ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 41: ׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳ - כוח האתון ומלאך הרחמים הסותרו › פיסקה 11 (רז ע"ב)

הטענת האתון בכל כשפיו - והקדמת מלאך רחמים לסתרם

בלק · ׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳ - כוח האתון ומלאך הרחמים הסותרו · מאמר 41 · פיסקה 11 · דף רז ע"ב

לשון הזוהר

תָּאנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה חַכִּים הֲוָה בִּלְעָם בְּחַרְשׁוֹי, עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּאַשְׁגַּח, לְאַשְׁכְּחָא עֵיטָא לְנָפְקָא מֵרְשׁוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵהַהִיא מִלָּה דִּכְתִיב, ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'׳. אִסְתָּכַּל בְּחַרְשׁוֹי, וְלָא אַשְׁכַח בַּר הַהִיא אָתוֹן, מַה כְּתִיב, ׳וַיַחֲבוֹש אֶת אֲתוֹנוֹ׳, אַטְעִין לָהּ בְּכָל חַרְשִׁין, וּבְכָל קְסָמִין דְּהֲוָה יָדַע, וְאָעִיל בָּהּ, וְאַכְלִיל לָהּ מִכֻּלְּהוּ, בְּגִין לְמֵילָט לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. מִיָּד ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא׳ - הוּא דַּיְיקָא כְּמָה דְּאִתְּמַר. מָה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַקְדִים לְמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי. לְקַיְּימָא לָקֳבְלֵיהּ, וְיַסְתִּיר חֲרָשׁוֹי וְקִסְמוֹי.

תרגום

לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה חָכָם הָיָה בִּלְעָם בִּכְשָׁפָיו עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁגִּיחַ לִמְצֹא עֵצָה לָצֵאת מֵרְשׁוּת הקב"ה ׳מֵאוֹתוֹ דָּבָר׳, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר׳ (במדבר כב, כ) - הִסְתַּכֵּל בִּכְשָׁפָיו וְלֹא מָצָא, פְּרָט לְאוֹתָהּ אָתוֹן, מַה כָּתוּב? ׳וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ׳ (במדבר כב, כא) - הִטְעִין אוֹתָהּ בְּכָל הַכְּשָׁפִים וּבְכָל הַקְּסָמִים שֶׁיָּדַע, וְהִכְנִיס בָּהּ וְהִכְלִילָהּ מִכֻּלָּם כְּדֵי לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. מִיָּד - ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא׳ (במדבר כב, כב) - דַּוְקָא הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. מֶה עָשָׂה הקב"ה? הִקְדִּים מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים לַעֲמֹד מִמּוּלוֹ, וְיִסְתֹּר כְּשָׁפָיו וּקְסָמָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא, אמר רבי שמעון, כמה חכים הוה בלעם בחרשוי, על כל בני עלמא, דהא בשעתא דאשגח, לאשכחא עיטא לנפקא מרשותיה דקודשא בריך הוא, מההיא מלה דכתיב, ׳ואך את הדבר וגו'׳. אסתכל בחרשוי, ולא אשכח בר ההיא אתון, מה כתיב, ׳ויחבוש את אתונו׳, אטעין לה בכל חרשין, ובכל קסמין דהוה ידע, ואעיל בה, ואכליל לה מכלהו, בגין למילט להו לישראל. מיד ׳ויחר אף אלהים כי הולך הוא׳ - הוא דייקא כמה דאתמר. מה עבד קודשא בריך הוא, אקדים למלאכא דרחמי. לקיימא לקבליה, ויסתיר חרשוי וקסמוי.

התרגום: למדנו, אמר רבי שמעון, כמה חכם היה בלעם בכשפיו על כל בני העולם, שהרי בשעה שהשגיח למצא עצה לצאת מרשות הקב"ה ׳מאותו דבר׳, שכתוב ׳ואך את הדבר׳ (במדבר כב, כ) - הסתכל בכשפיו ולא מצא, פרט לאותה אתון, מה כתוב? ׳ויחבש את אתנו׳ (במדבר כב, כא) - הטעין אותה בכל הכשפים ובכל הקסמים שידע, והכניס בה והכלילה מכלם כדי לקלל את ישראל. מיד - ׳ויחר אף אלהים כי הולך הוא׳ (במדבר כב, כב) - דוקא הוא, כמו שנתבאר. מה עשה הקב"ה? הקדים מלאך של רחמים לעמד ממולו, ויסתר כשפיו וקסמיו.

מן המפרשים

הסולם: תאנא א"ר שמעון וכו': למדנו, אר"ש, כמה חכם היה בלעם בכשפיו על כל בני העולם, כי בשעה שהסתכל למצוא עצה לצאת מרשות הקב"ה, מאותו הדבר שכתוב, ואך את הדבר וגו '. הסתכל בכשפיו ולא מצא חוץ מאותה אתון, שעל ידה יצא מרשות הקב"ה מה כתוב,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: