אשרי שמרי משפט עשה צדקה
׳התרפית ביום צרה׳ - העוסק בתורה נאחז בעץ החיים, והמרפה ידיו בעץ המוות
דָּבָר אַחֵר וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י), רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת (תהלים קו, ג). אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט - אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהקב"ה נָתַן לָהֶם תּוֹרַת אֱמֶת לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ יָמִים וְלֵילוֹת, שֶׁהֲרֵי כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵרוּת מֵהַכֹּל, חֵרוּת מִן הַמָּוֶת, שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְנֶאֱחָז בָּהּ, נֶאֱחָז בְּעֵץ הַחַיִּים. וְאִם מַרְפֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים, הִנֵּה עֵץ הַמָּוֶת שׁוֹרֶה עָלָיו וְנֶאֱחָז בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה (משלי כד, י). הִתְרַפִּיתָ - אִם מַרְפֶּה יָדָיו מִן הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ (בראשית כח, י), רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת׳ (תהלים קו, ג). ׳אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּט׳ - זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא דִקְשׁוֹט לְאִשְׁתַּדָּלָא בָהּ יְמָמָא וְלֵילֵי. דְּהָא כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִית לֵיהּ חֵירוּ מִכֹּלָּא, חֵירוּ מִן מוֹתָא דְּלָא יָכְלָא לְשַׁלְּטָאָה עֲלֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. בְּגִין דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וְאִתְאֲחִיד בָּהּ, אִתְאֲחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי. וְאִי אַרְפֵּי גַרְמֵיהּ מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, הָא אִילָנָא דְמוֹתָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְאִתְאֲחִיד בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה׳ (משלי כד, י). ׳הִתְרַפִּיתָ׳, אִי אַרְפֵּי יְדוֹי מֵאוֹרַיְיתָא.
׳צר כחכה׳ - צר כח כה, כשסוטה מן התורה הרע דוחה את כה החוצה
בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה (משלי כד, י) - מַה זֶּה צַר כֹּחֶכָה? צַר כֹּחַ כֹּה, שֶׁהֲרֵי הִיא תָּמִיד לְיָמִין, וּשְׁמִירָתָהּ תָּמִיד עַל בֶּן אָדָם כַּאֲשֶׁר הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, וְאָז דּוֹחֶה אֶת הָרַע הַחוּצָה שֶׁלֹּא יִקְרַב לְבֶן הָאָדָם וְלֹא יוּכַל לְקַטְרֵג לוֹ. וּכְשֶׁאָדָם סוֹטֶה מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה וּמִתְרַפֶּה מִמֶּנָּה, אֲזַי צַר כֹּחַ כֹּה, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הָרָע, שֶׁהוּא הַשְּׂמֹאל, שׁוֹלֵט עַל הָאָדָם, וְדוֹחֶה אֶת הַ"כֹּה" הַזּוֹ הַחוּצָה, עַד שֶׁדּוֹחֵק אוֹתוֹ מָקוֹם בְּצָרָה.
בלשון הזוהר
׳בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה׳ (משלי כד, י) - מַאי ׳צַר כֹּחֶכָה׳. צַר כֹּחַ כֹּה, דְּהָא אִיהִי תָּדִיר לִימִינָא. וּנְטִירוּ דִילָהּ תָּדִיר עַל בַּר נָשׁ כַּד אָזִיל בְּאוֹרְחוֹי דְאוֹרַיְיתָא, וּכְדֵין דָּחֵי לֵיהּ לָרַע לְבַר דְּלָא יִקְרַב לְגַבֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, וְלָא יָכִיל לְקַטְרְגָא לֵיהּ. וְכַד בַּר נָשׁ אַסְטֵי מֵאָרְחוֹי דְאוֹרַיְיתָא וְאִתְרַפֵּי מִנָּהּ, כְּדֵין צַר כֹּחַ כֹּה, בְּגִין דְּהַהוּא רַע, דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא שַׁלִּיט עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְדָחֵי לֵיהּ לְהַאי כֹּה לְבַר, עַד דְּדָחִיק לֵיהּ אֲתַר בְּעָקוּ.
דבר אחר ׳צר כחכה׳ - האוחז בתורה אהוב למעלה ולמטה, והסוטה ממנה הרע צר לו
דָּבָר אַחֵר צַר כֹּחֶכָה - שֶׁכַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם אוֹחֵז בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, נֶאֱהָב לְמַעְלָה וְנֶאֱהָב לְמַטָּה, וְהוּא אָהוּב שֶׁל הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיהו"ה אֲהֵבוֹ (שמואל ב יב, כד), שֶׁהָיָה אָהוּב שֶׁל הקב"ה, וְאוֹהֵב אוֹתוֹ. וּכְשֶׁאָדָם סוֹטֶה מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה, אֲזַי צַר כֹּחַ כֹּה, צַר שֶׁלּוֹ, וּבַעַל שִׂנְאָה הוּא אֵלָיו, וְשׁוֹלֵט עָלָיו אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא רַע, עַד שֶׁמְּקַטְרֵג בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳צַר כֹּחֶכָה׳, דְּכַד בַּר נָשׁ אָחִיד בְּאָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא, אִתְרָחִים לְעֵילָא וְאִתְרָחִים לְתַתָּא, וּרְחִימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיהו"ה אֲהֵבוֹ׳ (שמואל ב יב, כד), דַּהֲוָה רְחִימוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְרָחִים לֵיהּ. וְכַד בַּר נָשׁ אַסְטֵי מֵאָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין צַר כֹּחַ כֹּה, צַר דִּילֵיהּ, וּמָארֵי דְבָבוּ אִיהוּ לְגַבֵּיהּ, וְשַׁלִּיט עֲלוֹי הַהוּא דְאִקְרֵי רַע, עַד דִּמְקַטְרֵג בֵּיהּ בְּהַאי עַלְמָא, וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.
יצר הרע נחש תקיף - בני העולם נכשלים בו ומושכים אותו עליהם עד שנוטל נשמותיהם
בֹּא רְאֵה, הָרָע הַזֶּה, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע, שׁוֹלֵט עַל הָעוֹלָם בְּכַמָּה צְדָדִים, וְכַמָּה שִׁלְטוֹן יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם, וְהוּא נָחָשׁ תַּקִּיף שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם, וְנִכְשָׁלִים בּוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם וּמוֹשְׁכִים אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁמּוֹצִיא לָהֶם אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי רַע דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע, שַׁלִּיט עַל עַלְמָא בְּכַמָּה סִטְרִין. וְכַמָּה שָׁלְטָנוּ אִית לֵיהּ בְּעַלְמָא, וְאִיהוּ חִוְיָא תַּקִּיפָא דְּחָב בֵּיהּ אָדָם, וְכָשְׁלִין בֵּיהּ בְּנֵי עַלְמָא, וּמָשְׁכֵי לֵיהּ עֲלַיְיהוּ, עַד דְּאַפִּיק לוֹן נִשְׁמָתַיְיהוּ.
שולט על הגוף - הגוף נטמא והנשמה עולה, ואינו שולט עד שנוטל רשות
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁהוּא שׁוֹלֵט, שׁוֹלֵט עַל הַגּוּף. וְכֵיוָן שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַגּוּף, יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ הַנְּשָׁמָה, מִשּׁוּם שֶׁהַגּוּף נִטְמָא, וְהַנְּשָׁמָה עוֹלָה, וְאֵין שׁוֹלֵט עָלָיו עַד שֶׁנּוֹטֵל רְשׁוּת. וְכַמָּה הֵם שֶׁבָּאִים מִצִּדּוֹ וְשׁוֹלְטִים עַל הָעוֹלָם, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁכָּל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם שֶׁנַּעֲשׂוּ וְשׁוֹלְטִים בָּהֶם, וְיֵשׁ לוֹ מְמֻנִּים וְשַׁמָּשִׁים, כֻּלָּם שַׁמָּשִׁים בְּמַעֲשֵׂי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כַּד אִיהוּ שַׁלִּיט, שַׁלִּיט עַל גּוּפָא. וְכֵיוָן דְּעַל גּוּפָא שַׁלִּיט, נִשְׁמָתָא נָפְקָא מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּגוּפָא אִסְתָּאַב, וְנִשְׁמָתָא סָלְקָא. וְלָא שַׁלִּיט עֲלֵיהּ עַד דְּנָטִיל רְשׁוּ. וְכַמָּה אִינוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרֵיהּ, וְשָׁלְטִין עַל עָלְמָא. וְהָא תָּנִינָן דְּכָל עוֹבָדִין דְּעַלְמָא דְּאִתְעֲבִידוּ, וְשָׁלְטֵי בְּהוּ, וְאִית לֵיהּ מְמַנָּן וְשַׁמָּשִׁין, כֻּלְּהוּ שַׁמָּשִׁין בְּעוֹבָדִין דְּעָלְמָא.
׳קץ כל בשר׳ - קץ השמאל, על הבשר, חיצוני וטמא, וקץ הימין על הרוח
וְעַל כֵּן הוּא קֵץ שֶׁל הַשְּׂמֹאל, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁיֵּשׁ קֵץ לְיָמִין וְיֵשׁ קֵץ לִשְׂמֹאל, וְהַקֵּץ שֶׁל הַשְּׂמֹאל הַזֶּה הוּא קֵץ כָּל בָּשָׂר. נִקְרָא קֵץ כָּל בָּשָׂר, לֹא נִקְרָא קֵץ כָּל רוּחַ, וְסוֹד הַדָּבָר - זֶהוּ קֵץ (כָּל בָּשָׂר) וְזֶהוּ קֵץ, זֶה קֵץ עַל בָּשָׂר, וְזֶה עַל רוּחַ. מִשּׁוּם כָּךְ זֶה פְּנִימִי וְזֶה חִיצוֹנִי, זֶה יָמִין וְזֶה שְׂמֹאל, זֶה קָדוֹשׁ וְזֶה טָמֵא, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִיהוּ קֵץ דִּשְׂמָאלָא, וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּאִית קֵץ לִימִינָא, וְאִית קֵץ לִשְׂמָאלָא, וְהַאי קֵץ דִּשְׂמָאלָא, אִיהוּ קֵץ כָּל בָּשָׂר. קֵץ כָּל בָּשָׂר אִקְרֵי, קֵץ כָּל רוּחָא לָא אִקְרֵי, וְרָזָא דְמִלָּה, דָּא אִיהוּ קֵץ (כָּל בָּשָׂר) וְדָא אִיהוּ קֵץ, דָּא קֵץ עַל בִּשְׂרָא וְדָא עַל רוּחָא. בְּגִין כָּךְ, דָּא פְּנִימִי וְדָא חִיצוֹן. דָּא יְמִינָא, וְדָא שְׂמָאלָא. דָּא קַדִּישָׁא, וְדָא מְסָאֲבָא. וְהָא אוּקְמוּהָ.
סוד הדרום - עולם הזכר ועולם הנוקבא, ומכאן כל החיים, הברכות והאהבות
וּבֹא וּרְאֵה, סוֹד עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ שֶׁל הָאֱמוּנָה, הַסּוֹד שֶׁל עוֹלַם הַזָּכָר וְעוֹלַם הַנּוּקְבָּא, וְכָל קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים בּוֹ, וְכָל סוֹדוֹת הָאֱמוּנָה מִכָּאן יָצְאוּ, וְכָל הַחַיִּים וְכָל הַחֵרוּת, וְכָל הַטּוֹבוֹת וְכָל הָאוֹרוֹת הֵם מִכָּאן, וְכָל הַבְּרָכוֹת וְטַלְלֵי נְדָבוֹת, וְכָל הָאַהֲבָה שֶׁל הָאֲהָבוֹת הַכֹּל מֵהַצַּד הַזֶּה, סוֹד הַדָּרוֹם.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, רָזָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דִּמְהֵימְנוּתָא, רָזָא דְעַלְמָא דִדְכוּרָא וְעַלְמָא דְנוּקְבָא, וְכָל קִדּוּשָׁא דְקַדִּישִׁין בֵּיהּ, וְכָל רָזֵי דִמְהֵימְנוּתָא מֵהָכָא נָפְקוּ, וְכָל חַיִּין וְכָל חֵירוּ וְכָל טָבִין וְכָל נְהוֹרִין מֵהָכָא אִינוּן, וְכָל בִּרְכָאן וְטַלֵּי נִדְבָאן וְכָל רְחִימוּ דִרְחִימוּתָא כֹּלָּא מִסִּטְרָא דָא, רָזָא דְּדָרוֹם.
מצד הצפון - פסולת הזהב בצד הטומאה, זכר ונוקבא רוכב נחש, סוד עזאזל
מִצַּד הַצָּפוֹן מִתְפַּשְּׁטוֹת דְּרָגוֹת עַד שֶׁמַּגִּיעָה לְמַטָּה פְּסֹלֶת הַזָּהָב, בְּצַד הַטֻּמְאָה, לִכְלוּךְ טָמֵא, וְאוֹחֵז אֶת זֶה לְמַעְלָה, וְאוֹחֵז אֶת זֶה לְמַטָּה, וְכָאן מִזְדַּוְּגִים זָכָר וְנוּקְבָּא יַחַד, וְהֵם רוֹכֵב נָחָשׁ, הַסּוֹד שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא, וְזֶה סוֹד עֲזָאזֵ"ל.
בלשון הזוהר
מִסִּטְרָא דְצָפוֹן מִתְפַּשְׁטֵי דַרְגִּין, עַד דְּמָטָא לְתַתָּא קַסְטוּפָא דְּדַהֲבָא, בְּסִטְרָא מְסָאֲבָא, לִכְלוּכָא דִמְסָאַב, וְאָחִיד לְהַאי לְעֵילָא וְאָחִיד לְהַאי לְתַתָּא, וְהָכָא מִזְדַּוְוגֵי דְּכַר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא, וְאִינוּן רוֹכֵב נָחָשׁ, רָזָא דִּדְכַר וְנוּקְבָא, וְרָזָא דָא עֲזָאזֵ"ל.
עשו אדום כשושנה ושעיר - ממנו אלופים ממונים השולטים בעולם, צדדי הטומאה
וּמִכָּאן נִפְרָדוֹת הַדְּרָגוֹת וְיוֹצְאִים כַּמָּה צְדָדִים לָעוֹלָם, שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מִכָּאן וְשׁוֹלְטִים עַל הָעוֹלָם, וְכֻלָּם צִדְדֵי הַטֻּמְאָה, וּמְמֻנִּים שָׂרִים לְתוֹךְ הָעוֹלָם. בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁיָּצָא עֵשָׂו לָעוֹלָם, כֻּלּוֹ אָדֹם כַּשּׁוֹשַׁנָּה, בַּשֵּׂעָר כְּמוֹ הַשָּׂעִיר, וּמִשָּׁם אַלּוּפִים, מָגִנִּים (ס"א: שְׁנֵים עָשָׂר) מְמֻנִּים שֶׁשּׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
וּמֵהָכָא מִתְפָּרְשִׁין דַּרְגִּין, וְנָפְקִין כַּמָּה סִטְרִין לְעַלְמָא, דְּמִתְפַּשְׁטִין מֵהָכָא, וְשָׁלְטִין עַל עַלְמָא, וְכֻלְּהוּ סִטְרֵי מְסָאֲבָא, וְרַבְרְבִין מְמַנָּן גּוֹ עַלְמָא. תָּא חֲזֵי, עֵשָׂו כַּד נָפַק לְעַלְמָא, כּוּלֵיהּ סוּמְקָא כְּוַרְדָא, בְּשַׂעֲרָא כְּגַוְונָא דְּשָׂעִיר, וּמִתַּמָּן אַלּוּפִין מְמַנָּן תְּרֵיסִין (ס"א: תְּרֵיסַר) דְּשָׁלְטִין בְּעַלְמָא, וְהָא אוּקְמוּהָ.
׳אשרי שמרי משפט׳ - שומרי האמונה, שהקב"ה הוא משפט וכל דרכיו משפט
בֹּא רְאֵה, אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט (תהלים קו, ג) - שֶׁשּׁוֹמְרִים אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁל הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה הוּא מִשְׁפָּט. וְצָרִיךְ לָאָדָם לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יִסְטֶה לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹמֵר מִשְׁפָּט, מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה הוּא מִשְׁפָּט, שֶׁכָּל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט׳ (תהלים קו, ג), דְּנָטְרֵי מְהֵימְנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ מִשְׁפָּט. וּבָעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְנַטְרָא דְּלָא יִסְטֵי לְאוֹרְחָא אָחֳרָא, אֶלָּא דִּיהֵא נָטִיר מִשְׁפָּט, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ מִשְׁפָּט, דְּכָל אָרְחוֹי מִשְׁפָּט.
׳עשה צדקה בכל עת׳ - העושה צדקה עם העני מרבה אותה למעלה ולמטה
עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת (תהלים קו, ג) - וְכִי בְכָל עֵת יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה? אֶלָּא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה צְדָקָה עִם אוֹתָם שֶׁצְּרִיכִים אוֹתָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה עִם הֶעָנִי, מַרְבֶּה אוֹתָהּ צְדָקָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
׳עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת׳ (תהלים קו, ג), וְכִי ׳בְּכָל עֵת׳ יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד צְדָקָה. אֶלָּא, מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרְחוֹי דְאוֹרַיְיתָא, וְעָבִיד צְדָקָה עִם אִינוּן דְּאִצְטְרִיכוּ לָהּ, דְּכָל מַאן דְּעָבִיד צְדָקָה עִם מִסְכֵּנָא, אַסְגֵי הַהִיא צְדָקָה לְעֵילָא וְתַתָּא.
׳בכל עת׳ - הצדקה עולה למקום יעקב, וממשיכה ברכות לכל התחתונים שנקראו עת
בֹּא רְאֵה, מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בִּצְדָקָה, אוֹתָהּ צְדָקָה שֶׁעוֹשֶׂה עוֹלָה לְמַעְלָה וּמַגִּיעָה לְמַעְלָה לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא מֶרְכָּבָה עֶלְיוֹנָה, וּמַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת לַמָּקוֹם הַהוּא מִן הַמַּעְיָן שֶׁל כָּל הַמַּעְיָנוֹת. וּמֵאוֹתָהּ הַצְּדָקָה מַמְשִׁיךְ וּמַרְבֶּה בְּרָכוֹת לְכָל אוֹתָם הַתַּחְתּוֹנִים וּלְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת וּלְכָל הַחֲיָלוֹת, וְכֻלָּם מִתְבָּרְכִים, וְנוֹסָפִים אוֹרוֹת כָּרָאוּי. מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם נִקְרְאוּ עֵת, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בִּצְדָקָה, הַהִיא צְדָקָה דְּעָבִיד, סָלִיק לְעֵילָא, וּמָטָא לְעֵילָא לְהַהוּא אַתְרָא דְיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ רְתִיכָא עִלָּאָה. וְאַמְשִׁיךְ בִּרְכָאן לְהַהוּא אֲתַר, מִמַּבּוּעָא דְכָל מַבּוּעִין. וּמֵהַהִיא צְדָקָה, אַמְשִׁיךְ וְאַרְבֵּי בִּרְכָאן לְכָל אִינוּן תַּתָּאֵי, וּלְכָל רְתִיכִין וּלְכָל חֵילִין, וְכֻלְּהוּ אִתְבָּרְכָאן וְאִתּוֹסְפָן נְהוֹרִין, כִּדְקָא יְאוּת. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אִקְרוּ עֵת, וְדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת׳.
ישראל בארץ מושכים ברכות - ומשיצאו לרשות אחרת נמנעו הברכות מן העולם
בֹּא רְאֵה, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, הֵם הָיוּ מוֹשְׁכִים בְּרָכוֹת מִמַּעְלָה לְמַטָּה, וּכְשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, נִכְנְסוּ תַּחַת רְשׁוּת אַחֶרֶת, וְנִמְנְעוּ הַבְּרָכוֹת מִן הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּהֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אִינוּן הֲווּ מָשְׁכֵי בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא לְתַתָּא, וְכַד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, עָאלוּ תְּחוֹת רְשׁוּ אָחֳרָא, וּבִרְכָאן אִתְמְנָעוּ מֵעָלְמָא.
קודם שנכנס לרשות אחרת - נגלה לו הקב"ה בחלום, והבאר עולה רק לקשור בה
בֹּא רְאֵה, יַעֲקֹב הָיָה תַּחַת רְשׁוּת קְדוֹשָׁה, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִן הָאָרֶץ, נִכְנַס לִרְשׁוּת אַחֶרֶת, וְטֶרֶם שֶׁנִּכְנַס תַּחַת רְשׁוּת אַחֶרֶת, הִתְגַּלָּה עָלָיו הקב"ה בַּחֲלוֹם וְרָאָה כָּל מַה שֶּׁרָאָה, וְהָלְכוּ עִמּוֹ מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, עַד שֶׁיָּשַׁב עַל הַבְּאֵר. וְכֵיוָן שֶׁיָּשַׁב עַל הַבְּאֵר, עָלוּ אֵלָיו הַמַּיִם, וְכֵן הָיָה מֹשֶׁה, שֶׁמִּשָּׁם הִזְדַּמְּנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ. סוֹד הַדָּבָר - הַבְּאֵר לֹא עוֹלָה אֶלָּא כְּשֶׁרוֹאָה אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב הֲוָה תְּחוֹת רְשׁוּ קַדִּישָׁא, כֵּיוָן דְנָפַק מֵאַרְעָא, עָאל בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, וְעַד לָא עָאל תְּחוֹת רְשׁוּ אָחֳרָא, אִתְגְּלִי עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּחֶלְמָא, וְחָמָא כָּל מַה דְּחָמָא, וְאָזְלוּ עִמֵּיהּ מַלְאָכִין קַדִּישִׁין, עַד דְּיָתִיב עַל בֵּירָא. וְכֵיוָן דְּיָתִיב עַל בֵּירָא, סְלִיקוּ מַיָא לְגַבֵּיהּ, וְכֵן הֲוָה מֹשֶׁה, דְּמִתַּמָּן אִזְדַּמְּנַת לֵיהּ אִתְּתֵיהּ. רָזָא דְמִלָּה, בֵּירָא לָא סָלְקָא, אֶלָּא כַּד חָמָא קִשְׁרָא דִילֵיהּ לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ.
׳וילך ארצה בני קדם׳ - לבן בחרן היה, ולמה נסע יעקב משם
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ קָשִׁים זֶה עַל זֶה. בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י), וְלָבָן הָיָה יוֹשֵׁב בְּחָרָן. לָמָּה נָסַע מִשָּׁם? שֶׁכָּתוּב וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם (בראשית כט, א). וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁבְּחָרָן הָיָה דִיּוּרוֹ שֶׁל לָבָן? שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ (בראשית כט, ד). וַיֹּאמֶר, הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ (בראשית כט, ה). מַשְׁמָע שֶׁדִּיּוּרוֹ שֶׁל לָבָן הָיָה בְחָרָן.
בלשון הזוהר
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָנֵי קְרָאֵי קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ (בראשית כח, י), וְלָבָן בְּחָרָן הֲוָה יָתִיב. אַמַּאי נָטִיל מִתַּמָּן. דִּכְתִיב ׳וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם׳ (בראשית כט, א). וּמִנָּלָן דִּבְחָרָן הֲוָה דִיּוּרֵיהּ דְּלָבָן. דִּכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ׳ (בראשית כט, ד). וַיֹּאמֶר, ׳הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ׳ (בראשית כט, ה). מַשְׁמַע דְּדִיּוּרֵיהּ דְּלָבָן, בְּחָרָן הֲוָה.
רוצה אני להיכנס בשכינה - כאביו שנזדמנה לו אשתו על העין, הלך לבני קדם לבאר
אֶלָּא יַעֲקֹב אָמַר, אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס בַּשְּׁכִינָה, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן. כְּשֶׁאָבִי נִשָּׂא וְשָׁלַח אֶת הָעֶבֶד, מָצָא עֵין הַמַּיִם, וְאָז הִזְדַּמְּנָה לְאָבִי אִשָּׁה. וְהִנֵּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה לֹא מָצָאתִי לֹא עַיִן וְלֹא בְּאֵר וְלֹא מַיִם, וּמִיָּד וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם (בראשית כט, א), וְשָׁם הִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּאֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְהִזְדַּמְּנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, יַעֲקֹב אָמַר, אֲנָא בָּעִינָא לְמֵיעַל בִּשְׁכִינְתָּא, בְּגִין דִּבְעִינָא לְאִזְדַּוְּוגָא. אַבָּא כַּד אִתְנָסִיב וְשָׁדַר לְעַבְדָא, אַשְׁכַּח עֵינָא דְמַיָא, וּכְדֵין אִזְדַּמְּנַת לֵיהּ לְאַבָּא אִתְּתָא. וְהָא בַּאֲתַר דָּא, לָא אַשְׁכַּחְנָא לָא עֵינָא וְלָא בֵּירָא וְלָא מַיָּא, וּמִיָּד ׳וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם׳ (בראשית כט, א), וְתַמָּן אִזְדַּמְּנַת לֵיהּ בֵּירָא, כִּדְקָאֲמָרָן, וְאִזְדַּמְּנַת לֵיהּ אִתְּתֵיהּ.
׳ותרץ ותגד לאביה׳ - הבאר בשדה הייתה, סמוך לעיר חרן
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, חָרָן, שָׁם הָיָה וַדַּאי, וְהַבְּאֵר הַזּוֹ הָיְתָה בַּשָּׂדֶה. שֶׁאִם לֹא כָּךְ, לָמָּה כָּתוּב וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ (בראשית כט, יב)? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיָה סָמוּךְ לָעִיר.
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, חָרָן תַּמָּן הֲוָה וַדַּאי, וְהַאי בֵּירָא בְּחַקְלָא הֲוָה. דְּאִי לָאו הָכִי, אַמַּאי כְּתִיב, ׳וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ׳ (בראשית כט, יב). אֶלָּא בְּגִין דַּהֲוָה סָמִיךְ לְמָתָא.
׳והנה הוא לאה׳ - לא רצה הקב"ה לזווגה ליעקב בגלוי, ולכן לא נזדמנה על הבאר
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יַעֲקֹב שֶׁהִזְדַּמְּנָה לוֹ אִשָּׁה עַל הַבְּאֵר, לָמָּה לֹא הִזְדַּמְּנָה לוֹ לֵאָה, שֶׁהֲרֵי הֶעֱמִידָה לוֹ לְיַעֲקֹב כָּל אוֹתָם הַשְּׁבָטִים? אֶלָּא שֶׁאֶת לֵאָה לֹא רָצָה הקב"ה לְזַוְּגָהּ עִם יַעֲקֹב בְּגָלוּי, שֶׁכָּתוּב וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה (בראשית כט, כה), (מִכְּלָל) שֶׁהֲרֵי קֹדֶם לָכֵן לֹא הִתְגַּלָּה הַדָּבָר.
בלשון הזוהר
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יַעֲקֹב דְּאִזְדַּמְּנַת לֵיהּ עַל בֵּירָא אִתְּתָא, אַמַּאי לָא אִזְדַּמְּנַת לֵיהּ לֵאָה, דְּהָא קָיְימָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב כָּל אִינוּן שִׁבְטִין. אֶלָּא לֵאָה, לָא בָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזַוְוגָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב בְּאִתְגַּלְּיָא, דִּכְתִיב, ׳וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה׳ (בראשית כט, כה), (מִכְּלָל) דְּהָא קוֹדֶם לָכֵן לָא אִתְגַּלְּיָא מִלָּה.
יופי רחל - למשוך לב יעקב לדור שם, ובשבילה נזדווגה לו לאה והקימה השבטים
וְעוֹד, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת עֵינוֹ וְלִבּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בַּיֹּפִי שֶׁל רָחֵל, לַעֲשׂוֹת שָׁם אֶת דִּיּוּרוֹ, וּבִשְׁבִילָהּ הִזְדַּוְּגָה לוֹ לֵאָה וְהֵקִימָה אֶת כָּל אוֹתָם הַשְּׁבָטִים. בַּמֶּה יָדַע יַעֲקֹב מִי הִיא רָחֵל? אֶלָּא שֶׁאוֹתָם הָרוֹעִים אָמְרוּ לוֹ, שֶׁכָּתוּב וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן (בראשית כט, ו).
בלשון הזוהר
וְתוּ, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֵינָא וְלִבָּא דְיַעֲקֹב בְּשַׁפִּירוּ דְּרָחֵל, לְמֶעְבַּד דִּיּוּרֵיהּ תַּמָּן, וּבְגִינָהּ אִזְדַּוְּוגַת לֵיהּ לֵאָה, וְאוֹקִימַת כָּל אִינוּן שִׁבְטִין. בַּמֶּה יָדַע יַעֲקֹב מַאן הִיא רָחֵל. אֶלָּא דְּאִינוּן רַעְיָין אָמְרוּ לֵיהּ, דִּכְתִיב, ׳וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן׳ (בראשית כט, ו).
אעבדך שבע שנים ברחל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.