד פָּקִיד וְנַפְקֵי לֵיהּ, וְשָׁאֲרוּ לֵיהּ מִקוּלְרֵיהּ. (ס"א מקטרוי) כַּךְ הַאי דְּשָׁארִי בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, כָּל עָלְמָא חֲדָאן - וְאִיהוּ עָצִיב, וְהַאי אִתְפַּס בְּקוּלְרָא. בְּשַׁעֲתָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִתְגַּלְיָיא בְּהַאי יוֹמָא, וְאִשְׁתְּכַח הַאי בַּר נָשׁ תָּפִיס בְּקוּלְרָא - אַף עַל גַּב דְּאַסְכִּימוּ עָלֵיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעִין שְׁנִין דְּאַמָרָן, כֹּלָּא אִתְקְרַע, וְלָא שָׁארֵי עָלֵיהּ דִּינָא. בְּיוֹמָא אָחֳרָא אִית בֵּיהּ רְשׁוּ לְמִקְרַע לֵיהּ. בְּהַהוּא יוֹמָא, כָּל שֶׁכֵּן שַׁבָּת.
אין יום שלא נמצא בו כח והתענית קורעת דינו רק באותו יום ולא ביום אחר
שֶׁאֵין לְךְ יוֹם שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ כֹּחַ, וּמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית חֲלוֹם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא עוֹלֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם עַד שֶׁקּוֹרֵעַ דִּינוֹ. אֲבָל לֹא שֶׁשִּׁבְעִים שָׁנָה כְּיוֹם הַשַּׁבָּת. מִשּׁוּם כָּךְ, בְּאוֹתוֹ יוֹם מַמָּשׁ, וְלֹא בְּיוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין רְשׁוּת לְיוֹם עַל יוֹם אַחֵר. כָּל יוֹם, מַה שֶּׁאֵרַע בְּיוֹמוֹ - עוֹשֶׂה. שֶׁלֹּא אֵרַע בְּיוֹמוֹ - אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְעַל כֵּן לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ מִיּוֹם זֶה לְיוֹם אַחֵר. וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁנִינוּ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְלֹא דְבַר יוֹם לְיוֹם אַחֵר.
בלשון הזוהר
דְּלֵית לָךְ יוֹם דְּלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חֵילָא, וּמַאן דְּשָׁארִי בְּתַעֲנִיתָא דְּחֶלְמָא בְּהַהוּא יוֹמָא, לָא סָלִיק הַהוּא יוֹמָא עַד דְּקָרַע דִּינֵיהּ. אֲבָל לָאו דְּשִׁבְעִים שָׁנָה כְּיוֹמָא דְּשַׁבָּת. בְּגִין כָּךְ, בְּהַהוּא יוֹמָא מַמָּשׁ, וְלָא בְּיוֹמָא אָחֳרָא, דְּלֵית רְשׁוּ לְיוֹמָא עַל יוֹמָא אָחֳרָא. כָּל יוֹמָא, מַה דְּאִירַע בְּיוֹמֵיהּ - עָבִיד. דְּלָא אִירָע בְּיוֹמֵיהּ - לָא עָבִיד. וְעַל דָּא לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְאֱינָשׁ לְסַלְּקָא לֵיהּ מִיּוֹמָא דָּא לְיוֹמָא אָחֳרָא. וּבְגִין כַּךְ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ תָּנֵינָן, וְלָא דְּבַר יוֹם לְיוֹמָא אָחֳרָא.
לא לחנם מתעוררים על האדם בחלום לבקש עליו רחמים - אוי למי שלא מודיעים לו
וּבֹא רְאֵה, לֹא לְחִנָּם מִתְעוֹרְרִים עָלָיו בַּחֲלוֹם, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. אוֹי לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁלֹּא מִתְעוֹרְרִים עָלָיו וְלֹא מוֹדִיעִים לוֹ בַּחֲלוֹם, שֶׁזֶּה נִקְרָא רָע. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳לֹא יְגֻרְךְ רָע׳ (תהלים ה, ה) - וְכָתוּב ׳בַּל יִפָּקֶד רָע׳ (משלי יט, כג) - ׳בַּל יִפָּקֶד׳, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רָע.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, לָאו לְמַגָנָא מִתְעָרֵי עָלֵיהּ בְּחֶלְמָא, בְּגִין לְמִתְבַּע עָלֵיהּ רַחֲמֵי. וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּלָא מִתְעָרֵי עָלֵיהּ, וְלָא אוֹדְעוּ לֵיהּ בְּחֶלְמָא, דְּהָא אִקְרֵי רָע. וּבְגִינֵי כַּךְ, ׳לֹא יְגוּרְךָ רָע׳ (תהילים ה, ה) כְּתִיב - וּכְתִיב ׳בַּל יִפָּקֶד רָע׳ (משלי יט, כג) - ׳בַּל יִפָּקֶד׳, בְּגִין דְּאִיהוּ רָע.
ממצוא חפצך ודבר דבר - עד שיגזר הדבר כראוי ידבר אתו ואשריהם ישראל בזה ובבא
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךְ וְדַבֵּר דָּבָר׳ (ישעיה נח, יג) - כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךְ׳, מַהוּ וְדַבֵּר דָּבָר? אֶלָּא, עַד שֶׁיִּגָּזֵר הַדָּבָר כָּרָאוּי וִידַבֵּר אִתּוֹ. וַדַּאי כָּךְ הוּא בֵּרוּר הַדָּבָר, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳וְדַבֵּר דָּבָר׳ - אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ׳ (ישעיה סג, ח).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב (ישעיהו נח יג) ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר- כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ, מַהוּ וְדַבֵּר דָּבָר׳. אֶלָּא, עַד דְּיִגְזַר מִלָּה כְּדְקָא יֵאוֹת, וִימַלֵּל לֵיהּ. וַדַאי כַּךְ הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, מַשְׁמַע דִּכְתִיב ׳וְדַבֵּר דָּבָר׳- זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ישעיהו סג ח) ׳וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ׳.
ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי
סוד המקלל וכבוד מלכים חקר דבר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.