ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 38לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת יתרו · מאמר 27

׳זכור את יום השבת לקדשו׳

זוהר ח"ב, פרשת יתרו, דף פח.
כ-21 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד שלוש הסעודות וזיווג המטרוניתא

זכור את יום השבת - קושיא על ברכת השבת בלי מן

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ (שמות כ, ח). רַבִּי יִצְחָק אָמַר, הקשה מחד כָּתוּב ׳וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ הרי שהברכה נמצאת ביום השביעי ומאידך (בראשית ב, ג), וְכָתוּב בַּמָּן ׳שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ׳ וא"כ יש לשאול (שמות טז, כו). כֵּיוָןבזמן שישראל הלכו במדבר שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹביום השביעי מְזוֹנוֹת, אֵיזוֹ בְּרָכָה נִמְצֵאת בּוֹ?א.

בלשון הזוהר

׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ (שמות כ, ח). רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כְּתִיב ׳וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ג), וּכְתִיב בַּמָּן ׳שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לא יִהְיֶה בּוֹ׳ (שמות טז, כו). כֵּיוָן דְּלָא מִשְׁתְּכַח בֵּיהּ מְזוֹנֵי, מַה בִּרְכְתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל הברכות תלויות ביום השביעי - מזון ששת הימים ממנו

אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.ובימי החול העולם ניזון ע"י מלאך מטטרו"ן שהוא כולל ו' ימי החול, והטעם מפני שא"א שירד שפע גשמי אלא ע"י לבושי יצירה הקרובים לעשיה, וביום השבת שהשכינה מאירה בעולם והעולם ניזון ע"י השכינה בהיותה מתלבשת בלבושין דבריאה שהם לבושי דשבת ויו"ט ולכן אין שפע גשמי בשבת, אמנם שפע השבת הוא רוחני ומזון הנפשות, והיינו שהששה ימים כולם יונקים מהנקודה האמצעית ושואבים ממנה מזון רוחני כדי להגשימו ולהשפיעו אל התחתונים כל יום לפי הארתו [יום עליון שלו]. ולפי שאין בו מזון גשמי, לכך אין מזון לחצונים והם מתבטלים. אמנם ישראל קדושים הם ורוחניים אדרבה ביום שבת הם מקבלים שפע ומזון מתוך הקדושה לכל ו' ימים כמוהם כמלאכי עליון וזה הוראה גמורה שהם תחת קדושתו של מלך מלכי המלכים ולא תחת קדושת המלאכים וְשָׁנִינוּ, לָמָּה לֹא נִמְצָא מָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי? מִשּׁוּם שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים, המכוונים כנגד ו' ספירות שמקבלים מהבינה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן מְזוֹנוֹ לְמַטָּה, כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ, מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁמִּתְבָּרְכִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. החסד ביום א' משפיע רב חסד בעולם ממה שקיבל ביום השבת מהבינה, וכן הגבורה ביום ב' וכו', אבל בשבת עולים כל אותם הארות מו' קצוות אל מקורם לחזור וליטול שפע מן הבינה כדי להמשיך שפעתם שוב אל המלכות

בלשון הזוהר

אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כָּל בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תַּלְיָין. וְתָאנָא, אֲמַאי לָא אִשְׁתְּכַח מָנָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה. מִשּׁוּם דְּהַהוּא יוֹמָא, מִתְבָּרְכָאן מִינֵּיהּ כָּל שִׁיתָא יוֹמִין עִלָּאִין, וְכָל חַד וְחַד יָהִיב מְזוֹנֵיהּ לְתַתָּא, כָּל חַד בְּיוֹמוֹי, מֵהַהִיא בְּרָכָה דְּמִתְבָּרְכָאן בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

סעודת ליל שבת - ברכה לכל ששת הימים הבאים

וּמִשּׁוּם כָּךְ, מִי שֶׁהוּא בְּדַרְגַּת בנ"י שנשמתם מעולם האצילות הָאֱמוּנָה, צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָן וּלְתַקֵּן סְעוּדָה בְּלֵיל שַׁבָּתאפי' קודם שעת אכילה כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ כָּל אוֹתָם שִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁהֲרֵימשום ש בְּאוֹתוֹ זְמַן של ליל שבת מִזְדַּמֶּנֶת הַבְּרָכָה לְהִתְבָּרֵךְ כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת, וְהַבְּרָכָה לֹא נִמְצֵאת בְּשֻׁלְחָן רֵיק. וְעַל כָּךְ צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת בִּלְחָמִים וּמְזוֹנוֹת. שתחול הברכה על שולחן מלא

בלשון הזוהר

וּבְגִינֵי כַּךְ, מַאן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא דִּמְהֵימָנוּתָא, בָּעֵי לְסַדְּרָא פָּתוֹרָא, וּלְאַתְקְנָא סְעוּדָתָא בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ פָּתוֹרֵיהּ, כָּל אִינּוּן שִׁיתָא יוֹמִין, דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא, אִזְדָּמַן בְּרָכָה, לְאִתְבָּרְכָא כָּל שִׁיתָא יוֹמִין דְּשַׁבְּתָא, וּבִרְכָתָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּפָתוֹרָא רֵיקָנַיָּא. וְעַל כַּךְ, בָּעֵי לְסַדְּרָא פָּתוֹרֵיהּ בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, בְּנַהֲמֵי וּבִמְזוֹנֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלוש סעודות שבת - שבע ועונג ביום הזה

ב. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, חלק וס"ל שיש ענין לסדר את השולחן אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת גַּם. כדי לקבל מברכת מידת היום שהיא ברכה יותר עליונה מאשר מידת הלילה ג. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, חלק וסבר שאין הדבר תלוי בסדר השולחן גרידא, אלא באכילת ג' הסעודות ולזה אמר ש צָרִיךְ לְהִתְעַנֵּג בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ שֹׂבַע וְעֹנֶג בַּיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם. והיינו שהעונג זה הסיבה להשפעת השפע וגדול הוא השפע הנשפע בשבת יותר מאשר בשאר הימים משום היותו בלתי מוגבל וזהו סוד מה שאמרו מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד ר"ה חוץ מהוצאת שבת ויו"ט שהמוסיף מוסיפין לו, כי כפי ענינו בהנהגת עונג שבת בעוה"ז כך יושפע עליו מלמעלה.

בלשון הזוהר

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אֲפִילוּ בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא נָמֵי. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, בָּעֵי לְאִתְעַנְגָּא בְּהַאי יוֹמָא, וּלְמֵיכַל תְּלַת סְעוּדָתֵי בְּשַׁבְּתָא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח שָׂבְעָא וְעִנּוּגָא בְּהַאי יוֹמָא בְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

טל עתיקא קדישא לזעיר אנפין - שלוש הטלות לחקל תפוחין

ד. רַבִּי אַבָּא אָמַר,ס"ל שלעולם צריך גם סידורא דפת ומה שצריך האדם להתענג אי"ז מהטעם שהזכיר ר' יהודה שאינו עיקר הדבר, אלא מה שצריך האדם לְהַזְמִין בְּרָכָה בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁלְּמַעְלָהמצד הארת אותם ו' ספירות שֶׁמִּתְבָּרְכִים מִן הַיּוֹם הַזֶּה. בהארת בינה וּבַיּוֹם הַזֶּה מָלֵא רֹאשׁוֹ שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּיןבג"ר מִטַּלשפע שֶׁנּוֹחֵתויורד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁאהנסתר והנעלם למעלה מכל ספירה הַנִּסְתָּר שֶׁל הַכֹּל, וּמַטִּילוהעתיק משפיע השפע לְמלכות שנקראת לַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁיןבסוד ג' מוחין דז"א שָׁלֹשׁ פְּעָמִיםבסוד ג' אבות מִשֶּׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, שֶׁכֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ כְּאֶחָד. מכל אותם ג' מקורות של שפע ביאור הענין: כי ז' ימים ה"ס ז' ספירות חג"ת נהי"מ. שז"א כולל ששת ימים, והמלכות ה"ס יום השביעי. וע"כ ביום השביעי מתגלה שלמות המלכות ובנינה פב"פ עם ז"א, והם עולים ומלבישים את או"א עלאין ומקבלים השפע מפה דא"א הנקרא עתיקא סתימאה. אבל בימות החול אין שלמות למלכות מטרם גמר התקון, ונמצא ז"א שאינו בזווג השלם עם המלכות, שאז הוא חסר ג"ר. וע"כ נבחן, שביום השבת כשנשלמה המלכות, ובאה בזווג עם ז"א, מקבל ז"א ג"ר על ידי המלכות, והששה ימים של ז"א מתברכים בג"ר על ידה- מבעה"ס.

בלשון הזוהר

רַבִּי אַבָּא אָמַר, לְאִזְדַּמְּנָא בִּרְכְתָא בְּאִינּוּן יוֹמִין דִּלְעֵילָּא, דְּמִתְבָּרְכָאן מֵהַאי יוֹמָא. וְהַאי יוֹמָא, מַלְיָא רֵישֵׁיהּ דִּזְעֵיר אַנְפִּין, מִטַּלָּא דְּנָחִית מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא סְתִימָא דְּכֹלָּא, וְאָטִיל לְחַקְלָא דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין, תְּלַת זִמְנֵי, מִכַּד עָייִל שַׁבְּתָא, דְּיִתְבָּרְכוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלוש הסעודות כמהימנותא - עתיקא קדישא זעיר אנפין וחקל תפוחין

וְעַל זֶה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג שְׁלֹשׁ הַפְּעָמִים הַלָּלוּ, שֶׁהֲרֵי בָּזֶה תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָהוהשפע הנשפע באצילות באותם ג' מקורות של שפע וכיון שכך - בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין, וּבַחֲקַל תַּפּוּחִין. וְצָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג בָּהֶםבאותם ג' סעודות וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם. וּמִי שֶׁגּוֹרֵעַ סְעוּדָה מֵהֶם, מַרְאֶה פְּגָם לְמַעְלָה, שכביכול אין צורך ח"ו באותו מקור עליון וְעָנְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם הַהוּא גָּדוֹל. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מִשֶּׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, סעודה אחת כבר מערב שבת וְלֹא יִמָּצֵא שֻׁלְחָנוֹ רֵיק, אף שלא בשעת האכילה וְתִשְׁרֶה עָלָיו הַבְּרָכָה כָּל שְׁאָר יְמוֹת הַשַּׁבָּת. וּבַדָּבָר הַזֶּה מַרְאֶה וְתוֹלֶה אֶת הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. להיות נתלה בה

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ, לְאִתְעַנְגָּא תְּלַת זִמְנִין אִלֵּין, דְּהָא בְּהָא תַּלְיָא מְהֵימָנוּתָא דִּלְעֵילָּא, בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וּבִזְעֵיר אַפִּין, וּבְחַקְלָא דְּתַפּוּחִין. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִתְעַנְגָּא בְּהוּ, וּלְמֵחדֵי בְּהוּ. וּמַאן דְּגָרַע סְעוּדָתָא מִנַיְיהוּ, אַחְזֵי פְּגִימוּתָא לְעֵילָא וְעוֹנְשֵׁיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ סַגִּי. בְּגִינֵי כַּךְ, בָּעֵי לְסַדְּרָא פָּתוֹרֵיהּ, תְּלַת זִמְנֵי, מִכַּד עָייִל שַׁבְּתָא, וְלָא יִשְׁתְּכַּח פָּתוֹרֵיהּ רֵיקָנַיָּא, וְתִשְׁרֵי בִּרְכְתָא עֲלֵיהּ, כָּל שְׁאַר יוֹמֵי דְּשַׁבְּתָא. וּבְהַאי מִלָּה, אַחְזֵי, וְתָלֵי מְהֵימָנוּתָא לְעֵילָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אז תתענג והרכבתיך והאכלתיך - שלוש הסעודות כנגד שלוש הדרגות

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, זֶה מִי שֶׁמַּשְׁלִים שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹל יוֹצֵא וּמַכְרִיז עָלָיו: ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיהו נח, יד). זוֹ סְעוּדָה אַחַת כְּנֶגֶד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא שֶׁל כָּל הַקְּדוֹשִׁים. ׳וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ׳ - זוֹ סְעוּדָה שְׁנִיָּה כְּנֶגֶד חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין. ׳וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ׳ - זוֹהִי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁהִשְׁתַּלְּמָה בִּזְעֵיר אַנְפִּין.

בלשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי מַאן דְּאַשְׁלִים תְּלַת סְעוּדָתֵי בְּשַׁבָּתָא, קָלָא נָפִיק וּמַכְרְזָא עָלֵיהּ, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיהו נח, יד), דָּא סְעוּדָתָא חֲדָא, לָקֳבֵל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּכָל קַדִּישִׁין. ׳וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ׳ - דָּא סְעוּדָתָא תִּנְיָינָא, לָקֳבֵל חַקְלָא דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין. ׳וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ׳ - דָּא הוּא שְׁלִימוּ דְּאִשְׁתְּלִים בִּזְעֵיר אַפִּין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל המהימנותא בשבת - ויכל וישבות ויברך שלוש פעמים

וּכְנֶגְדָּם צָרִיךְ לְהַשְׁלִים סְעוּדָתוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְעַנֵּג בְּכָל הַסְּעוּדוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשַּׁבָּת נִתְכַּבְּדָה מִכָּל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל בָּהּ נִמְצָא, וְלֹא נִמְצָא כָּךְ בְּכָל הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מִשּׁוּם כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל נִמְצָא בּוֹ, נִזְכַּר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ב). ׳וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳. ׳וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ג).

בלשון הזוהר

וּלֳקָבְלַיְיהוּ בָּעֵי לְאַשְׁלְמָא סְעוּדָתֵיהּ, וּבָעֵי לְאִתְעַנְגָּא בְּכֻלְּהוּ סְעוּדָתֵי, וּלְמֵחדֵי בְּכָל חַד וְחַד מִנַּיְיהוּ, מִשּׁוּם דְּאִיהוּ מְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא. וּבְגִין כַּךְ, שַׁבְּתָא אִתְיָקָּר, מִכָּל שְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, מִשּׁוּם דְּכֹלָּא בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח, וְלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בְּכֻלְּהוּ זִמְנֵי וְחַגֵּי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, בְּגִין כָּךְ, מִשּׁוּם דְּאִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בֵּיהּ, אִידְכַּר תְּלַת זִמְנִין, דִּכְתִּיב ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ב). ׳וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳. ׳וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שמחת ר׳ אבא בכל סעודה- זיהוי כל סעודה בדרגתה

רַבִּי אַבָּא (נ"א: רַב הַמְנוּנָא סָבָא), כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בִּסְעוּדַת הַשַּׁבָּת, הָיָה שָׂמֵחַ בְּכָל אַחַת וְאַחַת, וְהָיָה אוֹמֵר: זוֹהִי סְעוּדָה קְדוֹשָׁה שֶׁל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא הַנִּסְתָּר שֶׁל הַכֹּל. בַּסְּעוּדָה הָאַחֶרֶת הָיָה אוֹמֵר: זוֹהִי סְעוּדָה שֶׁל הקב"ה. וְכֵן בְּכָל הַסְּעוּדוֹת, וְהָיָה שָׂמֵחַ בְּכָל אַחַת וְאַחַת. כְּשֶׁהָיָה מַשְׁלִים אֶת הַסְּעוּדוֹת, אוֹמֵר: נִשְׁלְמוּ סְעוּדוֹת הָאֱמוּנָה.

בלשון הזוהר

רַבִּי אַבָּא (נ"א: רַב הַמְנוּנָא סָבָא), כַּד הֲוָה יָתִיב בִּסְעוּדָתָא דְּשַׁבְּתָא, הֲוֵי חַדֵּי, בְּכָל חַד וְחַד, וַהֲוָה אָמַר, דָּא הִיא סְעוּדָתָא קַדִּישָׁא, דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא סְתִימָא דְּכֹלָּא. בִּסְעוּדָתָא אַחֲרָא הֲוָה אָמַר, דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵן בְּכֻלְּהוּ סְעוּדָתֵי, וַהֲוָה חַדֵּי בְּכָל חַד וְחַד. כַּד הֲוָה אַשְׁלִים סְעוּדָתֵי, אָמַר אַשְׁלִימוּ סְעוּדָתֵי דִּמְהֵימָנוּתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

התקינו סעודת המלך - מנהג רשב"י בכל סעודת שבת

כְּשֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה בָּא לַסְּעוּדָה, הָיָה אוֹמֵר כָּךְ: הַתְקִינוּ סְעוּדָה שֶׁל הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. הַתְקִינוּ סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ. וְהָיָה יוֹשֵׁב וְשָׂמֵחַ. כְּשֶׁהִשְׁלִים סְעוּדָה שְׁלִישִׁית, הָיוּ מַכְרִיזִים עָלָיו: ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ׳ (ישעיה נח, יד).

בלשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד הֲוָה אָתֵי לִסְעוּדָתָא, הֲוָה אָמַר הָכִי, אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא, וַהֲוָה יָתִיב וְחַדֵּי. כַּד אַשְׁלִים סְעוּדָתָא תְּלִיתָאָה, הֲווֹ מַכְרִזֵי עָלֵיהּ, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ׳ (ישעיהו נח, יד).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

והרכבתיך על במתי ארץ - ברכת המטרוניתא בליל שבת

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבִיו, אֵיךְ מְתַקְּנִים אֶת הַסְּעוּדוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ, לֵיל שַׁבָּת כָּתוּב ׳וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ׳. בּוֹ בַּלַּיְלָה מִתְבָּרֶכֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא וְכָל חֲקַל תַּפּוּחִין, וּמִתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם, וּנְשָׁמָה נוֹסֶפֶת, וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שִׂמְחַת הַמַּטְרוֹנִיתָא הוּא. וְצָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה וְלֶאֱכֹל סְעוּדַת הַמַּטְרוֹנִיתָא.

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבוּי, אִלֵּין סְעוּדָתֵי הֵיךְ מִתְתַּקְנִין. אָמַר לֵיהּ, לֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, כְּתִיב, ׳וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ׳. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא, מִתְבָּרְכָא מַטְרוֹנִיתָא, וְכֻלְּהוּ חֲקַל תַּפּוּחִין, וּמִתְבָּרְכָא פָּתוֹרֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְנִשְׁמְתָא אִתּוֹסְפַת, וְהַהוּא לֵילְיָא, חֶדְוָה דְּמַטְרוֹנִיתָא הֲוֵי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחדֵי בְּחֶדְוָותָא, וּלְמֵיכַל סְעוּדָתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אז תתענג על יהו"ה׳ בסעודה השנייה - גילוי עתיקא קדישא

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, בַּסְּעוּדָה הַשְּׁנִיָּה כָּתוּב ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיה נח, יד). ׳עַל יהו"ה׳ - וַדַּאי. שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְלֶה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה, וְהַשְּׁלֵמוּת וְהַחֶדְוָה שֶׁל הָעַתִּיק אָנוּ עוֹשִׂים, וְזוֹהִי סְעוּדָתוֹ וַדַּאי.

בלשון הזוהר

בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, בִּסְעוּדָתָא תִּנְיָינָא, כְּתִיב ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיהו נח, יד). ׳עַל יהו"ה׳ וַדַּאי. דְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ עָלְמִין בְּחֶדְוָותָא, וּשְׁלִימוּ וְחֶדְוָותָא דְּעַתִּיקָא עַבְדֵּינָן, וּסְעוּדָתָא דִּילֵיהּ הוּא וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

והאכלתיך נחלת יעקב - סעודת זעיר אנפין השלישית

בַּסְּעוּדָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת כָּתוּב ׳וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ׳ (ישעיה נח, יד) - זוֹהִי הַסְּעוּדָה שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין שֶׁהוּא בִּשְׁלֵמוּת. וְכָל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים מֵאוֹתָהּ שְׁלֵמוּת מִתְבָּרְכִים. וְצָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ בִּסְעוּדָתוֹ וּלְהַשְׁלִים הַסְּעוּדוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהֵן סְעוּדוֹת הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁל זֶרַע קָדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא שֶׁלָּהֶם וְלֹא שֶׁל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר, ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לא, יז).

בלשון הזוהר

בִּסְעוּדָתָא תְּלִיתָאָה דְּשַׁבְּתָא, כְּתִיב ׳וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ׳ (ישעיהו נח, יד) - דָּא הִיא סְעוּדָתָא דִּזְעֵיר אַפִּין, דְּהַוֵי בִּשְׁלֵימוּתָא. וְכֻלְּהוּ שִׁיתָא יוֹמִין, מֵהַהוּא שְׁלִימוּ מִתְבָּרְכָן. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחדֵי בִּסְעוּדָתֵיהּ, וּלְאַשְׁלְמָא אִלֵּין סְעוּדָתֵי, דְּאִינּוּן סְעוּדָתֵי מְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא, דְּזַרְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּי מְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה, דְּהָא דִּילְהוֹן הִיא, וְלָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּבְגִינִי כַּךְ אָמַר, ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לא, יז).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

סעודות השבת כעדות בני המלך - עונש הפוגם בהן

בֹּא וּרְאֵה, בַּסְּעוּדוֹת הַלָּלוּ נוֹדָעִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְשֶׁהֵם מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וְשֶׁהֵם בְּנֵי הָאֱמוּנָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם סְעוּדָה אַחַת מֵהֶם, מַרְאֶה פְּגָם לְמַעְלָה, וּמַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְשֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע קָדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְנוֹתְנִים עָלָיו חֹמֶר שֶׁל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים - דִּין הַגֵּיהִנֹּם וְכוּ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בִּסְעוּדָתֵי אִלֵּין, אִשְׁתְּמוֹדְעוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן בְּנִי מַלְכָּא, דְּאִינּוּן מֵהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, דְּאִינּוּן בְּנִי מְהֵימָנוּתָא. וּמַאן דְּפָגִים חַד סְעוּדָתָא מִנַּיְיהוּ, אַחְזֵי פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא, וְאַחְזֵי גַּרְמֵיהּ דְּלָאו מִבְּנֵי מַלְכָּא עִלָּאָה הוּא, דְּלָאו מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא הוּא, דְּלָאו מִזַּרְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל הוּא. וְיָהֲבִין עָלֵיהּ חוּמְרָא דִּתְלַת מִלִּין, דִּינָא דְּגֵיהִנָּם וְגו'.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חובת שמחת עניים בחגים - קולת שבת מהעונש

וּבֹא רְאֵה,להוכיח כי ישראל זכו במעלת השבת לאכול משולחן גבוה כי הגם ש בְּכָל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים צָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים. וְאִם הוּא שָׂמֵחַ לְבַדּוֹ וְלֹא נוֹתֵן לַעֲנִיִּים - עָנְשׁוֹ רַב, שֶׁהֲרֵי לְבַדּוֹ שָׂמֵחַ, וְלֹא נוֹתֵן שִׂמְחָה לְאַחֵר. עָלָיו כָּתוּב ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ (מלאכי ב, ג). וְאִם הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נוֹתֵן לְאַחֵר - לֹא נוֹתְנִים עָלָיו עֹנֶשׁ כל כך כְּבִשְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, שֶׁכָּתוּב ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ - אָמַר ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳בדוקא, וְלֹא ׳פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם׳. וְכָתוּב ׳חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי׳ (ישעיה א, יד) - וְאִלּוּ שַׁבָּת לֹא אָמַר.

בלשון הזוהר

וְתָא חֲזִי, בְּכֻלְּהוּ שְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, בָּעֵי בַּר נָשׁ לֶחְדֵי, וּלְמֵחְדֵי לְמִסְכְּנֵי. וְאִי הוּא חַדֵּי בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא יָהִיב לְמִסְכְּנֵי, עוֹנְשֵׁיהּ סַגִּי, דְּהָא בִּלְחוֹדוֹי חַדֵּי, וְלָא יָהִיב חִדוּ לְאָחֲרָא. עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ (מלאכי ב, ג). וְאִי אִיהוּ בְּשַׁבָּתָא חַדֵּי, אַף עַל גַּב דְּלָא יָהִיב לְאַחֲרָא, לָא יַהֲבִין עָלֵיהּ עוֹנְשָׁא, כִּשְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, דִּכְתִּיב ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ - ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ קָאָמַר, וְלֹא ׳פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם׳. וּכְתִיב ׳חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי׳ (ישעיהו א, יד) - וְאִלּוּ שַׁבָּת לָא קָאָמַר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נשמה יתרה בשבת - שם ה' השלם מכל צדדיו

וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ שהקב"ה הוא בעל הסעודה משמח אותנו (שמות לא, יז). וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הָאֱמוּנָה נִמְצֵאת בְּשַׁבָּת, שיום שבת כולל כל סדרי האצילות בסוד ענ"ג עדן עתיקא נהר מלכא גן מטרוניתא, וכנגדם נוֹתְנִים לָאָדָם נְשָׁמָה אַחֶרֶת, נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה, מהיכל ת"ת נְשָׁמָה שֶׁכָּל הַשְּׁלֵמוּת בָּהּ, היא הנשמה היתרה מצד בינה כְּדֻגְמַת הָעוֹלָם הַבָּא. שאדם מתעדן בה כאן כעדונו בעוה"ב, [על ידה א. יש עליה לנשמתו לעלות מלמטה ללמעלה ב. ומאירה יותר ממה שמאירה בחול-אור יקר] וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת שַׁבָּת. מַה זֶּה ׳שַׁבָּת׳? - שֵׁם שֶׁלפי' שבת ש' ב"ת, ש' -חג"ת [מצד ג"ר שלה], ב"ת - מלכות, הרי שב"ת הקב"ה, שֵׁם שֶׁהוּא שָׁלֵם מִכָּל צְדָדָיו. כי כל הבחינות שבספירות ישתלמו בשם זה [צורת הש' היא ג' קווין שעליה ג' יודי"ן, ג' יודי"ן הן כתר חכמה ובינה, וג' הקוים הם חסד גבורה ותפארת, שמהם מתמשכים נצח הוד ויסוד, ובשבת שמאירים ומשפיעים כל ספירות האצילות לכן נקראת ש'-בת. וכל הארה זו הכולל כלל הספירות היא דווקא בשבת, אבל בימים טובים ההארה נמשכת בכל חג כפי ענינו בפסח מצד חסד, בעצרת מצד ת"ת בסוכות מצד גבורה, וכו'- אוה"ח

בלשון הזוהר

וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב, ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לא, יז). וּמִשּׁוּם דְּכָל מְהֵימָנוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּשַׁבָּתָא, יַהֲבִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ נִשְׁמְתָא אַחֲרָא, נִשְׁמְתָא עִלָּאָה, נִשְׁמְתָא דְּכָל שְׁלִימוּ בָּהּ, כְּדוּגְמָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְגִינֵי כַּךְ אִקְרֵי שַׁבָּת. מַהוּ ׳שַׁבָּת׳ - שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁמָא דְּאִיהוּ שְׁלִים מִכָּל סִטְרוֹי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלוש סעודות המהימנותא - כלילת שלושת האבות בהן

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כָּךְ הוּא. שהמחסר ח"ו מסעודות שבת מראה פגם למעלה אוֹי לָאָדָם שֶׁלֹּא מַשְׁלִים אֶת שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וּמַהִי שִׂמְחָתוֹ? - אֵלּוּ שְׁלֹשׁ הַסְּעוּדוֹת שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא. סְעוּדוֹתשֶׁמידותיהם של שֶׁאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב כְּלוּלִים בָּהֶם. וְכֻלָּם שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה, מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵמָה מִכָּל צְדָדָיו.א. סעודת הלילה היא מלכות נגד יצחק שהמלכות בנינה מהגבורות. ושל שחרית שהיא דעתיקא היא נגד אברהם שבעתיקא הם החסדים הגדולים. ושל מנחה היא דיעקב שהוא זעיר- אר"י. [ב. ויש שפירשו סעודת הלילה בסוד יעקב בסוד ערבית, שחרית חסד לאברהם מנחה הוא יצחק - בסוד מיתוק הדין שנעשה עת רצון.]

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כַּךְ הוּא. וַוי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְּלָא אַשְׁלִים חֶדָוָותָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וּמַאן חֶדְוָותָא דֵּילֵיהּ - אִלֵּין תְּלַת סְעוּדָתֵי מְהֵימָנוּתָא. סְעוּדָתֵי דְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב כְּלִילָן בְּהוּ. וְכֻלְּהוּ חִדוּ עַל חִדוּ מְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימוּתָא, מִכָּל סִטְרוֹי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עיטור האבות ומנוחת רשעי גיהנום ביום השבת

שָׁנִינוּ, בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטְּרִים הָאָבוֹת, חג"ת ומתעטרין במוחין דאו"א עלאין [מוחין דג' רישין] וְכָל הַבָּנִיםנה"י יוֹנְקִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל שְׁאָר הַחַגִּים וְהַזְּמַנִּים. שאז האבות מתעטרים במוחין דישסו"ת בַּיּוֹם הַזֶּה רִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם נָחִים. בַּיּוֹם הַזֶּה כָּל הַדִּינִים נִכְפִּים וְלֹא מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם. בַּיּוֹם הַזֶּה הַתּוֹרָה מִתְעַטֶּרֶת בַּעֲטָרוֹת שְׁלֵמוֹת. זעיר מתעטר במוחין שלמין מאו"א בַּיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחָה וְתַפְנוּק נִשְׁמָעִים בְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁיםנ"ר עוֹלָמוֹת. כאשר מתייחדים רמ'ח אברי המלכות בין ב' זרועות של התפארת בשעת היחוד בשבת- רמ"ק

בלשון הזוהר

תָּאנָא, בַּהֲדֵין יוֹמָא מִתְעַטְּרָן אֲבָהָן, וְכָל בְּנִין יַנְקִין, מַה דְּלָאו הָכִי בְּכָל שְׁאַר חַגִּין וּזְמָנִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא, חַיָּיבַיָּא דְּגֵיהִנָּם נַיְיחִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא, כָּל דִּינִין אִתְכַּפְיָין, וְלָא מִתְעָרִין בְּעָלְמָא. בַּהֲדֵין יוֹמָא אוֹרַיְיתָא מִתְעַטְּרָא בְּעִטְרִין שְׁלֵימִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא, חֶדְוָותָא וְתַפְנוּקָא אִשְׁתְּמַע, בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין עָלְמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מנחת שבת מול מנחת חול - רצון הרצונות מול דין קשה

בֹּא וּרְאֵה, בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, כְּשֶׁמַּגִּיעָה שְׁעַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הַדִּין הַקָּשֶׁה שׁוֹלֵט וְכָל הַדִּינִיםכוחות הגבורה המתפשטין ממנה עד החיצונים מִתְעוֹרְרִים. אֲבָל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, נִמְצָאעת רְצוֹן הָרְצוֹנוֹת, הוא הנהגת הכת"'ר שנמצא בתיקוניו [כי שורש החסד הוא מצד הרצון], וְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא מְגַלֶּה רְצוֹנוֹ, ומאיר בז"א וְכָל הַדִּינִים נִכְפִּים, העליונים ותחתונים ואחר שכל הדינים נכפים וְנִמְצָא רָצוֹן וְשִׂמְחָה בַּכֹּל. בכל העולמות

בלשון הזוהר

תָּא חֲזִי, בְּכָל שִׁיתָא יוֹמֵי דְּשַׁבְּתָא, כַּד מָטָא שַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה, דִּינָא תַּקִּיפָא שַׁלְטָא, וְכָל דִּינִין מִתְעָרִין. אֲבָל בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, כַּד מָטָא עִדַן דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה, רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אִשְׁתְּכַח, וְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא גַּלְיָא רָצוֹן דִּילֵיהּ, וְכָל דִּינִין מִתְכַּפְיָין, וּמִשְׁתְּכַח רְעוּתָא וְחֵדּוּ בְּכֹלָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הסתלקות משה במנחת שבת - ולא ידע איש את קבורתו

וּבָרָצוֹן הַזֶּהובזמן הארת עת הרצון הזו היא שעת המנחה של שבת הִסְתַּלֵּק מֹשֶׁה, הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן הַקָּדוֹשׁ מִן הָעוֹלָם. כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא בְדִין הִסְתַּלֵּק,[משה בגי' נוצר וכנגד זה רצו"ן ] וְאוֹתָהּ שָׁעָה בְּרָצוֹן שֶׁל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ וְנִטְמְנָה בּוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ ׳וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ׳ולא כתב 'את קברו'- ללמד שהפסוק מדבר על נשמתו של משה שאין היודע היכן מקום 'קבורתה' (דברים לד, ו) - כָּתוּב. מָה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא טָמִיר מִכָּל הַטְּמִירִים, וְלֹא יוֹדְעִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. אַף כָּאן נְשָׁמָה זוֹ שֶׁנִּטְמְנָה בָּרָצוֹןונגנזה הַזֶּה שֶׁהִתְגַּלָּהבהיכל הרצון ובשעת הרצון הזו בִּשְׁעַת תְּפִלַּת מִנְחַת הַשַּׁבָּת, כָּתוּב ׳וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ׳ - וְהוּא בא להורות ענינו כי טָמִיר מִכָּל הַטְּמִירִים שֶׁלנעלם מכל הנשמות הנעלמות משום שהרצון שנגנז בו מבטל את כל הדינים הָעוֹלָם, וְהַדִּין לֹא שׁוֹלֵט בּוֹ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה!

בלשון הזוהר

וּבְהַאי רָצוֹן, אִסְתַּלָּק מֹשֶׁה, נְבִיאָה מְהֵימָנָא קַדִּישָׁא מֵעָלְמָא. בְּגִין לְמִנְדַּע, דְּלָא בְּדִינָא אִסְתַּלָּק, וְהַהִיא שַׁעֲתָא בְּרָצוֹן דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא נָפַק נִשְׁמָתֵיהּ, וְאִתְטָמַּר בֵּיהּ. בְּגִין כַּךְ, ׳וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ׳ (דברים לד, ו) כְּתִיב. מַה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, טְמִירָא מִכָּל טְמִירִין, וְלָא יַדְעִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. אוּף הָכָא, הַאי נִשְׁמְתָא דְּאִתְטַמַּר בְּהַאי רָצוֹן, דְּאִתְגַּלְיָא בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה דְּשַׁבְּתָא, כְּתִיב ׳וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ׳ וְהוּא טָמִיר מִכָּל טְמִירִין דְּעָלְמָא, וְדִינָא לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עיטור התורה בשבעים ענפי אור בשבת

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.שָׁנִינוּ, בַּיּוֹם הַזֶּהשבת קודש שֶׁהַתּוֹרָה מִתְעַטֶּרֶת בּוֹ, מִתְעַטֶּרֶת בַּכֹּל, בכל אותם בחינות והבחנות בְּכָל אוֹתָן מִצְווֹת, רמ"ח עשין מצד החסד ושס"ה ל"ת מצד הגבורה בְּכָל אוֹתָן גְּזֵרוֹת וָעֳנָשִׁים, בְּשִׁבְעִים עֲנָפִיםנוטריקו"ן ע' פנים שֶׁל אוֹר שֶׁזּוֹהֲרִים מִכָּל צַד וְצַד. מִי רָאָהמי הוא זה אשר יכול לראות כל הָעֲנָפִים שֶׁיּוֹצְאִים מִכָּל עָנָף וְעָנָף, כי כל ספירה וספירה מתחלקת לכמה ספירות עד אין קץ [וכפי שאף ספירת חסד כלולה מי' ספירות, כל אחד מהי' ספירות כלולים מי' ספירות הרי מאה וכעי"ז עד א"ס חֲמִשָּׁה עוֹמְדִים בְּתוֹךְ הָאִילָן, הם ה' חסדים המתפשטים בז"א [וחמשה חומשי תורה מכוונים כנגדם] וְכָל הַפָּנִים אֲחוּזִים בָּהֶם? שהו"ק דז"א הנקרא ענפין אחוזים בחסדים מִי רָאָהמי הוא זה אשר יכול לראות כל אוֹתָם שְׁעָרִים שֶׁנִּפְתָּחִים בְּכָל צַד וְצַד, הם ה' חסדים לימין וה' גבורות לשמאל, הכלולים מי' ספירות, הרי נ' שערים לכל צד, וְכֻלָּם זוֹהֲרִים וּמְאִירִיםביום השבת בְּאוֹתוֹ הָאוֹרבינה שֶׁיּוֹצֵאמן החכמה וְלֹא פוֹסֵק?- 'נה"ר הוא אור הבינ"ה, היוצא מעד"ן היא החכמ"ה - שאינו פוסק מלהשפיע, להשקות את הג"ן - את זו"ן,

בלשון הזוהר

תָּאנָא, בְּהַאי יוֹמָא, דְּאוֹרַיְיתָא מִתְעַטְּרָא בֵּיהּ, מִתְעַטְּרָא בְּכֹלָּא, בְּכָל אִינּוּן פִּקּוּדִין בְּכָל אִינּוּן גִּזְרִין וְעוֹנָשִׁין, בְּשִׁבְעִין עֲנָפִין דִּנְהוֹרָא, דְּזָהֲרִין מִכָּל סִטְרָא וְסִטְרָא. מַאן חָמֵי, עֲנָפִין דְּנָפְקִין מִכָּל עֲנָפָא וַעֲנָפָא, חֲמִשָּׁא קַיְימִין בְּגוֹ אִילָנָא, כֻּלְּהוּ אַנְפִּין בְּהוּ אֲחִידָן. מַאן חָמֵי, אִינּוּן תַּרְעִין דְּמִתְפַּתְּחָן בְּכָל סְטָר וּסְטָר, כֻּלְּהוּ מִזְדַּהֲרִין וְנַהֲרִין, בְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּנָפִיק וְלָא פָּסִק.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קול הכרוז - קריאה לשלוש שמחות האבות בשבת

קוֹל הַכָּרוֹז יוֹצֵא: מן השמים ומכריז הִתְעוֹרְרוּ קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, הן נשמות הצדיקים הִתְעוֹרְרוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּבְחָר לְמַעְלָהמצד שורשי נשמתם וּלְמַטָּה. להיות עם הנבחר עוֹרְרוּ שִׂמְחָה כְּנֶגֶד רִבּוֹנְכֶם. באתערותא דלתתא [העלאת מיין נוקבין אל המלכות] שעי"כ תתעורר שמחה מלמעלה, ועי"כ הִתְעוֹרְרוּ בְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה. מצד השמחה שתושפע מלמעלה כנגד שמחתכם שעוררתם מלמטה- רמ"ק הִזְדַּמְּנוּ לְשָׁלֹשׁ שְׂמָחוֹת שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. שעל ידם תתקשר המלכות בשלושת הספירות שכנגדן חסד גבורה ותפארת הִזְדַּמְּנוּ לִקְרַאתכדי להשיג שפע האצילות היורד מן הבינה שהיא מקור השפע הָאֱמוּנָה שֶׁל שִׂמְחַת כָּל הַשְּׂמָחוֹת. אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם, יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא! זוֹהִי יְרֻשָּׁהשניתנה רק לָכֶם מִכָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ ואין אחר עמם (שמות לא, יז).

בלשון הזוהר

קָל כָּרוֹזָא נָפִיק, אִתְּעֲרוּ קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, אִתְּעֲרוּ עַמָּא קַדִּישָׁא, דְּאִתְבַּחֲר לְעֵילָּא וְתַתָּא. אִתְּעֲרוּ חֶדְוָותָא לְקַדְמוּת מָארֵיכוֹן. אִתְּעֲרוּ בְּחֶדְוָותָא שְׁלֵימָתָא. אִזְדְּמָנוּ בִּתְלַת חֶדְוָון, דִּתְלַת אֲבָהָן. אִזְדְּמָנוּ לְקַדְמוּת מְהֵימָנוּתָא, דְּחֶדְוָוה דְּכָל חֶדְוָותָא. זַכָּאָה חוּלְקֵכוֹן, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. דָּא הוּא יָרוּתָא לְכוֹן, מִכָּל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

זכור את יום השבת - קדושים תהיו וקראת לשבת עונג

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ הוּא וַדַּאי. שביום השבת נשפע שפע מן החכמה ומן הבינה וְעַל זֶה כָּתוּב ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ כיוון שבשבת קודש עולות כל שבע הספירות התחתונות עד הארת הבינה, כדי לקבל מאור החכמה שנקרא 'קודש'. וְכָתוּב ׳קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהו"ה׳ ציוה הכתוב 'תהיו' תמשיכו על עצמכם קדושה מאור החכמה המופיעה ביום השבת - 'כי קדוש אני הוי"ה' [כפי שהז"א שהוא יום השבת מתקדש מג"ר] בחיבור תפארת ומלכות - בהמשכת קדושת יום השבת- וכשאתם מתקדשים אף אני כביכול מתקדש עמכם. - רמ"ק. (ויקרא יט, ב). וְכָתוּב ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּתע'דן -חכמה, נ'הר- בינה, ג'ן-כתר, להמשיך השפע מן החכמה העליונה שנקראת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יהו"ה אל ל"ב נתיבות חכמה הרמוזים בתיבת מְכֻבָּד׳ כבו'ד בגי' ל"ב (ישעיה נח, יג).

בלשון הזוהר

אָמַר ר׳ יְהוּדָה, הָכִי הוּא וַדַּאי. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳. וּכְתִיב (ויקרא יט ב) ׳קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהו"ה׳. וּכְתִיב, (ישעיהו נח יג) ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יהו"ה מְכוּבָּד׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עידון נשמות הצדיקים בתפנוקי עתיקא קדישא בשבת

שָׁנִינוּ, בַּיּוֹם הַזֶּהביום השבת קודש כָּל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִיםאשר נחים בג"ע עליון שבעולם הבריאה הוא עולם הנשמות, ואור ענ"ג שבא מהכת"ר הוא מקום העדן הנפלא מִתְעַדְּנִים בְּתַפְנוּקֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, כי הנשמה יתרה באה מאריך אנפין למלכות, [ונשאר חצייה תוך המלכות וחצייה יורד לבנ"י], נִסְתָּר שֶׁל כָּל הַנִּסְתָּרִים. מפני היות העתיק נסתר סתום בלבוש דאו"א שהם נסתרים בלבוש דז"א] וְרוּחַ אַחַתשנמשכת מֵהָעֹנֶג שֶׁל אוֹתוֹ עַתִּיקָא קַדִּישָׁאלגן עדן העליון שהוא הנשמה היתרה מִתְפַּשֶּׁטֶת (הַהוּא מִתְפַּשֵּׁט) בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, בריאה יצירה ועשייה וְעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,מאריך למלכות וּמִתְפַּשֶּׁטֶתיורדת [חצייה] ברצוא ושוב לְכָל הַבָּנִים הַקְּדוֹשִׁים, לְכָל שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה,וְעי"ז וְנָחִים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה,וכל העונג הזה נעשה רק אחר שבאה אותו הרוח עליהם בעת הרצון ואחר ש נִשְׁכָּחִים מִכֻּלָּם כָּל הָרְגָזִים, כל מיני כעס כָּל הַדִּינִיםעצב חולי ומיתה וְכָל הָעֲבוֹדוֹת הַקָּשׁוֹת. של כל ששת ימי המעשה כי רק אחר ביטול והשכחת הרוגז והכעס אז יש לעת הרצון להחיל את רוח המנוחה שלמה - רמ"ק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּבהגם שהנביא התנבא על הזמן שתיפול מלכות בבל, מ"מ נבואה זו היא מעצם ציור ענין המנוחה בשבת ׳בְּיוֹם הָנִיחַ יהו"ה לָךְהוא יום השבת מֵעָצְבְּךָעצב וּמִרָגְזֶךָכעס וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה׳ אשר עובד בך (ישעיה יד, ג).

בלשון הזוהר

תָּאנָא, בְּהַאי יוֹמָא, כָּל נִשְׁמָתֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, מִתְעַדְּנִין בְּתַפְנוּקֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין. וְרוּחָא חֲדָא מֵעִנּוּגָא דְּהַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא מִתְפַּשְׁטָא (הַהוּא מִתְפַּשֵּׁט) בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, וְסַלְּקָא וְנַחְתָּא, וּמִתְפַּשְּׁטָא לְכֻלְּהוּ בְּנֵי קַדִּישִׁין, לְכֻלְּהוּ נְטוּרֵי אוֹרַיְיתָא, וְנַיְיחִין בְּנַיְיחָא שְׁלִים, מִתְנְשֵׁי מִכֻּלְּהוּ, כָּל רוּגְזִין, כָּל דִּינִין, וְכָל פּוּלְחָנִין קָשִׁין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בְּיוֹם הִנִּיחַ יהו"ה לָךְ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה׳ (ישעיהו יד, ג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שבת שקולה כנגד כל התורה - שכר שומריה

מִשּׁוּם כָּךְ שְׁקוּלָה שַׁבָּת כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּאִלּוּ שׁוֹמֵר אֶת כָּל הַתּוֹרָה.וכפי שהתורה מוסיפה רוח קדושה אף לגר המקבל אותה כך השבת מוסיפה רוח קדושה אל הנכנס תחת כנפיה, וְכָתוּב ׳אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע׳ ומכך שסמך שומר ידו לשומר שבת (ישעיה נו, ב) - נִשְׁמָע, שֶׁמִּי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּתמעלתו גדולה כְּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר כָּל הַתּוֹרָה.

בלשון הזוהר

בְּגִינֵי כַּךְ, שָׁקִיל שַׁבְּתָא לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא, וְכָל דְּנָטִיר שַׁבְּתָא, כְּאִילּוּ נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא. וּכְתִיב ׳אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשוֹמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע׳ (ישעיהו נו, ב) - אִשְׁתְּמַע, דְּמַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, כְּמַאן דְּנָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כה אמר ה' לסריסים - שאלת ר' יודאי על סרסי השבת

רַבִּי יוּדַאי שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן יוֹם אֶחָד שֶׁנִּפְגַּשׁ עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ, רַבִּי, הֲרֵי כָּתוּב (ס"א: בְּפָרָשַׁת הַשַּׁבָּת) בְּפָרָשָׁה זוֹ שַׁבָּת שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה, שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה אָמַר יהו"ה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וְגוֹ'׳ (ישעיה נו, ד), ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי וְגוֹ'׳ (ישעיה נו, ה). מַה זֶּה אוֹמֵר?

בלשון הזוהר

ר' יוּדָאי שָׁאִיל לֵיהּ לְרַ' שִׁמְעוֹן, יוֹמָא חַד דְּאַעְרַע עִמֵּיהּ בְּאָרְחָא. אָמַר לֵיהּ, ר', הָא כְּתִיב (ס"א: בפרשתא דשבת) בְּפַרְשְׁתָּא דָּא שַׁבָּת, דְּאָמַר יְשַׁעְיָה, דִּכְתִּיב, ׳כֹה אָמַר יהו"ה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וְגוֹ'׳ (ישעיהו נו, ד), ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי וְגוֹ'׳. מַה קָא מַיְירֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קשור חמורך בגדר - דרישת ריכוז לדבר תורה

אָמַר לוֹ, קַפּוּטְקָאִי, קְשֹׁר אֶת חֲמוֹרְךְ בַּגָּדֵר וְרֵד, שֶׁדְּבַר תּוֹרָה צָרִיךְ צַחוּת. אוֹ הֲפֹךְ לַאֲחוֹרֶיךְ וְלֵךְ אַחֲרַי וּתְכַוֵּן לִבְּךְ. אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם מוֹרִי עָשִׂיתִי אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאַחֲרֵי מוֹרִי אֶסְתַּכֵּל בַּשְּׁכִינָה.

בלשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ, קַפּוּטְקָאָה, חֲמָרָךְ קִטְרֵי בְּטִיפְסָא, וּנְחִית, דְּמִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא בָּעֵי צָחוּתָא. אוֹ אַפְכֵי לַאֲחוֹרָךְ, וְזִיל אֲבַתְרָאי, וּתְכַוֵּון לִבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ, בְּגִינֵיהּ דְּמֹר עֲבִידְנָא אָרְחָא, וּבַתְרֵיהּ דְּמֹר אֶסְתָּכֵּל בִּשְׁכִינְתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הסריסים - החברים העוסקים בתורה ומזדווגים בליל שבת

אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, דָּבָר זֶה הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים וְלֹא פֵרְשׁוּ דָבָר. ׳כֹּה אָמַר יהו"ה לַסָּרִיסִים׳ - מִי הֵם ׳הַסָּרִיסִים׳? אֵלּוּ הֵם הַחֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וּמְסָרְסִים עַצְמָם כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּבְלֵיל הַשַּׁבָּת מְזָרְזִים אֶת עַצְמָם בְּזִוּוּגָם מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדְעִים הַסּוֹד הָעֶלְיוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא מִזְדַּוֶּגֶת בַּמֶּלֶךְ.

בלשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, מִלָּה דָּא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, וְלָא פְּרִישׁוּ מִלָּה. ׳כֹה אָמַר יהו"ה לַסָּרִיסִים׳ - מַאן ׳סָרִיסִים׳. אִלֵּין אִינּוּן חַבְרַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּמְסָרְסֵי גַּרְמַיְיהוּ כָּל שִׁיתָא יוֹמִין דְּשַׁבְּתָא, וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא. וּבְלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא מְזָרְזֵי גַּרְמַיְיהוּ בְּזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, מִשּׁוּם דְּיַדְעֵי רָזָא עִלָּאָה, בְּשַׁעֲתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא אִזְדַּוְּוגַת בְּמַלְכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כוונת הלב בליל שבת - ברכת פרי הבטן

וְאוֹתָם חֲבֵרִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה, מְכַוְּנִים לִבָּם לֶאֱמוּנַת רִבּוֹנָם, וּמִתְבָּרְכִים בִּפְרִי מְעֵיהֶם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר׳ (בראשית לז, יא).

בלשון הזוהר

וְאִינּוּן חַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, מְכַוְּונִין לִבַּיְיהוּ לִמְהֵימָנוּתָא דְּמָארֵיהוֹן וּמִתְבָּרְכָאן בְּאִיבָּא דִּמְעֵיהוֹן בְּהַהוּא לֵילְיָא. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ׳, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר׳ (בראשית לז, יא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ובחרו באשר חפצתי - זיווג המטרוניתא בליל שבת

וְנִקְרָאִים סָרִיסִים וַדַּאי, בִּשְׁבִיל לְחַכּוֹת לְשַׁבָּת לִמְצֹא אֶת רְצוֹן רִבּוֹנָם, שֶׁכָּתוּב ׳וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי׳ (ישעיה נו, ד). מַה זֶּה ׳בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי׳? - זֶה זִוּוּג הַמַּטְרוֹנִיתָא. ׳וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי׳, הַכֹּל אֶחָד, ׳בִּבְרִיתִי׳ סְתָם. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ בַּקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ וְיוֹדֵעַ הַסּוֹד הַזֶּה.

בלשון הזוהר

וְאִקְרוּן סָרִיסִים וַדַּאי, בְּגִין לְחַכָּאָה לְשַׁבְּתָא לְאַשְׁכְּחָא רַעֲוָא דְּמָארֵיהוֹן, דִּכְתִּיב ׳ובְחָרוֹ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי׳ (ישעיה נו, ד). מַאי ׳בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי׳ - דָּא זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. ׳וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי׳, כֹּלָּא חַד, ׳בִּבְרִיתִי׳ סְתָם. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּאִתְקַדָּשׁ בִּקְדוּשָׁה דָּא, וְיָדַע רָזָא דָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ששת ימים תעבד - זיווג ליל שבת כמעשה הקב"ה בלבד

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָבֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךְ׳ (שמות כ, ט) ׳וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהו"ה אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'׳. ומלשון הכתוב ויום השביעי שבת לה' אלוהיך נרמז כי יש שינוי מצד סדרי ההנהגה בין ששת ימים לבין שבת, עוד יש לדקדק לשון ׳כָּל מְלַאכְתֶּךְ׳וע"ז מבאר כי - בְּאוֹתָם שֵׁשֶׁת הַיָּמִיםשל ימי החול שאז מְלֶאכֶת בְּנֵי הָאָדָם. והנהגתם רק ע'י מט"ט, שאז אין הקב"ה מחדש הוויה חדשה וּמִשּׁוּם הַדָּבָר הַזֶּה לֹא מִזְדַּוְּגִים הַחֲבֵרִים,אין עונתן של תלמידי חכמים בימי החול- משום שאז הוא זמן עשיית המלאכה הגשמית, 'מלאכתך' ולא מלאכת שמים, וכיון ששלושה שותפים יש באדם אביו ואמו והקב"ה, אין הההנהגה העליונה הנקראת הנהגת הוי"ה משתתפת בזיווג שנעשה בששת ימי השבוע, 'כי ששת ימים תעבוד' בסוד עב"ד הוא בהנהגת מט"ט, והנולדים מזיווג זה [נקראים עבדים] בסוד 'עץ הדעת טוב' מצד העב"ד הוא מט"ט, 'ורע' מצד 'עבד מורד' הוא סמא"ל, ולכך יצה"ר מתדבק בולד שנולד מזיוג זה. משא"כ זיווג הנעשה בשבת ומשום כך רַקבשבת שהוא בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִמְצָא מִמַּעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם, אֶלָּאהכל הוא מַעֲשֵׂה שהשלים מעשה הבריאה, אז הוא זמן עונתן של תלמידי חכמים המתדבקים במלאכת קונם, הקב"ה. וּמַה מַּעֲשֵׂהוּ? של הקב"ה כביכול ביום השבת - זִוּוּג הַמַּטְרוֹנִיתָא לְהוֹצִיא נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת לָעוֹלָם. וכפי אשר יום השביעי הוא זמן יחוד קוב"ה ושכינתיה בסוד יהו"ה אלוהי"ך [ז"א ומלכות] אז הוא זמן להתהוות הוויה חדשה, שהיא סוד הנשמה החדשה המתהוות מיחוד דקב"ה ומטרוניתא, כן הוא הנהגת תלמידי חכמים שנקראו חברים.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזִי, כְּתִיב ׳שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ׳ (דברים ה, יג) ׳וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהו"ה אֱלהֶיךָ וְגוֹ'׳. ׳כָּל מְלַאכְתֶּךָ׳, בְּאִינּוּן שִׁיתָא יוֹמֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. וּבְגִין הַאי מִלָּה לָא מִזְדַּוְּוגֵי חַבְרַיָּיא, בַּר בְּזִמְנָא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מֵעֲבִידְתַּיְיהוּ דִּבְנִי נָשָׁא, אֶלָּא עֲבִידְתֵּיה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאי עֲבִידְתֵּיה - זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, לְאַפָּקָא נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בנים אתם לה' אלהיכם - בנים מעולים מקדושת ליל שבת

וּמִשּׁוּם כָּךְ בַּלַּיְלָה הַזֶּה הַחֲבֵרִים מִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשַּׁת רִבּוֹנָם וּמְכַוְּנִים לִבָּם, וְיוֹצְאִים בָּנִים מְעֻלִּים, בָּנִים קְדוֹשִׁים, שֶׁלֹּא סוֹטִים יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא. כשהארת האצילות מתפשטת אף בעולם הגשמי, ואף בסוד גופם משתתף הייחוד העליון וְעַל אֵלֶּהשנולדו מייחוד דליל שבת כָּתוּב ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א), ׳לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ וַדַּאי.[מצד זיוג תפארת ומלכות שנקראים הוי"ה ואלהי"ם מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה נִקְרָאִים בָּנִים שֶׁלּוֹ, בָּנִים לַמֶּלֶךְ וְלַמַּטְרוֹנִיתָא. שנשמתם יצאה מיחוד זו"ן דאצילות

בלשון הזוהר

וּבְגִין כָּךְ, בְּהַאי לֵילְיָא חַבְרַיָּיא מִתְקַדְּשֵׁי בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן, וּמְכַוְּונֵי לִבַּיְיהוּ, וְנַפְקֵי בְּנֵי מַעֲלֵי, בְּנִין קַדִּישִׁין, דְּלָא סָטָאן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְעַל אִלֵּין כְּתִיב, ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלהֵיכֶם׳ (דברים יד, א), ׳לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ וַדַּאי. בְּגִין דְּאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין דִּילֵיהּ, בְּנִין לְמַלְכָּא וּלְמָטְרוֹנִיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

זרע אמת - החברים היודעים הסוד כבני הקב"ה המגינים על העולם

וְזוֹ דַעַת הַחֲבֵרִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה, בָּזֶה נִדְבָּקִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָאִים בָּנִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵלֶּה הֵם שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּשְׁבִילָם. וּכְשֶׁעוֹלֶה הָעוֹלָם בְּדִין, מִסְתַּכֵּל הקב"ה בְּאוֹתָם בָּנָיו וּמְרַחֵם עַל הָעוֹלָם.משום שהם טוב בלא רע וְעַל זֶה כָּתוּב ׳כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיה ב, כא) - ׳זֶרַע אֱמֶת׳ וַדַּאי. מתוך שנולדים מכח יחוד תפארת ומלכות שנקראים אמת - אין יצה"ר גובר ואין הקליפה דבקה אל המוח, מַה זֶּה ׳אֱמֶת׳? - טַבַּעַת קְדוֹשָׁה שְׁלֵמָה, היינו חותם שלם מצד הקדושה הנבדלת מן הקליפה, העומד בסוד זיווג אמצעי של תפארת ומלכות הנקראים 'חותם אצילות' שנחתם מצד הנהגתם בעולמות התחתונים, -אור יקר. [ב. בקו אמצעי שאינם יוצאים מגבולם לא לימין ולא לשמאל והרי הם כמוקפים בטבעת ג. מצד שהוא יחוד שלם של זו"ן בזיווג חו"ג] כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ שהוא סוד קו האמצעי (מיכה ז, כ). (אֱמֶת זֶה הקב"ה) וְהַכֹּל אֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳זֶרַע אֱמֶת׳ וַדַּאי.

בלשון הזוהר

וְהָא דַּעְתַּיְיהוּ דְּחַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, בְּדָא מִתְדַבְּקָן. וּבְגִין כַּךְ אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָנִי אִינּוּן דְּעָלְמָא מִתְקַיְּימָא בְּגִינַיְיהוּ. וְכַד סָלִיק עָלְמָא בְּדִינָא, אִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִינּוּן בְּנוֹי, וּמְרַחֵם עַל עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיהו ב, כא) - ׳זֶרַע אֱמֶת׳ וַדַּאי. מַהוּ ׳אֱמֶת׳ - עִזְקָא קַדִּישָׁא שְׁלֵימָתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ). (אֱמֶת דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) וְכֹלָּא חַד, וּבְגִינֵי כַּךְ, ׳זֶרַע אֱמֶת׳ וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בכיית ר' יודאי - קינה על מי שלא זוכה לדעת הסוד

אָמַר לוֹ רַבִּי יוּדַאי, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשְּׁלָחַנִי לְכָאן, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן, שֶׁהֲרֵי דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיךְ. בָּכָה רַבִּי יוּדַאי. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ, בָּכִיתִי, שֶׁאָמַרְתִּי אוֹי לְאוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁדַּרְכֵיהֶם כַּבְּהֵמוֹת וְלֹא יוֹדְעִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים, שֶׁטּוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ. אוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁיֵּצֵא מוֹרֵנוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁמִּי יָכוֹל לְגַלּוֹת סוֹדוֹת, וּמִי יֵדַע אוֹתָם, וּמִי יִסְתַּכֵּל בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה?

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ ר' יוּדָאי, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשָׁדַרְנִי הָכָא, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּהָא מִלָּה דָּא שְׁמַעְנָא מִפּוּמָךְ. בָּכָה רַבִּי יוּדָאי. אָמַר לֵיהּ ר' שִׁמְעוֹן, אֲמַאי קָא בָּכִית. אָמַר לֵיהּ, בָּכֵינָא, דַּאֲמֵינָא דְּוַוי לְאִינוּן בְּנֵי עָלְמָא, דְּאָרְחֵיהוֹן כִּבְעִירֵי, וְלָא יַדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלֵי, דְּטָב לוֹן דְּלָא אִתְבְּרִיאוּ. וַוי לְעָלְמָא כַּד יִפּוּק מֹר מִנֵּיהּ, דְּמַאן יָכִיל לְגַלָּאָה רָזִין, וּמַאן יִנְדַּע לוֹן, וּמַאן יִסְתָּכַּל בְּאָרְחֵי אוֹרַיְיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אין עולם אלא לחברים - דין עמי הארצות כבהמות

אָמַר לוֹ, חַיֶּיךְ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא לְאוֹתָם חֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְיוֹדְעִים נִסְתְּרוֹת הַתּוֹרָה. וַדַּאי בֶּאֱמֶת גָּזְרוּ הַחֲבֵרִים עַל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכָּם וְלֹא יוֹדְעִים בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל, שֶׁהֲרֵי הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁנָּאֶה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם דִּין אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל בְּנֵיהֶם כָּתוּב ׳כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה׳ (הושע ב, ו) - ׳בְּנֵי זְנוּנִים׳ מַמָּשׁ. אָמַר לוֹ, רַבִּי, פָּסוּק זֶה צָרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בְּדַרְכּוֹ. כָּתוּב ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ׳ (ישעיה נו, ה). ׳אֶתֶּן לָהֶם׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה ׳אֶתֶּן לוֹ׳?

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, חַיֶּיךָ, לֵית עָלְמָא אֶלָּא לְאִינוּן חַבְרַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא וְיַדְעִין סְתִימֵי אוֹרַיְיתָא. וַדַּאי בִּקְשׁוֹט גָּזְרוּ חַבְרַיָּיא עַל עַמָּא דְּאַרְעָא, דִּמְחַבְּלִין אָרְחַיְיהוּ, וְלָא יַדְעִין בֵּין יְמִינָא לִשְׂמָאלָא, דְּהָא אִינּוּן כִּבְעִירֵי, דְּיֵאוֹת לְמֶעְבַּד בְּהוּ דִּינָא, אֲפִילּוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל בְּנַיְיהוּ כְּתִיב, ׳כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה׳ (הושע ב, ו) - ׳בְּנֵי זְנוּנִים׳ מַמָּשׁ. אָמַר לֵיהּ, ר', הַאי קְרָא בָּעֵי לְאִתְיַישְּׁבָא בְּאָרְחוֹי. כְּתִיב ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ׳ (ישעיהו נו, ה). ׳אֶתֶּן לָהֶם׳ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ ׳אֶתֵּן לוֹ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בביתי ובחומותי יד ושם - נשמות קדושות ליודע הסוד

אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי׳ (ישעיה נו, ה) - מַה זֶּה ׳בְּבֵיתִי׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׳ (במדבר יב, ז). (שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה נִקְרָא בֵּית) ׳וּבְחוֹמֹתַי׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים׳ (ישעיה סב, ו). ׳יָד וָשֵׁם׳, כְּלוֹמַר, שֶׁיּוֹצִיאוּ נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת מִמָּקוֹם זֶה. וְאוֹתָהּ ׳יָד׳ - חֵלֶק הַשְּׁלֵמוּת. ׳טוֹב׳ - מָלֵא ׳מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת׳. ׳שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ׳ (ישעיה נו, ה) - לְאוֹתוֹ חֵלֶק שָׁלֵם. ׳אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת׳ - לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר, ׳אֶתֶּן לוֹ׳ - לְאוֹתוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ סוֹד הַדָּבָר וְיִתְכַּוֵּן בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן.

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי׳ (ישעיה נו, ה) - מַהוּ ׳בֵּיתִי׳. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא׳ (במדבר יב, ז). (שמא דקודשא בריך הוא אקרי בית) ׳וּבְחוֹמוֹתַי׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳עַל חוֹמוֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַם הִפְקַדְתִּי שׁוֹמְרִים׳ (ישעיהו סב, ו). ׳יָד וָשֵׁם׳, כְּלוֹמַר דְּיִשְׁלְפוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין מִדּוּכְתָּא דָּא. וְהַהוּא ׳יָד׳ - חוּלָק בְּאַשְׁלָמוּתָא. ׳טַב׳ - מַלְיָא ׳מִבְּנִין וּמִבְּנָתָן׳. ׳שֵׁם עוֹלָם אֶתֵּן לוֹ׳ (ישעיהו נו, ה) - לְהַהוּא חוּלָק שְׁלִים. ׳אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת׳ - לְדָרֵי דָּרִין. דָּבָר אַחֵר, ׳אֶתֵּן לוֹ׳ - לְהַהוּא דְּיָדַע רָזָא דְּמִלָּה, וְיִתְכְּוַון בְּמָה דְּבָעֵי לְכַוְּונָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לא תבערו אש - הרחקת הדין ביום השבת

עוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג). מָה הַטַּעַם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה דִין בַּיּוֹם הַזֶּה. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי לְגָבוֹהַּ עוֹלֶה? ׳בְּכֹל מֹשְׁבתֵיכֶם׳ אָמַר, וְלֹא לְגָבוֹהַּ. וְאוֹתוֹ שֶׁעוֹלֶה לְגָבוֹהַּ, עוֹלֶה לִכְפּוֹת דִּין אַחֵר. שֶׁשָּׁנִינוּ, יֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ אוֹכֶלֶת אֵשׁ אַחֶרֶת. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִתְגַּלֶּה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא בַּיּוֹם הַזֶּה מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים. וּבִזְמַן שֶׁמִּתְגַּלֶּה הָעַתִּיק, לֹא נִרְאֶה דִין כְּלָל. וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִמְצָאִים בְּשִׂמְחָה שְׁלֵמָה, וְהַדִּין לֹא שׁוֹלֵט.

בלשון הזוהר

תּוּ אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, כְּתִיב, ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג). מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּלָא אִתְחָזֵי דִּינָא בְּהַאי יוֹמָא. וְאִי תֵּימָא, הָא לַגָּבוֹהַּ סַלְּקָא. ׳בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם׳ קָאָמַר, וְלָא לַגָּבוֹהַּ. וְהַהוּא דְּסַלְּקָא לַגָּבוֹהַּ, לְאַכְפְיָא לְדִינָא אַחֲרָא סַלְּקָא. דְּתָנֵינָן, אִית אֶשָּׁא אָכְלָא אֶשָּׁא, וְאֶשָׁא דְּמַדְבְּחָא אָכְלָא אֶשָּׁא אַחֲרָא. וּבְגִינֵי כַּךְ, אִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא בְּהַאי יוֹמָא, מִכָּל שְׁאַר יוֹמִין. וּבְזִמְנָא דְּאִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא, לָא אִתְחָזֵי דִּינָא כְּלָל. וְכָל עִלָּאִין וְתַתָּאִין מִשְׁתַּכְּחִין בְּחֶדְוָותָא שְׁלֵימָתָא, וְדִינָא לָא שַׁלְטָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ששת ימים עשה ה' ימים קדושים כלולים בשם הקדוש

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ויש לדקדק לשון הכתוב שהיצ"ל בששת ימים ומדוע אמר כי ששת ימים אלא להורות ענין גבוה כי (שמות לא, יז). ׳שֵׁשֶׁת יָמִים׳ וַדַּאי, שאין שמים וארץ ענין לעצמם אלא הם עצמם עומדים בהארת ששת ימים - המורים על ו' קצווות שבתפארת [ו'ק דז"א] שכל אחד היה משמש ביומו וְלֹא ׳בְּשֵׁשֶׁת׳. וְהַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ נִקְרָאִים יָמִים שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁהוי"ה נִכְלָל בָּהֶם, וְהֵם נִכְלָלִים בּוֹ. ולפ"ז עומק פירוש הכתוב שהמאציל העליון האציל אותם 'ששת ימים עליונים עצמם' כי כללות התפארת נקרא בשם הוי"ה, שבו נקרא המאציל ע"י התייחדותו בספירות הנאצלות, מתאחד עם הנאצלים ונעשה כביכול אחד עמהם [לש"ו] אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, עֲלֵיהֶםשעל עם ישראל כָּתוּב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ והיינו כי מתוך שהם דבוקים בהנהגת שם הוי"ה - חיים כולכם היום. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים (דברים ד, ד).

בלשון הזוהר

תָּאנָא, כְּתִיב ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ (שמות לא, יז). ׳שֵׁשֶׁת יָמִים׳ וַדַּאי, וְלָא ׳בְּשֵׁשֶׁת׳. וְהָנֵי יוֹמִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, אִקְרוּן יוֹמֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְכְּלִיל בְּהוּ, וְאִינּוּן אִתְּכְּלִילָן בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳כבד את אביך ואת אמך׳

זיווג חמש הדברות הראשונות והאחרונות

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.