׳ויבא אלהים אל בלעם לילה׳
כוח האתון ומלאך הרחמים הסותרו
׳ויבא אלהים לילה׳ - הממונה הבא אליו כדרך לבן הארמי
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב ׳וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה׳ (במדבר כב, כ)? כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. וּבֵאַרְנוּ, אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁמְּמֻנֶּה עֲלֵיהֶם, וְהוּא בָּא לְמוּלוֹ. כְּגוֹן זֶה, ׳וַיָּבא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי וְגוֹ'׳ (בראשית לא, כד) '. וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד. בִּגְלַל זֶה הוּא אָמַר לִגְדוֹלֵי בָלָק לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב ׳וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה׳ (במדבר כב, כ). הָכִי הוּא וַדַּאי. וְאוֹקִימְנָא הַהוּא מְמָנָא דִּמְמָנָא עָלַיְיהוּ, וְהוּא הֲוָה אָתֵי לָקֳבְלֵיהּ. כְּגַוְונָא דָּא ׳וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִי וְגוֹ'׳ (בראשית לא, כד). וְכֹלָּא חַד מִלָּה. בְּגִין דָּא אִיהוּ אָמַר לְרַבְרְבֵי בָּלָק לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה.
תיקון האתון בתחילת הלילה - והודעת הרוח לבלעם על ידה
כֵּיוָן שֶׁהָיָה בָּא אוֹתוֹ מְמֻנֶּה, בִּלְעָם הָיָה בָּא עַל אֲתּוֹנוֹ, וְעָשָׂה מַעֲשֵׂהוּ וְאָמַר דְּבָרִים, וְאָז הָאָתוֹן הָיְתָה מוֹדִיעָה לוֹ, וְהוּא מַרְאֶה מַעֲשֶׂה לְהַשְׁרוֹת עָלָיו אוֹתָהּ רוּחַ. וּמַה הֶרְאָה? הוּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁחֲמוֹרִים מְשׁוֹטְטִים וְשׁוֹרִים בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וְאָז הֶרְאָה מַעֲשֶׂה וְהֶעֱמִיד אֶת אֲתוֹנוֹ בְּמָקוֹם מְתֻקָּן, וְעָשָׂה מַעֲשֵׂהוּ וְסִדֵּר דְּבָרָיו. וְאָז הָיָה בָּא מִי שֶׁבָּא, וְהוֹדִיעַ לוֹ עַל יְדֵי אוֹתָהּ הָאָתוֹן.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּהֲוָה אָתֵי הַהוּא מְמָנָא, בִּלְעָם הֲוָה אָתֵי לְגַבֵּי אֲתָנֵיהּ, וַעֲבַד עוֹבַדֵיהּ, וְאָמַר מִלֵּי, וּכְדֵין אַתְנָא אוֹדָעָא לֵיהּ. וְאִיהוּ אַחְזֵי עוֹבָדָא לְמִשְׁרֵי עֲלוֹי הַהוּא רוּחָא. וּמַאי אַחְזֵי. הוּא הֲוָה יָדַע דַּחֲמָרֵי שָטָאן וְשָׁרָאן בְּקַדְמִיתָא דְּלֵילְיָא, כְּדֵין אַחְזֵי עוֹבָדָא, וְקָאִים לַאֲתָנֵיהּ בַּאֲתָר מְתַתְקָּן, וְעָבִיד עוֹבָדוֹי וְסִדֵּר מִלּוֹי. וּכְדֵין הֲוָה אָתֵי מַאן דְּאָתֵי, וְאוֹדַע לֵיהּ עַל יְדָא דְּהַהִיא אָתוֹן.
׳בדרך שאדם רוצה׳ - היתר ההליכה וחיפוש בלעם אחר רשותו
כֵּיוָן שֶׁלַּיְלָה אֶחָד ׳אָמַר לוֹ׳ לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, מַדּוּעַ שָׁב פַּעַם שֵׁנִית לָזֶה? אֶלָּא הֵם בְּרָשׁוּת עֶלְיוֹנָה עוֹמְדִים, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לָלֶכֶת, בָּהּ מוֹלִיכִין וְכוּ'. בַּהַתְחָלָה כָּתוּב לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה שֶׁרְצוֹנוֹ לָלֶכֶת, ׳אָמַר לוֹ׳, ׳קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'׳. מֶה עָשָׂה בִּלְעָם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה? הָיָה מְהַרְהֵר וְאוֹמֵר: וְאֵיפֹה הוּא הַכָּבוֹד שֶׁלִּי? הַאִם בְּקֶשֶׁר אַחֵר הִתְקַשַּׁרְתִּי? הִשְׁגִּיחַ כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּכְשָׁפָיו וְלֹא מָצָא צַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא בִּרְשׁוּתוֹ, אֶלָּא מִצַּד אֲתוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּלֵילְיָא חַד אָמַר לֵיהּ לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, מַאי טַעְמָא תָּב תִּנְיָינוּת לְהַאי. אֶלָּא אִינּוּן בִּרְשׁוּתָא דִּלְעֵילָּא קַיְימֵי, וְהָא תָּנֵינָן, בַּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לָלֶכֶת בָּהּ מוֹלִיכִין וְכוּ'. בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּרְעוּתָא הוּא לְמֵיהַךְ, אָמַר לֵיהּ ׳קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'׳. מָה עֲבַד בִּלְעָם כָּל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה מְהַרְהֵר וְאָמַר וּמָה אָן הוּא יְקָרָא דִּילִי, אִי בְּקִטוּרָא אַחֲרָא אִתְקָטַּרְנָא. אַשְׁגַח כָּל הַהוּא לֵילְיָא בְּחַרְשׁוֹי, וְלָא אַשְׁכַּח סִטְרָא, דִּיְהֵא הוּא בִּרְשׁוּתֵיהּ, אֶלָּא מִסִּטְרָא דַּאֲתָנֵיהּ.
ימין ושמאל שבכתרים התחתונים - ורמז יוסף לאביו בעשרה חמורים
וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים הַלָּלוּ יֵשׁ יָמִין וְיֵשׁ שְׂמֹאל. מִצַּד יָמִין חֲמוֹרִים, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמִצַּד שְׂמֹאל אֲתוֹנוֹת. וְשָׁנִינוּ, עֲשָׂרָה הֵם לְיָמִין, וַעֲשָׂרָה לִשְׂמֹאל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יוֹסֵף כְּשֶׁנִּפְרַד מֵאָבִיו יָדַע בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה בְּסוֹד כְּתָרִים קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים. כֵּיוָן שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, לָמַד בְּאוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁלָּהֶם בְּאוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים, אֵיךְ אֲחוּזִים אֵלֶּה שֶׁל יָמִין וְאֵלֶּה שֶׁל שְׂמֹאל. עֲשָׂרָה שֶׁל יָמִין וַעֲשָׂרָה שֶׁל שְׂמֹאל חֲמוֹרִים וַאֲתוֹנוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה רָמַז לְאָבִיו מִמַּה שֶּׁלָּמַד שָׁם, שֶׁכָּתוּב ׳וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹּאת עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְגוֹ'׳ (שם מח, כג).
בלשון הזוהר
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּאִלֵּין כִּתְרִין תַּתָּאִין אִית יְמִינָא וְאִית שְׂמָאלָא. מִסִּטְרָא דִּימִינָא חֲמָרֵי, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, וּמִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלֵי אֲתָנֵי וְתָאנָא. עַשְׂרָה אִינּוּן לִימִינָא, וְעַשְׂרָה לִשְׂמָאלָא. וְדָא הוּא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי, יוֹסֵף כַּד אִתְפְּרַשׁ מֵאֲבוֹי, יָדַע בְּחָכְמְתָא דִּלְעֵילָּא, בְּרָזָא דְּכִתְרִין קַדִישִׁין עִלָּאִין. כֵּיוָן דְּהֲוָה בְּמִצְרַיִם, אוֹלִיף בְּהַהִיא חָכְמְתָא דִּלְהוֹן, בְּאִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין, הֵיךְ אֲחִידָן אִינּוּן דִּימִינָא, וְאִינּוּן דִּשְׂמָאלָא. עַשְׂרָה דִּימִינָא וַעַשְׂרָה דִּשְׂמָאלָא חֲמָרֵי וַאֲתָנֵי. וּבְגִין כַּךְ רָמַז לַאֲבוֹי מִמָּה דְּאוֹלִיף תַּמָּן, דִּכְתִיב ׳וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְגוֹ'׳ (בראשית מה, כג).
כלילות הכתרים בחמור ובאתון - וחמורו של מלך המשיח
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵלּוּ שֶׁל יָמִין כְּלוּלִים כֻּלָּם בְּאֶחָד שֶׁנִּקְרָא חֲמוֹ"ר. וְזֶהוּ אוֹתוֹ חֲמוֹר שֶׁכָּתוּב (דברים כב) לֹא תַחֲר!שׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹ"ר יַחְדָּו. וְזֶהוּ חֲמוֹר שֶׁעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לִשְׁלֹט עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאוֹתָם שֶׁל שְׂמֹאל כְּלוּלִים כֻּלָּם בְּאֶחָד שֶׁנִּקְרָא אָתוֹן, שֶׁהֲרֵי מִצִּדָּהּ נִקְרָא עִירֹה, מְקַטְרֵג הַתִּינוֹקוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (זכריה ט) ׳עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת (זכריה ט, ט)׳ - אֲתָנַת חָסֵר. עֲשָׂרָה שֶׁכְּלוּלִים בְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִינּוּן דִּימִינָא כְּלִילָן כֻּלְּהוּ בְּחַד, דְּאִקְרֵי חֲמוֹ"ר. וְהַאי הוּא הַהוּא חֲמוֹר, דִּכְתִּיב, ׳לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹ"ר יַחְדָּיו׳ (דברים כב, י). וְהַאי הוּא חֲמוֹר, דְּזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמִשְׁלַט עָלֵיהּ, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְאִינּוּן דִּשְׂמָאלָא, כְּלִילָן כֻּלְּהוּ בְּחַד דְּאִקְרֵי אָתוֹן, דְּהָא מִסִּטְרָהָא נָפִיק עִירֹה, קִטְרוּגָא דְּדַרְדְּקֵי, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתוֹנוֹת׳ (זכריה ט, ט) - אֲתָנַת חָסֵר. עַשְׂרָה דִּכְלִילָן כְּחַד.
׳אוסרי לגפן עירה׳ - קשירת הקטיגור לגפן שהיא ישראל
וְזְהִוּ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַהוּ שֶּׁאָמַר ׳אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה׳ (בראשית מט, יא)? ׳אֹסְרִי לַגֶּפֶן׳, עָתִיד הקב"ה לְקַשֵּׁר מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ גֶפֶן. עִירֹה, שֶׁהוּא קָטֵגוֹר שֶׁלָּהֶם, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּקְרָאִים שׂוֹרֵק, שֶׁכָּתוּב ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק׳ (ירמיה ב, כא) - ׳בְּנִי אֲתֹנוֹ׳, אוֹתוֹ שֶׁיּוֹצֵא מִצַּד הָאָתוֹן הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וְדָא הוּא דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי דִּכְתִּיב, ׳אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה׳ (בראשית מט, יא). ׳אֹסְרִי לַגֶּפֶן׳, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַשְּׁרָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִקְרוּן גֶּפֶן. עִירֹה, דְּאִיהוּ קַטֵּיגוֹרָא דִּילְהוֹן, וּבְגִין דְּאִקְרוּן שׂוֹרֵק, דִּכְתִּיב, ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק׳ (ירמיהו ב, כא) - ׳בְּנִי אֲתֹנוֹ׳, הַהוּא דְּנָפִיק מִסִּטְרָא דְּהַאי אָתוֹן.
קסם ונחש - שור וחמור, ובלעם שלא מצא אלא אתונו
וְאֵלּוּ עֲשָׂרָה מִיָּמִין וַעֲשָׂרָה מִשְּׂמֹאל, וְנִכְלָלִים בַּשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה, כֻּלָּם נִמְצָאִים בְּקֶסֶ"ם. וְיֵשׁ עֲשָׂרָה אֲחֵרִים שֶׁל יָמִין וַעֲשָׂרָה שֶׁל שְׂמֹאל שֶׁנִּמְצָאִים בְּנַחַ"ש. וְלָכֵן כָּתוּב ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כג, כג) - מָה הַטַּעַם? בִּגְלַל ׳כִּי ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ׳ (דברי הימים ב טו, ט) - מִצַּד הַנַּחַ"שׁ יָצָא שׁוֹ"ר, מִצַּד הַקֶּסֶ"ם יָצָא חֲמוֹ"ר, וְזֶהוּ שׁוֹר וַחֲמֹר. וְעַל זֶה בִּלְעָם, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁנִּקְשָׁר בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת, וְאָמַר לוֹ אַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ' - הִזִּיק לוֹ, וְאָמַר, וְאֵיפֹה כְּבוֹדִי? מִיָּד הִסְתַּכֵּל בִּכְשָׁפָיו וְלֹא מָצָא שֶׁיִּהְיֶה בִרְשׁוּתוֹ, רַק אָתוֹן זוֹ.
בלשון הזוהר
וְהָנֵי י' מִימִינָא, וְי' מִשְּׂמָאלָא, וְאִתְכְּלִילָן בְּהָנֵי תְּרֵי, כֹּלָּא אִינּוּן מִשְׁתַּכְחֵי בְּקֶסֶ"ם. וְאִית עַשְׂרָה אַחֲרָנִין דִּימִינָא וְעַשְׂרָה דִּשְׂמָאלָא, דְּמִשְׁתַּכְחֵי בְּנַחַ"ש. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל׳ - מַאי טַעְמָא, בְּגִין כִּי יהו"׳ה אֱלֹהָיו עִמּוֹ׳. מִסִּטְרָא דְּנָחָ"שׁ, נָפַק שׁוֹ"ר, מִסִּטְרָא דְּקֶסֶ"ם, נָפַק חֲמוֹ"ר, וְדָא הוּא שׁוֹר וַחֲמוֹר, וְעַל דָּא בִּלְעָם, כֵּיוָן דְּיָדַע דְּאִתְקְשַׁר בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא, וְאָמַר לֵיהּ אַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ' - אַבְאִישׁ לֵיהּ, וְאָמַר, וּמַה אָן הִיא יְקָרָא דִּילִי. מִיָּד אִסְתָּכַּל בְּחַרְשׁוֹי, וְלָא אַשְׁכַּח דִּיְהֵא בִּרְשׁוּתֵיהּ, אֶלָּא הַאי אָתוֹן.
׳כי הולך הוא׳ - הוצאת עצמו מרשות הקב"ה בחבישת האתון
מִיָּד - ׳וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ׳ (במדבר כב, כא) - לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ בָּהּ וּרְצוֹן בָּלָק. וְעַל זֶה, ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא׳ (במדבר כב, כב) - הוּא דַּוְקָא, שֶׁהוֹצִיא עַצְמוֹ מֵרְשׁוּתוֹ, מִמַּה ׳שֶּׁאָמַר לוֹ׳ ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'׳. בֹּא תִרְאֶה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי בַּהַתְחָלָה נָתַן לוֹ רְשׁוּת, וְאָמַר ׳קוּם לֵךְ אִתָּם׳. עַכְשָׁו שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, לָמָּה ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים׳? אֶלָּא מִשּׁוּם ׳שֶׁהוֹלֵךְ הוּא׳, הוּא בִּרְשׁוּתוֹ, לְהוֹצִיא מֵאוֹתוֹ ׳שֶׁאָמַר לוֹ׳ ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר׳.
בלשון הזוהר
מִיַד ׳וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַחֲבוֹש אֶת אֲתוֹנוֹ׳ (במדבר כב, כא) לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ בָּהּ, וּרְעוּתָא דְּבָלָק. וְעַל דָּא ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא׳ - הוּא דַּיְיקָא, דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ, מִמַּה דְּאָמַר לֵיהּ ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'׳. תָּא חֲזֵי דְּהָכִי הוּא, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא יָהַב לֵיהּ רְשׁוּתָא, וְאָמַר ׳קוּם לֵךְ אִתָּם׳. הַשְׁתָּא דְּהֲוָה אָזִיל, אֲמַאי ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים׳. אֶלָּא בְּגִין דְּהוֹלֵךְ הוּא, הוּא בִּרְשׁוּתֵיהּ דִּילֵיהּ, לְנָפְקָא מֵהַהוּא דְּאָמַר לֵיהּ ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר׳.
׳ויתיצב מלאך ה׳ - רשעים ההופכים מדת רחמים לדין
אָמַר לוֹ הקב"ה, רָשָׁע, אַתָּה מְתַקֵּן וּמְזָרֵז כְּלֵי זֵינְךְ לָצֵאת מֵרְשׁוּתִי - חַיֶּיךְ, אַתָּה וַאֲתוֹנְךְ תִּהְיוּ בִרְשׁוּתִי. מִיָּד - ׳וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה'׳. מַה זֶּה וַיִּתְיַצֵּב? אָמַר רַבִּי אַבָּא, יָצָא וְעָמַד בְּאֻמָּנוּת אַחֶרֶת מֵאֻמָּנוּתוֹ, שֶׁמַּלְאָךְ זֶה הָיָה שֶׁל רַחֲמִים. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רְשָׁעִים מְהַפְּכִים רַחֲמִים לְדִין. ׳לְשָׂטָן לוֹ׳, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה אֻמָּנוּתוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ מְתַקֵּן וּמְזַרֵז זַיְינָךְ לְנָפְקָא מִן רְשׁוּתִי, חַיֶּיךָ אַנְתְּ וַאֲתָנָךְ בִּרְשׁוּתִי תֶּהֶווֹן. מִיַּד ׳וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יהו"ה׳. מַאי וַיִּתְיַצֵּב. אָמַר רִבִּי אַבָּא, נָפַק וְקָאִים בְּאוּמְנוּתָא אַחֲרָא, מֵאוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ, דְּהַאי מַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי הֲוָה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, חַיָּיבַיָּא מְהַפְּכֵי רַחֲמֵי לְדִינָא. ׳לְשָׂטָן לוֹ׳, דְּהָא לָא אוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ הֲוָה.
׳לשטן לו׳ ולא לאחר - מלאך הרחמים הסותר את חכמתו
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא שִׁנָּה הַמַּלְאָךְ וְלֹא יָצָא מֵאֻמָּנוּתוֹ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמַּלְאָךְ זֶה הָיָה מִצַּד רַחֲמִים וְעָמַד מִמּוּלוֹ, סָתַר אֶת חָכְמָתוֹ וְקִלְקֵל רְצוֹנוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לְשָׂטָן לוֹ (במדבר כב, כב). לוֹ הָיָה לְשָׂטָן, וְנִמְצָא שָׂטָן, אֲבָל לְאַחֵר לֹא הָיָה שָׂטָן.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָא שָׁנֵּי מַלְאָכָא, וְלָא נָפַק מֵאוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ, אֶלָּא בְּגִין דְּהֲוָה הַאי מַלְאָכָא מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, וְקָאִים לַקֳבְלֵיהּ, סָתִיר חָכְמְתָא דִּילֵיהּ, וְקִלְקֵל רְעוּתֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לְשָׂטָן לוֹ׳. לוֹ הֲוָה שָׂטָן, וְאִשְׁתְּכַח שָׂטָן, אֲבָל לְאַחֲרָא לָא הֲוָה שָׂטָן.
הטענת האתון בכל כשפיו - והקדמת מלאך רחמים לסתרם
לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה חָכָם הָיָה בִּלְעָם בִּכְשָׁפָיו עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁגִּיחַ לִמְצֹא עֵצָה לָצֵאת מֵרְשׁוּת הקב"ה ׳מֵאוֹתוֹ דָּבָר׳, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר׳ (במדבר כב, כ) - הִסְתַּכֵּל בִּכְשָׁפָיו וְלֹא מָצָא, פְּרָט לְאוֹתָהּ אָתוֹן, מַה כָּתוּב? ׳וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ׳ (במדבר כב, כא) - הִטְעִין אוֹתָהּ בְּכָל הַכְּשָׁפִים וּבְכָל הַקְּסָמִים שֶׁיָּדַע, וְהִכְנִיס בָּהּ וְהִכְלִילָהּ מִכֻּלָּם כְּדֵי לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. מִיָּד - ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא׳ (במדבר כב, כב) - דַּוְקָא הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. מֶה עָשָׂה הקב"ה? הִקְדִּים מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים לַעֲמֹד מִמּוּלוֹ, וְיִסְתֹּר כְּשָׁפָיו וּקְסָמָיו.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה חַכִּים הֲוָה בִּלְעָם בְּחַרְשׁוֹי, עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּאַשְׁגַּח, לְאַשְׁכְּחָא עֵיטָא לְנָפְקָא מֵרְשׁוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵהַהִיא מִלָּה דִּכְתִיב, ׳וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'׳. אִסְתָּכַּל בְּחַרְשׁוֹי, וְלָא אַשְׁכַח בַּר הַהִיא אָתוֹן, מַה כְּתִיב, ׳וַיַחֲבוֹש אֶת אֲתוֹנוֹ׳, אַטְעִין לָהּ בְּכָל חַרְשִׁין, וּבְכָל קְסָמִין דְּהֲוָה יָדַע, וְאָעִיל בָּהּ, וְאַכְלִיל לָהּ מִכֻּלְּהוּ, בְּגִין לְמֵילָט לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. מִיָּד ׳וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא׳ - הוּא דַּיְיקָא כְּמָה דְּאִתְּמַר. מָה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַקְדִים לְמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי. לְקַיְּימָא לָקֳבְלֵיהּ, וְיַסְתִּיר חֲרָשׁוֹי וְקִסְמוֹי.
׳ותט האתון מן הדרך׳ - שם הרחמים שלא נראה בקסמיו
וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא כָתוּב ה', וְלֹא נִרְאָה בִקְסָמָיו וּבִכְשָׁפָיו, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְעַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁהִתְקִין אֶת אֲתוֹנוֹ וְזֵרְזָהּ בְּתִקּוּנֵי כְשָׁפָיו בְּצַד הַדִּין לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, הִקְדִּים הקב"ה אֶת מַלְאָךְ הָרַחֲמִים לְמוּלוֹ, וּבְשֵׁם הָרַחֲמִים, כְּדֵי לִסְתֹּר חָכְמָתוֹ וּלְהַטּוֹת אֶת אֲתוֹנוֹ מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ׳ - דַּוְקָא מִן הַדֶּרֶךְ. וְעַל זֶה לֹא כָתוּב וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, אֶלָּא מַלְאַךְ ה', שֶׁל רַחֲמִים. אָמַר הקב"ה, רָשָׁע, אַתָּה הִטְעַנְתָּ אֶת אֲתוֹנְךְ בִּכְשָׁפֶיךְ בְּכַמָּה צִדְדֵי דִין מוּל בָּנַי - אֲנִי אַעֲבִיר אֶת הַמִּטְעָן שֶׁלָּךְ וְיֵהָפֵךְ מִדֶּרֶךְ זֶה. מִיָּד הִקְדִּים מַלְאָךְ רַחֲמִים לְשָׂטָן לוֹ. דַּוְקָא לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, דְּעַד הַשְׁתָּא לָא כְּתִיב יהו"ה וְלָא אִתְחֲזֵי בְּקִסְמוֹי וְחַרְשׁוֹי. וְהָא אוּקְמוּהָ. וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּאַתְקִין אֲתָנֵיהּ, וְזֵרְזָה בְּתִקּוּנֵי חֲרָשׁוֹי, בְּסִטְרָא דְּדִינָא לְמֵילָט לְיִשְׂרָאֵל, אַקְדִּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי לָקֳבְלֵיהּ, וּבִשְׁמָא דְּרַחֲמֵי, בְּגִין לִסְתּוֹר חָכְמְתָא דִּילֵיהּ, וּלְאַסְטָאָה לַאֲתָנֵיהּ מֵהַהוּא אָרְחָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ׳ - ׳מִן הַדֶּרֶךְ׳ דַּיְיקָא. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב ׳וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ׳ הָאֱלֹהִים, וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, אֶלָּא מַלְאַךְ יהו"ה דְּרַחֲמֵי. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ אַטְעָנַת לַאֲתָנָךְ בְּחַרְשָׁךְ, בְּכַמָּה סִטְרֵי דְּדִינֵי לָקֳבֵל בָּנַי. אֲנָא אַעְבָּר טְעוּנָךְ, וְיֵהָפֵךְ מֵאָרְחָא דָּא, מִיָּד אַקְדִּים מַלְאָכָא דְּרַחֲמֵי ׳לְשָׂטָן לוֹ׳. לוֹ דַּיְיקָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
׳ותרא האתון׳
קושיית ראיית בלעם והאיסור להקדים בסודות התורה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.