ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 14לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת יתרו · מאמר 28

׳כבד את אביך ואת אמך׳

זוהר ח"ב, פרשת יתרו, דף צ.
כ-8 דקות קריאה
על מה המאמר

זיווג חמש הדברות הראשונות והאחרונות

ונהר יוצא מעדן - הנהר הנקרא אב הזן את הגן

׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ׳ (שמות כ, יב). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וְגוֹ'׳ (בראשית ב, י). ׳וְנָהָר׳ - זוֹ נְבִיעַת הַמַּעְיָן שֶׁיּוֹצֵא תָמִיד וְלֹא פוֹסֵק. וּמִנְּהַר הַמַּעְיָן הַזֶּה נִשְׁקָה כָּל גַּן הָעֵדֶן. וְאוֹתוֹ נָהָר שֶׁל הַמַּעְיָן הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא אָ"ב. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא נוֹבֵעַ לָזוּן אֶת הַגָּן.

בלשון הזוהר

׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ׳ (שמות כ, יב). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וְגוֹ'׳ (בראשית ב, י). ׳וְנָהָר׳, דָּא נְבִיעוּ דְּמַבּוּעָא, דְּנָפִיק תָּדִיר וְלָא פָּסַק. וּמִנַּהֲרָא דְּמַבּוּעָא דָּא, אִתְשָׁקְיָא כָּל גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. וְהַהוּא נַהֲרָא דְּמַבּוּעָא קַדִּישָׁא, אִקְרֵי אָ"ב. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּאִיהוּ נְבִיעָא לְאִתְּזָנָא לְגִנְתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עדן הנקרא אב - ממקום האין ועד כי אתה אבינו

רַבִּי אַבָּא אָמַר, עֵדֶן מַמָּשׁ נִקְרָא אָב. מִשּׁוּם שֶׁעֵדֶן זֶה נִמְצָא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא אַיִן. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא אָב. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, מִמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִיל לְהִמָּשֵׁךְ הַכֹּל נִקְרָא אַתָּה, וְנִקְרָא אָב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אַתָּה אָבִינוּ׳ (ישעיה סג, טז).

בלשון הזוהר

רַבִּי אַבָּא אָמַר, עֵדֶן מַמָּשׁ אִקְרֵי אָב. מִשּׁוּם דְּהַאי עֵדֶן, מִשְׁתְּכַח מֵהַהוּא אֲתָר, דְּאִקְרֵי אַיִן. וּבְגִינִי כַּךְ, אִקְרֵי אָב. וְהָא אוּקִימְנָא, מֵאֲתָר דְּשָׁארֵי לְאִתְמַשְּׁכָא כֹּלָּא, אִקְרֵי אַתָּה, וְאִקְרֵי אָב. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, ׳כִּי אַתָּה אָבִינוּ׳ (ישעיהו סג, טז).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כבד את אביך ואת אמך - הקב"ה וכנסת ישראל

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ׳ (דברים ה, טז) - זֶה הקב"ה. ׳וְאֶת אִמֶּךְ׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳אֶת אָבִיךְ׳, ׳אֶת׳ דַּוְקָא, לְהַכְלִיל שְׁכִינָה (דָּבָר אַחֵר: עֶלְיוֹנָה). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ׳ - סְתָם. ׳וְאֶת אִמֶּךְ׳ - סְתָם. שֶׁהֲרֵי הַכֹּל הָיָה בְּמִנְיָן. ׳אֶת׳ - לְרַבּוֹת כָּל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה וָמַטָּה.

בלשון הזוהר

ר' אֶלְעָזָר אָמַר, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳ (דברים ה, טז), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְאֶת אִמֶּךָ׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳אֶת אָבִיךָ׳, ׳אֶת׳ דַּיְיקָא, לְאַכְלְלָא שְׁכִינְתָּא (דָּבָר אַחֵר: עִילָּאָה). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳, סְתָם. ׳וְאֶת אִמֶּךָ׳, סְתָם. דְּהָא כֹּלָּא הֲוָה בְּמִנְיָינָא. ׳אֶת׳, לְרַבּוֹת כָּל מַה דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הוא ואתה - הנסתר בלי התחלה ומקום ראשית ההמשכה

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, זֶה שֶׁאָמַר רַבִּי אַבָּא, מִמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִיל לְהִמָּשֵׁךְ הַכֹּל, נִקְרָא אַתָּה, יָפֶה. שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאוֹתוֹ הַנִּסְתָּר וְאֵין בּוֹ הַתְחָלָה נִקְרָא הוּא. מִמָּקוֹם שֶׁהָרֵאשִׁית נִמְצֵאת נִקְרָא אַתָּה. וְנִקְרָא אָב. וְהַכֹּל אֶחָד. בָּרוּךְ שְׁמוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אָמֵן.

בלשון הזוהר

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַאי דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא, מֵאֲתָר דְּשָׁארֵי לְאִתְמַשְּׁכָא כֹּלָּא, אִקְרֵי אַתָּה, שַׁפִּיר. דְּהָא אוֹלִיפְנָא, הַהוּא דְּטָמִיר וְלָא אִית בֵּיהּ שֵׁירוּתָא, קָרֵינָן הוּא. מֵאֲתָר דְּשֵׁירוּתָא אִשְׁתְּכַח, קָרֵינָן אַתָּה. וְאִקְרֵי אָב. וְכֹלָּא חַד. בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא אָמֵן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כבד את אביך ואת אמך - הכללת הרב המכניס לעולם הבא

רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, וַדַּאי הַכֹּל אֶחָד. ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ׳ - זֶה הקב"ה. ׳וְאֶת אִמֶּךְ׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א) - אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בָּנִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַסְּתִימוּת שֶׁל הַדָּבָר, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ׳, לְהַכְלִיל אֶת הַכֹּל שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, לְהַכְלִיל בּוֹ אֶת רַבּוֹ, שֶׁהוּא מַכְנִיס אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הוּא בִּכְלַל הקב"ה.

בלשון הזוהר

רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, וַדַּאי כֹּלָּא חַד. ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְאֶת אִמֶּךָ׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּהָא תְּנָן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלהֵיכֶם׳ (דברים יד, א) - הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי בָּנִים. וּבְגִינֵי כַּךְ סְתִימָא דְּמִלָּה, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ׳, לְאַכְלְלָא כֹּלָּא, דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. ר' יִצְחָק אָמַר, לְאַכְלְלָא בֵּיהּ רַבֵּיהּ, דְּהוּא אָעִיל לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בִּכְלָלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אנכי כנגד לא תרצח - הרוצח מקטין צלם אלהים

שָׁנִינוּ, בַּחֲמֵשׁ הָאֲמִירוֹת הַלָּלוּשל דברות הראשונות לוח ימין כָּלוּל הַכֹּל. אף חמש דברות שכנגדם בלוח שמאל בַּחֲמֵשׁ הָאֲמִירוֹתהראשונות הַלָּלוּ נֶחְקְקוּ חָמֵשׁהדברות אֲחֵרוֹת, וַדַּאי חָמֵשׁ תּוֹךְ הֶחָמֵשׁ. הָכֵיצַד?הדיבור הראשון ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳שיסודו מספירת כת"ר - כְּנֶגֶדהדיבור הראשון שבחמש דשמאלא היא ׳לֹא תִרְצַח׳ שיסודה מספירת תפארת וטעם הדבר . שֶׁשָּׁנִינוּ, (אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יְהוּדָה) שְׁנֵי אֵלֶּה בִּכְלַל אֶחָד נִכְלְלוּ, שֶׁמִּי שֶׁהוֹרֵגאדם, ח"ו הרי בזה מַקְטִין הַדְּמוּת וְצֶלֶם שֶׁל רִבּוֹנוֹ ובזה כופר באנכי ה' אלהיך, שכן האדם נברא בצלם רבו, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳ ולא רק שדוגמא של מטה היא כעין דוגמא של מעלה, אלא אף דמות שלמעלה נראה כמראה אדם (בראשית ט, ו). וְכָתוּב ׳וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם׳ (יחזקאל א, כו).

בלשון הזוהר

תָּאנָא, בְּהָנֵי חָמֵשׁ אֲמִירָן, כָּלִיל כֹּלָּא. בְּהָנֵי חָמֵשׁ אֲמִירָן, אִתְגְּלִיפוּ חָמֵשׁ אַחֲרָנִין, וַדַּאי חָמֵשׁ גּוֹ חָמֵשׁ. הָא כֵּיצַד. ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלהֶיךָ׳ - לָקֳבֵל ׳לֹא תִרְצַח׳. דְּתָנֵינָן, (אמר רבי יצחק אמר רבי יהודה) תְּרֵין אִלֵּין, בִּכְלָלָא חֲדָא אִתְּכְּלִילָן, דְּמַאן דְּקָטִיל, אַזְעִיר דְּמוּתָא וְצַלְמָא דְּמָארֵיהּ, דִּכְתִּיב ׳כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ט, ו). וּכְתִיב ׳וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם׳ (יחזקאל א, כו).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שופך דם האדם באדם - פגם באדם העליון בשפיכת דמים

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּתוּב ׳שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ וְגוֹ'׳ כפל הלשון יורה על ענין נוסף בו כי (בראשית ט, ו). (׳שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם׳) מִי ׳שֶׁשּׁוֹפֵךְ דָּם׳ כְּאִלּוּ מַקְטִין הַדְּמוּת וְהַצֶּלֶם שֶׁלְּמַעְלָה.(יבמות סג.), כְּלוֹמַר, לֹארק ש הִקְטִין דְּמוּת זוֹ, שהרג אֶלָּאמיעט כביכול אף דְּמוּת אַחֶרֶת, הוא אדם העליון זהו ש מַשְׁמָעממה שֶׁכָּתוּב ׳שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ׳מהו לשון 'באדם' היינו . בָּאָדָם הָעֶלְיוֹןשעד שם מַגִּיעַ הַפְּגָם הַזֶּהשל הרציחה מֵאוֹתוֹ דָּם שֶׁשָּׁפַךְ. מָה הַטַּעַם? שפגם עוונו מגיע עד האדם העליון כביכול מִשּׁוּם ׳כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ זֶה בָּזֶה תָּלוּי.

בלשון הזוהר

אָמַר ר' חִיָּיא, כְּתִיב ׳שֹׂפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ וְגו'׳ (בראשית ט, ו). (׳שפך דם האדם׳) מַאן דְּשָׁפִיךְ דָּמָא, כְּאִלּוּ אַזְעִיר דְּמוּתָא וְצַלְמָא דִּלְעֵילָּא. כְּלוֹמַר, לָא אַזְעַר דְּמוּתָא דָּא, אֶלָּא דְּמוּתָא אַחֲרָא, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ׳. בָּאָדָם עִלָּאָה, מָטֵי הַאי פְּגִימוּתָא, מֵהַהוּא דָּמָא דְּאוֹשִׁיד. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם ׳כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳. וּבְגִין כָּךְ, הָא בְּהָא תַּלְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לא יהיה לך כנגד לא תנאף - שקר בשם הקב"ה הנרשם באדם

הדיבור השני ׳לֹא יִהְיֶה לְךָ׳שיסודו מספירת חכמה (דברים כה, יג) - כְּנֶגֶד ׳לֹא תִנְאָף׳ שיסודו מספירת נצח, שהנואף כורע במעשהו -אוה'ח כי הנואף . זֶההוא ה מְשַׁקֵּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה שֶׁנִּרְשָׁם בָּאָדָם. אות ברית קודש החתומה בבשר ישראל וּבָזֶה כַמָּה וְכַמָּה חֲטָאִים וּגְזֵרוֹת וָעֳנָשִׁים תְּלוּיִים. ועומדים כנגדו להיפרע ממנו, כפי אשר תלויים ריבוי כל פרטי החכמה בסוד 'מה רבו מעשיך כולם בחכמה עשית' וכנגד זה מצד הקלקול וּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּזֶה, מְשַׁקֵּר בּוֹ בַּמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ׳שע"י בגידה זו בה' ח"ו נולדים בנים זרים היפך לא יהיה לך, ועוד שעי"ז מרבה לע"ז (הושע ה, ז). וְכָתוּב ׳לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם׳, וְזֶה בָּזֶה תָּלוּי. לא יהיה לך בלא תנאף

בלשון הזוהר

׳לֹא יִהְיֶה לְךָ׳ (דברים כה, יג) - לָקֳבֵל ׳לֹא תִּנְאָף׳. דָּא מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִתְרְשִׁים בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ. וּבְדָא, כַּמָּה וְכַמָּה חוֹבִין וְגַזְרִין וְעוֹנָשִׁין, תַּלְיָין. וּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, דִּכְתִּיב ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ׳ (הושע ה, ז). וּכְתִיב ׳לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם׳, וְהָא בְּהָא תַּלְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לא תשא כנגד לא תגנוב - הגנב המזומן להישבע בשקר

הדיבור השלישי ׳לֹא תִשָּׂא׳שם ה' אלוהיך לשוא - כְּנֶגֶד ׳לֹא תִגְנֹב׳. וְכָתוּב ׳חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד׳ הרי שאף החולק עם הגנב מגיע לידי שבועת שקר (משלי כט, כד). וַדַּאי זֶה בָּזֶה תָּלוּי, שֶׁהֲרֵי הַגַּנָּב לָזֶה מִזְדַּמֵּן, פעמים רבות כאשר נחשד ומתוך חשש שיתפסהו הרי הוא בא לְהִשָּׁבַע בְּשֶׁקֶר. מִי שֶׁעוֹשֶׂה זֶה, מעשה הגניבה, עוֹשֶׂהאת זֶה. מעשה השבועה לשקר

בלשון הזוהר

׳לֹא תִשָּׂא׳ - לָקֳבֵל ׳לֹא תִגְנוֹב׳. וּכְתִיב ׳חוֹלָק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָּה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד׳ (משלי כט, כד). וַדַּאי הָא בְּהָא תַּלְיָא, דְּהָא גַּנָּבָא לְדָא אִזְדָּמַן, לְאוּמָאָה בְּשִׁקְרָא. מַאן דְּעָבִיד דָּא, עָבִיד דָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

זכור את השבת כנגד עד שקר - שבת כעדות אמת

הדיבור הרביעי ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׳מכוון (שמות כ, ח) - כְּנֶגֶדהדיבור שכנגדו הוא ׳לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר׳ (שמות כ, יג). שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שַׁבָּת נִקְרֵאת עֵדוּת. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהָעִיד עַל זֶה, בעמידתו בזמן הקידוש על היין, כשמעיד על מעשה שמים וארץ, ושביתת הקב"ה ממלאכתו בשביעי שֶׁכָּתוּב ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"האת השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש וְגוֹ'׳ (שמות כ, יא). וְשַׁבָּת כְּלָל (נ"א: עֵדוּת) שֶׁל הַכֹּל. שמעיד על בריאת ותכלית העולם וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי,זהו עומק מַה שֶּׁכָּתוּב ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת׳ (שמות לא, טז). וּמִי שֶׁמֵּעִיד שֶׁקֶר - מְשַׁקֵּר בַּשַּׁבָּת, שֶׁהִיא עֵדוּת אֱמֶת. וּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּשַּׁבָּתע"י שמחללו - מְשַׁקֵּר בְּכָל הַתּוֹרָה. שהשבת תלויה בת"ת. וּמִשּׁוּם כָּךְ זֶה בָּזֶה תָּלוּי. הדיבור של לא תענה ברעך עד שקר תלוי בציוי של זכור את יום השבת לקדשו.

בלשון הזוהר

׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות כ, ח) - לָקֳבֵל ׳לֹא תַעֲנְה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר׳. דְּאָמַר ר' יוֹסִי, שַׁבָּת סַהֲדוּתָא אִקְרֵי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְסַהֲדָא עַל הָא דִּכְתִּיב ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"ה וְגוֹ'׳. וְשַׁבָּת כְּלָלָא (נ"א: סַהֲדוּתָא) דְּכֹלָּא. וְאָמַר ר' יוֹסִי, מַאי דִּכְתִּיב ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת׳ (שמות לא, טז). וּמַאן דְּאַסְהִיד שִׁקְרָא, מְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת, דְּהִיא סַהֲדוּתָא דִּקְשׁוֹט. וּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת, מְשַׁקֵּר בְּאוֹרַיְיתָא כֻּלָּא. וּבְּגִין כָּךְ, הָא בְּהָא תַּלְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כבד את אביך כנגד לא תחמד - בן החומד מכבד אב זר

הדיברה החמישית ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳ (דברים ה, טז) - כְּנֶגֶד ׳לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ׳ (שמות כ, יד). וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳ - אָבִיךָ מַמָּשׁ. שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁחוֹמֵד אִשָּׁה וּמוֹלִיד בֵּן,ממנה אוֹתוֹאותו הבן שיוולד בֵּן מְכַבֵּד אֶת הָאַחֵר שֶׁאֵינוֹ אָבִיו. וְכָתוּב ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְגוֹ'׳, ׳לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ׳ וגו' - שָׂדֵהוּ. וְכָתוּבבסוף הדיברה החמישית כָּאן, ׳עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יהו"ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵןויש לדקדק לָךְ׳ (דברים ד, מ). אוֹתוֹ ׳שֶׁנָּתַן לְךָ׳ יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, וְלֹא תַחְמֹד אַחֵר. וַדַּאי שֶׁזֶּה תָּלוּי כיבוד אב בלא תחמוד [וע"ד סוד כיבוד אב הוא מצד הגבורה ולא תחמוד הוא דיבור המלכות שלא יתן עינו באשה אחרת והמלכות היא לבוש למידת הגבורה] בָּזֶה.

בלשון הזוהר

׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳ (דברים ה, טז) - לָקֳבֵל ׳לא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ׳. וְאָמַר ר' יִצְחָק, ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳, אָבִיךָ מַמָּשׁ. דְּהָא מַאן דְּחָמִיד אִתְּתָא, וְאוֹלִיד בַּר, הַהוּא בַּר אוֹקִיר לְאַחֲרָא, דְּלָא אֲבוּי. וּכְתִיב ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְגוֹ'׳, ׳לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ׳, שָׂדֵהוּ. וּכְתִיב הָכָא, ׳עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יהו"ה אֱלהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ׳. הַהוּא דְּיָהַב לָךְ, יְהֵא דִּילָךְ, וְלֹא תַחְמֹד אַחֲרָא. וַדַּאי הָא בְּהָא תַּלְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חמש כנגד חמש בעשרת הדברות - כנגד חמישה חומשי תורה

והיוצא לפ"ז כי וְאֵלּוּ הֶחָמֵשׁדברות הָרִאשׁוֹנוֹת כּוֹלְלוֹת חָמֵשׁדברות ה אַחֲרוֹנוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ,לשון הכתוב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ לא כתב בימינו אלא 'מימינו' להורות (דברים לג, ב) - שֶׁהַכֹּל נַעֲשָׂהב יָמִין. וכל החמש האחרונות יצאו מאותם חמש אשר מימינו, וְעַל זֶה בַּחֲמִשָּׁה קוֹלוֹתבדווקא נִתְּנָה הַתּוֹרָה. משום שהם אותם חמשה שורשים בימין שבתוכם כלולים האחרים אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,לחלוק וס"ל שהיו עשרה קולות נפרדים אך כֻּלָּם הָיוּ חָמֵשׁ בְּתוֹךְ חָמֵשׁ. כְּנֶגְדָּם חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה. ולא עשרה, משום שכל חומש כולל בתוכו ב' דיברות.

בלשון הזוהר

וְאִלֵּין חָמֵשׁ קַדְמָאֵי, כְּלִילָן חָמֵשׁ אַחֲרָנִין. וּבְגִינֵי כַּךְ, ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב) - דְּכֹלָּא אִתְעָבִיד יְמִינָא. וְעַל דָּא, בַּחֲמִשָּׁה קָלִין אוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת. אָמַר ר' יְהוּדָה, כֻּלְּהוּ הֲווֹ חָמֵשׁ גּוֹ חָמֵשׁ. לָקֳבְלֵיהוֹן חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עשר האמירות כשמו של הקב"ה - חקיקת כל מצוות התורה

שָׁנָה רַבִּי אֶלְעָזָר,עשרת הדברות שהם במנין עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שסוד מחכמה ובהם נכלל כל נמצא, וכפי אשר בְּעֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת הַלָּלוּ נֶחְקְקוּ כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, ברמ"ח ואברים ושס"ה גידים רמז הצורה העליונה, גְּזֵרוֹתתיקונין דרבנן מצד המלכות כגון ערובין וכדו' וָעֳנָשִׁים, בעולם היצירה בהיכל זכות ששם ב"ד מענישין, וכן מ"ט פנים של טָהוֹרומ"ט פנים של וְטָמֵא, עֲנָפִיםכוחות המסתעפים ויוצאים [בסוד ע' פנים] וְשָׁרָשִׁים, המושרשים פנימה בקודש בפנימיות, אל עיקרי תורה אִילָנוֹתבסוד כמה אילנות בבחינות התפארת במלכות וּנְטָעִים, שָׁמַיִם ת"ת וכל בחינותיו וָאָרֶץ, מלכות וכל בחינותיה יָם התפשטוות המלכות וכל בחינותיה-זה הים גדול ורחב ידיים, וּתְהוֹמוֹת. הכוחות למטה מהמלכות [ב. הים וכל אשר בו שהכל תלוי בתורה ונברא ממנה ], שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה. מַה שְּׁמוֹ שֶׁל הקב"ה נֶחְקַק בְּעֶשֶׂר אֲמִירוֹתשם הוי"ה בה' פרצופי אצילות, [קוצו של י'- כתר, י' חכמה, ה' בינה, ו' ו' ספירות, ה' מלכות]. - אַף הַתּוֹרָה נֶחְקְקָה בְּעֶשֶׂר אֲמִירוֹת. ובהם נכלל כל התורה וכל הנמצא וימצא. עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת הַלָּלוּ הֵם שְׁמוֹ שֶׁל שהם עשר ספירות הקב"ה. וְכָל הַתּוֹרָהמבראשית עד לעיני כל ישראל הִיא שֵׁם אֶחָד, שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הקב"ה אם תצרף אותיותיה לתיבה אחת גדולה, זהו שם אחד להקב"ה, ובשם זה נכללו כל השמות הפעולות והכינויים שאינם שמו ממש. [ועשרה שמות שאינם נמחקים הם מענפי השם הקדוש הזה - רא"ג] מַמָּשׁ.

בלשון הזוהר

תָּאנֵי ר' אֶלְעָזָר, בְּאִלֵּין עֶשֶׂר אֲמִירָן, אִתְגְּלִיפוּ כָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, גְּזִירִין וְעוֹנָשִׁין, דַּכְיָא וּמְסַאֲבָא, עַנְפִין וְשָׁרָשִׁין, אִילָנִין וּנְטִיעִין, שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, יַמָּא וּתְהוֹמֵי. דְּהָא אוֹרַיְיתָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי. מַה שְּׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלִיף בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן, אוּף אוֹרַיְיתָא אִתְגְּלִיפָא בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן. אִלֵּין עֶשֶׂר אֲמִירָן אִינּוּן שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא שְׁמָא חַד הֲוֵי, שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הזוכה בתורה זוכה בקב"ה - שהוא ושמו אחד

אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶהבתורה בָּהּ. מִי שֶׁזּוֹכֶה בַּתּוֹרָה זוֹכֶה בַּשֵּׁם מפני שהעוסק בתורה אחוז בספירות העליונות. הַקָּדוֹשׁ (שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא). רַבִּי יוֹסֵי בא להוסיף ולפרש: שלא רק שזוכה לאחוז בשם אלא כביכול אוֹמֵר, זוֹכֶה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְבא"ס הוּאכביכול אורו השוכן בספירות, מפני שהתורה ספירותיו ושמו, והוא דבוק בשמו שהוא ושמו אחד, והאוחז בשמו אוחז בו ע"י הספירות, והקב"ה דבק בשמו מַמָּשׁ, (ס"א: וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל) שֶׁהֲרֵי הוּא וּשְׁמוֹ וכמאמר הכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אֶחָד. בָּרוּךְ שְׁמוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אָמֵן.

בלשון הזוהר

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דְּמַאן דְּזָכֵי בָּהּ. מַאן דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, זָכֵי בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא (דקודשא בריך הוא ממש). ר' יוֹסִי אָמַר, בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ זָכֵי, (ס"א: וכנסת ישראל) דְּהָא הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד הוּא. בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין אָמֵן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב׳

גווני הכבוד הנחקקים בישראל

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.