׳לכה דודי נצא השדה׳
מ ׳גלמי ראו עיניך׳ ועד ׳ותמת שרה׳ ביסודותיה
שלוש תפילות ליוצא לדרך הנכללות בשומע תפלה
׳וַיִּהְיוּ׳ - רַבּוֹתֵינוּ פָּתְחוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה, ׳לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים׳ (שיר השירים ז, יב) - שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת: תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם, וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וּתְפִלָּה שֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְיֹאמַר אֶת הַשְּׁלֹשָׁה הָאֵלּוּ, אֲפִלּוּ בְּאֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכְלֹל אוֹתָן בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
בלשון הזוהר
׳וַיִּהְיו׳ ּ. רַבָּנָן פָּתְחֵי בְּהַאי קְרָא, ׳לְכָה דוֹדִי נֵצֵּא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים׳ (שיר השירים ז, יב) - תָּנוּ רַבָּנָן הַיּוֹצֵּא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת: תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם, וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וּתְפִלָּה שֶׁיַּחְזוֹר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְלֵימָא לְהוּ לְהַנֵּי שְׁלשָׁה, אֲפִילּוּ בְּאֶחָד יָכִיל לְמֶעְבְּדֵיהּ, דְּתָנִינָן, כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכִיל לְמִכְלְלִינְהוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
רישום כל מעשה אדם לדין - סגולת הקדמת תפילה
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר, הֵן טוֹב וְהֵן רַע, וְעַל כֻּלָּם עָתִיד לָתֵת אֶת הַדִּין. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ׳ (תהילים קלט, טז) - אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגֹּלֶם, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּם ׳רָאוּ עֵינֶיךָ׳ שֶׁעִיַּנְתָּ בָּהֶם. ׳וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ׳ - לִתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא. לְפִיכָךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל עוֹבָדוֹי דְּבַר נָשׁ כְּתִיבִין בְּסִפְרָא, הֵן טַב הֵן בִּישׁ, וְעַל כֻּלְּהוֹן עָתִיד לְמִיתַּן דִּינָא. דְּתָנִינָן, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִכְתִיב, ׳גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ׳ (תהילים קלט, טז) - ׳אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגּוֹלֶם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כּוּלָּם׳ ׳רָאוּ עֵינֶיךָ׳ ׳שֶׁעִיַּינְתָּ בָּהֶם׳. ׳וְעַל סִפְרְךָ כּוּלָּם יִכָּתֵבוּ׳ - לִיתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא. הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לֵיהּ.
אדם הראשון אמר ׳גלמי ראו עיניך׳ - ׳ימים יוצרו׳ כצורתו
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גֹלֶם וְלֹא אָדָם, וְהַיְנוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא כָּל מַעֲשָׂיו כַּבְּהֵמָה הַזּוֹ שֶׁאֵין מַשְׁגַּחַת וְאֵין יוֹדַעַת. אָמַר רַבִּי בּוֹ, וְכִי גֹלֶם נִקְרָא דָוִד שֶׁאָמַר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה? אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק, אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, ׳גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ׳ - קֹדֶם שֶׁזָּרַקְתָּ בִּי נְשָׁמָה, רָאוּ עֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת בִּדְמוּתִי בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּדְמוּ לִי. ׳וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ׳ - מִי הֵם? ׳יָמִים יֻצָּרוּ׳ - כַּצּוּרָה הַזּוֹ שֶׁלִּי. ׳וְלֹא אֶחָד בָּהֶם׳ - שֶׁלֹּא נִשְׁאָר אֶחָד מֵהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְּחָק, אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵירוֹת אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גּוֹלֶם ולֹא אָדָם, וְהַיְינוּ הַהוּא דְּלָא מִסְתַּכַּל בְּנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא כָּל עוֹבָדוֹי כְּהַאי בְּעִירָא דְּלָא מַשְׁגַּחַת וְלָא יָדְעַת. אָמַר רַבִּי בּוֹ, וְכִי גוֹלֶם מִתְקְרֵי דָוד דְּאָמַר הַאי פְּסוּקָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְּחָק, אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, ׳גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ׳ - קוֹדֶם שֶׁזָּרַקְתָּ בִּי נְשָׁמָה, ׳רָאוּ עֵינֶיךָ׳ לְמֶעְבַּד בִּדְיוֹקְנִי בְּנֵי נָשָׁא דְדָמוּ לִי. ׳וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ׳ - מַאן אִינוּן. ׳יָמִים יוּצָּרוּ׳ - כְּהַאי צּוּרָה דִידִי. ׳וְלֹא אֶחָד בָּהֶם׳ - דְּלָא אִשְׁתָּאַר חַד מִנְּהוֹן.
יופי אדם הראשון כאור הגנוז - הדומים לו לקו בו ממש
אָמַר רַבִּי בּוֹ, לָמָּה? אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם שֶׁדָּמוּ לוֹ אוֹ בְּרֶמֶז שֶׁלּוֹ, לֹא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשָׁם, וְכֻלָּם לָקוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְיָפְיוֹ הָיָה כְּזֹהַר הָרָקִיעַ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי שְׁאָר הָרְקִיעִים, וּכְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁגָּנַז הקב"ה לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל אוֹתָם שֶׁהָיוּ רְמוּזִים בּוֹ מִדְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, בּוֹ הֵם לָקוּ וּמֵתוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי בּוֹ, לָמָּה. אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ דְדָמוּ לֵיהּ אוֹ בִּרְמִיזָא דִילֵיהּ, לָא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשְׁהוֹן, וְכֻלְּהוּ לָקוּ בְּהַהוּא עִנְיָינָא מַמָּשׁ. תָּא חֲזֵי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דִּיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וְשַׁפִּירוּתֵיהּ הֲוָה כְּזָהֲרָא דִּרְקִיעָא עִלָּאָה דְּעַל גַּבֵּי שְׁאָר רְקִיעֵי, וּכְהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַּדִּיקַיָּיא לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְכָל אִינוּן דְּהֲווּ רְמִיזָא בֵּיהּ מִדִיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, בֵּיהּ לָקוּ וּמִיתוּ.
עושר בנים ויופי - תכליתם ועונש ההתגאות בהם
שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁלאם הקב"ה - נוֹתֵן עֹשֶׁר לָאָדָם, לָמָּה? הזוהר מלמד שכל טובה שהקב"ה נותן לאדם באה עם תפקיד, ומי שמנצל אותה לגאווה נענש דווקא בה נותן לו לָזוּן אֶת הָעֲנִיִּים וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו. אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה (וְאִם נִתְגַּלָּה בּוֹ) בָּעֹשֶׁר הַהוּא - בּוֹ יִלְקֶה, וכמו שמצינו אצל קורח שֶׁכָּתוּב ׳עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ׳ וכן בעושר שאדם לא משתמש בו כראוי- אותו עושר עצמו - בו ילקה. ואם (קהלת ה, יב). נוֹתֵן לוֹ בָּנִים, לָמָּה? נותן לו לְלַמֵּד אוֹתָם דַּרְכֵי הקב"ה וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, הבנים הם הזדמנות להמשיך את דרך הצדק לדור הבא, ולא לגאווה כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּאַבְרָהָםכי תכלית נתינת הבנים ׳כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהו"ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וְגוֹ'׳ואם ח"ו (בראשית יח, יט). אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה בָּהֶםאז - בָּהֶםע"י הבנים עצמם הוּא לוֹקֶה, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגוֹ'׳וע"י שהילדים שנולדו לו ימותו בחייו יצטער יותר מאשר אילו לא היו נולדים לו. (איוב יח, יט). וְכֵן כְּמוֹ זֶה, כְּשֶׁנּוֹתֵן הקב"ה מִיפִי טוּב עֶלְיוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לָהֶם, לָמָּה? כְּדֵי לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. יפי האדם הוא מתנה שנועדה לעבודת ה׳, ומי שמתגאה בו נענש בו ואם ח"ו לֹא עָשׂוּ כָּךְ אֶלָּא הִתְגָּאוּ בּוֹ - בּוֹ לָקוּ, בַּיֹּפִי הַזֶּה.
בלשון הזוהר
דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - יָהִיב עוּתְרָא לְבַר אִינִישׁ, לָמָּה, לְמֵיזַן עֲנָיִין וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי. לָא עָבִיד הַאי ואִתְגָאֵי (ואי אתגליא ביה) בְּהַהוּא עוּתְרָא - בֵּיהּ יִלְקֵי דִּכְתִיב, ׳עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ׳ (קהלת ה, יב). יָהִיב לֵיהּ בְּנִין, לָמָּה, לְמֵילַף לְהוּ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִיטַר פִּקּוּדוֹי כִּדְאָמוּר בְּאַבְרָהָם ׳כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַּוְּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ יהו"ה לַעֲשׂוֹת צְּדָקָה וְגוֹ'׳ (בראשית יח, יט). לָא עָבִיד הַאי וּמִתְגָּאֶה בְּהוּ - בְּהוּ לָקֵי דִּכְתִיב, ׳לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגוֹ'׳ (איוב יח, יט). וְכֵן כְּהַאי גַוונָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשַׁפִּירוּתָא טָבָא עִלָּאָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוּ, לָמָּה, בְּגִין לְמִיטַר פִּקּוּדוֹי וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, לָא עָבְדוּ כְּדֵין אֶלָּא אִתְגָּאוּ בֵּיהּ - בֵּיהּ לָקוּ בְּהַאי שַׁפִּירוּתָא.
בריאת שש דמויות בצלם אדם הראשון - שת שש
אָמַר רַב יְהוּדָה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה גֹלֶם טֶרֶם שֶׁזָּרַק בּוֹ נְשָׁמָה, וְקָרָא לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם, וְאָמַר לוֹ: עַיֵּן וְצֹר בַּדְּיוֹקָן הַזֶּה שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁתָּא שֵׁשׁ׳ (בראשית ה, ג).
בלשון הזוהר
אָמַר רַב יְהוּדָה, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲוָה גוֹלֶם עַד לָא זָרִיק בֵּיהּ נִשְׁמָתָא, וְקָרָא לְהַהוּא מַלְאָכָא דְּהוּא מְמוּנֶּה עַל דִּיוּקְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וְאָמַר לוֹ: עַיֵּין וְצֹּר בְּדִיוּקְנָא דְדֵין שִׁיתָּא בְּנִי נְשָׁא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיּוֹלֶּד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת׳ (בראשית ה, ג), כְּלוֹמַר שִׁיתָּא.
מעפר אדם הראשון נבראו הששה - הנטרדים שלא שמרו מה שניתן להם
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵאוֹתוֹ עָפָר מַמָּשׁ שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, לָקַח הקב"ה לִבְרֹא אֶת שֵׁשֶׁת אֵלֶּה, וְקָרָא לוֹ שֵׁת, שֵׁשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ׳ (בראשית ה, ג) - מֵאוֹתָהּ הָעִסָּה שֶׁנִּבְרָא הַגֹּלֶם שֶׁלּוֹ. וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר ׳גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ׳ - וְעִיַּנְתָּ בּוֹ לַעֲשׂוֹת שֶׁדּוֹמִים לוֹ. ׳וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ׳ - מִי הֵם? כֻּלָּם שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ מַה שֶּׁנָּתַן הקב"ה לָהֶם, וְנִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם (וְנִדּוֹנוּ בְּאוֹתוֹ הַדִּין).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מֵהַהוּא עַפְרָא מַמָּשׁ דְּאִתְבְּרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן נָסִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְבְּרָאָה אִלֵּין שִׁיתָּא, וְקָרָא לֵיהּ שֵׁת, שִׁיתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְּמוֹ׳ (בראשית ה, ג) - מֵאוֹתָהּ הָעִיסָה שֶׁנִּבְרָא הַגּוֹלֶם שֶׁלּוֹ. וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר ׳גָּלְמִי רָאוּ עֵינְיךָ׳ - וְעִיַּינְת בּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּדָאמוּ לֵיהּ. ׳וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ׳ - מַאן אִינוּן. כֻּלְּהוּ דְּלָא נָטְרוּ מַאי דְּיָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לוֹן וְאִתְטָרְדוּ מִן עַלְמָא (ואתדנו בההוא דינא).
עליית הנשמה בלילה מהגוף הישן - קבלתה או דחייתה
שָׁנִינוּ שָׁם, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מָצָאנוּ שֶׁשָּׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הוּא הַלַּיְלָה, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ עִנְיָן לְהקב"ה בָּאָדָם, כְּשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאָר אוֹתוֹ גֹלֶם יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ, וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה בְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי הקב"ה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם הִיא צַדִּיקָה - שְׂמֵחִים עִמָּהּ, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת׳ (שיר השירים ה, ח) יְרוּשָׁלַיִם ׳אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳.
בלשון הזוהר
תְּנַן הָתָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אַשְׁכַּחְנָא דִּתְלַת מִטְרָן הֲוִי לֵילְיָא, וְכָל חַד וְחַד אִית עִנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבַר נָשׁ. כַּד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ מִינֵּיהּ וְאִשְׁתָּאַר הַהוּא גּוֹלְמָא נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא בְּכָל לֵילְיָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק, אִי זַכָּאָה הִיא - חָדָאן עִמַּהּ, וְאִי לָא - דַּחְיָין לָהּ לְבַר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִכְתִיב, ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת׳ (שיר השירים ה, ח) יְרוּשָׁלַםִ ׳אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳.
בנות ירושלים - הנשמות הזוכות ליכנס למעלה, והכיסוף להסתופף בצלו
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ז) יְרוּשָׁלם - הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַל שֶׁזּוֹכוֹת לְהִכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת׳ יְרוּשָׁלַיִם ׳אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי׳ - זֶה הקב"ה. רַב אָמַר, זֶה זִיו הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁל מַעְלָה. ׳מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ - לֵהָנוֹת מֵהַזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר, ׳שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ - אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלַם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף, אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה׳, מַה כָּתוּב ׳וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ז) יְרוּשָׁלַם - הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס לִירוּשָׁלַם שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת׳ יְרוּשָׁלַםִ ׳אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רַב אָמַר, זֶה זִיו אַסְפַּקְלַרְיָאה שֶׁל מַעְלָה. ׳מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ - לֵיהָנוֹת מִזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִּלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר, ׳שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ - אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, דְּכֵיון שֶׁנִּשְׁלַם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף, אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה׳, מַה כְּתִיב ׳וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגו'׳.
׳ותמת שרה בקרית ארבע׳ - הפסוק הקודם לחיי שרה
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה כָּתוּב בַּפָּסוּק קֹדֶם זֶה? שֶׁכָּתוּב ׳וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳ (בראשית כג, ב).
בלשון הזוהר
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה כְּתִיב בַּפָּסוּק קוֹדֶם זְה דִּכְתִיב ׳וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן׳ (בראשית כג, ב).
ארבעה יסודות הגוף - נחלקים במיתה ומחוברים בחייו
רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּרָא הקב"ה אֶת הָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף, שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו מַשְׁמָע, מֵהַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב: ׳וַתָּמָת שָׂרָה׳ - זֶה הַגּוּף. ׳בְּקִרְיַת אַרְבַּע׳ - אֵלּוּ אַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת. ׳הִיא חֶבְרוֹן׳ - שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. ׳בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׳ - בָּעוֹלָם הַזֶּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט.
בלשון הזוהר
רַבִּי יִצְּחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְּחָק אָמַר הַנֶּחלָקִים בַּגּוּף, שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵּא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזְּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו מַשְׁמַע, מִקְרָא דִכְתִיב ׳וַתָּמָת שָׂרָה׳ - זֶה הַגּוּף. ׳בְּקִרְיַת אַרְבַּע׳ - אֵלּוּ הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת. ׳הִיא חֶבְרוֹן׳ - שֶׁהָיוּ מְחוּבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. ׳בְּאֶרֶץ כְּנַעַן׳ - בָּעוֹלָם הַזְּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט.
׳ויבא אברהם לספד לשרה׳
נשמה וגוף, אבלה ועלייתה, ומנוחתה בין הצדיקים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.