׳אם עלה קרבנו מן הבקר... מן הצאן... מן העוף׳
מעשה העשיר שקרבנו נדחה, וקרבן העני החביב מהכל
ר' יוסי: מה שונה מן הבקר לעולה מן הצאן ומן העוף - לפי יכולת ידו של המקריב
׳אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ג). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה שּׁוֹנֶה ׳מִן הַבָּקָר׳ לְעוֹלָה ׳וּמִן הַצּאן׳ לְעוֹלָה וּמִן הָעוֹף לְעוֹלָה? אִם הַכֹּל אֶחָד, מִפְּנֵי מָה שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁהֲרֵי מֵהַכֹּל נַעֲשֶׂה דָבָר אֶחָד? אֶלָּא מִי שֶׁהִשִּׂיגָה יָדוֹ אֶת זֶה - מַקְרִיב ׳מִן הַבָּקָר׳, וְאִם לֹא יָכוֹל - אָז ׳מִן הַצּאן׳, וְאִם לֹא יָכוֹל - אָז מִן הָעוֹף, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת׳ (ויקרא יד, כא), שֶׁהֲרֵי הקב"ה אֵין מַטְרִיחַ עַל הָאָדָם יוֹתֵר בְּדָבָר שֶׁלֹּא יָכוֹל.
בלשון הזוהר
׳אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ג). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי שְׁנָא ׳מִן הַבָּקָר׳ לְעוֹלָה, ׳וּמִן הַצֹּאן׳ לְעוֹלָה, וּמִן הָעוֹף לְעוֹלָה. אִי כֹּלָּא חַד, בְּגִין מַה שַׁנְיָא דָּא מִן דָּא, דְּהָא מִן כֹּלָּא אִתְעָבִיד חַד מִלָּה. אֶלָּא, מַאן דְּאַדְבַּק יְדֵיהּ לְדָא, מַקְרִיב ׳מִן הַבָּקָר׳. וְאִי לָא יָכִיל, ׳מִן הַצֹּאן׳. וְאִי לָא יָכִיל מִן הָעוֹף. דְּהָא כְּתִיב, ׳וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת׳ (ויקרא יד, כא), דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַטְרַח עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ יַתִּיר, בְּמִלָּה דְּלָא יָכִיל.
ר' אלעזר: כפי שהיה החטא כך היה הקרבן - עשיר שור, בינוני מן הצאן, עני הקל מהכל
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַחֵטְא - כָּךְ הָיָה מַקְרִיב. עָשִׁיר, שֶׁלִּבּוֹ גַּס בּוֹ לִפְעָמִים, הָיָה מַקְרִיב שׁוֹר, מִשּׁוּם שֶׁלִּבּוֹ חוֹשֵׁב יוֹתֵר לַחֲטֹא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ. הַבֵּינוֹנִי מַקְרִיב מִן הַצֹּאן, מִשּׁוּם שֶׁרְצוֹנוֹ אֵינוֹ גַס בּוֹ כָּל כָּךְ לַחֲטֹא. הֶעָנִי שֶׁלִּבּוֹ לֹא גַס בּוֹ, רְצוֹנוֹ נָמוּךְ מֵהַכֹּל, מַקְרִיב מֵאוֹתוֹ הַקַּל מֵהַכֹּל. וְנוֹדְעוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁלָּהֶם לְכֻלָּם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדָּם, והקב"ה דָּן דִּינוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּמִשְׁקָל יָשָׁר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּמָה דְּהֲוָה חַטָּאָה הָכִי הֲוָה מַקְרִיב. עֲתִירָא, דְּזִמְנִין דְּלִבֵּיהּ גַּס בֵּיהּ, הֲוָה מַקְרִיב תּוֹרָא. בְּגִין דְּלִבֵּיהּ חָשִׁיב יַתִּיר לְמֶחֱטֵי קָמֵיהּ מָארֵיהּ. בֵּינוֹנִי, מַקְרִיב מִן הַצֹּאן, בְּגִין דִּרְעוּתֵיהּ לָאו גַּס בֵּיהּ כָּל כַּךְ לְמֶחטֵי. מִסְכְּנָא דְּלִבֵּיהּ לָא גַּס בֵּיהּ, רְעוּתֵיהּ נָמוֹךְ מִכֹּלָּא, מַקְרִיב מֵהַהוּא קָלִיל מִכֹּלָּא. וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן קָרְבְּנֵיהוֹן לְכֻלְּהוּ, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּאִין דִּינָא כָּל חַד וְחַד בְּמַתְקְלָא יְשָׁרָה.
קושיית ר' אלעזר לרשבי אביו: מדוע הרעב בא רק בעוון עשירים - ואיך יהרגו עניים ויעמידו עשירים
רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו, אָמַר לוֹ, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁעַל שְׁלֹשָׁה חֲטָאֵי הָעוֹלָם הָרָעָב בָּא לָעוֹלָם, וְכָל הַחֲטָאִים אֵינָם נִמְצָאִים אֶלָּא רַק בָּעֲשִׁירִים, מִשּׁוּם שֶׁלִּבָּם גַּס בָּהֶם, וְלֹא נִמְצָאִים בָּעֲנִיִּים. מָה הַדִּין? שהקב"ה יַהֲרֹג אֶת הָעֲנִיִּים וְיַעֲמִיד אֶת הָעֲשִׁירִים?! שֶׁהֲרֵי מֵעַכְשָׁו יוֹסִיפוּ לַחֲטֹא לְפָנָיו! אָמַר לוֹ, יָפֶה שָׁאַלְתָּ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ, כְּשֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְהִפָּרַע מֵהָרְשָׁעִים וּלְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם, אֲזַי נוֹתֵן לָהֶם שָׁלוֹם וּמַשְׁלִים לָהֶם בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוּהִי, אָמַר לֵיהּ, הָא תָּנֵינָן דְּעַל תְּלַת חוֹבֵי עָלְמָא רָעָב בָּא לְעוֹלָם, וְכֻלְּהוּ חוֹבֵי לָא מִשְׁתַּכְּחֵי אֶלָּא בְּעַתִירֵי, בְּגִין דְּלִבַּיְיהוּ גַּס בְּהוּ, וְלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּמִסְכְּנֵי, מַה דִּינָא הוּא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָטִיל לְמִסְכְּנֵי, וְקָאִים לַעֲתִירֵי, דְּהָא מֵהַשְׁתָּא יוֹסִפוּן לְמֶחטֵי קָמֵיהּ. אָמַר לֵיהּ יֵאוֹת שָׁאַלְתָּ וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא וְאָמְרוּ, כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְפָּרְעָא מִן רַשִּׁיעַיָּא וּלְאוֹבָדָא לְהוּ מִן עָלְמָא, כְּדֵין יָהִיב לְהוּ שָׁלוֹם, ואַשְׁלִים לְהוּ בְּכֹלָּא.
כלי המלך הם לב נשבר ונדכה - וכשבוכים לפני המלך מקרבם יותר מהכל, אוי לרשעים שגרמו לרעב
אֲבָל בֹּא וּרְאֵה שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא נִמְצָאִים קְרוֹבִים לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, כַּכֵּלִים הַלָּלוּ שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וּמִי הֵם? ׳לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה׳ (תהלים נה, יט) - ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיה נז, טו) - אֵלּוּ הֵם כְּלֵי הַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁנִּמְצֵאת בַּצֹּרֶת בָּעוֹלָם וְהָרָעָב וְהַדִּין מִתְחַזְּקִים עַל הָעֲנִיִּים, אֲזַי בּוֹכִים וְגוֹעִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, והקב"ה מְקָרֵב אוֹתָם יוֹתֵר מֵהַכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי׳ (תהלים כב, כה) - וְאָז הקב"ה פּוֹקֵד עַל מַה בָּא הָרָעָב לָעוֹלָם. אוֹי לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁגָּרְמוּ לָזֶה.
בלשון הזוהר
אֲבָל תָּא חֲזִי, דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא לָא מִשְׁתַּכְּחִין קְרִיבִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה, כְּאִלֵּין מָאנִין דְּאִיהוּ אִשְׁתָּמַּשׁ בְּהוּ. וּמַאן אִינּוּן. ׳לֵב נִשְׁבָּר ונִדְכֶּה׳ (תהילים נא, יט). ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיהו נז, טו). אִלֵּין אִינּוּן מָאנֵי דְּמַלְכָּא. וְכַד אִשְׁתְּכַח בַּצוֹרֶת בְּעָלְמָא, וְכַפְנָא וְדִינָא אִתְתָּקַּף עַל מִסְכְּנֵי, כְּדֵין בָּכָאן וְגָעאָן קָמֵי מַלְכָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן יַתִּיר מִכֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי לא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי׳ (תהילים כב, כה). וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד עַל מַה אַתְיָא כַּפְנָא לְעָלְמָא. וַוי לְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּגַרְמֵי הַאי.
׳שמוע אשמע צעקתו׳ שתי פעמים - להשגיח על קול העניים ולהפרע מהגורמים להם
כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם עַל קוֹלוֹת הָעֲנִיִּים, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מֵהֶם וּמֵעֶלְבּוֹנָם, אָז כָּתוּב ׳שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ׳ (שמות כב, כב) - ׳שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע׳ - שְׁתֵּי פְעָמִים, אַחַת לְהַשְׁגִּיחַ עַל קוֹלָם, וְאַחַת לְהִפָּרַע מֵאוֹתָם שֶׁגּוֹרְמִים לָהֶם אֶת זֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי׳ (שמות כב, כו) ׳וְחָרָה אַפִּי וְגוֹ'׳. וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁרָעָב נִמְצָא בָעוֹלָם, אוֹי לְאוֹתָם הָעֲשִׁירִים הָרְשָׁעִים, מִשּׁוּם קוֹלָם שֶׁל הָעֲנִיִּים לִפְנֵי הקב"ה.
בלשון הזוהר
כַּד אִתְעֲר מַלְכָּא לְאַשְׁגְּחָא בְּעָלְמָא עַל קָלָא דְּמִסְכְּנִי, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מִנַּיְיהוּ, וּמֵעוּלְבְּנַיְיהוּ, כְּדֵין כְּתִיב, ׳שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ׳ (שמות כב, כב). ׳שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע׳ תְּרֵי זִמְנֵי: חַד לְאַשְׁגְּחָא בְּקַלֵיהוֹן. וְחַד לְאִתְפָּרְעָא מִן אִינּוּן דְּגַרְמִין לוֹן הַאי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי׳ ׳וְחָרָה אַפִּי וְגוֹ'׳. וְעַל דָּא בְּשַׁעֲתָא דְּכַפְנָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, וַוי לְאִינּוּן עֲתִירֵי חַיָּיבַיָּא, בְּקַלֵיהוֹן דְּמִסְכְּנִי לְקָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
קרבן העני קל מהכל כי לבו שבור - וכל קרבן וקרבן ידוע אצל הכהן
בֹּא וּרְאֵה שֶׁאוֹתוֹ קָרְבָּן שֶׁל הֶעָנִי קַל מֵהַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁלִּבּוֹ שָׁבוּר, וְאַף עַל גַּב שֶׁחוֹשֵׁב לַחֲטֹא, זֶה עוֹבֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי דַּי לוֹ בְּצַעֲרוֹ וְשֶׁל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. וְלָכֵן כָּל קָרְבָּן וְקָרְבָּן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ, כֻּלָּם יְדוּעִים אֵצֶל הַכֹּהֵן.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי דְּהַהוּא קָרְבְּנָא דְּמִסְכְּנָא, קָלִיל (נ"א קהב) מִכֹּלָּא, בְּגִין דְּלִבֵּיהּ תָּבִיר, וְאַף עַל גַּב דְּחָשִׁיב לְמֶחֱטֵי, אִתְעֲבָּר מִנֵּיהּ. דְּהָא דַּי לֵיהּ בְּצַעֲרֵיהּ, וּדְאִינְשֵׁי בֵּיתֵיהּ. וְעַל דָּא כָּל קָרְבְּנָא וְקָרְבְּנָא, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי, אִשְׁתְּמוֹדְעָן כֻּלְּהוּ לְגַבֵּי כַּהֲנָא.
מעשה בעשיר שהקריב שני יונים ואמר לו הכהן שאינו שלו - כי זה קרבן עני ולא עשיר
מַעָשֶׂה בְאוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁהִקְרִיב לִפְנֵי הַכֹּהֵן שְׁנֵי יוֹנִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, אָמַר לוֹ, הַקָּרְבָּן הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁלְּךְ. הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהָיָה עָצוּב. אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו, לָמָּה אַתָּה עָצוּב? אָמַר לָהֶם, שֶׁהַכֹּהֵן לֹא הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנִי. אָמְרוּ לוֹ, וּמַה הוּא? אָמַר לָהֶם, שְׁנֵי יוֹנִים. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲרֵי זֶה שֶׁל עָנִי, וְלֹא שֶׁלְּךְ! שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, ׳וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְגוֹ'׳ (ויקרא יד, כא) - אֶלָּא הַקְרֵב קָרְבָּנְךְ. אָמַר לָהֶם, וּמַה הוּא? אָמְרוּ לוֹ, שׁוֹר אֶחָד.
בלשון הזוהר
עוֹבָדָא בְּהַהוּא עֲתִירָא, דְּקָרִיב קָמֵי כַּהֲנָא תְּרֵין יוֹנִין, כַּד חָמָא לֵיהּ כַּהֲנָא, אָמַר לֵיהּ, לָאו דִּידָךְ הוּא הַאי קָרְבְּנָא. אָתָא לְבֵיתֵיהּ וַהֲוָה עָצִיב. אָמְרוּ לֵיהּ אֲחוּי אֲמַאי אַתְּ עָצִיב. אָמַר לְהוּ, דְּלָא קָרִיב לִי כַּהֲנָא קָרְבְּנָא דִּילִי. אָמְרוּ לֵיהּ וּמַאי אִיהוּ. אָמַר לְהוּ תְּרֵין יוֹנִין. אָמְרוּ לֵיהּ, וְהָא מִן מִסְכְּנָא אִיהוּ, וְלָאו דִּידָךְ. דְּהָא כְּתִיב, ׳וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְגוֹ'׳. אֶלָּא קָרִיב קָרְבְּנָךְ. אָמַר לְהוּ מַאי אִיהוּ. אָמְרוּ לֵיהּ חַד תּוֹרָא.
העשיר נדר שלא יעלה על לבו מחשבת חטא - והתעסק בסחורה ביום ותורה בלילה, נקרא יהודה האחר
אָמַר לָהֶם, וּמַה כָּל כָּךְ חֲמוּרָה מַחֲשֶׁבֶת הַחֵטְא? נָדַרְתִּי שֶׁלֹּא אַעֲלֶה עַל לִבִּי מַחֲשֶׁבֶת חֵטְא. מִשָּׁם וָהָלְאָה מֶה עָשָׂה? כָּל יוֹם הִתְעַסֵּק בִּסְחוֹרָה, וּבַלַּיְלָה הָיָה יָשֵׁן. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, הָיָה קוֹרֵא לְאֶחָיו, וְלִמְּדוּ אוֹתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהָיָה לוֹמֵד עַד שֶׁיַּעֲלֶה הַיּוֹם, וְנִמְצָא שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, וְהָיוּ קוֹרְאִים לוֹ יְהוּדָה הָאַחֵר. יוֹם אֶחָד פָּגַשׁ בּוֹ רַבִּי יֵיסָא סָבָא, וְהָיָה מַפְרִישׁ נְכָסָיו, חֲצִי לַעֲנִיִּים וַחֲצִי לִסְחוֹרָה עַל הַיָּם עִם אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁפּוֹרְשִׁים לַיַּמִּים, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד תּוֹרָה.
בלשון הזוהר
אָמַר לְהוּ, וּמַה כָּל כַּךְ חֲמִירָא מַחֲשָׁבָה דְּחַטָּאָה. נָדַרְנָא, דְּלָא אַסְלַּק עַל לִבָּאי מַחֲשָׁבָה דְּחַטָּאָה. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מָה עֲבַד. כָּל יוֹמָא אִשְׁתָּדַּל בִּסְחוֹרָתָא, וּבְלֵילְיָא הֲוָה נָאִים, כַּד אִתְעֲר, הֲוָה קָרֵי לַאֲחוֹי, וְאוֹלִיפוּ לֵיהּ מִילֵי דְּאוֹרַיְיתָא, והֲוָה לָעֵי עַד דְּסָלִיק יְמָמָא. וְאִשְׁתְּכַח דְּאוֹלִיף אוֹרַיְיתָא, וַהֲוָה קָארֵי לֵיהּ יְהוּדָה אָחֳרָא. יוֹמָא חַד אִיעְרַע בֵּיהּ רִבִּי יֵיסָא סָבָא, והֲוָה פָּרִישׁ נִכְסוֹי, פַּלְגּוּ לְמִסְכְּנֵי וּפַלְגּוּ לִסְחוֹרָתָא עַל יַמָּא, בְּאִינּוּן גַּבְרִין פְּרִישֵׁי יַמִין. והֲוָה יָתִיב ולָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא.
ר' ייסא סבא פגש בו והפריש חצי נכסיו לעניים - פתח ׳ויאמר שאול אל הקיני׳ בני יתרו שעשו קן במדבר
פָּתַח וְאָמַר, (שמואל א טו) (דברי הימים א י ד) ׳וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי (שמואל א טו, ו)׳ - מִי הוּא הַקֵּינִי? אֵלּוּ בְּנֵי יִתְרוֹ, חָמִיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁעָשׂוּ קֵן בַּמִּדְבָּר כְּמוֹ הַדְּרוֹר הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) ׳וּדְרוֹר קֵן לָהּ, כְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה׳. שֶׁתּוֹרָה לֹא צְרִיכָה תַפְנוּקִים וְלֹא סְחוֹרָה, אֶלָּא לַעֲמֹל בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. מִשּׁוּם כָּךְ נָסְעוּ לַמִּדְבָּר מֵהָעֹנֶג שֶׁל יְרִיחוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שופטים א) ׳וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים וְגוֹ (שופטים א, טז)'׳. וְאַתָּה עָשִׂיתָ ׳חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל א טו, ו)׳ - מִשּׁוּם שֶׁנָּתַן לְמֹשֶׁה לֵהָנוֹת בְּבֵיתוֹ, וּמֹשֶׁה הָיָה כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעוֹד, מִשּׁוּם שֶׁלִּמֵּד פָּרָשָׁה אַחַת יוֹתֵר בַּתּוֹרָה, וּבָזֶה עָשָׂה חֶסֶד עִם יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי׳ (שמואל א טו, ו). מַאן הוּא קֵנִי. אִלֵּין בְּנֵי יִתְרוֹ חָמוּי דְּמֹשֶׁה, דְּעָבְדוּ קִנָּא בְּמַדְבְּרָא, כְּהַאי דְּרוֹר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּדְרוֹר קֵן לָהּ׳ (תהילים פד, ד). בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. דְּאוֹרַיְיתָא לָא בַּעְיָא תַּפְנוּקִין, וְלָא סְחוֹרְתָּא, אֶלָּא לְאַעֲמְלָא בָּהּ יְמָמָא וְלֵילֵי. בְּגִין כָּךְ נַטְלוּ לְמַדְבְּרָא, מֵעִנּוּגָא דִּירִיחוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים וגוֹ'׳ (שופטים א, טז). ואַתָּה עָשִׂיתָ ׳חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. בְּגִין דְּאַהֲנִי לְמֹשֶׁה בְּבֵיתֵיהּ. וּמֹשֶׁה כְּלָלָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲוָה. וְתוּ, בְּגִין דְּאוֹלִיף פַּרְשְׁתָא חֲדָא יַתִּיר בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְדָא עָבִיד חֶסֶד עִם יִשְׂרָאֵל.
טעם שבא הדבר במלחמת עמלק - יתרו הקדים שלום ועשה חסד עם כולם ואינו כדאי להתחבר עמם
לָמָּה בָּא הַדָּבָר הַזֶּה כָּאן בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק? אֶלָּא אָמַר שָׁאוּל, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מִכָּל שְׁאָר אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּזְדַּוֵּג עִם יִשְׂרָאֵל לְקַטְרֵג לָהֶם, אֶלָּא רַק עֲמָלֵק, וְהוּא עָשָׂה רַע לְיִשְׂרָאֵל וְעָרַךְ בָּהֶם קְרָב, וְאַתָּה הִקְדַּמְתָּ לָהֶם שָׁלוֹם וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עִם כֻּלָּם, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין אַתָּה כְּדַאי לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם.
בלשון הזוהר
אֲמַאי קָא אָתָא הָכָא מִלָּה דָּא בְּמִלְחַמְתָּא דַּעֲמָלֵק. אֶלָּא אָמַר שָׁאוּל, כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מִכָּל שְׁאָר אוּמִין דְּעָלְמָא לָא הֲוָה מַאן דְּאִזְדְּוַּוג לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְקַטְרְגָא לְהוּ, אֶלָּא עֲמָלֵק, וְהוּא עָבֵד בִּישׁ לְיִשְׂרָאֵל וְאָגַח קְרָבָא בְּהוּ, ואַנְתְּ אַקְדְּמַת לְהוּ שְׁלָם, וְעַבְדַת חֶסֶד עִם כֻּלְּהוּ, וּבְגִינֵי כַּךְ לֵית אַנְתְּ כְּדַאי לְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ.
׳ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים׳ - קרבנו חשוב וכל המקריב ברצון הלב הקב"ה מזדמן לעומתו
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה כָּתוּב בְּיִתְרוֹ? ׳וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים׳ (שמות יח, יב), שֶׁהוּא הִקְרִיב קָרְבָּן לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא וּבָא לְהִתְגַּיֵּר - מַה זֶּה אוֹמֵר? שֶׁקָּרְבָּנוֹ חָשׁוּב לִפְנֵי הקב"ה. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא הִקְרִיב קָרְבָּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּתוּב ׳וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׳ - ׳לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׳ דַּוְקָא. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּקְרִיב קָרְבָּן בִּרְצוֹן הַלֵּב, הקב"ה מִזְדַּמֵּן לְעֻמָּתוֹ.
בלשון הזוהר
ולא עוֹד, אֶלָּא מַה כְּתִיב בֵּיהּ בְּיִתְרוֹ, (שמות יח יב). ׳וַיִּקַּח יִתְרוֹ חוֹתֵן מֹשֶׁה עוֹלָה וּזְבָחִים לֵאלהִים׳, דְּהוּא אַקְרִיב קָרְבְּנָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָתָא לְאִתְגַּיְּירָא. מַאי קָא מַיְירֵי. דְּקָרְבְּנֵיהּ חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְגִין דְּאִיהוּ אַקְרִיב קָרְבְּנָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּתִיב, ׳וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל לֶחֶם עִם חוֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנִי הָאֱלהִים׳ (שמות יב, יב). ׳לִפְנֵי הָאֱלהִים׳ דַּיְיקָא. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּכָל מַאן דְּאַקְרִיב קָרְבְּנָא בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ.
קרבן העני חשוב לפני הקב"ה - הוא מקריב שני קרבנות חלבו ודמו ומה שהביא, וחילק כל נכסיו לעניים
בֹּא רְאֵה, קָרְבַּן הֶעָנִי חָשׁוּב לִפְנֵי הקב"ה, שֶׁהֲרֵי הוּא הִקְרִיב שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת לְפָנָיו, אֶחָד חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וְאֶחָד אוֹתוֹ שֶׁהִקְרִיב. שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ לֶאֱכֹל, וְהוּא הֵבִיא קָרְבָּן. קָרְבַּן הֶעָנִי קַל מֵהַכֹּל - שְׁנֵי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וְאִם לֹא - מְעַט קֶמַח, וּמִתְכַּפֵּר בּוֹ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים: ׳כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי׳ (תהלים כב, כה) - כָּל כָּךְ לָמָּה? כִּי קָרְבַּן הֶעָנִי עָדִיף מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא גָרַם לִי לִהְיוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל הקב"ה, וְהוּא גוֹרֵם לִי לִהְיוֹת בַּחֵלֶק שֶׁל הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ חִלַּקְתִּי כָּל נְכָסַי (חלקתי נכסי, חֲצִי) לַעֲנִיִּים, שֶׁהֲרֵי הֵם גָּרְמוּ לִי כָּל זֶה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, קָרְבְּנָא דְּמִסְכְּנָא חָשִׁיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא הוּא קָרִיב תְּרֵי קָרְבְּנִין לְקָמֵיהּ. חַד חֶלְבֵּיהּ וְדָמֵיהּ. וְחַד הַהוּא דְּקָרִיב. דְּהָא לֵית לֵיהּ לְמֵיכַל, וְהוּא אַיְיתֵי קָרְבְּנָא. קָרְבְּנָא דְּעָנִי קָלִיל מִכֹּלָּא תְּרֵין תּוֹרִין, אוֹ תְּרֵין בְּנֵי יוֹנָה, וְאִי לָאו, זְעֵיר קִמְחָא, וּמִתְכַּפֵּר בֵּיהּ וְהַהוּא שַׁעֲתָא מַכְרִיזִין וְאַמְרֵי, ׳כִּי לֹא בָזָה וְלא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי׳. כָּל כַּךְ לָמָּה. בְּגִין דְּקָרְבְּנָא דְּעָנִי עָדִיף מִכֹּלָּא. דְּהָא הוּא גָּרִים לִי לְמֶהֱוֵי בְּעַדְבֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הוּא גָּרִים לִי לְמֶהֱוֵי בְּחוּלָקָא דְּאוֹרַיְיתָא. בְּגִין כָּךְ פְּלִיגְנָא כָּל נְכָסַי (ס"א פליגנא נכסי, פלגא) לְמִסְכְּנֵי, דְּהָא אִינּוּן גָּרְמוּ לִי כּוּלֵי הַאי.
כמו שהעני הרתיח חלבו ודמו כך המנחה מרתיחים בשמן - עיקר הקרבן רצון הלב והנפש
כְּמוֹ שֶׁהֶעָנִי הִרְתִּיחַ חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, כָּךְ אוֹתוֹ הַקֶּמַח מַרְתִּיחִים בְּשֶׁמֶן מִשְׁחָה. וְכָךְ לָמַדְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל אָדָם מַקְרִיב אֶת הַמִּנְחָה הַזּוֹ עַל הַמַּחֲבַת וּמִנְחַת מַרְחֶשֶׁת, מִשּׁוּם שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַחֵטְא הִרְתִּיחַ אֶת חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ בְּאֵשׁ הַיֵּצֶר הָרָע וְכָל אֵיבָרָיו רָתְחוּ בָאֵשׁ - כָּךְ הַקָּרְבָּן הַזֶּה כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, וְעִקַּר הַקָּרְבָּן כְּמוֹ הַחֵטְא, וּלְהַקְרִיב לִפְנֵי הקב"ה רְצוֹן לִבּוֹ וְרוּחוֹ וְנַפְשׁוֹ, שֶׁזֶּה חָבִיב מֵהַכֹּל לְפָנָיו.
בלשון הזוהר
כְּמָה דְּמִסְכְּנָא אַרְתַּח חֶלְבֵּיהּ וְדָמֵיהּ, כַּךְ הַהוּא קִמְחָא מְרַתְּחִין לֵיהּ בִּמְשַׁח רְבוּת. וְהָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאֲפִילּוּ כָּל בַּר נָשׁ מְקָרֵב הַאי מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת וּמִנְחַת מַרְחֶשֶׁת. בְּגִין, דִּכְמָּה דְּחַטָּאָה אַרְתַּח חֶלְבֵּיהּ וְדָמֵיהּ בְּאֶשָּׁא דְּיֵצֶר הָרָע, וְכָל שַׁיְיפוֹי רַתְחֵי בְּאֶשָּׁא, כַּךְ קָרְבְּנָא דָּא, כְּהַאי גַּוְונָא מַמָּשׁ. וְעִקָרָא דְּקָרְבְּנָא כְּגַוונָא דְּחַטָּאָה, וּלְקָרְבָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְעוּתָא דְּלִבֵּיהּ, וְרוּחֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ, דְּהַאי חֲבִיבָא מִן כֹּלָּא קָמֵיהּ.
אשרי חלקם של הצדיקים המקריבים בכל יום עצמם ונפשם לפני הקב"ה
אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּקְרִיבִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶת הַקָּרְבָּן הַזֶּה לִפְנֵי הקב"ה. וּמַה הוּא? עַצְמָם וְנַפְשָׁם שֶׁמַּקְרִיבִים לְפָנָיו. וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּן הַזֶּה (מַמָּשׁ), וְזֶה רוֹצֶה הקב"ה מֵאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְעִם כָּל זֶה, קָרְבָּן שֶׁל הַכֹּל (מַמָּשׁ) עָדִיף, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּאִינּוּן מְקָרְבִין בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא הַאי קָרְבְּנָא לְקָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאי אִיהוּ, גַּרְמַיְיהוּ וְנַפְשַׁיְיהוּ דִּמְקָרְבִין קָמֵיהּ. וַאֲנָא בָּעֵינָא לְקָרְבָא הַאי קָרְבְּנָא (ממש), וְדָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִבַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא. ועִם כָּל דָּא קָרְבְּנָא דְּכֹלָּא (ס"א ממש) עָדִיף, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן עָלְמִין כֻּלְּהוּ.
׳ברוך ה' מציון שכן ירושלם הללויה׳
הלבנה נקראת בשם המלך כשמתקרבת לאור השמש
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.