ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי
סוד המקלל וכבוד מלכים חקר דבר
ויצא - יצא מכלל חלק ישראל מכלל המהימנותא וינצו במחנה כל שבא מזהמת הזרע מתגלה
וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ'. ׳וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ'׳ (ויקרא כד, י). וַיֵּצֵא,מדוע הזכיר הכתוב שיצא רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, יָצָא מִכְּלָל שֶׁל הַחֵלֶק שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיָּצָא מִכְּלַל הַכֹּל, יָצָא מִכְּלַל הַמְּהֵימְנוּתָא. ׳וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה׳, מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁבָּא מִזֻּהֲמַת הַזֶּרַע, בַּסּוֹף מְגַלִּים אוֹתוֹ לִפְנֵי הַכֹּל.ודקדק מלשון וינצו מִי גָרַם לוֹ?שיצא מכלל ישראל זֻהֲמַת הַחֵלֶק הָרָע שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
׳וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ'׳ (ויקרא כד, י) - וַיֵּצֵא, רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, נָפַק מִכְּלָלָא דְּחוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּנָפַק מִכְּלָלָא דְּכֹלָּא, נָפַק מִכְּלָלָא דִּמְהֵימְנוּתָא. ׳וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה׳, מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, כָּל מַאן דְּאָתֵי מִזּוּהֲמָא דְּזַרְעָא, לְסוֹף גַּלְיָיה לֵיהּ קַמֵּי כֹּלָּא. מַאן גָּרִים לֵיהּ, זוּהֲמָא דְּחוּלָקָא בִּישָׁא דְּאִית בֵּיהּ. דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בִּכְלָלָא דְּיִשְׂרָאֵל.
כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר - אין רשות לגלות דברים סתומים שכסה עתיק יומין
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר׳ (משלי כה, ב) - ׳כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר׳ - שֶׁאֵין רְשׁוּת לְאִישׁ לְגַלּוֹת דְּבָרִים סְתוּמִים שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְגִלּוּי, דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה אוֹתָם אוֹתָם עַתִּיק יוֹמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק׳ (ישעיה כג, יח) - לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה, עַד אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת וְלֹא יוֹתֵר. וְעִם כָּל זֶה, וְלִמְכַסֶּה עָתִיק, לִמְכַסֶּה עָתִיק וַדַּאי.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבוֹד מְלָכִים חֲקוֹר דָּבָר׳ (משלי כה, ב) - ׳כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר׳ - דְּלֵית רְשׁוּ לְבַר נָשׁ לְגַלָּאָה מִלִּין סְתִימִין, דְּלָא אִתְמְסָרוּ לְאִתְגַּלְיָיא, מִלִּין דְּחָפָא לוֹן עַתִּיק יוֹמִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק׳ (ישעיהו כג, יח) - לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה, עַד הַהוּא אֲתַר דְּאִית לֵיהּ רְשׁוּ וְלָא יַתִיר. וְעִם כָּל דָּא, וְלִמְכַסֶּה עָתִיק, לִמְכַסֶּה עָתִיק וַדַּאי.
לאכל לשבעה אלו החברים שיודעים דרכים בדור רשבי ולמכסה עתיק מדורות אחרים
דָּבָר אַחֵר לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה - אוֹתָם הַחֲבֵרִים שֶׁיּוֹדְעִים דְּרָכִים וּשְׁבִילִים לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַמְּהֵימְנוּתָא כָּרָאוּי, כְּמוֹ הַדּוֹר שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. וְלִמְכַסֶּה עָתִיק - מִדּוֹרוֹת אֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם לֹא רְאוּיִים לֶאֱכֹל וּלְשָׂבְעָה וְשֶׁיִּתְגַּלּוּ דְבָרִים בְּתוֹכָם, אֶלָּא לִמְכַסֶּה עָתִיק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ׳ (קהלת ה, ה).
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה - אִינּוּן חַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין אָרְחִין וּשְׁבִילִין לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח מְהֵימְנוּתָא כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּגוֹן דָּרָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִיהּ. וְלִמְכַסֶּה עָתִיק - מִדָּרִין אָחֳרָנִין דְּהָא כֻּלְּהוֹן לָא אִתְחָזוּן לֶאֱכוֹל וּלְשָׂבְעָה וּלְאִתְגַּלְיָיא מִלִּין בְּגַוַויְיהוּ, אֶלָּא לִמְכַסֶּה עָתִיק, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ׳ (קהלת ה, ה).
בימי רשבי היו אומרים פתח פיך ואחר פטירתו אל תתן פיך לחטיא - לאכל לשבעה או למכסה עתיק
בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: פְּתַח פִּיךְ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךְ. אַחַר שֶׁנִּפְטַר, הָיוּ אוֹמְרִים: ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ וְגוֹ'׳ (קהלת ה, ה). בְּיָמָיו - לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה. אַחַר שֶׁנִּפְטַר - וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. שֶׁהַחֲבֵרִים מְגַמְגְּמִים וְלֹא עוֹמְדִים בַּדְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה - בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהִתְגַּלּוּ. וְלִמְכַסֶּה עָתִיק - בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהִתְכַּסּוּ.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, הֲוָה בַּר נָשׁ אָמַר לְחַבְרֵיהּ: פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ. בָּתַר דְּשָׁכִיב, הֲווֹ אַמְרֵי: ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ וְגוֹ'׳. בְּיוֹמוֹי - לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה. בָּתַר דְּשָׁכִיב - וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. דְּחַבְרַיָּיא מְגַמְגְמֵי, וְלָא קַיְימֵי בְּמִלִּין. דָּבָר אַחֵר, לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה - בְּאִינּוּן מִלִּין דְּאִתְגַּלְּיָין. וְלִמְכַסֶּה עָתִיק - בְּאִינּוּן מִילִּין דְּאִתְחַפְּיָין.
ויקב בן האשה הישראלית את השם - נקב את שם אמו שלומית בת דברי שהיה נסתר
׳וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם׳ (ויקרא כד, יא) - מַה זֶּה וַיִּקֹּב? רַבִּי אַבָּא אָמַר, וַיִּקֹּב וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ, נָקַב אֶת מַה שֶּׁהָיָה סָתוּם׳ (מלכים ב יב, י) - ׳וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי׳ - עַד כָּאן נִסְתַּר הַשֵּׁם שֶׁל אִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וַיִּקֹּב, נָקַב אֶת שֵׁם אִמּוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיִקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם׳ (ויקרא כד, יא) - מַהוּ וַיִקּוֹב. רִבִּי אַבָּא אָמַר, וַיִקּוֹב וַדַּאי, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ׳ (מלכים ב יב, י), נָקִיב מַה דְּהֲוָה סָתִים - ׳וְשֵׁם אִמּוֹ שְלוֹמִית בַּת דִּבְרִי׳ - עַד כָּאן סָתִים שְׁמָא דְּאִמֵּיהּ. כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וַיִקּוֹב, נָקִיב שְׁמָא דְּאִמֵיהּ׳.
אם לא שבוצינא קדישא עומד בעולם לא הרשינו לגלות זה רק לחברים קוצרי השדה
אָמַר רַבִּי אַבָּא, אִם לֹא שֶׁבּוּצִינָא קַדִּישָׁא עוֹמֵד בָּעוֹלָם, לֹא הֻרְשֵׁינוּ לְגַלּוֹת, (מִכָּאן וָהָלְאָה) שֶׁהֲרֵי לֹא נִתָּן דָּבָר זֶה לְגִלּוּי אֶלָּא לַחֲבֵרִים, שֶׁהֵם בֵּין קוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה. (שֶׁאִם לָאו) תִּפַּח רוּחָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁבָּאִים לְגַלּוֹת לְאוֹתָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, אִי לָאו דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא בְּעָלְמָא, לָא אַרְשֵׁינָא לְגַלָּאָה, (מכאן והלאה) דְּהָא לָא אִתְיְיהִיב מִלָּה דָּא לְגַלָּאָה אֶלָּא לְחַבְרַיָּיא, דְּאִינּוּן בֵּין מְחַצְּדֵי חַקְלָא (דאי לאו). תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּאַתְיָין לְגַלָּאָה, לְאִינּוּן דְּלָא יַדְעֵי.
וינצו במחנה - זה בן אשה אחרת של אביה בעל שלומית ולמה קלל השם הקדוש
וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי.בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי׳ (ויקרא כד, י) - הַפָּסוּק הַזֶּה הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, אֲבָל זֶה בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁל אָבִיו, בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית הָיָה. וְכֵיוָן שֶׁבָּא עָלֶיהָ אוֹתוֹ הַמִּצְרִי, בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, שָׁב לְבֵיתוֹ וְיָדַע אֶת הַדָּבָר, נִפְרַד מִמֶּנָּה וְלֹא בָא עָלֶיהָ. וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְהוֹלִיד אֶת זֶה, וְנִקְרָא אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְהָאַחֵר בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית. אִם הֵם רָבוּ כָּאן יַחַד, מָה רוֹצֶה כָּאן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ? וְלָמָּה קִלֵּל אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ?שהאיש הישראלי לא היה אחיו מן האם אלא מן האב, ואביו נשא אשה אחרת לאחר שנפרד משלומית, וממנה נולד האיש הישראלי ולפיכך שניהם בני אב אחד אך מאמהות שונות. מצד שני הוריו, מצד האם בלבד, ויש לשאול ולדייק ומה השייכות בין הוינצנו לקללת השם ובזה רומז שכל ענין ה'ויקב' הוא מצד שבאמת היה פגום מצד החיבור שלו, ואין בזה רק בירור נחלה או ייחוס
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי׳ (ויקרא כד, י) - הַאי קְרָא הָא אוֹקִימְנָא, אֲבָל דָּא בַּר אִינְתּוּ אָחֳרָא דַּאֲבוֹי, בַּעְלָהּ דִּשְׁלוֹמִית הֲוָה. וְכֵיוָן דְּאָתָא הַהוּא מִצְרָאָה עָלָהּ, בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, תָּב לְבֵיתָא וְיָדַע מִלָּה, אִתְפְּרַשׁ מִנָּהּ וְלָא אָתָא עָלָהּ. וְנָטַל אִינְתּוּ אָחֳרָא, וְאוֹלִיד לְהַאי, וְאִקְרֵי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְאָחֳרָא בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית. אִי אִינּוּן אִינְצוּ הָכָא כַּחֲדָא, מַאי קָא בָּעֵי הָכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא. וַאֲמַאי קִלֵּל שְׁמָא קַדִּישָׁא.
איש הישראלי אמר דבר על אמו מקטטה ולכן נקב בן האשה הישראלית את השם להגן על אמו
אֶלָּא, אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמַר הַדָּבָר מֵאִמּוֹ מִתּוֹךְ קְטָטָה.שגילה לו שאמו זינתה עם המצרי וממנה נולד. מִיָּד - ׳וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית׳ (ויקרא כד, יא) - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ׳.שקילל ונקב בשם המפורש ששמע בהר סיני. סוֹד הַדָּבָרוענין הפנימי - נָטַל ה' שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְקִלֵּל, לְהָגֵן עַל אִמּוֹ. וְזוֹהִי נְקִיבָה, שֶׁהוּא נָקַב וּפֵרַשׁ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְנֶאֱמַר לְקוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה.בעלי הסוד וְסוֹד הַדָּבָר - ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ'׳ (משלי ל). אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים דָּבָר וּמְכַסִּים אוֹתוֹ,שגילה לו שאמו זינתה עם המצרי וממנה נולד שקילל ונקב בשם המפורש ששמע בהר סיני "ויקב" לשון נקב ופתיחה, שפתח פתח במה שהיה סגור וחתום וענין הפנימי שביקש לכסות חרפת אמו ע"י פנייה לאות ה' של שם יהו"ה המכוונת כנגד אימא עילאה וְעַל זֶה נֶאֱמַר ׳רִיבְךְ רִיב אֶת רֵעֶךְ וְסוֹדכן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און" כך עשתה שלומית כשהסתירה המעשה זה כנגד זה ביסוד החילוק שבין העלמת דבר של אכלה ומחתה פיה לבין העלמת דבר מפני יקרתו. אַחֵר אַל תְּגָל׳ (שם כה).
בלשון הזוהר
אֶלָּא, אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמַר מִלָּה מֵאִמֵּיהּ, מִגּוֹ קְטָטָה. מִיַּד - ׳וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית׳ - כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, וַיִּקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ. רָזָא דְּמִלָּה - נָטַל ה' דִּשְׁמָא קַדִישָׁא, וְלָיִיט, לְאַגָּנָא עַל אִמֵּיהּ. וְדָא הוּא נְקִיבָא, דְּאִיהוּ נָקִיב וּפָרִישׁ שְׁמָא קַדִישָׁא. וְלִמְחַצְדֵּי חַקְלָא אִתְּמַר. וְרָזָא דְּמִלָּה - ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ', זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעִין מִלָּה, וּמְכַסְּיָין לָהּ׳ (משלי ל, כ). וְעַל דָּא אִתְּמַר, ׳רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל׳ (משלי כה, ט).
ה אחרונה נוקבא היונקת בשני צדדים נטלה כלי זין ונוקמת - איש אמו ואביו תיראו
ה' אַחֲרוֹנָה הָיְתָה נוּקְבָּא שֶׁיּוֹנֶקֶת בִּשְׁנֵי צְדָדִים, מִשּׁוּם כָּךְ נָטְלָה אֶת כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְנוֹקֶמֶת נִקְמוֹתֶיהָ, שֶׁכָּתוּב ׳הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל׳ (ויקרא כד, יד). עַל זֶה כָּתוּב, ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ - יִרְאַת הָאֵם הִקְדִּים לָאָב. אַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
ה' בַּתְרָאָה, הֲוַת נוּקְבָּא דְּיָנְקָא בִּתְרֵין סִטְרִין, בְּגִין כַּךְ נַטְלָא זַיְינִין דְּמַלְכָּא, וְנַקְמַת נִקְמָהָא, דִּכְתִיב ׳הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל׳ (ויקרא כד, יד). עַל דָּא כְּתִיב, ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ - דְּחִילוּ דְּאִימָּא אַקְדִים לְאַבָּא. וְזַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו
סוד נקוב שם ה מות יומת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.