סלו לרכב בערבות
סוד הרקיע השביעי אמן ותרי"ג מצוות
בכלם השביעי עדיף חוץ מהשמיני - סלו לרכב בערבות זה הרקיע השביעי הכלול מאש ומים
בְּכֻלָּם הַשְּׁבִיעִי עָדִיף, חוּץ מִן הַשְּׁמִינִי שֶׁמַּנְהִיג אֶת כֻּלָּם וְעוֹמֵד עַל כֻּלָּם. כָּתוּב ׳סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת׳ (תהלים סח, ה) - מִי רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, וּמִי הֵן הָעֲרָבוֹת? אֶלָּא עֲרָבוֹת זֶה הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי, וְלָמָּה נִקְרָא עֲרָבוֹת? עַל שֶׁהוּא כָּלוּל מֵאֵשׁ וּמַיִם כְּאֶחָד, וּמִצַּד הַדָּרוֹם, וּמִצַּד הַצָּפוֹן, וְהוּא מְעֹרָב מִשְּׁנֵי צְדָדִים.
בלשון הזוהר
בְּכֻלְּהוּ שְׁבִיעָאָה עָדִיף, בַּר תְּמִינָאָה, דְּקָא מַדְבַּר לְכֻלְּהוּ, וְקַיְּימָא עַל כֻּלְּהוּ. כְּתִיב ׳סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, מַאן רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, וּמַאן אִינּוּן עֲרָבוֹת׳ (תהילים סח, ה). אֶלָּא, עֲרָבוֹת דָּא רְקִיעָא שְׁבִיעָאָה, אֲמַאי אִתְקְרֵי עֲרָבוֹת. עַל דְּאִיהוּ כָּלִיל מֵאֶשָּׁא וּמַיָא כַּחֲדָא, וּמִסִּטְרָא דְּדָרוֹם, וּמִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, וְאִיהוּ מְעוּרָב מִתְּרֵין סִטְרִין.
ערבות שבלולב אחד אש ואחד מים - מי נותן ירכים בגוף או גוף בירכים
וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, שְׁתֵּי הָעֲרָבוֹת שֶׁמִּתְחַבְּרוֹת בַּלּוּלָב, וְשָׁנִינוּ עֲרָבוֹת.? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת׳ (תהלים סח, ה). אִם כָּךְ, מִי נוֹתֵן יְרֵכַיִם בַּגּוּף, אוֹ גוּף בַּיְרֵכַיִם? שֶׁהֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה פֵרוֹת וְנִצָּנִים, וְזֶה לֹא עוֹשֶׂה פֵרוֹת וְנִצָּנִים.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, שְׁתֵּי עֲרָבוֹת דְּקָא מִתְחַבְּרָן בְּלוּלָב, וְתָנֵינָן עֲרָבוֹת, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת׳ (תהלים סח, ה). אִי הָכִי, מַאן יָהִיב יַרְכִּין בְּגוּפָא, אוֹ גּוּפָא בְּיַרְכִּין, דְּהָא דָּא עָבִיד פֵּרִין וְאֵיבִין, וְדָא לָא עָבִיד פֵּרִין וְאֵיבִין.
ערבות סוד הכלל של ששת האחרונים סוד המרכבה העליונה שהקב"ה רוצה בו יותר מכל
אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַכֹּל הוּא סוֹד שֶׁל עֲרָבוֹת שֶׁבַּלּוּלָב. אוֹתָם עֲרָבוֹת שֶׁבַּלּוּלָב, אֶחָד אֵשׁ וְאֶחָד מַיִם. בַּסּוֹד הַזֶּה שֶׁל כֻּלָּם, וְהוּא שְׁבִיעִי, הוּא אֵשׁ וּמַיִם כְּלוּלִים כְּאֶחָד בְּסוֹד אֶחָד, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲרָבוֹת הוּא סוֹד הַכְּלָל שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת הָאַחֲרוֹנִים, הוּא סוֹד הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה, והקב"ה רוֹצֶה בָּרָקִיעַ הַזֶּה יוֹתֵר מִכָּל הָרְקִיעִים, וּתְשׁוּקָתוֹ תָּמִיד לְתַקֵּן אוֹתוֹ הָרָקִיעַ בְּיֹפִי עֶלְיוֹן. וְעַל זֶה סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, לְאוֹתוֹ שֶׁרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, וּמִיהוּ? אוֹתוֹ הָרָקִיעַ טָמִיר וְגָנוּז שֶׁעוֹמֵד עַל גַּב הַחַיּוֹת, שֶׁהוּא רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, וַדַּאי כֹּלָּא הוּא רָזָא דַּעֲרָבוֹת דְּבַלוּלָב, אִינּוּן עֲרָבוֹת דְּבַלוּלָב, חַד אֵשׁ, וְחַד מַיִם. בְּרָזָא דָּא דְּכֻלְּהוּ, וְאִיהוּ שְׁבִיעָאָה אִיהוּ אֵשׁ וּמַיִם כָּלִיל כַּחֲדָא, בְּרָזָא חֲדָא, וּבְגִין דַּעֲרָבוֹת אִיהוּ רָזָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ שִׁית אַחֲרָנִין, אִיהוּ רָזָא דִּרְתִיכָא עִלָּאָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהַאי רְקִיעָ, יַתִּיר מְכֻּלְּהוּ רְקִיעִין, וְתִיאוּבְתֵיהּ תָּדִיר לְאַתְקְנָא לְהַהוּא רְקִיעָא, בִּשְׁפִירוּ עִלָּאָה. וְעַל דָּא, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת לְהַהוּא דְּרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. וּמַאן אִיהוּ. הַהוּא רָקִיעַ טָמִיר וְגָנִיז, דְּקַיְּימָא עַל גַּבֵּי חֵיוָתָא, דְּאִיהוּ רֹכֵב בָּעֲרָבוֹת.
ועלזו לפניו - הנכנס אצל הרקיע הזה צריך שמחה כי שם לא שורה עצב כלל
וְעִלְזוּ לְפָנָיו. לֹא כָתוּב מִלְּפָנָיו, אֶלָּא לְפָנָיו, שֶׁהֲרֵי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע בּוֹ כְּלוּם. אֲבָל לְפָנָיו, מִי שֶׁנִּכְנָס אֵצֶל הָרָקִיעַ הַזֶּה, צָרִיךְ לְהִכָּנֵס בְּשִׂמְחָה וְלֹא בְּעֶצֶב כְּלָל, מִשּׁוּם שֶׁהָרָקִיעַ הַזֶּה גּוֹרֵם, שֶׁשָּׁם לֹא שׁוֹרֶה עֶצֶב וְרֹגֶז כְּלָל, שֶׁהֲרֵי שָׁם הַכֹּל בְּשִׂמְחָה.
בלשון הזוהר
וְעִלְזוּ לְפָנָיו. מִלְּפָנָיו לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְפָנָיו, דְּהָא לֵית מַאן דְּיִנְדַּע בֵּיהּ כְּלוּם. אֲבָל לְפָנָיו, מַאן דְּעָיִיל לְקָמֵיהּ דְּהַאי רְקִיעָ, אִצְטְרִיךְ לְמֵיעַל בְּחֶדְוָה, וְלָא בַּעֲצִיבוּ כְּלַל, בְּגִין דְּהַאי רְקִיעָא גָּרִים, דְּתַמָּן לָא שַׁרְיָא עֲצִיבוּ וְרוּגְזָא כְּלַל, דְּהָא תַּמָּן כֹּלָּא אִיהוּ בְּחֶדְוָה.
כהן גדול לא נכנס לקדש אלא בשמחה - עבדו את ה' בשמחה כי המקום גורם
וְעַל זֶה, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו לֹא הָיָה נִכְנָס לְבֵית הַקֹּדֶשׁ - רַק בְּשִׂמְחָה וּלְהַרְאוֹת שִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי הַמָּקוֹם גּוֹרֵם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳עבדו אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בָּאוּ לְפָנָיו ברננה׳ (תהלים ק, ב) - שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹת בּוֹ עֶצֶב.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, כֹּהֵן גָּדוֹל דְּקַיְּימָא לְקָמֵיהּ, לָא הֲוָה עָאל לְבֵי קוּדְשָׁא, בַּר בְּחֶדְוָה, וּלְאַחֲזָאָה חֶדְוָה, דְּהָא אַתְרָא גָּרִים. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳עִבְדוּ אֶת יהו"ה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה׳ (תהילים ק, ב). דְּהָא אִצְטְרִיךְ דְּלָא לְאַחֲזָאָה בָּהּ עֲצִיבוּ.
מי שהוא בצער ולא יכול לשמח לבו - כל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו
וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, מִי שֶׁהוּא בְצַעַר וְדחַק, שֶׁלֹּא יָכוֹל לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבּוֹ, וּמִתּוֹךְ דָּחְקוֹ יֵשׁ לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. אִם כָּךְ, לֹא יִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כְּלָל, וְלֹא יִכָּנֵס בְּעֶצֶב כְּלָל, שֶׁהֲרֵי לֹא יָכוֹל לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבּוֹ וּלְהִכָּנֵס לְפָנָיו בְּשִׂמְחָה. מָה הַתִּקּוּן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הַזֶּה?
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי, הַאי מַאן דְּאִיהוּ בְּצַעֲרָא וּבְדוֹחְקָא, דְּלָא יָכִיל לְמֶחְדֵּי לִבֵּיהּ, וּמִגּוֹ דּוֹחֲקֵיהּ אִית לֵיהּ לְמִתְבַּע רַחֲמִין, קָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, אִי הָכִי, לָא יִצְלֵי צְלוֹתָא כְּלַל, וְלָא ייִעוּל בַּעֲצִיבוּ כְּלַל, דְּהָא לָא יָכִיל לְמֵחדֵי לִבֵּיהּ, וּלְאַעֲלָא קָמֵיהּ בְּחֶדְוָה, מַאי תִּקּוּנָא אִית לֵיהּ לְהַאי בַּר נָשׁ.
הדמעות שוברות מנעולים ומכניסות התפלה לפני המלך - וכל אותם הממנים משברים
אֶלָּא וַדַּאי הֲרֵי שָׁנִינוּ, כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ וְנִסְגְּרוּ, וְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִסְגְּרוּ, וְאֵין דִּמְעָה אֶלָּא מִתּוֹךְ צַעַר וְעֶצֶב, וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים עַל אוֹתָם הַשְּׁעָרִים, כֻּלָּם מְשַׁבְּרִים חֲתִיכוֹת קָשׁוֹת וּמַנְעוּלִים וּמַכְנִיסִים אוֹתָן דְּמָעוֹת, וְאוֹתָהּ תְּפִלָּה נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי הָא תָּנֵינָן, כָּל תַּרְעִין נִנְעָלוּ וְאַסְגִּירוּ, וְתַרְעִין דִּדְמָעִין לָא אַסְגִּירוּ, וְלֵית דִּמְעָה אֶלָּא מִגּוֹ צַעֲרָא וְעָצִיבוּ. וְכָל אִינּוּן דִּמְמָנָן עַל אִינּוּן תַּרְעִין, כֻּלְּהוּ מְתָבְּרִין גְּזִּיזִין וּמַנְעוּלִין, וְעַיְילִין אִינּוּן דִּמְעִין, וְהַהִיא צְלוֹתָא עָאלַת קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא.
לאותו מקום דחק מעצב האדם כזכר שתשוקתו לנקבה בעצבה - אשרי השופך דמעות
וְאָז לְאוֹתוֹ מָקוֹם יֵשׁ דֹּחַק מֵאוֹתוֹ עֶצֶב וְדֹחַק שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּכָל צָרָתָם לֹא (לוֹ) צָר׳ (ישעיה סג, ט) - תְּשׁוּקַת אוֹתוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לַמָּקוֹם הַזֶה, כְּזָכָר שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ תָּמִיד אֶל הַנּוּקְבָּא. כְּשֶׁנִּכְנָס הַמֶּלֶךְ לַמַּטְרוֹנִיתָא וּמוֹצֵא אוֹתָהּ בְּעֶצֶב, אָז כָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹצָה, נִמְסָר בְּיָדֶיהָ, וְאוֹתוֹ אָדָם וְאוֹתָהּ תְּפִלָּה לֹא חוֹזֶרֶת רֵיקָם, והקב"ה חָס עָלָיו. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁשּׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת לִפְנֵי הקב"ה בִּתְפִלָּתוֹ.
בלשון הזוהר
כְּדֵין הַהוּא אֲתָר אִית לֵיהּ דּוֹחֲקָא, מֵהַהוּא עֲצִיבוּ וְדוֹחֲקָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בְּכָל צָרָתָם לא צָר׳ (ישעיה סג, ט). תִּיאוּבְתֵּיהּ דְּהַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה, לְגַבֵּי הַאי אֲתָר, כִּדְכוּרָא דְּתִיאוּבְתֵּיה תָּדִיר לְגַבָּהּ דְּנוּקְבָּא. כַּד מַלְכָּא עָאל לְגַבֵּי מַטְרוֹנִיתָא, אַשְׁכַּח לָהּ בַּעֲצִיבוּ, כְּדֵין כָּל מָה דְּאִיהִי בָּעָאת, בִּידָהָא אִתְמְסָר, וְהַהוּא בַּר נָשׁ, וְהַהִיא צְלוֹתָא, לָא אַהְדָּר בְּרֵיקָנַיָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיִּיס עָלֵיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּאוֹשִׁיד דִּמְעִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּצְלוֹתֵיהּ.
בשבת מי שיושב בתענית מראה עצב - אותו רקיע עליון של שמחה מוציאו מהעונש
כְּמוֹ זֶה בְּשַׁבָּת, מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית בְּשַׁבָּת, מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ מַרְאֶה עֶצֶב, וּבְשַׁבָּת שׁוֹלֵט אוֹתוֹ רָקִיעַ עֶלְיוֹן, אוֹתוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְשִׂמְחָה, שֶׁהוּא שִׂמְחָה וּמְשַׂמֵּחַ לַכֹּל. אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּעֶצֶב, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹלֵט, מוֹצִיא אֶת אוֹתוֹ הָאָדָם מֵאוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, וַהֲרֵי נֶאֱמַר סֹלּוּ - הָבוּ כָבוֹד וְרוֹמְמוּת לְאוֹתוֹ שֶׁרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, שֶׁהוּא שִׂמְחָה וּמְשַׂמֵּחַ לַכֹּל, הָרָקִיעַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת בְּיָ"הּ שְׁמוֹ וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הַשֵּׁם הַזֶּה נִכְלָל. וְעִלְזוּ לְפָנָיו - מִשּׁוּם שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְפָנָיו עֶצֶב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא בְּשַׁבָּת, מַאן דְּיָתִיב בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבָּת, מִגּוֹ צַעְרֵיהּ אַחְזֵי עֲצִיבָא, וּבְשַׁבָּת שַׁלְטָא הַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה, הַהוּא דְּאִתְחָזֵי בְּחֶדְוָה, וְאִיהוּ חֶדְוָה וְחַדֵּי לְכֹלָּא. הַהוּא דְּיָתִיב בַּעֲצִיבוּ, בְּגִין דְּאִיהוּ שַׁלְטָא, אַפִּיק לְהַהוּא בַּר נָשׁ מֵהַהוּא עוֹנְשָׁא דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר, סֹלּוּ: הָבוּ יְקָר, וְרוֹמְמוּ לְהַהוּא דְּרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, דְּאִיהוּ חֶדְוָה וְחַדֵּי כֹּלָּא, רְקִיעָא עַל גַּבֵּי חֵיוָתָא בְּיָ"הּ שְׁמוֹ וַדַּאי, דְּהָא בְּהַהוּא אֲתָר שְׁמָא דָּא אִתְכְּלִיל. וְעִלְזוּ לְפָנָיו, בְּגִין דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה קָמֵיהּ עֲצִיבוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
סלו לרכב על ערבות ביה שמו - זה נסתר כל הנסתרים עתיק כל העתיקים שלא נודע
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, פָּסוּק זֶה כָּךְ צָרִיךְ לוֹמַר: סֹלּוּ לָרֹכֵב עַל עֲרָבוֹת. מַה זֶּה בָּעֲרָבוֹת? בְּיָהּ שְׁמוֹ, בְּיָהּ הוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה שְׁמוֹ? אֶלָּא פָּסוּק זֶה עַל נִסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים, עַתִּיק כָּל הָעַתִּיקִים נֶאֱמַר, אוֹתוֹ שֶׁלֹּא הִתְגַּלָּה וְלֹא נוֹדַע כְּלָל שֶׁהוּא רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא בָּא וְרוֹכֵב בּוֹ, אִם כָּךְ, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא נִסְתָּר, בַּמָּקוֹם הַזֶּה עוֹמֵד לְהִתְגַּלּוֹת.
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הַאי קְרָא, הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר, סֹלּוּ לָרוֹכֵב עַל עֲרָבוֹת, מַאי בָּעֲרָבוֹת. בְּיָהּ שְׁמוֹ, בְּיָהּ הוּא מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי שְׁמוֹ. אֶלָּא הַאי קְרָא, עַל סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, עַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין אִתְּמַר. הַהוּא דְּלָא אִתְגַּלְיָא, וְלָא אִתְיְדַע כְּלַל, דְּאִיהוּ רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. וְאִי תֵּימָא, דְּאִיהוּ אַתְיָא וְרָכִיב בֵּיהּ, אִי הָכִי, אַף עַל גַּב דְּסָתִים הוּא בְּאֲתָר דָּא קַיְּימָא לְאִתְגַּלְיָא.
סלו לרכב בערבות זה עתיק העתיקים נסתר כל הנסתרים רוכב ביה סוד קדמון שיצא
אֶלָּא סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, זֶהוּ עַתִּיק שֶׁל כָּל הָעַתִּיקִים, נִסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים, שֶׁלֹּא יָדוּעַ. וּבַמָּה הוּא רוֹכֵב? בָּעֲרָבוֹת, בְּיָ"הּ, שֶׁהוּא סוֹד קַדְמוֹן שֶׁיָּצָא לְפָנָיו (ממגו), וְזֶהוּ שְׁמוֹ. מֵאוֹתוֹ נִסְתָּר שֶׁלֹּא יָדוּעַ שְׁמוֹ הוּא יָ"הּ. לֹא שֶׁהוּא הוּא, אֶלָּא הוּא הוּא, בִּשְׁבִיל שֶׁאוֹתָהּ פָּרֹכֶת שֶׁנִּפְרְסָה וְיָצְאָה מִלְּפָנָיו. אֲבָל הַפָּרֹכֶת הַזּוֹ הִיא שְׁמוֹ, וְזוֹהִי מֶרְכַּבְתּוֹ, וְלֹא נוֹדָע כְּלָל.
בלשון הזוהר
אֶלָּא סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, דָּא אִיהוּ עַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, דְּלָא יְדִיעַ. וּבַמֶּה אִיהוּ רוֹכֵב, בַּעֲרָבוֹת, בְּיָ"הּ, דְּאִיהוּ רָזָא קַדְמָאָה דְּנָפִיק קַמֵּיהּ (ד"א מניה) וְדָא אִיהוּ שְׁמֵיהּ, מֵהַהוּא סְתִימָא, דְּלָא יְדִיעַ, שְׁמָא ׳דִּילֵיהּ הוּא יָ"הּ׳ (ויקרא כ", ט). לָאו דְּאִיהוּ הוּא, אֶלָּא אִיהוּ הוּא, בְּגִין דְּהַהוּא פָּרוֹכְתָּא ׳דְּאִתְפָּרְסָא וְנָפִיק מִקָּמֵיהּ׳ (ויקרא קכ", ח). אֲבָל הַאי פָּרוֹכְתָּא אִיהוּ שְׁמוֹ, וְדָא אִיהוּ רְתִיכָא דִּילֵיהּ, וְלָא אִתְיְדַע כְּלַל.
זהו שמו הגדול שממנו מוציאים אמן ובזה הולך אמן בכל זמן ובשם אחר לא כך
וְזְהִוּ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁאֵינוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל כְּמוֹ זֶה אַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹסֶפֶת אוֹתִיּוֹת. זֶהוּ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, וְלָכֵן בַּשֵּׁם הַזֶּה אָנוּ מוֹצִיאִים אָמֵן, שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ. בָּזֶה הוֹלֵךְ אָמֵן בְּכָל הַזְּמַן, וּבְשֵׁם אַחֵר לֹא כָּךְ.
בלשון הזוהר
וְדָא אִיהוּ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, בְּגִין דְּאִית שְׁמֵיהּ דְּלָאו אִיהוּ כָּל כַּךְ גָּדוֹל, כְּהַאי אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ תּוֹסֶפֶת אַתְוָון. דָּא אִיהוּ שְׁמָא רַבָּא, וְעַל דָּא בְּהַאי שְׁמָא, אֲנָן מְפִיקִין אָמֵן, דְּאִיהוּ מִנֵּיהּ. בְּהַאי אַזְלָא אָמֵן בְּכָל זִמְנָא, וּבִשְׁמָא אַחֲרָא לָאו הָכִי.
אמן יהא שמיה רבא מברך - כשהשם מתתקן הכל בשלמות ועלמים שמחים בשם זה
אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם הַזֶּה מִתְתַּקֵּן - הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת, וְכָל הָעוֹלָמוֹת שְׂמֵחִים בְּשִׂמְחָה. בַּשֵּׁם הַזֶּה כְּלוּלִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. בַּשֵּׁם הַזֶּה כְּלוּלִים שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁהֵן הַכְּלָל שֶׁל כָּל הַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. הַכְּלָל שֶׁל עוֹלַם הַזָּכָר לְמַעְלָה, וְהַכְּלָל שֶׁל עוֹלַם הַנּוּקְבָּא לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, דְּכַד הַאי שְׁמָא אִתְתָּקַּן, כֹּלָּא אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ, וְכָל עָלְמִין חַדָּאן בְּחִדוּ. בְּהַאי שְׁמָא, כְּלִילָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. בְּהַאי שְׁמָא, כְּלִילָן שִׁית מֵאָה וּתְלֵיסָר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִינּוּן כְּלָלָא דְּכָל רָזִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. כְּלָלָא דְּעָלְמָא דִּדְכוּרָא לְעֵילָּא, וּכְלָלָא דְּעָלְמָא דְּנוּקְבָּא לְתַתָּא.
כל המצוות פרקים ואברים להראות סוד המהימנותא - הפוגם מצוה נקרא בעל מום
וְכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן פְּרָקִים וְאֵיבָרִים, לְהַרְאוֹת בָּהֶן אֶת סוֹד הָאֱמוּנָה. מִי שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ וְלֹא יִתְבּוֹנֵן בַּסּוֹדוֹת שֶׁל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, לֹא יֵדַע וְלֹא יִתְבּוֹנֵן אֵיךְ מְתֻקָּנִים הָאֵיבָרִים בְּסוֹד עֶלְיוֹן. כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף מְתֻקָּנִים עַל הַסּוֹד שֶׁל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ אֵיבָרִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וְעֶלְיוֹנִים, כֻּלָּם קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, אִם נִטָּל מֵהֶם אֶחָד, אֲפִלּוּ הַקָּטָן בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם, הוּא נִקְרָא בַּעַל מוּם. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אוֹתוֹ שֶׁפּוֹגֵם אֲפִלּוּ מִצְוָה אַחַת מֵאוֹתָן מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁמַּטִּיל מוּם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא צָרִיךְ.
בלשון הזוהר
וְכֻלְּהוּ פִּקּוּדִין, כֻּלְּהוּ שַׁיְיפִין וְאֵבָרִין, לְאִתְחֲזָאָה בְּהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. מַאן דְּלָא יַשְׁגַּח וְלָא אִסְתָּכַּל בְּרָזִין דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, לָא יְדַע, וְלָא אִסְתָּכַל, הֵיךְ מְתַּתְקְנָן שַׁיְיפִין בְּרָזָא עִלָּאָה. שַׁיְיפִין דְּגוּפָא כֻּלְּהוּ, מִתְתַּקְּנָן עַל רָזָא דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִית שַׁיְיפִין, דְּאִינּוּן רַבְרְבִין וְעִלָּאִין, כֻּלְּהוּ זְעִירִין וְרַבְרְבִין, אִי אִתְנְטִיל חַד מִנַּיְיהוּ, אֲפִילּוּ זְעִירָא דְּבַר נָשׁ, אִקְרֵי מָארֵיהּ דְּמוּמָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן הַהוּא דְּגָרַע אֲפִילּוּ חַד פִּקּוּדָא מֵאִינּוּן פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאָטִיל מוּמָא בְּאֲתָר דְּלָא אִצְטְרִיךְ.
ויקח ה' אלהים את האדם לעבדה ולשמרה - אלו רמ"ח אברים עליונים ושס"ה תחתונים
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ (בראשית ב, טו) - וְשָׁנִינוּ, ׳לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ - אֵלּוּ קָרְבָּנוֹת, וְהַכֹּל אֶחָד. אֲבָל הַסּוֹד הַזֶּה שֶׁל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, לְעָבְדָהּ - אֵלּוּ רְמַ"ח אֵיבָרִים עֶלְיוֹנִים. וּלְשָׁמְרָהּ - אֵלּוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה אֵיבָרִים תַּחְתּוֹנִים. אֵלֶּה הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל זָכוֹר, וְאֵלֶּה הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל שָׁמוֹר, וְהַכֹּל אֶחָד.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזִי, מַה כְּתִיב, ׳וַיִּקַּח יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ (בראשית ב, טו). וְתָנֵינָן, ׳לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ אִלֵּין קָרְבָּנִין, וְכֹלָּא חַד. אֲבָל דָּא רָזָא דְּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, לְעָבְדָהּ: אִלֵּין רמ"ח שַׁיְיפִין עִלָּאִין. וּלְשָׁמְרָהּ: אִלֵּין תְּלָת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ שַׁיְיפִין תַּתָּאִין. אִלֵּין עִלָּאִין דְּזָכוֹר. וְאִלֵּין תַּתָּאִין דְּשָׁמוֹר, וְכֹלָּא חַד.
אשרי מי שזוכה להשלים המצוות - התורה מזכה את האדם לרשת שני עולמות
אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשְׁלִים אוֹתָם. מִצְווֹת הַתּוֹרָה גּוֹרְמוֹת לָאָדָם לְהַשְׁלִים רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. הַתּוֹרָה מְזַכָּה אֶת הָאָדָם לָרֶשֶׁת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בַּחַיִּים. חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְחַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא. נִצּוֹל מִכָּל הָעֳנָשִׁים הָרָעִים שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט עָלָיו. אִם בְּהִשְׁתַּדְּלוּת כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּזָכֵי לְאַשְׁלָמָא לוֹן. פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, גָּרִים לְבַר נָשׁ לְאַשְׁלָמָא רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. אוֹרַיְיתָא מְזַכָּה לְבַר נָשׁ, לְאַחְסְנָא תְּרֵין עָלְמִין, עָלְמָא דָּא וְעָלְמָא דְּאָתֵי. כָּל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִשְׁתְּדַּל בַּחַיִּים. חַיִּים בְּהַאי עָלְמָא, וְחַיִּים בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. אִשְׁתְּזִיב מִכָּל עוֹנָשִׁין בִּישִׁין, דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אִי בְּאִשְׁתַּדְּלוּתָא הָכִי. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּעָבִיד עוֹבָדָא.
רבי חייא ורבי אבא קמו בחצות הלילה להשתדל בתורה ובת המארח האירה להם נר
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי אַבָּא הָיוּ שְׁרוּיִים בְּבֵית מְאָרְחֵיהֶם, וְקָמוּ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה. בַּת הַמְאָרֵחַ קָמָה וְהֵאִירָה לָהֶם נֵר, וְאַחַר כָּךְ עָמְדָה אַחֲרֵיהֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה.
בלשון הזוהר
רַבִּי חִיָּיא וְרִבִּי אַבָּא, שָׁרוּ בְּבֵי אוּשְׁפִּיזַיְיהוּ, קָמוּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא. בְּרַתֵיהּ דְּאוּשְׁפִיזָא, קָמַת וְאַנְהִירַת לוֹן שַׁרְגָּא, וּלְבָתַר קַיְּימַת אֲבַתְרַיְיהוּ לְמִשְׁמַע מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא.
כי נר מצוה ותורה אור
הילד המפליא בילדותו ברבי יוסי ורבי אבא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.