המזלזל בלחם וזורקו בארץ עניות רודפת אחריו - נודד הוא ללחם איה ואין מי שישגיח עליו
פנחס · ועשירית האיפה כנגד כנסת ישראל - סוד זלזול הלחם והשבועה שלא למסור סודות תורה שלא כראוי · מאמר 89 · פיסקה 2 · דף רמד ע"ב
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא, מַאן דִּמְזַלְזֵל בְּנַהֲמָא, וְזָרִיק לֵיהּ בְּאַרְעָא, עֲנִיּוּתָא רָדִיף אֲבַּתְרֵיהּ. וְחַד מְמָנָא אִתְפְּקַד עַל דָּא, וְאִיהוּ רָדִיף אֲבַּתְרֵיהּ, לְמֵיהַב לֵיהּ עֲנִיּוּתָא, וְלָא יִפּוּק מִן עָלְמָא, עַד דְּיִצְטְרִיךְ לָבִּרְיָין. וְעָלֵיהּ כְּתִיב, ׳נוֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה׳ (איוב טו, כג). נוֹדֵד הוּא, וְיֵהַךְ מִטַּלְטֵל, וְגַלֵּי מֵאֲתָר לַאֲתָר, לַלֶּחֶם אַיֵּה הוּא. וְלֵית מַאן דְּיַשְׁגַח עָלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַיֵּה. מַאן דִּיְרַחֵם עָלֵיהּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁכַּח. (ובחבורא קדמאה אמר רעיא מהימנא מאן דמזלזלא)
תרגום
וּמִשּׁוּם זֶה מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בְּלֶחֶם וְזוֹרֵק אוֹתוֹ בָּאָרֶץ, עֲנִיּוּת רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו. וּמְמֻנֶּה אֶחָד הֻפְקַד עַל זֶה, וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו לָתֵת לוֹ עֲנִיּוּת, וְלֹא יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְעָלָיו כָּתוּב, ׳נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה׳ (איוב טו, כג) - ׳נֹדֵד הוּא׳, וְיֵלֵךְ מִטַּלְטֵל, וְגוֹלֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, ׳לַלֶּחֶם אַיֵּה׳ הוּא. וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַיֵּה מִי שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִמָּצֵא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא, מאן דמזלזל בנהמא, וזריק ליה בארעא, עניותא רדיף אבתריה. וחד ממנא אתפקד על דא, ואיהו רדיף אבתריה, למיהב ליה עניותא, ולא יפוק מן עלמא, עד דיצטריך לבריין. ועליה כתיב, ׳נודד הוא ללחם איה׳ (איוב טו, כג). נודד הוא, ויהך מטלטל, וגלי מאתר לאתר, ללחם איה הוא. ולית מאן דישגח עליה, הדא הוא דכתיב איה. מאן דירחם עליה, בגין דלא ישכח. (ובחבורא קדמאה אמר רעיא מהימנא מאן דמזלזלא)
התרגום: ומשום זה מי שמזלזל בלחם וזורק אותו בארץ, עניות רודפת אחריו. וממנה אחד הפקד על זה, והוא רודף אחריו לתת לו עניות, ולא יוצא מן העולם עד שיצטרך לבריות. ועליו כתוב, ׳נדד הוא ללחם איה׳ (איוב טו, כג) - ׳נדד הוא׳, וילך מטלטל, וגולה ממקום למקום, ׳ללחם איה׳ הוא. ואין מי שישגיח עליו. זהו שכתוב איה מי שירחם עליו, משום שלא ימצא.
מן המפרשים
קרני אור: נודד הוא ויהך נודד הוא ויהך כו'. אבל איה הוא מאן דמרחם עליו, וז"ש ' ולית מאן ' כו':
הסולם: ובג"ד מאן דמזלזל וכו': ומשום זה, מי שמיקל בלחם, וזורקו לארץ, רודפת אחריו עניות. וממונה אחד נתמנה על זה, והוא רודף אחריו לתת לו עניות. ולא יצא מן העולם עד שיהיה נצרך לבריות. ועליו כתוב, נודד הוא ללחם איה . שפירושו, הוא נודד,…
הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר א, ח (א: דפוס הגר״א) - התאמה חלקית ובגין דא יהיב כו'. לפי שכל מעשיו לעשות חסד כידוע ואכסניא היה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: