ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 41: ׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳ - כוח האתון ומלאך הרחמים הסותרו

׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳ - כוח האתון ומלאך הרחמים הסותרו

בלק · מאמר 41 · 12 פסקאות · מתחיל בדף רז ע"א

  1. ׳ויבא אלהים לילה׳ - הממונה הבא אליו כדרך לבן הארמי (רז ע"א)
    ואי תימא, הא כתיב ׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳. הכי הוא ודאי. ואוקימנא ההוא ממנא דממנא עלייהו, והוא הוה אתי לקבליה. כגוונא דא ׳ויבא אלהים אל לבן הארמי וגו'׳ . וכלא חד מלה.… לדף הפיסקה
  2. תיקון האתון בתחילת הלילה - והודעת הרוח לבלעם על ידה (רז ע"א)
    כיון דהוה אתי ההוא ממנא, בלעם הוה אתי לגבי אתניה, ועבד עובדיה, ואמר מלי, וכדין אתנא אודעא ליה. ואיהו אחזי עובדא למשרי עלוי ההוא רוחא. ומאי אחזי. הוא הוה ידע דחמרי שטאן… לדף הפיסקה
  3. ׳בדרך שאדם רוצה׳ - היתר ההליכה וחיפוש בלעם אחר רשותו (רז ע"א)
    כיון דליליא חד אמר ליה לא תלך עמהם, מאי טעמא תב תניינות להאי. אלא אינון ברשותא דלעילא קיימי, והא תנינן, בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין וכו'. בקדמיתא כתיב, לא תלך עמהם.… לדף הפיסקה
  4. ימין ושמאל שבכתרים התחתונים - ורמז יוסף לאביו בעשרה חמורים (רז ע"א)
    והיינו דאמר רבי יצחק אמר רבי יהודה, באלין כתרין תתאין אית ימינא ואית שמאלא. מסטרא דימינא חמרי, כמה דאוקימנא, ומסטרא דשמאלי אתני ותאנא. עשרה אינון לימינא, ועשרה לשמאלא.… לדף הפיסקה
  5. כלילות הכתרים בחמור ובאתון - וחמורו של מלך המשיח (רז ע"א)
    אמר רבי יוסי, אינון דימינא כלילן כלהו בחד, דאקרי חמו"ר. והאי הוא ההוא חמור, דכתיב, ׳לא תחרוש בשור ובחמו"ר יחדיו׳ . והאי הוא חמור, דזמין מלכא משיחא למשלט עליה, כמה… לדף הפיסקה
  6. ׳אוסרי לגפן עירה׳ - קשירת הקטיגור לגפן שהיא ישראל (רז ע"א)
    ודא הוא דאמר רבי שמעון, מאי דכתיב, ׳אסרי לגפן עירה׳ . ׳אסרי לגפן׳, זמין קודשא בריך הוא לקשרא בגיניהון דישראל דאקרון גפן. עירה, דאיהו קטיגורא דילהון, ובגין דאקרון שורק,… לדף הפיסקה
  7. קסם ונחש - שור וחמור, ובלעם שלא מצא אלא אתונו (רז ע"א)
    והני י' מימינא, וי' משמאלא, ואתכלילן בהני תרי, כלא אינון משתכחי בקס"ם. ואית עשרה אחרנין דימינא ועשרה דשמאלא, דמשתכחי בנח"ש. ועל דא כתיב, ׳כי לא נחש ביעקב ולא קסם… לדף הפיסקה
  8. ׳כי הולך הוא׳ - הוצאת עצמו מרשות הקב"ה בחבישת האתון (רז ע"א)
    מיד ׳ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו׳ למעבד רעותיה בה, ורעותא דבלק. ועל דא ׳ויחר אף אלהים כי הולך הוא׳ - הוא דייקא, דאפיק גרמיה מרשותיה, ממה דאמר ליה ׳ואך את הדבר וגו'׳.… לדף הפיסקה
  9. ׳ויתיצב מלאך ה׳ - רשעים ההופכים מדת רחמים לדין (רז ע"ב)
    אמר ליה קודשא בריך הוא, רשע, את מתקן ומזרז זיינך לנפקא מן רשותי, חייך אנת ואתנך ברשותי תהוון. מיד ׳ויתיצב מלאך יהו"ה׳. מאי ויתיצב. אמר רבי אבא, נפק וקאים באומנותא אחרא,… לדף הפיסקה
  10. ׳לשטן לו׳ ולא לאחר - מלאך הרחמים הסותר את חכמתו (רז ע"ב)
    אמר רבי אלעזר, לא שני מלאכא, ולא נפק מאומנותא דיליה, אלא בגין דהוה האי מלאכא מסטרא דרחמי, וקאים לקבליה, סתיר חכמתא דיליה, וקלקל רעותיה. הדא הוא דכתיב ׳לשטן לו׳. לו הוה… לדף הפיסקה
  11. הטענת האתון בכל כשפיו - והקדמת מלאך רחמים לסתרם (רז ע"ב)
    תאנא, אמר רבי שמעון, כמה חכים הוה בלעם בחרשוי, על כל בני עלמא, דהא בשעתא דאשגח, לאשכחא עיטא לנפקא מרשותיה דקודשא בריך הוא, מההיא מלה דכתיב, ׳ואך את הדבר וגו'׳. אסתכל… לדף הפיסקה
  12. ׳ותט האתון מן הדרך׳ - שם הרחמים שלא נראה בקסמיו (רז ע"ב)
    ותא חזי, דעד השתא לא כתיב יהו"ה ולא אתחזי בקסמוי וחרשוי. והא אוקמוה. והשתא כיון דאתקין אתניה, וזרזה בתקוני חרשוי, בסטרא דדינא למילט לישראל, אקדים קודשא בריך הוא למלאכא… לדף הפיסקה