ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 41: ׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳ - כוח האתון ומלאך הרחמים הסותרו › פיסקה 12 (רז ע"ב)

׳ותט האתון מן הדרך׳ - שם הרחמים שלא נראה בקסמיו

בלק · ׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳ - כוח האתון ומלאך הרחמים הסותרו · מאמר 41 · פיסקה 12 · דף רז ע"ב

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, דְּעַד הַשְׁתָּא לָא כְּתִיב יהו"ה וְלָא אִתְחֲזֵי בְּקִסְמוֹי וְחַרְשׁוֹי. וְהָא אוּקְמוּהָ. וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּאַתְקִין אֲתָנֵיהּ, וְזֵרְזָה בְּתִקּוּנֵי חֲרָשׁוֹי, בְּסִטְרָא דְּדִינָא לְמֵילָט לְיִשְׂרָאֵל, אַקְדִּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי לָקֳבְלֵיהּ, וּבִשְׁמָא דְּרַחֲמֵי, בְּגִין לִסְתּוֹר חָכְמְתָא דִּילֵיהּ, וּלְאַסְטָאָה לַאֲתָנֵיהּ מֵהַהוּא אָרְחָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ׳ - ׳מִן הַדֶּרֶךְ׳ דַּיְיקָא. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב ׳וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ׳ הָאֱלֹהִים, וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, אֶלָּא מַלְאַךְ יהו"ה דְּרַחֲמֵי. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ אַטְעָנַת לַאֲתָנָךְ בְּחַרְשָׁךְ, בְּכַמָּה סִטְרֵי דְּדִינֵי לָקֳבֵל בָּנַי. אֲנָא אַעְבָּר טְעוּנָךְ, וְיֵהָפֵךְ מֵאָרְחָא דָּא, מִיָּד אַקְדִּים מַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי ׳לְשָׂטָן לוֹ׳. לוֹ דַּיְיקָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

תרגום

וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא כָתוּב ה', וְלֹא נִרְאָה בִקְסָמָיו וּבִכְשָׁפָיו, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְעַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁהִתְקִין אֶת אֲתוֹנוֹ וְזֵרְזָהּ בְּתִקּוּנֵי כְשָׁפָיו בְּצַד הַדִּין לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, הִקְדִּים הקב"ה אֶת מַלְאָךְ הָרַחֲמִים לְמוּלוֹ, וּבְשֵׁם הָרַחֲמִים, כְּדֵי לִסְתֹּר חָכְמָתוֹ וּלְהַטּוֹת אֶת אֲתוֹנוֹ מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ׳ - דַּוְקָא מִן הַדֶּרֶךְ. וְעַל זֶה לֹא כָתוּב וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, אֶלָּא מַלְאַךְ ה', שֶׁל רַחֲמִים. אָמַר הקב"ה, רָשָׁע, אַתָּה הִטְעַנְתָּ אֶת אֲתוֹנְךְ בִּכְשָׁפֶיךְ בְּכַמָּה צִדְדֵי דִין מוּל בָּנַי - אֲנִי אַעֲבִיר אֶת הַמִּטְעָן שֶׁלָּךְ וְיֵהָפֵךְ מִדֶּרֶךְ זֶה. מִיָּד הִקְדִּים מַלְאָךְ רַחֲמִים לְשָׂטָן לוֹ. דַּוְקָא לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, דעד השתא לא כתיב יהו"ה ולא אתחזי בקסמוי וחרשוי. והא אוקמוה. והשתא כיון דאתקין אתניה, וזרזה בתקוני חרשוי, בסטרא דדינא למילט לישראל, אקדים קודשא בריך הוא למלאכא דרחמי לקבליה, ובשמא דרחמי, בגין לסתור חכמתא דיליה, ולאסטאה לאתניה מההוא ארחא, כמה דכתיב, ׳ותט האתון מן הדרך׳ - ׳מן הדרך׳ דייקא. ועל דא לא כתיב ׳ויתיצב מלאך׳ האלהים, ויעמוד מלאך האלהים, אלא מלאך יהו"ה דרחמי. אמר קודשא בריך הוא, רשע, את אטענת לאתנך בחרשך, בכמה סטרי דדיני לקבל בני. אנא אעבר טעונך, ויהפך מארחא דא, מיד אקדים מלאכא דרחמי ׳לשטן לו׳. לו דייקא, כמה דאתמר.

התרגום: ובא וראה, שעד עכשו לא כתוב ה', ולא נראה בקסמיו ובכשפיו, והרי פרשוה. ועכשו, כיון שהתקין את אתונו וזרזה בתקוני כשפיו בצד הדין לקלל את ישראל, הקדים הקב"ה את מלאך הרחמים למולו, ובשם הרחמים, כדי לסתר חכמתו ולהטות את אתונו מאותו הדרך, כמו שכתוב ׳ותט האתון מן הדרך׳ - דוקא מן הדרך. ועל זה לא כתוב ויתיצב מלאך האלהים, ויעמד מלאך האלהים, אלא מלאך ה', של רחמים. אמר הקב"ה, רשע, אתה הטענת את אתונך בכשפיך בכמה צדדי דין מול בני - אני אעביר את המטען שלך ויהפך מדרך זה. מיד הקדים מלאך רחמים לשטן לו. דוקא לו, כמו שנתבאר.

מן המפרשים

מקדש מלך: ובשמא דרחמי בגין לסתור חכמתא דיליה פי' ר"ש ס"ל כר' אלעזר שהמלא לא נשתנה אלא עדיין הוא רחמים ובזה סתר חכמתא דיליה. הפך ר' אבא ואף על פי שר' אבא הביא ראיה לעיל ממ"ש ר"ש חייביא מהפכי וכו'. ר"ש לא אמר חייביא מהפכי וכו'. על פסוק זה…

קרני אור: מן הדרך דייקא מן הדרך דייקא. ר"ל מדרך דחרשייא:

הסולם: אמר ליה קב"ה וכו': אמר לו הקב"ה, רשע, אתה מתקן ומזרז כליך לצאת מרשותי, חייך אתה ואתונך תהיו ברשותי. מיד ויתיצב מלאך ה'. מהו ויתיצב. א"ר אבא, יצא ועמד באומנות אחרת מאומנותו, כי מלאך ההוא היה של רחמים. ולא של דין כמו בלעם.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: