ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 24לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת וישב · מאמר 16

׳העירותי מצפון׳

זוהר ח"א, פרשת וישב, דף קפו:
כ-11 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד הזרע, יבום הצדיק, ושכר הבנים לעולם הבא

׳העירותי מצפון׳ - טפשי בני אדם השקועים בשינה מהשגחה

׳וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךְ וְגוֹ'׳ (בראשית לח, ח). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט׳ (ישעיה מא, כה). בֹּא רְאֵה כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הֵם טִפְּשִׁים שֶׁאֵין יוֹדְעִים וְאֵין מִסְתַּכְּלִים לָדַעַת דַּרְכֵי הקב"ה, שֶׁהִנֵּה כֻּלָּם יְשֵׁנִים, שֶׁאֵין מִתְעוֹרְרִים, וְשֵׁנָה בְּנִקְבֵי עֵינֵיהֶם.

בלשון הזוהר

׳וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְגו'׳ (בראשית לח, ח). רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאֲת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט׳ (ישעיהו מא, כה). תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אִינוּן בְּנִי נָשָׁא טִפְּשִׁין דְּלָא יָדְעִין וְלָא מִסְתַּכְּלִין לְמִנְדַע אָרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהָא כֻּלְּהוּ נַיְימִין, דְּלָא מִתְעָרֵי שֵׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יצירת האדם בחכמה - הכנסת נשמה קדושה בגוף המתוקן

בֹּא רְאֵה, הקב"ה עָשָׂה אֶת הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, הַכֹּל הוּא בְּחָכְמָה, וְאֵין לְךְ אֵיבָר וְאֵיבָר בָּאָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה. שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַן כָּל הַגּוּף בְּאֵיבָרָיו כָּרָאוּי, הקב"ה הִשְׁתַּתֵּף (נ"א: הִתְחַזֵּק) עִמּוֹ וְהִכְנִיס בּוֹ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, כְּדֵי לְלַמֵּד אֶת הָאָדָם לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, כְּדֵי שֶׁאָדָם יִתְתַּקֵּן כָּרָאוּי.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד לֵיהּ לְבַר נָשׁ, כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא. כֹּלָּא אִיהוּ בְּחָכְמְתָא. דְּלֵית לָךְ שַׁיְיפָא וְשַׁיְיפָא בְּבַר נָשׁ דְּלָא קָיְימָא בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְתַּקַּן כָּל גּוּפָא בְּשַׁיְיפוֹי כְּדְקָא יְאוּת, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּתַּף (נ"א: אתתקף) בַּהֲדֵיהּ, וְאָעִיל בֵּיהּ נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא. בְּגִין לְאוֹלָפָא לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵהַךְ בְּאָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא וּלְמִיטַר פִּקּוּדוֹי, בְּגִין דְּיִתְתַּקַּן בַּר נָשׁ כְּדְקָא יְאוּת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

סוד הנהר שאינו פוסק - שלא להפסיק את המקור והברית

(ס"א: וּמִשּׁוּם זֶה) (ס"א: וּבְעוֹד) שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, צָרִיךְ לָאָדָם לְהַרְבּוֹת אֶת דְּיוֹקָן הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן בָּעוֹלָם. וְסוֹד זֶה, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא לֹא פוֹסְקִים מֵימָיו לְעוֹלָמִים. וְעַל זֶה צָרִיךְ לָאָדָם שֶׁלֹּא יַפְסִיק אֶת הַנָּהָר וְהַמָּקוֹר שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. (נה"ר רמז לברית הַקֹּדֶשׁ שחתום בִּבְשָׂרוֹ, שֶׁהוּא דֻּגְמָא שֶׁל אוֹתוֹ הנה"ר הַסּוֹד שֶׁל צַדִּיק שֶׁמִּתְחַבֵּר עִם צד"ק יַחַד לְמַעְלָה, מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְמַטָּה לְהִתְחַבֵּר עִם אִשְׁתּוֹ בקדושה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם) וְכָל זְמַן שֶׁאָדָם לֹא יַצְלִיחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה (ס"א: וְעַל כֵּן צָרִיךְ לאדם שֶׁלֹּא יַפְסִיק אֶת הַנָּהָר וְהַמָּקוֹר שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם לֹא) הקב"ה עוֹקֵר אוֹתוֹ וְנוֹטֵעַ אוֹתוֹ בְּכַמָּה פְעָמִים כְּמוֹ מִקֹּדֶם.

בלשון הזוהר

(ס"א: וּבְגִין דָּא בְּעוֹד) (וּבְגִין ס"א: וּבְעוֹד) דְּאִית בֵּיהּ נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא מִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַסְגָּאָה דִּיוּקְנָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה בְּעַלְמָא. וְרָזָא דָא, דְּהָא הַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק לָא פָּסְקָן מֵימוֹי לְעָלְמִין. וְעַל דָּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יַפְסִיק נַהֲרָא וּמְקוֹרָא דִּילֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא (גליון: נה"ר רמז לקיימא קדישא דחתים בבשריה, דאיהו דוגמא דההוא נה"ר רזא דצדיק דאתחבר בצד"ק כחדא לעילא, בגין כך בעי בר נש לתתא לאתחברא באתתיה בקדושה בגין דאתתקף ביה בההוא עלמא). וְכָל זִמְנָא דְּבַר נָשׁ לָא יַצְלַח בְּהַאי עַלְמָא (ס"א: וְעַל דָּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יַפְסִיק נַהֲרָא וּמְקוֹרָא דִּילֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְאִי לָא) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָקַר לֵיהּ וְנָטַע לֵיהּ בְּכַמָּה זִמְנִין כְּמִלְּקַדְּמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳העירותי... ויאת׳ - התעוררות הזיווג והנשמה הבאה מלמעלה

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת׳ (ישעיה מא, כה). ׳הַעִירוֹתִי׳ - זוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַזִּוּוּג שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהִיא הִתְעוֹרְרוּת מִצַּד הַצָּפוֹן. ׳וַיַּאת׳ - זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבָּאָה מִלְמַעְלָה, וְהקב"ה שׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ מִלְמַעְלָה, בָּאָה לָעוֹלָם הַזֶּה וְנִכְנֶסֶת לְתוֹךְ בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת׳ (ישעיה מא, כה). ׳הַעִירוֹתִי׳ דָּא אִתְעֲרוּתָא דְּזִוּוּגָא דְּבַר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא, דְּאִיהוּ אִתְעֲרוּתָא מִסִּטְרָא דְצָפוֹן. ׳וַיַאת׳ דָּא הִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא דְּאַתְיָא מִלְּעֵילָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁדֵּר לָהּ מִלְּעֵילָא. אַתְיָא בְּהַאי עַלְמָא וְעָאלַת בְּגוֹ בְּנֵי נָשָׁא כִּדְקָאֲמָרָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ממזרח שמש... סגנים׳ - חילות העולם מהתעוררות הנשמות

׳מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ׳ - זֶה הַמָּקוֹם שֶׁל אוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵאת הַנְּשָׁמָה וּמְאִירָה. ׳וְיָבֹא סְגָנִים (כְּמוֹ חֹמֶר׳) - אֵלּוּ הֵם חֵילוֹת הָעוֹלָם שֶׁבָּאִים מִשּׁוּם (ס"א: בְּתוֹךְ) אוֹתָהּ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת. ׳כְּמוֹ חֹמֶר׳ - כְּמוֹ שֶׁמִּתְעוֹרֵר אָדָם בַּגּוּף.

בלשון הזוהר

׳מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ׳ דָּא אֲתַר דְּהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק דְּמִתַּמָּן נָפְקַת נִשְׁמָתָא וְאִתְנְהִירַת. ׳וְיָבֹא סְגָנִים (כמו חמר׳) אִלֵּין אִינוּן חֵילִין דְּעָלְמָא דְּאַתְיָין בְּגִין (ס"א: בְּגוֹ) הַהוּא אִתְעֲרוּתָא דְּנִשְׁמָתִין. ׳כְּמוֹ חוֹמֶר׳, כְּגַוְונָא דְּאִתְעַר בַּר נָשׁ בְּגוּפָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יבום - הגואל הקרוב מתקן לנפטר בלא בנים את חסרונו

שֶׁהֲרֵי מִשּׁוּם זֶה הקב"ה עוֹשֶׂה זִוּוּגִים וּמַטִּיל נְשָׁמוֹת בָּעוֹלָם, וְנִמְצֵאת חֲבֵרוּת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַמָּקוֹר שֶׁל הַכֹּל הוּא (ס"א: יִהְיֶה) בָּרוּךְ. וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה עָשָׂה אֶת הָאָדָם, כְּדֵי לְהִשְׁתַּדֵּל בִּדְרָכָיו, וְלֹא יַפְסִיק אֶת מְקוֹרוֹ וּמַעְיָנוֹ לְעוֹלָמִים.

בלשון הזוהר

דְּהָא בְּגִין דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד זִווּגִין וְאַטִּיל נִשְׁמָתִין בְּעַלְמָא, וְחַבְרוּתָא אִשְׁתַּכַּח לְעֵילָא וְתַתָּא וּמְקוֹרָא דְּכֹלָּא הוּא (ס"א: יהא) בָּרוּךְ. וּבְּגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד לֵיהּ לְבַר נָשׁ בְּגִין לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאָרְחוֹי, וְלָא יַפְסִיק מְקוֹרֵיהּ וּמַבּוּעָא דִילֵיהּ לְעָלְמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ויקח אשה קטורה׳ - סוד נשמה השבה להתתקן

וְכָל מִי שֶׁמַּפְסִיק מְקוֹרוֹ (מִלְּמַטָּה ומיבש אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל גּוֹרֵם להפסק לְמַעְלָה, אָז (איוב יד יא) ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳ - וְהוֹאִיל וּבֶן אָדָם הוּקַם לְמַטָּה כְּדֻגְמָא שֶׁלְּמַעְלָה מִי שמקורו יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פרות, כְּמוֹ זֶה שֶׁלֹּא רָצָה לשא אִשָּׁה, אוֹ שנשא אוֹתָהּ וְהִשְׁתַּדֵּל וְלֹא יָכֹל, אֵלּוּ שֶׁשְּׁנֵי הפכים הֵם זֶה מִזֶּה, (אוֹ ס"א: אוֹתוֹ) שימיש מֵעֲשׂוֹת פרות, אֵין לוֹ תַּקָּנָה לעולם. (קהלת א טו) ׳מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לשא אִשָּׁה וּלְהִשְׁתַּדֵּל בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאוֹתוֹ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל וְנָשָׂא אִשָּׁה וְלֹא יָכֹל, זֶה מִתְתַּקֵּן בְּגוֹאֲלוֹ שֶׁקָּרוֹב לוֹ, שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל אוֹתוֹ מֵת בְּלִי בָנִים)׳. כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא נִכְנָס לַפַּרְגּוֹד וְלֹא נוֹטֵל חֵלֶק בָּעוֹלָם הַהוּא (וְנִשְׁמָתוֹ לֹא נִכְלֶלֶת במקום שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת נִכְלְלוּ, ונגזרת דמותו מִשָּׁם). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב ג) ׳ונכרתה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלִּפְנֵי׳ - הוֹאִיל וְכָךְ הוּא, בּוֹרֵא לוֹ הקב"ה גואל שיגאלנו מִיָּד הַמַּשְׁחִיתִים, וְזֶה אחיו שֶׁקָּרוֹב אֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה ה) ׳כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וגו'׳. וְכָתוּב ׳בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךְ וְיַבֵּם אֹתָהּ וגו'׳. מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמָתוֹ לֹא נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הקב"ה, אֶלָּא הִיא עוֹמֶדֶת בַּחוּץ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא זָכָה לְהָאִיר בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּגּוּף הַהוּא. מִי שֶׁלֹּא זוֹכֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וְיִזְכֶּה בּוֹ. כְּמוֹ כֵן עֵץ שֶׁדּוֹלֵק ואורו לֹא עולה, יַכּוּ אוֹתוֹ וְיַעֲלֶה בּוֹ אוֹר וְיָאִיר. עֵץ הוּא אָדָם, שֶׁכָּתוּב (שם כ) ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוֹלֵךְ וְשָׁב וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה ומזדוג עִם אִשָּׁה וְלֹא זוֹכֶה לְבָנִים. זֶהוּ עֵץ שֶׁדּוֹלֵק ואורו לֹא עולה, כְּלוֹמַר, נִשְׁמָתוֹ לֹא זוֹכָה בְּאוֹתוֹ הַגּוּף לִהְיוֹת מוּאֶרֶת, אֶלָּא הִיא בַּחֲשֵׁכָה). בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (ישעיה מה יח) ׳לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה הקב"ה אֶת הָאָדָם כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ׳. והקב"ה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָעוֹלָם. בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב - (בראשית כה א) ׳וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה׳ - סוֹד הַנְּשָׁמָה שֶׁבָּאָה לְהִתְתַּקֵּן כְּמוֹ מִקֹּדֶם.

בלשון הזוהר

וְכָל מַאן דְּפָסִיק מְקוֹרֵיהּ, (מתתא ומיבש ליה כביכול כאלו גרים ליה לאתפסקא לעילא, כדין (איוב יד יא) ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׳ - הואיל ובר נש אתקם לתתא כדוגמא דלעילא, מאן דמקוריה ימיש מלמעבד פירין, כגון דין דלא בעא למיתב איתתא, או נסיב לה דאשתדל ולא יכיל, אלו דתרין הפכין אינון דא מדא, (או ס"א: ההוא) דימיש מלמעבד פירין, לית ליה תקנה לעולם. (קהלת א טו) ׳מעוות לא יכול לתקון, בגין דלא בעא למיסב איתתא ולאשתדלא בפריה ורביה, וההוא דאשתדל ונסב איתתא ולא יכיל, דא מתתקן בפריקיה דקריב ליה דהוא אחוי, וההוא דמית בלא בנין)׳. כַּד נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא הַהוּא בַּר נָשׁ לָא עָאל בְּפַרְגּוֹדָא וְלָא נָטִיל חוּלַק בְּהַהוּא עַלְמָא (ונשמתיה לא אתכלילת באתר דכל נשמתין אתכלילו, ואתגזר דיוקניה מתמן). הדא הוא דכתיב, (ויקרא כב ג) ׳ונכרתה הנפש ההיא מלפני׳, הואיל וכדין הוא, ברא ליה קודשא בריך הוא פריק דיפרוק ליה מידא דמחבלין, ודא אחוי דקריב ליה שנאמר (דברים כה ה) ׳כי ישבו אחים יחדיו וגו'׳. וכתיב ׳בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'׳. בגין דנשמתיה לא עאלת קמיה קודשא בריך הוא, אלא היא קימא לבר. בגין דלא זכה לאנהרא בהאי עלמא בההוא גופא. מאן דלא זכה בהאי אתר, יהך לאתר אחרא ויזכי ביה. כגוונא דא אעא דדליק ונהורא לא סליק יבטשון ליה ויסלק נהורא ביה וינהיר. אעא הוא אדם דכתיב (שם כ) ׳כי האדם עץ השדה׳. רצונו לומר בר נש כד איהו בהאי עלמא ואזל ותאיב ואכיל ושתי ואזדווג באיתתא ולא זכי לבנין. דא הוא אעא דדליק ונהורא לא סליק, כלומר נשמתיה לא זכאת בההוא גופא לאתנהרא אלא איהי בחשוכא). תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (ישעיהו מה יח) ׳לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לְשֶׁבֶת יְצָרָהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דָּא עֲבַד לֵיהּ לְבַר נָשׁ כְּדְקָא יְאוּת כְּדְאֲמָרָן׳. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד טִיבוּ עִם עַלְמָא. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, (בראשית כה א) ׳וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה, רָזָא דְּנִשְׁמָתָא אָתַת לְאִתְתַּקָּנָא כְּמִלְקַדְּמִין׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אם תשים אשם׳ - הנשמה המשוטטת לזרע לתיקונה

בֹּא רְאֵה בְּאוֹתוֹ הַגּוּף מַה כָּתוּב, ׳וַיהו"ה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יהו"ה בְּיָדוֹ יִצְלָח׳ (ישעיה נג, י). ׳וַיהו"ה חָפֵץ דַּכְּאוֹ׳, בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, לָמָּה חָפֵץ? כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר. ׳אִם תָּשִׂים אָשָׁם׳ - הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת אִם יָשִׂים אָשָׁם! מַה זֶּה ׳אִם תָּשִׂים׳? אֶלָּא עַל הַנְּשָׁמָה חוֹזֵר הַדָּבָר. אִם הַנְּשָׁמָה הַהִיא רוֹצָה לְהִתְתַּקֵּן כָּרָאוּי - יִרְאֶה זֶרַע. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וּמְזֻמֶּנֶת לְהִכָּנֵס לְאוֹתוֹ הַזֶּרַע שֶׁהִתְעַסֵּק בָּהּ הָאָדָם בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאָז ׳יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ׳, ׳יהו"ה׳ - זוֹ הַתּוֹרָה - בְּיָדוֹ יִצְלָח.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, הַהוּא גוּפָא מַה כְּתִיב, ׳וַיהו"ה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יהו"ה בְּיָדוֹ יִצְלָח׳ (ישעיהו נג, י). ׳וַיהו"ה חָפַץ דַּכְּאוֹ׳, הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, אַמַּאי חָפֵץ בְּגִין דְּיִתְדַּכֵּי. ׳אִם תָּשִׂים אָשָׁם׳ - אִם יָשִׂים אָשָׁם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳אִם תָּשִׂים׳. אֶלָּא לְנִשְׁמָתָא אַהֲדַר מִלָּה. אִי הַהִיא נִשְׁמָתָא בַּעְיָא לְאִתְתַּקָּנָא כְּדְקָא יָאוֹת, יִרְאֶה זֶרַע. בְּגִין דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא אָזְלַת וְשָׁאטַת וְאִיהִי זְמִינָא לְאָעֳלָא בְּהַהוּא זֶרַע דְּאִתְעַסַּק בָּהּ בַּר נָשׁ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וּכְדֵין ׳יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ׳, ׳יהו"ה׳ דָּא אוֹרַיְיתָא בִּידֵיהּ אַצְלַח.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תורה בלא בנים - הבאר בלא מקור אינה באר

בֹּא רְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁאָדָם מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה וּמְקוֹרוֹ וּמַעְיָנוֹ עוֹמֵד בּוֹ לְחִנָּם, אֵין לוֹ מָקוֹם לְהִכָּנֵס לַפַּרְגּוֹד. וַהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁבְּאֵר הַמַּיִם, אִם לֹא נִכְנָס בָּהּ אוֹתוֹ הַמָּקוֹר וְהַמַּעְיָן, אֵינָהּ בְּאֵר, שֶׁהַבְּאֵר וְהַמָּקוֹר הֵם יַחַד וְהֵם סוֹד אֶחָד, וּבֵאַרְנוּ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּבַר נָשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא, וּמְקוֹרֵיהּ וּמַבּוּעֵיהּ קָיְימָא בֵּיהּ לְמַגָּנָא, לֵית לֵיהּ אֲתַר לְאֲעָלָא לְפַרְגּוֹדָא. וְהָא אִתְּמָר דְּבֵירָא דְמַיָא אִי הַהוּא מְקוֹרָא וּמַבּוּעָא לָא עָאל בֵּיהּ, לָאו אִיהוּ בְּאֵר, דְּבֵירָא וּמְקוֹרָא, כְּחֲדָא אִינוּן, וְרָזָא חָדָא אִיהוּ, וְאוֹקִימְנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל גנזי התורה - נמסרו לישראל בשעת מתן תורה

כָּתוּב ׳שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא׳ (תהלים קכז, ב). בֹּא רְאֵה כַּמָּה הֵם חֲבִיבִים דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. שֶׁבְּכָל דָּבָר וְדָבָר בַּתּוֹרָה יֵשׁ בּוֹ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים קְדוֹשִׁים. וַהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁכַּאֲשֶׁר נָתַן הקב"ה הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֶת כָּל הַגְּנָזִים הָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים כֻּלָּם נָתַן לָהֶם (וְכֻלָּם) בַּתּוֹרָה, וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה בְּסִינַי.

בלשון הזוהר

כְּתִיב, ׳שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָה׳ (תהילים קכז, ב). תָּא חֲזֵי, כַּמָּה חֲבִיבִין אִינוּן מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. דְּכָל מִלָּה וּמִלָּה דְאוֹרַיְיתָא אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. וְהָא אִתְּמָר דְּכַד יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל גְּנִיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין כֻּלְּהוּ יָהַב לְהוּ (וכלהו) בְּאוֹרַיְיתָא, וְכֻלְּהוּ אִתְיְהִיבוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּשַׁעְתָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא בְּסִינַי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שוא לכם משכימי קום׳ - היחידים שאינם זכר ונוקבא

בֹּא רְאֵה, ׳שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם׳ (תהלים קכז, ב) - אֵלּוּ הֵם הַיְחִידִים שֶׁנִּמְצָאִים, שֶׁאֵינָם זָכָר וּנְקֵבָה כָּרָאוּי, וּמַקְדִּימִים בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדָתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי וְגוֹ'׳ (קהלת ד, ח) ׳וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ׳. ׳מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת׳ - מְאַחֲרִים הַמְּנוּחָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי בוֹ שָׁבַת׳, מִשּׁוּם שֶׁהָאִשָּׁה אֶל הָאָדָם הִיא נַחַת וַדַּאי אֶצְלוֹ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, ׳שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם׳ (תהלים קכז, ב), אִלֵין אִינוּן יְחִידִים דְּאִשְׁתַּכָּחוּ, דְּלָאו אִינוּן דְּכַר וְנוּקְבָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאַקְדְּמָן בְּצַפְרָא לַעֲבִידְתַּיְהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי וְגו'׳ (קהלת ד, ח) ׳וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ׳. ׳מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת׳. מְאַחֲרִין נַיְיחָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי בוֹ שָׁבַת׳. בְּגִין דְּאִתְּתָא לְגַבֵּי בַּר נָשׁ אִיהִי נַיְיחָא לְגַבֵּיהּ וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לחם העצבים׳ - אכילת מי שאין לו בנים בעצב

׳אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים׳ (תהלים קכז, ב), מַה זֶּה ׳לֶחֶם הָעֲצָבִים׳? שֶׁכַּאֲשֶׁר לָאָדָם יֵשׁ בָּנִים, אוֹתוֹ הַלֶּחֶם שֶׁאוֹכֵל, אוֹכֵל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבִרְצוֹן הַלֵּב. וְזֶה שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, אוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁאוֹכֵל הוּא לֶחֶם שֶׁל עֶצֶב, וְאֵלּוּ הֵם ׳אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים׳ וַדַּאי.

בלשון הזוהר

׳אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים׳ (תהלים קכז, ב), מַאי ׳לֶחֶם הָעֲצָבִים׳. דְּכַד בַּר נָשׁ אִית לֵיהּ בְּנִין, הַהוּא נַהֲמָא דְּאָכִיל, אָכִיל לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבִרְעוּתָא דְלִבָּא. וְהַהוּא דְּלֵית לֵיהּ בְּנִין, הַהוּא נַהֲמָא דְּאָכִיל אִיהוּ נַהֲמָא דַּעֲצִיבוּ. וְאִלֵּין אִינוּן ׳אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים׳ וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳כן יתן לידידו שנא׳ - שינת עולם הבא למקורו המבורך

׳כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא׳ (תהלים קכז, ב) - מַה זֶּה ׳יִתֵּן לִידִידוֹ׳? זֶהוּ שֶׁמְּקוֹרוֹ מְבֹרָךְ, שהקב"ה נוֹתֵן לוֹ שֵׁנָה בָּעוֹלָם הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךְ׳ (משלי ג, כד), מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ יִשְׁכַּב וְיֵהָנֶה בָּעוֹלָם הַבָּא הַהוּא כָּרָאוּי.

בלשון הזוהר

׳כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָה׳ (תהלים קכז, ב), מַאי ׳יִתֵּן לִידִידוֹ׳, דָּא הוּא דִּמְקוֹרֵיהּ מְבָרַךְ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לֵיהּ שֵׁינָה בְּהַהוּא עַלְמָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ׳ (משלי ג, כד). בְּגִין דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַלְמָא דְאָתֵי. בְּגִין דְּהַהוּא בַּר נָשׁ שָׁכִיב וְיִתְהַנֵּי בְּהַהוּא עַלְמָא דְאָתֵי כְּדְקָא יְאוּת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳יש אחד ואין שני׳ - היחידי בלא זיווג בן ואח

׳יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי וְגוֹ'׳ (קהלת ד, ח). ׳יֵשׁ אֶחָד׳ - זֶהוּ אָדָם שֶׁהוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם, לֹא יְחִידִי כָּרָאוּי, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּלִי זִוּוּג. ׳וְאֵין שֵׁנִי׳ - שֶׁאֵין עִמּוֹ סֶמֶךְ. ׳גַּם בֵּן׳ - שֶׁיָּקִים שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל לֹא הִשְׁאִיר. ׳וָאָח אֵין לוֹ׳ - שֶׁיָּבִיא אוֹתוֹ לְתִקּוּן.

בלשון הזוהר

׳יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי וְגו'׳ (קהלת ד, ח). ׳יֵשׁ אֶחָד׳, דָּא הוּא בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ יְחִידָאי בְּעַלְמָא, לָא יְחִידָאי כְּדְקָא יְאוּת, אֶלָּא דְּאִיהוּ בְּלָא זִוּוּגָא. ׳וְאֵין שֵׁנִי׳, דְּלֵית עִמֵּיהּ סֶמֶךְ. ׳גַּם בֵּן׳, דְּיוֹקִים שְׁמֵיהּ בְּיִשְׂרָאֵל לָא שָׁבַק. ׳וְאָח אֵין לוֹ׳ לְאַיְיתָאָה לֵיהּ לְתִקּוּנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

התאב לעושר - מחסר נפשו מאור העולם הבא

׳וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ׳ (קהלת ד, ח) - שֶׁהוּא עָמֵל תָּמִיד, שֶׁמַּקְדִּים יוֹם וָלַיְלָה. גַּם ׳עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר׳ - וְאֵין לוֹ לֵב לְהַשְׁגִּיחַ וְלוֹמַר, לְמִי ׳אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה׳. וְאִם תֹּאמַר שֶׁכְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה יוֹתֵר וְיַעֲשֶׂה מִשְׁתֶּה בְּכָל יוֹם תָּמִיד - לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ. אֶלָּא וַדַּאי הוּא מְחַסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ מִטּוֹב שֶׁל הָאוֹר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא מִשּׁוּם שֶׁזּוֹהִי נֶפֶשׁ חֲסֵרָה, שֶׁלֹּא הֻשְׁלְמָה כָּרָאוּי. בֹּא רְאֵה כַּמָּה חָס הקב"ה עַל מַעֲשָׂיו, מִשּׁוּם שֶׁרוֹצֶה שֶׁיְּתֻקַּן וְלֹא יֹאבַד מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

בלשון הזוהר

׳וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ׳ (קהלת ד, ח) - דְּאִיהוּ עָמֵל תָּדִיר דְּאַקְדִּים יְמָמָא וְלֵילְיָא. גַּם ׳עֵינוֹ לא תִשְׂבַּע עשֶׁר׳, וְלֵית לֵיהּ לִבָּא לְאַשְׁגָּחָא וּלְמֵימַר לְמִי ׳אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה׳. וְאִי תֵימָא דִּבְגִין דְּיֵיכוּל וְיִשְׁתֵּי יַתִּיר וְיַעֲבֵד מִשְׁתַּיָא בְּכָל יוֹמָא תָּדִיר, לָאו הָכִי. דְּהָא נַפְשָׁא לָא אִתְהַנִּי מִנֵּיהּ, אֶלָּא וַדַּאי אִיהוּ מְחַסֵּר לְנַפְשֵׁיהּ מִטִּיבוּ דִּנְהוֹרָא דְעַלְמָא דְאָתֵי. בְּגִין דְּדָא הִיא נַפְשָׁא חַסְרָא, דְּלָא אִשְׁתַּלִּימַת כְּדְקָא יְאוּת. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה חָס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עוֹבָדוֹי, בְּגִין דְּקָא בָּעֵי דְּיִתְתַּקַּן, וְלָא יִתְאֲבִיד מֵהַהוּא עַלְמָא דְאָתֵי כִּדְקָאֲמָרָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קֻשְׁיַת רַבִּי חִיָּיא - צַדִּיק בְּלֹא בָּנִים, תּוֹרָתוֹ מְגִנָּה עָלָיו

רַבִּי חִיָּיא שָׁאַל, זֶה שֶׁהוּא צַדִּיק שָׁלֵם וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת וְכָל מַעֲשָׂיו לִשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה וְלֹא זָכָה לְבָנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא זָכָה, אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ וּמֵתוּ - מַה הֵם לָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשָׂיו וְהַתּוֹרָה הַהִיא מְגִנִּים עָלָיו לָעוֹלָם הַהוּא.

בלשון הזוהר

רִבִּי חִיָּיא בָּעָא, הַאי דְאִיהוּ זַכָּאָה שְׁלֵימָא וְאִשְׁתְּדָּל בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמֵי וְלֵילֵי וְכָל עוֹבָדוֹי לִשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא זָכָה לִבְנִין בְּהַאי עַלְמָא כְּגוֹן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ וְלָא זָכָה, אוֹ דְּהֲווּ לֵיהּ וּמִיתוּ. מַה אִינוּן לְעַלְמָא דְאָתֵי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, עוֹבָדוֹי וְהַהִיא אוֹרַיְיתָא, קָא מָגִינָן עֲלֵיהּ לְהַהוּא עַלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

סריסים ששמרו שבתותי - יד ושם טוב מבנים ומבנות

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עֲלֵיהֶם וְעַל אוֹתָם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, (כְּמוֹ רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים וּמֵתוּ, וּכְמוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה שֶׁהוּא עָקָר) עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳כֹּה אָמַר יהו"ה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי׳ (ישעיהו נו, ד). מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת׳ - מִשּׁוּם שֶׁלְּאֵלֶּה יֵשׁ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, נָאֶה הוּא וְיָפֶה.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, עֲלַיְיהוּ וְעַל אִינוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, (כגון רבי יוחנן דהוו ליה בנין ומיתו, וכגון רבי חזקיה דאיהו עקר) עֲלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי׳ (ישעיהו נו, ד). מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֵּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת׳. בְּגִין דְּאִלֵּין אִית לוֹן חוּלָקָא לְעַלְמָא דְאָתֵי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, יָאוֹת הוּא וְשַׁפִּיר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קושיא - האם צריכה יבום אשת צדיק שירש מקומו

כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל. אחר שהקדים רבי חייא שצדיק שלם שלא זכה לבנים בעוה"ז אף שהשתדל, מעשיו ותורתו מגינים עליו לעוה"ב, ואמר ר' יוחנן שעליהם נאמר לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות, כעת מבאר ענין נוסף: בֹּא רְאֵה, צַדִּיק שָׁלֵם שֶׁהָיוּ בוֹ כָּל אֵלֶּה וְהֻשְׁלַם כָּרָאוּי וּמֵת בְּלִי בָנִים, וְהִנֵּהאחר שנתבאר ש יוֹרֵשׁ מְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם הַהוּאעולם הבא - הַאִם אִשְׁתּוֹ צְרִיכָה יִבּוּם אוֹ לֹא? אִם תֹּאמַר שֶׁצְּרִיכָה לְהִתְיַבֵּם, הֲרֵי זֶה לְרֵיקָנוּת,שאין הוא צריך לתיקון אחיו, שֶׁהֲרֵי אֶת מְקוֹמוֹ יָרַשׁ בָּעוֹלָם הַהוּא.ולשם מה צריך ליבמה.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, זַכָּאָה שְׁלִים דְּהֲווּ כָּל אִלֵּין בֵּיהּ, וְאִשְׁתְּלִים כְּדְקָא יְאוּת, וּמִית בְּלָא בְּנִין, וְהָא קָא יָרִית דּוּכְתֵּיהּ בְּהַהוּא עַלְמָא, אִתְּתֵיהּ בָּעְיָא לִיבוּמֵי אוֹ לָא. אִי תֵימָא דְּלִבָּעֵי לִיבוּמֵי, הָא בְּרֵיקַנְיָא אִיהוּ, דְּהָא אַתְרֵיהּ קָא יָרִית בְּהַהוּא עַלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תירוץ - הגואל מזמין מקום עד שישלים תיקונו כמקלט

אֶלָּא וַדַּאי צְרִיכָה לְיִבּוּם, מִשּׁוּם שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִיםאף אם היה צדיק אִם הָיָה שָׁלֵם בְּמַעֲשָׂיו וְאִם לֹא. וְאִם הִיא מִתְיַבֶּמֶת, זֶה לֹא הָיָה בְּרֵיקָנוּת, אין זה לחינם, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאִישׁהצדיק הַזֶּה שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם וּמֵת בְּלִי בָנִים וְגוֹאֵל לֹא הָיָה לוֹ בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם הַזֶּה מֵת וְאִשְׁתּוֹ מִתְיַבֶּמֶת, וְהוּאהבן יָרַשׁ אֶת מְקוֹמוֹ, בָּא הָאִישׁ הַהוּא וּמִשְׁתַּלֵּם כָּאן,ונתעלה בשלמויות נוספות, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הקב"ה מַזְמִין לוֹ מָקוֹם לָעוֹלָםהבא מחמת צדקותו, ואותו המקום נקרא 'עיר מקלטו' מפני מלאכי החבלה הרודפים אחריו על שלא הניח אחריו בנים, עַד שֶׁיָּמוּת הַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם הַזֶּה וְהוּאבנו שנקרא על שמו יִשְׁתַּלֵּם בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּבורמוז בפסוק ׳כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְגוֹ'׳היינו נשמת אותו צדיק תשב בעיר מקלט לקבל שכרה בעוה"ב, עד מות הכה"ג היינו אותה נפש שנולדה מן היבום ותקרא על שמה. ואחר מיתתה אז יושלם תיקונה, לשוב אל ארץ אחוזתה. (במדבר לה, כח). וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ, בָּנִים מְזֻמָּנִים לַצַּדִּיקִים בְּמִיתָתָם. אם אשתו נתייבמה לאחיו שאז הבנים נחשבים כבנים שלו. ואף ש בְּחַיֵּיהֶם לֹא זָכוּ, וּבְמִיתָתָם זָכוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל הקב"ה כֻּלָּם אֱמֶת וּזְכוּת, (ס"א: וְחַיָּיס) וְחַיִּים עַל הַכֹּל.שגם מי שמת בלא בנים הקב"ה מרחם וחס עליו. [ג' הבחנות אלו בפשט: אמת - ביחס לעצם המיתה שהקב"ה דיין אמת, זכות - מצד שזכויותיו עולות לו ומצד זה גם יזכר למקום נעלה יותר בעוה"ב, חיים - שבזה ממשיך חיותו שהרי יקום ע"ש אחיו [וכן ביחס לעולם התחייה]. וע"ד סוד: אמת - מצד תפארת, זכות - בהארת חסד, חיים - בהארת נצח].

בלשון הזוהר

אֶלָּא וַדַּאי בָּעְיָא לִיבוּמֵי, בְּגִין דְּלָא יַדְעִינָן אִי הֲוָה שְׁלִים בְּעוֹבָדוֹי אִי לָאו. וְהִיא אִי אִתְיַיבְּמַת לָא הֲוָה בְּרֵיקַנְיָא. בְּגִין דְּאֲתַר אִית לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהָא (ל) בַּר נָשׁ (ד) הֲוָה בְּעַלְמָא וּמִית בְּלָא בְּנִין וּפוּרָקָא לָא הֲוֵי לֵיהּ בְּעַלְמָא. כֵּיוָן דְּמִית הַאי זַכָּאָה שְׁלִים וְאִתְּתֵיה אִתְיַיבְּמַת, וְאִיהוּ אַתְרֵיהּ יָרִית. אֲתָא הַהוּא בַּר נָשׁ וְאִשְׁתַּלִּים הָכָא, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲתַר זַמִּין לֵיהּ (לעלמא) (בעלמא) עַד דְּיֵימוּת הַאי זַכָּאָה שְׁלִים, וְיִשְׁתְּלִים אִיהוּ בְּעַלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְגו'׳ (במדבר לה, כח). וְדָא הוּא דְּתָנִינָן, בְּנִין זְמִינִין אִינוּן לְצַדִּיקַיָא בְּמִיתַתְהוֹן, בְּחַיֵּיהוֹן לָא זָכוּ וּבְמִיתַתְהוֹן זָכוּ. וּבְגִין כָּךְ כָּל עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּהוּ קְשׁוֹט וּזְכוּ, (ס"א: וְחַיָּיס) וְחַיִּים עַל כֹּלָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳טובים השנים מן האחד׳ - שכר המולידים בזה ובבא

׳טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם׳ (קהלת ד, ט) - אֵלּוּ הֵם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהוֹלִיד בָּנִים, שֶׁאוֹתָם בָּנִים שֶׁהִשְׁאִירוּ, בִּגְלָלָם ׳יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב׳ - בָּעוֹלָם הַהוּא וּבִגְלָלָם יוֹרְשִׁים אֲבוֹתֵיהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַהוּא, וּבֵאֲרוּהוּ.

בלשון הזוהר

׳טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם׳ (קהלת ד, ט), אִלֵּין אִינוּן דְּמִתְעַסְּקִין בְּהַאי עַלְמָא לְאוֹלָדָא בְּנִין. דְּאִינוּן בְּנִין דְּשָׁבְקוּ, בְּגִינֵיהוֹן אִית לוֹן אֲגַר טַב בְּהַהוּא עַלְמָא, וּבְגִינֵיהוּ יַרְתִין אֲבָהָן דִּלְהוֹן חוּלָקָא בְּהַהוּא עַלְמָא וְאוּקְמוּהָ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אילנות הקב"ה - עקירה ושתילה מחדש עד שיצליחו

בֹּא רְאֵה, הקב"ה נוֹטֵעַ אִילָנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה. אִם הִצְלִיחוּ - יָפֶה. לֹא הִצְלִיחוּ - עוֹקֵר אוֹתָם וְשׁוֹתֵל אוֹתָם אֲפִלּוּ כַּמָּה פְעָמִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל דַּרְכֵי הקב"ה הֵן לְטוֹב וּלְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם. ׳בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךְ וְיַבֵּם אֹתָהּ׳ (בראשית לח, ח) - שֶׁהֲרֵי יְהוּדָה וְכָל הַשְּׁבָטִים הָיוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה. וְעִקַּר הַדָּבָר, ׳וְהָקֵם זֶרַע׳. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַזֶּרַע צָרִיךְ לְהִתְתַּקֵּן הַדָּבָר וְלִגְלֹם גֹּלֶם לְתִקּוּן שֶׁלֹּא יִפָּרֵד הַגֶּזַע מִשָּׁרְשׁוֹ כָּרָאוּי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטַע אִילָנִין בְּהַאי עַלְמָא אִי אַצְלָחוּ יָאוֹת, לָא אַצְלָחוּ אַעֲקַר לוֹן וְשָׁתַל לוֹן אֲפִילּוּ כַּמָּה זִמְנִין. וּבְּגִין כָּךְ כָּל אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּהוּ לְטַב וּלְאַתְקָנָא עָלְמָא: ׳בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אוֹתָהּ׳ (בראשית לח, ח) - דְּהָא יְהוּדָה וְכֻלְּהוּ שִׁבְטִין הֲווּ יָדְעֵי דָּא. וְעִקְּרָא דְמִלְּתָא, ׳וְהָקֵם זֶרַע׳. בְּגִין דְּהַהוּא זֶרַע אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקָּנָא מִלָּה וּלְמִגְלַם גּוֹלָמָא לְתִקּוּנָא דְּלָא יִתְפְּרַשׁ גִּזְעָא מִשָּׁרְשֵׁיהּ כְּדְקָא יְאוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ושבח אני את המתים׳ - שבח המתוקנים מן החיים

וּכְשֶׁנִּתְקָן אַחַר כָּךְ כָּרָאוּי, אֵלּוּ מִשְׁתַּבְּחִים בָּעוֹלָם הַהוּא, מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה רָצָה בָהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, דַּוְקָא, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה׳ (קהלת ד, ב). מַה זֶּה ׳עֲדֶנָה׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה׳ (בראשית יח, יב). וְכָתוּב ׳יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו׳ (איוב לג, כה).

בלשון הזוהר

וְכַד מִתְתַּקַּן לְבָתַר כְּדְקָא יָאוֹת, אִלֵּין מִשְׁתַּבְּחִין בְּהַהוּא עַלְמָא בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, דַּיְיקָא, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה׳ (קהלת ד, ב). מַאי ׳עֲדֶנָּה׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה׳ (בראשית יח, יב). וּכְתִיב ׳יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו׳ (איוב לג, כה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אשר עדן לא היה׳ - מי שלא נצרך לתיקון כלל

׳וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה׳ (קהלת ד, ג) - (שֶׁלֹּא שָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו) ׳אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׳. ׳וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה׳ - שֶׁלֹּא שָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו וְלֹא צָרִיךְ לְהִתְתַּקֵּן וְלֹא סוֹבֵל חֲטָאִים רִאשׁוֹנִים, מִשּׁוּם שהקב"ה נָתַן לוֹ מָקוֹם מְתֻקָּן בָּעוֹלָם הַהוּא כָּרָאוּי.

בלשון הזוהר

׳וְטוֹב מִשְּׁנִיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לא הָיָה׳ (קהלת ד, ג) - (דלא שב לימי עלומיו) ׳אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרַע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ׳. ׳וְטוֹב מִשְּׁנִיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה׳ - דְּלָא שָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו וְלָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקָּנָא, וְלָא סָבִיל חוֹבִין קַדְמָאֵי, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לֵיהּ אֲתַר מְתַקְנָא בְּהַהוּא עַלְמָא כְּדְקָא יָאוֹת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חסד הקב"ה בעולם - צדיקים יירשו ארץ באמת ובזכות

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב? (קהלת ח י) ׳וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וְגוֹ' - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. מִשּׁוּם שהקב"ה עוֹשֶׂה חֶסֶד וְלֹא רוֹצֶה לְכַלּוֹת אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְכָל דְּרָכָיו כֻּלָּם אֱמֶת וּזְכוּת לְהֵיטִיב לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא׳. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, עֲלֵיהֶם כָּתוּב (תהלים לז כט) ׳צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ׳.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב,. ׳וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים וְגו'׳ (קהלת ח, י), כְּמָה דְּאִתְּמָר. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד טִיבוּ וְלָא בָעָא לְשֵׁצָאָה עַלְמָא אֶלָּא כְּמָה דְאִתְּמָר, וְכָל אָרְחוֹי כֻּלְּהוּ קְשׁוֹט וּזְכוּ לְאוֹטָבָא לְהוּ בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא דְּאִינוּן אָזְלֵי בְּאֹרַח קְשׁוֹט, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ׳ (תהילים לז, כט):

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳בבקר זרע את זרעך׳

חומרת זרע לבטלה ושכר המוליד תמיד

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.