ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 28: ׳אני חבצלת השרון׳ - כנסת ישראל, ודביקות האדם בעץ החיים מול עץ הדעת

׳אני חבצלת השרון׳ - כנסת ישראל, ודביקות האדם בעץ החיים מול עץ הדעת

ויחי · מאמר 28 · 11 פסקאות · מתחיל בדף רכא ע"א

  1. ׳אני חבצלת השרון׳ - חיבת כנסת ישראל ההדדית עם הקב"ה (רכא ע"א)
    רבי שמעון פתח ואמר, ׳אני חבצלת השרון שושנת העמקים׳ , כמה חביבה כנסת ישראל קמי קודשא בריך הוא, דקודשא בריך הוא משבח לה, והיא משבחת ליה תדיר, וכמה משבחין ומזמרין אזמינת… לדף הפיסקה
  2. דבר אחר - חבצלת ושושנה כמקור השקאה הנסתר בעומק (רכא ע"א)
    דבר אחר ׳אני חבצלת השרון׳, דבעיא לאשקאה משקיו דנחלא עמיקא, מבועא דנחלין. כמא דאת אמר, ׳והיה השרב לאגם׳ . ) ׳שושנת העמקים׳, דקיימא בעמיקתא דכלא. מאן אינון עמקים. כמא דאת… לדף הפיסקה
  3. השתנות הגוונים - מחבצלת ירוקה לשושנה אדומה ולבנה (רכא ע"א)
    תא חזי, בקדמיתא ירוקא כחבצלת, דטרפין דילה ירוקין. לבתר שושנת, סומקא בגוונין חוורין. ששנה בשית טרפין, ששנת, דאשתניאת מגוונא לגוונא, ושניאת גוונהא. ששנת, בקדמיתא חבצלת,… לדף הפיסקה
  4. בריאת האדם לדבקות יחידה בעץ החיים - קשר שאינו משתנה (רכא ע"ב)
    ׳ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים׳ . תא חזי, דהא בני נשא לא מסתכלין, ולא ידעין, ולא משגיחין. בשעתא דברא קודשא בריך הוא לאדם, ואוקיר ליה ביקירו עלאה, בעא… לדף הפיסקה
  5. עזיבת עץ החיים היחידי - דביקות במקום המשתנה והירידה למטה (רכא ע"ב)
    לבתר סטו מארחא דמהימנותא, ושבקו אילנא יחידאי, עלאה מכל אילנין. ואתו לאתדבקא באתר דמשתני, ומתהפך מגוונא לגוונא ומטב לביש ומביש לטב. ונחתי מעילא לתתא, ואתדבקו לתתא… לדף הפיסקה
  6. התהפכות הלב כעץ הדעת - ריבוי חשבונות ודביקות בהם (רכא ע"ב)
    ודאי כדין אתהפך לבייהו, בההוא סטרא ממש, זמנין לטב, זמנין לביש, זמנין לרחמי, זמנין לדינא. בהאי מלה דאתדבקו בה ודאי, ׳בקשו חשבונות רבים׳ , ואתדבקו בהו. לדף הפיסקה
  7. עזיבת עץ החיים ודביקות במות - גזירת המיתה על העולם (רכא ע"ב)
    אמר ליה קודשא בריך הוא, אדם, שבקת חיי ואתדבקת במותא. חיי, דכתיב ׳ועץ החיים בתוך הגן׳, דאקרי חיים. דמאן דאחיד ביה, לא טעים מותא לעלמין. אתדבקת באילנא אחרא, הא ודאי מותא… לדף הפיסקה
  8. הליכת הבריות אחר אדם - גרימת המות לכל העולם בהשתחוותו (רכא ע"ב)
    אי הוא חטא, כל עלמא מה חטו. אי תימא, דכל עלמא אכלי מאילנא דא, ואתרמי לכלא. לאו הכי. אלא בשעתא דאדם קאים על רגלוי, חמי ליה בריין כלהו, ודחילו מקמיה, והוו נטלין אבתריה,… לדף הפיסקה
  9. האדם כחרב המתהפכת - תמורות מטוב לרע וממות לחיים (רכא ע"ב)
    וכדין אשתני אדם לכמה גוונין, זמנין דינא, זמנין רחמי זמנין מותא, זמנין חיי. ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו, בגין דההוא אתר גרים ליה. ועל דא אקרי, חרב המתהפכת, המתהפכת… לדף הפיסקה
  10. תוכחת המלך על עץ הדעת - האשה כגורמת המות לכל (רכא ע"ב)
    ומלכא עלאה, לרחמא על עובדוי, אוכח ליה, ואמר ליה, ׳ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו'׳, והוא לא קביל מניה, ואתמשך בתר אתתיה, ואתתרך לעלמין. דהא אתתא לאתרא סלקא ולא… לדף הפיסקה
  11. עתיד לבוא ׳כימי העץ ימי עמי׳ - בלע המות לנצח (רכא ע"ב)
    תא חזי, לעלמא דאתי כתיב, ׳כי כימי העץ ימי עמי, כימי העץ, ההוא דאשתמודעא, ביה זמנא׳ , כתיב, ׳בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים׳ דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ… לדף הפיסקה