איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו
סוד נקוב שם ה מות יומת
איש איש כי יקלל אלהיו סתום - ונשא חטאו כי אין יודעים מי אלהיו
׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳ (ויקרא כד, טו) - רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אֲבָל ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳ - סָתוּם. וּמִשּׁוּם שֶׁאָמַר אֱלֹהָיו סְתָם, לְכָךְ ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. שֶׁהֲרֵי אֵין יוֹדְעִים מִי הוּא אֱלֹהָיו, מִי הַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ, אִם אֶחָד מִן הַשָּׂרִים, אוֹ אֶחָד מִן הַכּוֹכָבִים, אוֹ אֶחָד מִמַּנְהִיגֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳ (ויקרא כד, טו) - רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳ - סָתִים. וּבְגִין דְּאָמַר אֱלֹהָיו סְתָם, לְכַךְ ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. דְּהָא לָא יַדְעֵינָן מַאן הוּא אֱלֹהָיו, מַאן דַּחֲלָא דִּילֵיהּ, אִי אֶחָד מִן הַשָּׂרִים, אוֹ חַד מִן כֹּכְבַיָּיא, אוֹ חַד מִדַּבַרֵי עָלְמָא.
אם צדיק גמור לא יעורר כחם וכיון שעורר חוששים שנזרקה בו מינות ולא ימות
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם הוּא צַדִּיק גָּמוּר, לֹא יְעוֹרֵר (דבר) אֶת הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁעוֹרֵר הַדָּבָר הַזֶּה, חוֹשְׁשִׁים שֶׁנִּזְרְקָה בּוֹ מִינוּת, וְלֹא יָמוּת (אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר לֹא יָמוּת) עַל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא דָּבָר סָתוּם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִי צַדִּיק גָּמוּר הוּא, לָא יִתְעַר (ס"א מלה) חֵילֵיהוֹן, וְכֵיוָן דְּאִתְעַר מִלָּה דָּא, חַיְישִׁינָן מִינוּת אִזְדְּרִיקַת בֵּיהּ, וְלָא יְמוּת (ס"א אמר רבי יוסי, אפילו צדיק גמור לא ימות) עַל דָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ מִלָּה סָתִים.
אם אמר אלהי יכול לטעון שנמשך אחריו קדם ועכשו חזר - אך אם נקב בשם המפרש אין לטעון
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, דָּנִים אוֹתוֹ לְטוֹב בָּזֶה, שֶׁאִם אָמַר אֱלֹהַי, יָכוֹל לִטְעֹן: אֱלֹהַי שֶׁהָיָה עַד עַכְשָׁו, שֶׁנִּמְשַׁכְתִּי אַחֲרָיו בְּלִבִּי, וְעַכְשָׁו חָזַרְתִּי כְּנֶגֶד הַמְּהֵימְנוּתָא הָעֶלְיוֹנָה. אֲבָל אִם אָמַר יהו"ה אֱלֹהִים, אוֹ יהו"ה, וְנָקַב אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ - לָזֶה אֵין לִטְעֹן בָּזֶה, מִשּׁוּם שֶׁזּוֹהִי אֱמוּנַת הַכֹּל, וְכָל אוֹת וְאוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עוֹלֶה לַשֵּׁם הַשָּׁלֵם (לְשַׁבֵּחַ). הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. דָּבָר אַחֵר ׳וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל׳ (ויקרא כד, יא) - רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה׳ - לָמָּה?הוזכר ענינו שהיה בן האשה אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ.קודם אֲבָל הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית הָיָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, בְּנוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת הָיָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָבוּ כְאֶחָד, וְאָמַר לוֹ דָּבָר עַל אִמּוֹ, וְכִי אָבִיו הָיָה שֶׁנֶּהֱרַג בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ,ע"י משה רבנו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שֶׁכָּתוּב ׳הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, ולא אמר הלהרגני אתה מבקש - מוכח שהיה זה ע"י אמירה שֶׁזֶּהאמירת ה בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָרַג אוֹתוֹ מֹשֶׁה, וְעַל כֵּן הוֹשִׁיטוהשיב הבן המצרי דִּבּוּר כְּנֶגְדּוֹ בקללה׳ (שמות ב, יד).
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, דָּאִין לֵיהּ לְטָב בְּהָא, דְּאִי אָמַר אֱלֹהַי, יָכִיל לְמִטְעָן: אֱלֹהַי דְּהֲוָה עַד הַשְּׁתָּא, דְּאִתְמַשְׁכְּנָא אֲבַתְרֵיהּ בְּלִבָּאִי, וְהַשְׁתָּא אַהֲדַרְנָא לָקֳבְלָא מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה. אֲבָל אִי אָמַר יהו"ה אֱלֹהִים, אוֹ יהו"ה, וְנָקִיב לֵיהּ בִּשְׁמָא - הַאי לֵית לֵיהּ לְמִטְעָן בְּהַאי, בְּגִין דְּדָא הוּא מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, וְכָל אָת וְאָת דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דָּא, סַלְּקָא לִשְׁמָא שְׁלֵימָא. (ס"א לשבחא) דָּבָר אַחֵר ׳וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל׳ - רִבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה׳ - אֲמַאי. אֶלָּא כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. אֲבָל הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, בַּעְלָהּ דִּשְׁלוֹמִית הֲוָה. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, בְּרֵיהּ דְּבַעְלָהּ דִּשְׁלוֹמִית מֵאִנְתּוּ אָחֳרָא הֲוָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, נָצוּ כַּחֲדָא, וְאָמַר לֵיהּ מִלָּה מֵאִימֵיהּ, וְכִי אֲבוֹי הֲוָה דְּאִתְקְטָל בִּשְׁמָא קַדִישָׁא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דִּכְתִיב ׳הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר, דְּהָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, קָטִיל לֵיהּ מֹשֶׁה, וְעַל דָּא אוֹשִׁיט מִלָּה לָקֳבְלֵיהּ׳ (שמות ב, יד).
ויביאו אתו אל משה כי הגיע אליו על שהרג אביו בשם הקדוש - ויניחהו במשמר
וְזְהִוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה׳ (ויקרא כד, יא) - לָמָּה? (אֶל מֹשֶׁה, ' מִשּׁוּם שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו וכו') מִשּׁוּם שֶׁהִגִּיעַ אֶל מֹשֶׁה עַל שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. מִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה׳ - כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה, שהוא בנו של אותו מצרי מִיָּד וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר, וְהָאָב וְהַבֵּן נָפְלוּ בִּידֵי מֹשֶׁה. שכך רצתה ההנהגה העליונה בדווקא שהוא ובנו יפלו ע"י משה
בלשון הזוהר
וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה׳ (ויקרא כד, יא) - אֲמַאי. (ס"א לגביה דמשה בגין דקטיל לאבוהי וכו') בְּגִין דְּמָטָא לְגַּבֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, עַל דְּקָטִיל לַאֲבוּהִי בִּשְׁמָא קַדִישָׁא. בְּגִין כַּךְ ׳וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה׳ - כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה, מִיַּד ׳וַיַּנִּיחוּהוּ בַּמִּשְׁמָר׳, וְאַבָּא וּבְרָא נָפְלוּ בִּידָא דְּמֹשֶׁה.
שמע עמי ואעידה בך - לא יהיה בך אל זר זה יצר הרע השורה ומביא לעבודה זרה
אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. ׳אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳ (ויקרא כד, טו). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר׳ (תהלים פא, ט) - כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר׳ (תהלים פא, י) - מַה זֶּה ׳וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָרומה ההבדל בין אל זר לבין אל נכר׳? אֶלָּא ׳לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר׳ - שֶׁלֹּא יַכְנִיס אָדָם אֶת הַיֵּצֶר הָרָע לְתוֹכוֹ.שהיצה"ר נקרא זר שֶׁכָּל מִי שֶׁבָּא לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ, אֵל זָר שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁמִּתְחַבֵּר בּוֹ אָדָם, מִיָּד בָּא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, וּבָא לַעֲבֹר עַל אֱמוּנַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ,וסופו שיגיע וּבָא אַחַר כָּךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לֶאֱלִילִים אֲחֵרִים, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר׳ - כֵּיוָן שֶׁלֹּא ׳יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר׳ - לֹא תָבֹא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לֶאֱלִילִים אֲחֵרִים וְלַעֲבֹר עַל אֱמוּנַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר׳ - וְזוֹהִי מְהֵימְנוּתָא רָעָה שֶׁל הָאָדָם.
בלשון הזוהר
(ויקרא כד טו) ׳אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהילים פא ט-י) ׳שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל נֵכָר- כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר- מַאי וְלֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל נֵכָר׳. אֶלָּא ׳לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר׳- דְּלָא יֵיעוּל בַּר נָשׁ לְיֵצֶר הָרָע בְּגַוִיהּ, דְּכָל מַאן דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ, אֵל זָר שַׁרְיָא בְּגַוִיהּ, דְּהָא כַּד אִתְחַבָּר בַּר נָשׁ בֵּיהּ מִיַּד אָתֵי לְאַעְבְּרָא עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, אָתֵי לְאַעְבְּרָא עַל מְהֵימְנוּתָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאָתֵי לְבָתַר לְמִסְגַּד לְטַעֲוָון אָחֳרָן, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר׳- כֵּיוָן דְּלָא ׳יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר׳- לָא תֵּיתֵי לְמִסְגַּד לְטַעֲוָון אָחֳרָן, וּלְמֶעְבַּר עַל מְהֵימְנוּתָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְלֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל נֵכָר- וּמְהֵימְנוּתָא בִּישָׁא דְּבַּר נָשׁ דָּא הוּא׳.
כי יקלל אלהיו - יכול לטעון שקלל היצר הרע ולכן ונשא חטאו אבל נוקב שם ה מות יומת
וְעַל זֶה, ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳ (ויקרא כד, טו), שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן שֶׁהוּא קִלֵּל אֶת אוֹתוֹ אֵל זָר, יֵצֶר הָרָע שֶׁלִּפְעָמִים שׁוֹרֶה עָלָיו, וְאָנוּ אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אִם דְּבָרָיו אֱמֶת אוֹ לֹא. וְעַל זֶה, ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳.שהעוון תלוי בצווארו אֲבָל ׳וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת׳משום שלא יוכל לטעון שכוונתו היתה לע"ז (ויקרא כד, טז).
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳ (ויקרא כד, טו), דְּיָכִיל לְמִטְעָן דְּהוּא לָיִיט לְהַהוּא אֵל זָר, יִצְרָא בִּישָׁא דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ לְזִמְנִין, וַאֲנָן לָא יַדְעִינָן מִלּוֹי אִי קְשׁוֹט אוֹ לָאו. וְעַל דָּא, ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. אֲבָל ׳וְנוֹקֵב שֵׁם יהו"ה מוֹת יוּמָת׳.
טעם שנשא חטאו - כמו שאמר אלהי סתם ולא פרש ובנקוב השם תלויה אמונת הכל
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, לָמָּה ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳? וְנִסְלַח חֶטְאוֹ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! (אֶלָּא) אָמַר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלֹהַי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ סְתָם, וְלֹא פֵרַשׁ. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳ סְתָם, וְלֹא פֵרַשׁ, וְזֶה וַדַּאי ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. אֲבָל ׳וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת׳ (ויקרא כד, טז) - שֶׁהֲרֵי כָּאן תְּלוּיָה אֱמוּנַת הַכֹּל, וְאֵין לוֹ רְשׁוּת לִטְעֹן עָלָיו כְּלָל.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי, אֲמַאי ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳, וְנִסְלַח חֶטְאוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. (ס"א אלא) אָמַר לֵיהּ, כְּגוֹן דְּאָמַר אֱלֹהַי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא סְתָם, וְלָא פָּרִישׁ. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳ סְתָם, וְלָא פֵּירַשׁ, וְהָא וַדַּאי ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. אֲבָל ׳וְנוֹקֵב שֵׁם יהו"ה מוֹת יוּמָת׳ - דְּהָא הָכָא תַּלְיָיא מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, וְלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִטְעָן עָלֵיהּ כְּלָל.
השם הזה אמונת עליונים ותחתונים ובאות זעירה תלויים אלף אלפי עולמות של תשוקות
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם הַזֶּה הִנּוֹ אֱמוּנַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְעַל זֶה עוֹמְדִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, בְּאוֹת זְעִירָה אַחַת תְּלוּיִים אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת שֶׁל תְּשׁוּקוֹת, וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ קְשׁוּרוֹת אֵלּוּ בְאֵלּוּ, וְכַמָּה אֶלֶף רְבָבוֹת עֶלְיוֹנִים (עוֹלָמוֹת) תְּלוּיִים בְּכָל אוֹת וָאוֹת, וְעוֹלוֹת וְנִקְשָׁרוֹת בַּמְּהֵימְנוּתָא (בגלוי), וְנִסְתָּר בָּהֶם מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיגוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, הַתּוֹרָה תְלוּיָה בָהֶם, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, הוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד. וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי׳ (תהלים לט) - וְכָתוּב, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ׳ (קהלת ה, ה).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא שְׁמָא דָּא מְהֵימְנוּתָא דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְעַל דָּא קַיְימִין עָלְמִין כֻּלְּהוּ, בְּאָת חַד זְעֵירָא, תַּלְיָין אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא רִבְבָן עָלְמִין דְּכִסּוּפִין, וְעַל דָּא תָּנֵינָן, אַתְוָון אִלֵּין, קְשִׁירִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְכַמָּה אֶלֶף רִבְבָן עִלָּאִין (ס"א עלמין), תַּלְיָין בְּכָל אָת וְאָת, וְאִסְתְּלִיקוּ וְאִתְקַשָּׁרוּ בִּמְהֵימְנוּתָא (באתגלייא) וְסָתִים בְּהוּ, מַה דְּלָא אִתְדָּבָקוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין, אוֹרַיְיתָא בְּהוּ תַּלְיָיא, עָלְמָא דֵּין וְעָלְמָא דְּאָתֵי, הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי׳ (תהילים לט, ב) - וּכְתִּיב ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ׳ (קהלת ה, ה).
לא תגע בו יד - הר סיני שנראה עליו כבוד המלך אסור לגעת אף בדרך כבוד
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (שמות יט) (שמות יט יג) ׳לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה ייָרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל (שמות יט, יג)׳ - וּמַה הַר סִינַי, שֶׁהוּא הַר כִּשְׁאָר הָרֵי הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאָה עָלָיו כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ כָּתוּב ׳לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה ייָרֶה׳ - מִי שֶׁקָּרֵב לַמֶּלֶךְ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּמַה הַר סִינַי, שֶׁיָּכוֹל אָדָם לְהוֹשִׁיט בּוֹ יָד דֶּרֶךְ כָּבוֹד בְּיִרְאָה, כָּתוּבּ בּוֹ ׳לֹא תִגַּע בּוֹ יָד׳ - סְתָם, וַאֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד - מִי שֶׁמּוֹשִׁיט יָדוֹ בְּדֶרֶךְ קָלוֹן כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, ׳לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה ייָרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל׳ (שמות יט, יג) - וּמַה טוּרָא דְּסִינַי, דְּאִיהוּ טוּרָא כִּשְׁאָר טוּרֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּאִתְחֲזֵי עָלֵיהּ יְקָרָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, כְּתִיב ׳לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה ייָרֶה׳ - מַאן דְּקָרִיב לְמַלְכָּא לָא כָּל שֶׁכֵּן. וּמַה טוּרָא דְּסִינַי דְּיָכִיל בַּר נָשׁ לְאוֹשִׁיט בֵּיהּ יַדָא אֹרַח יְקָר בִּדְחִילוּ, כְּתִיב ׳לֹא תִגַּע בּוֹ יַד׳ - סְתָם, וַאֲפִילּוּ בְּאֹרַח יְקָר - מַאן דְּאוֹשִׁיט יְדֵיהּ בְּאֹרַח קְלָנָא לָקֳבֵיל מַלְכָּא, לָא כָּל שֶׁכֵּן.
אל תקרב הלם של נעליך - משה מיום שנולד לא סר ממנו הזהר ובכל זאת הזהר
רַבִּי יֵיסָא פָּתַח וְאָמַר, ׳אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךְ מֵעַל רַגְלֶיךְ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳ (שם ג) - וּמַה מֹּשֶׁה, מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, לֹא סָר מִמֶּנּוּ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, כָּתוּב בּוֹ ׳אַל תִּקְרַב הֲלֹם׳ (שמות ג, ה) - אָמַר לוֹ, מֹשֶׁה, עַד כָּאן אֵינְךְ כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי שַׁל נְעָלֶיךְ. וּמַה מֹּשֶׁה כָּךְ, שֶׁהָיָה מִתְקָרֵב בְּיִרְאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּתוּב בּוֹ כָּךְ - מִי שֶׁקָּרֵב בְּאֹרַח שֶׁל קָלוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בלשון הזוהר
רִבִּי יֵיסָא פָּתַח וְאָמַר, ׳אַל תִּקְרַב הֲלוֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳ (שמות ג, ה) - וּמַה מֹשֶׁה, דְּמִן יוֹמָא דְּאִתְיְלִיד זִיהֲרָא קַדִישָׁא עִלָּאָה לָא אַעְדֵּי מִנֵּיהּ, כְּתִיב בֵּיהּ ׳אַל תִקְרַב הֲלוֹם׳ - אָמַר לֵיהּ, מֹשֶׁה, עַד כָּאן לָא אַנְתְּ כְּדַאי לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בִּיקָרִי, שַׁל נְעָלֶיךָ. וּמַה מֹשֶׁה כַּךְ, דְּהֲוָה קָרִיב בִּדְחִילוּ בִּקְדוּשָּׁה כְּתִיב בֵּיהּ הָכִי - מַאן דְּקָרִיב בְּאֹרַח קְלָנָא לְגַבֵּי מַלְכָּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
כשהיו ישראל במצרים הכירו הממנים על העמים וכשנקשרו במהימנותא נפרדו מהם - וקלל אחד מהם ונשא חטאו
אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.רַבִּי אַבָּא אָמַר, ׳אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳ (ויקרא כד, טו) - בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ מַכִּירִים אֶת אוֹתָם הַגְּדוֹלִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁמְּמֻנִּים עַל שְׁאָר הָעַמִּים,השרים העליונים, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה לוֹ פַּחַדיראה ואליל לְבַדּוֹ מֵהֶם. כֵּיוָן שֶׁנִּקְשְׁרוּ בְּקֶשֶׁר הַמְּהֵימְנוּתָא, וְקֵרַב אוֹתָם הקב"ה לַעֲבוֹדָתוֹ, נִפְרְדוּ מֵהֶםומעבודתם וְקָרְבוּ לַמְּהֵימְנוּתָא הָעֶלְיוֹנָה הַקְּדוֹשָׁה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּלהיינו אחד משרי מעלה אֱלֹהָיו׳ - וְאַף עַל גַּב שֶׁזּוֹהִי עֲבוֹדָה זָרָה,הקב"ה אומר כֵּיוָן שֶׁאֲנִי הִפְקַדְתִּי לָהֶםלאותה אומה מְמֻנֶּה לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, מִי שֶׁמְּקַלֵּל וּמְבַזֶּה אוֹתָם, וַדַּאי וְנָשָׂא חֶטְאוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתִי עוֹמְדִים וְהוֹלְכִים וּמַנְהִיגִים אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם. אֲבָל ׳וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת׳ (ויקרא כד, טז) - לֹא וְנָשָׂא חֶטְאוֹ כְּמוֹ לְאֵלּוּ, אֶלָּא מוֹת יוּמָת. מוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, יוּמָת בָּעוֹלָם הבָּא. לְאֵלֶּהשמקללים את הממונים העומדים ברשותי וְנָשָׂא חֶטְאוֹ, מִשּׁוּם שֶׁמְּבַזֶּה מַעֲשֵׂי יָדָיו, מְבַזֶּה אֶת הַשַּׁמָּשִׁים שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי הִפְקַדְתִּי, וְאָסוּר הוּא, אֲבָל מִיתָה לֹא הִתְחַיְּבָה בָהֶם.שאין חייבים מיתה כמו שמקלל את שם ה' ח"ו
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, ׳אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳- תָּא חֲזֵי, כַּד הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הֲווֹ יַדְעֵי בְּאִינּוּן רַבְרְבֵי עָלְמָא, דִּמְמָנָן עַל שְׁאָר עַמִּין, וְכָל חַד וְחַד הֲוָה לֵיהּ דַּחֲלָא בִּלְחוֹדוֹי מִנַּיְיהוּ. כֵּיוָן דְּאִתְקְשָׁרוּ בְּקִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְקָרִיב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפוּלְחָנֵיהּ, אִתְפְּרָשׁוּ מִנַּיְיהוּ וּקָרִיבוּ לְגַבֵּי מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳- וְאַף עַל גַּב דְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה הוּא, כֵּיוָן דַּאֲנָא פָּקִידַת לוֹן מְמָנָא לְדַבְּרָא עָלְמָא מַאן דְּלָיִיט וּמְבַזֵּי לוֹן, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ וַדַּאי, דְּהָא בִּרְשׁוּתִי קַיְימִין וְאַזְלֵי וּמַדְבְּרִין בְּנֵי עָלְמָא. אֲבָל וְנוֹקֵב שֵׁם יהו"׳ה- מוֹת יוּמָת׳- לָאו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ כְּמָה לְאִלֵּין, אֶלָּא מוֹת יוּמָת. מוֹת בְּעָלְמָא דֵּין, יוּמָת בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. לְאִלֵּין וְנָשָׂא חֶטְאוֹ, בְּגִין דִּמְבַזֵּי עוֹבָדֵי יְדוֹי, מְבַזֵּי לְשַׁמָּשַׁי דַּאֲנָא פָּקִידִית, וְאָסִיר הוּא, אֲבָל מִיתָה לָא אִתְחַיָּיב בְּהוּ.
רַשְׁבִּ"י מַזְהִיר אֶת רַבִּי יוֹסֵי שֶׁהֶחֱלִיק בַּמַּיִם - אָסוּר לִנְהֹג קָלוֹן בְּשַׁמָּשׁוֹ שֶׁל הקב"ה שֶׁהֵם הַנְהָגַת הַשְׁגָּחָה
רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה. הִגִּיעוּ לְחָרִיץ מַיִם אֶחָד. הֶחֱלִיק רַבִּי יוֹסֵי בִּבְגָדָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם, אָמַר, הַלְוַאי שֶׁחֲרִיצֵי הַמַּיִם לֹא הָיוּ נִמְצָאִים. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָסוּר לְךְ! שַׁמָּשׁ שֶׁל הָעוֹלָם הוּא, וְאָסוּר לִנְהֹג קָלוֹן בְּשַׁמָּשׁוֹ שֶׁל הקב"ה, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהֵם מַעֲשִׂים שֶׁל אֱמֶת שֶׁנִּמְצָאִים בְּהַנְהָגוֹת הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, וַהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה. מָטוּ לְחָד טִיקְלֵי דְּמַיָא. פּוּסְקְרָא רִבִּי יוֹסֵי בְּקַטְפּוֹי לְגוֹ מַיָּא, אָמַר קוּטְרָא דְּקוּסְטֵי דְּמַיָּא וּלְוַאי לָא שְׁכִיחַ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָסִיר לָךְ. שַׁמְשָׁא דְּעָלְמָא הוּא, וְאָסִיר לְאַנְהָגָא קְלָנָא בְּשַׁמְשָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל שֶׁכֵּן דְּאִינּוּן עוֹבַדֵי קְשׁוֹט, בְּנִימוּסֵי דְּקִסְטִירָא עִלָּאָה שְׁכִיחֵי.
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד - אפילו נחשים ועקרבים כלם שמשי העולם
פָּתַח וְאָמַר, (בראשית א) (בראשית א לא) ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא)׳ - ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה׳ - סְתָם, אֲפִלּוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְיַתּוּשִׁים, וַאֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁנִּרְאִים מְחַבְּלֵי הָעוֹלָם, בְּכֻלָּם כָּתוּב ׳וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד׳ - כֻּלָּם שַׁמָּשֵׁי הָעוֹלָם, מַנְהִיגֵי הָעוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם אֵין יוֹדְעִים.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד׳ (בראשית א, לא). ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה׳ - סְתָם, אֲפִילּוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וִיתּוּשִׁים, וַאֲפִילּוּ אִינּוּן דְּאִתְחָזוּן מְחַבְּלֵי עָלְמָא, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב ׳וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד׳ כֻּלְּהוּ שַׁמָּשֵׁי עָלְמָא, מַדְבְּרֵי עָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי.
ראו נחש נקשר באפעה ומתו - ברוך הרחמן שהרחיש לנו נס ואין לנהג בזיון בשליחות הקבה
עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, רָאוּ נָחָשׁ אֶחָד הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי זֶה הוֹלֵךְ לְהַרְחִישׁ לָנוּ נֵס. רָץ אוֹתוֹ נָחָשׁ לִפְנֵיהֶם וְנִקְשַׁר בְּאֶפְעֶה אֶחָד בְּקֶשֶׁר הַדֶּרֶךְ, הֵסִיטוּ (נלחמו) זֶה אֶת זֶה וּמֵתוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ, רָאוּ אֶת שְׁנֵיהֶם שׁוֹכְבִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִרְחִישׁ לָנוּ נֵס, שֶׁהֲרֵי כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּזֶה כְּשֶׁהוּא בְּקִיּוּמוֹ, אוֹ שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בָּאָדָם, לֹא יִנָּצֵל בְּוַדַּאי. כָּל שֶׁכֵּן אִם יִקְרַב אֵלָיו. קָרָא עָלָיו, ׳לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךְ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךְ׳ (תהלים צא, י) - וּבַכֹּל עוֹשֶׂה הקב"ה אֶת שְׁלִיחוּתוֹ, וְאֵין לָנוּ לִנְהֹג בִּזָּיוֹן בְּכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׳ (שם קמה, ט) - וְכָתוּב, ׳יוֹדוּךְ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךְ׳ (תהלים קמה, י).
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, חָמוּ חַד חִוְיָא מַדְבָּר קָמַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי דָּא אָזִיל לְאַרְחֲשָׁא לָן נִיסָא, רָהַט הַהוּא חִוְיָא קַמַּיְיהוּ, וְקָטַר בְּחַד אֶפְעֶה בְּקִיטְרָא דְּאוֹרְחָא סַטוּן (ס"א נצן) חַד בְּחַד וּמִיתוּ. כַּד מָטוּן, חָמוּ לוֹן לְתַרְוַויְּיהוּ שְׁכִיבִין בְּאָרְחָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּרָחִישׁ לָן נִיסָא, דְּהָא כָּל מַאן דְּאִסְתָּכַּל בְּהַאי, כַּד אִיהוּ בְּקִיּוּמֵיהּ, אוֹ אִיהוּ יִסְתָּכַּל בְּבַּר נָשׁ, לָא יִשְׁתְּזִיב וַדַּאי, כָּל שֶׁכֵּן אִי יִקְרַב בַּהֲדֵיהּ. קָרָא עָלֵיהּ, ׳לֹא תְאוּנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׳ (תהילים צא, י) - וּבְכֹלָּא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁלִיחוּתָא דִּילֵיהּ, וְלֵית לָן לְאַנְהָגָא קְלָנָא בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבֵד. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳טוֹב יהו"ה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׳ (תהילים קמה, ט-י) - וּכְתִיב, ׳יוֹדוּךָ יהו"ה כָּל מַעֲשֶׂיךָ׳. (נדפס ויחי רכ"א)
אני חבצלת השרון שושנת העמקים
סוד כנסת ישראל המשתנה בגונים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.